מי שלא רוצה להיות גוי הוא ציוני
בזמן האחרון מתחזקת תופעת הידל"שים (יהודים לשעבר) אין מדובר באנטישמיות מסוג הפולני-אוסטרי האנטישמי שלמה זנד "מכחיש העם היהודי", אלא בכאלה שזיהו עצמם כחלק מהעם היהודי וכעת הם מצהירים על ניתוק מהעם היהודי ומהיהדות כגון חניך המזרחי ובני עקיבא אברהם בורג שלא רק הפך לאנטי-ציוני, אלא הצהיר על היפרדותו מהעם היהודי ומהיהדות.
התופעה הפכה פופולארית כעת בקרב התנועה הפרוטסטנטית כאשר בעקבותיה רבו המכריזים על היפרדות מהעם היהודי והיהדות. אנשים כגון רם פרומן שעשה בצרפת עבודת דוקטורט על הפרשות גופניות בתלמוד ועומד בראש "הפורום החילוני" המדבר על התנתקות מהיהדות ומהעם היהודי ויצירת עם ישראלי במנותק מהעם היהודי ומהיהדות. (פרדוקס אבסורדי כשלעצמו). ורבו המכריזים על כך שהם מתנתקים מהיהדות ואינם חוגגים עוד את החגים היהודיים כי בפסח הרגו מצרים, בחנוכה הרגו יוונים, ובפורים הרגו פרסים, (קיצונים אף הפסיקו לחגוג את חג העצמאות החילוני כי הרגו בו ערבים). מובן ששוקן ונבזלין ושכירי עטם מפמפמים בעיתונם (הערבי בעברית) את תופעת הידל"שים.
והנה בעקבות תופעת הידל"שים עלה שוב סיפורו של יודקה ב"הדרשה" של חיים הזז. שהמוטו שלו היה: "מי שאיננו יכול להיות יהודי," אומר יודקה, "נעשה ציוני." כאילו שהציונות משמעה הינתקות מהיהדות.
דמותו של "החבר יודקה" בסיפור "הדרשה" של חיים הזז, הסתמכה על דמותו של יודקה הלמן ממייסדי קיבוץ גבת – "הקבוצה ע"ש קדושי פינסק".
בסיפור "הדרשה" יוצא יודקה הספרותי נגד ההיסטוריה היהודית. "הציונות," הוא אומר, היא "התנערות מהגלותיות היהודית הפסיבית, נעדרת ההיסטוריה, והתנערות מהמיתוס המשיחי שנוצר כדי שלא להיגאל."
"מי שאיננו יכול להיות יהודי," אומר יודקה, "נעשה ציוני." "ההיסטוריה היהודית משעממת, לא מעניינת. אין בה לא מעשים ועלילות, לא גיבורים וכובשי עולם, לא שליטים מרבי מעשים ואדוני כל המעשים, רק ציבור של דוויים וסחופים, נאנחים ובוכים ומבקשי רחמים. הסכימו בעצמכם שזה לא מעניין. אני בכלל הייתי אוסר ללמד לילדים שלנו את ההיסטוריה היהודית. למה ללמד אותם קלון אבותיהם? אני פשוט הייתי אומר להם: חבר'ה! לנו אין היסטוריה! מיום שגלינו מארצנו אנחנו עם בלי היסטוריה. אתם פטורים. לכו לשחק בכדורגל!"
סיפור "הדרשה" התפרסם ב"לוח הארץ" בשנת 1942, בעיצומה של שואת יהודי אירופה, ובשנות הארבעים והחמישים נעשה מאד פופולארי. הוא נלמד בבתי הספר ובתנועות הנוער, ומאז עד לאחרונה קצת נשכח.
יודקה גיבורו של הזז, התבייש בהיסטוריה היהודית שמפריעה לבניית העם הארצישראלי החדש, העם האנטי-גלותי, שקרע את כל החוטים שחיברו אותו אל העבר. אבל יודקה הלמן עצמו, בניגוד לדמות הספרותית, לא התנגד לחקר ההיסטוריה היהודית, להיפך, הוא החליט להקדיש את חייו לחקר השואה. אולי גם מרגשות אשם על הפקרת חניכיו שנשארו שם לבד ללא הנהגה.
יודקה הלמן היה שליח תנועת החלוץ לפולניה ועם פרוץ המלחמה הוא ושאר השליחים נטשו את חניכיהם וחזרו לארץ.
ברל כצנלסון ראה בחזרתם של שליחי "החלוץ", בגידה בשליחותם ובמיוחד בחניכיהם. יודקה לא נשאר חייב וענה לברל בעילום שם מעל דפי "דבר" (2.9.40): "לא הונמך הדגל לא רפתה האמונה. במחתרת נטווית מסכת חדשה של חתירה למולדת." "הוטלה עליי שליחות מצווה למסור על שלומם."
על הלוח, בסידור העבודה של הקיבוץ היה רשום, יודקה: "מפלגה." למעשה עבד בקיבוץ "לוחמי הגטאות" בהנצחת השואה. יום-יום נסע במכונית ל"לוחמי הגטאות", ועבד ללא ליאות. אסף חומר, תעודות, מסמכים. במשך שעות העלה על הכתב את העדויות על המרד בגטו ורשה. עדות ישירה מפיו של יצחק צוקרמן-אנטק, ממפקדי המרד איש "אחדות העבודה", ובסופו הוציא את הספר: "שבע השנים ההן": המספרות את תולדות המרד.
חקר השואה היה גם עניין פוליטי, לא רק היסטורי. המשורר יצחק קצנלסון היה בן דוד של טבנקין. "הקיבוץ המאוחד" הקים בקיבוץ "לוחמי הגטאות", מוזיאון להנצחת השואה והמרד על שמו.
קצנלסון שביכה בזמנו את רצח קדושי פינסק: "חלמתי: / אני מובל / ברחובות עיר / ומועמד אל קיר / של מנזר..." חלם חלום נורא יותר: "חֲלום חָלַמתי, / נורָא מאד: / אֵין עַמִי, / אֵינֶנּוּ עוֹד. / בִצְעָקָה קַמתִי – אהה! אהה! / אֲשֶר חָלַמתִי / בָּא לי, בָּא!" הפעם החלום התגשם. קצנלסון נספה בשואה עם עמו.
בתנועות אחרות הנציחו המנהיגים את הנספים האחרים. כל תנועה הנציחה את הנספים שלה. ב"בית מורשת ע"ש מרדכי אנילביץ'" הנציחו מנהיגי השוה"צ מאיר ולד-יערי ויעקב חזן את אנילביץ' ואת אנשי "השומר הצעיר". קיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים של מפא"י הנציחו את השואה ב"בית טרזין" בקיבוץ גבעת חיים איחוד, וחברי הקיבוץ של "הנוער הציוני" של "הליברלים" ו"הפרוגרסיבים" הנציחו את השואה ב"משואה" בקיבוץ תל יצחק.
רק מייצ'יסלב בגון-מנחם בגין השכיח את פעולות בית"ר בגטו מפני שהואשם בהפקרתם.
בגין, נציב בית"ר בפולניה – מנהיג עם כבוד ו"הדר" – "ז'בוטינסקאי", כפשע לפני כניסת הנאצים לוורשה, נכנס לבנק הדואר. בחשבון היה 150 אלף זלוטי. סכום עתק. לקח את הקופה וברח עם אשתו לווילנה. השאיר מאחוריו את חניכיו, כולם – למות. בדרך הוא שילם 1000 פאונד לנוכל פולני שהבטיח לו לשווא להציל את הוריו.
רק לאחר מותו, משה (מישה) ארנס העלה מתהום הנשייה את זכרו של הארגון הרביזיוניסטי אצ"י (ארגון צבאי יהודי Żydowski Związek Wojskowy, ŻZW), ומפקדו פאבל פרנקל בספרו "דגלים מעל הגטו – סיפורו של מרד גטו ורשה, ת"א 2009.
ביום השואה בגבת היה יודקה נושא "דרשה" בחדר האוכל על חשיבותו של היום. ותמיד לסיום היתה אנחה פורצת ממעמקי ליבו: "ראו מה יכול היה להיות מצב הקיבוץ והתנועה אלמלי השואה! הרי רק בפולין היו למעלה משישים אלף חברי הכשרות!"
באחד הימים, לאחר משפט מסורתי זה, סָנַט בו נכדו: "סבא," אמר, "תפסיק לבכות על השואה! תבין, הרי ללא השואה לא היה לך כלל אוטו צמוד!..."
לא יודקה ולא יוסף דוד גרין-בן גוריון, או ברל יעקב בארי כצנלסון הכהן, לא יצחק טבנקין, או מאיר ולד-יערי, ראו בציונות היפרדות מהיהדות. להיפך, הם ראו בה את מימוש היהדות, ויעודו של העם היהודי (הוא עם ישראל).
דוד יוסף גרין-בן גוריון האתאיסט לכאורה אפילו הצהיר כי הוא מאמין באלוהים. נכון זה אלוהים הדומה לאלוהי שפינוזה בלי מצוות, אבל בכל זאת לדעתו רק יהדות התלויה באמונה באלוהים היא הציונות.
(בן גוריון מאמין באלוהים):
https://www.youtube.com/watch?v=6OI8k82VtCM
בניגוד לציונות הסוציאליסטית תופעת הידל"שים התחילה בערוגות התנועה הרביזיונסטית של ולדימיר-זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי.
מזכירו האישי של ז'בוטינסקי, אדולף גורביץ-עדיה חורון, הוא שהגה רעיונית את תופעת הידל"שים כאשר זיהה את הפיניקים עם העברים. ז'בוטינסקי התלהב מאד מרעיונות אלה, ופירסם מאמר ביידיש (שתורגם לעברית בחזית העם ב-5 בפברואר 1932) בשם "ישראל וקרתגו", ובו המליץ על מאמרי אדולף גורביץ-חורון והסביר את הרעיון לפיו אנשי אימפריית קרתגו דיברו עברית, בכך שהפיניקים מייסדי המושבות בעבר-הים היו בני העם העברי, וחניבעל היה גיבור עברי. ז'בוטינסקי סיכם זאת כך: "הפניקים היו 'עברים' כמו שהיו כל התושבים הקדמונים של כנען וכמו שהיו בני ישראל בעצמם; מייסדי קרת-חדשת ויוצרי הספנות העולמית ומגלי מיצר גיברלטר היו לא רק 'שארי בשרנו', אלא, אם אפשר להגיד כך – היינו אנו בעצמנו." (זאב ז'בוטינסקי, "ישראל וקרתגו").
(אהרן אמיר, "פתח דבר – חורון בארץ-העברים", מתוך: ע. ג. חורון, "קדם וערב, כנען – תולדות ארץ העברים", דביר, 2000, עמ' 22)
מהתנועה הרביזיונסטית צמחה תנועת הידל"שים שזכתה בשפתו העשירה של אברהם דוד שלונסקי לכינוי הלעג "כנענים". ודוק: הכנענים התנתקו מההיסטוריה היהודית אך יצרו להם מיתוס מדומיין על ההיסטוריה הפיניקית.
אז אם נחזור ליודקה מהדרשה שאמר "מי שאיננו יכול להיות יהודי, נעשה ציוני." נאמר מי שאינו יכול להיות יהודי מתבולל, ואינו יכול להיות ציוני, רק מי שאינו רוצה להתבולל ולהיות גוי, ורוצה להיות יהודי הוא ציוני, כי ציונות היא רק תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי, ולא של הידל"שים למיניהם.

הפיליסטיניזם של שלמה בן אבו-בן עמי
ללא חז"ל אין תנ"ך, אין יהדות, ואין ציונות
שלמה בן אבו-בן עמי, יליד מרוקו, הוא פרופסור גמור להיסטוריה של ספרד המודרנית, בפוליטיקה הישראלית הוא ייזכר על תפקודו כשר לביטחון פנים שדיכא את פרעות ערביי ישראל באינתיפדה השנייה בשנת 2000.
פרופ' בן אבו-בן־עמי בוחן את שורשי המאבק בין מה שהוא מגדיר תל אביב הפתוחה והאוניברסלית ובין ירושלים הדתית והמשיחית, ומסביר כיצד הגעגועים למורשת היהודית מהדהדים גם בגל המחאה הנוכחי.
דויטשר במסה שלו על "היהודי הלא יהודי", מסביר בן אבו-בן עמי, כיוון לכל היהודים הגדולים שהרימו תרומה מכרעת לציביליזציה המערבית – דמויות כמו שפינוזה, היינה, מרקס, פרויד ורבים אחרים, שפרצו את הגבולות הארכאיים של הקיום היהודי. שלא כדויטשר, אני חושב שלתופעת "היהודים הלא יהודים" היה ענף נוסף, והוא הזרם הציוני-חלוצי של אבות המדינה היהודית.
רובם התנתקו מבתים מסורתיים ודתיים, חלקם היו צאצאים של רבנים במרחב של מזרח אירופה, והם הפנו גב למורשת הזאת. אבל אצל כולם היתה פינה חמה בלב למה שהם עזבו מאחור. אבל גם המשהו החדש התרפק על משהו ישן, השיבה לארץ התנ"ך וכדומה. ובתקופות מסוימות, גם רעיון "ארץ ישראל השלמה" שיגשג שם.
בעצם גם המחאה של ישראל הליברלית היום שהיא מעין מוטציה של החילוניות החלוצית ההיא רוצה בחזרה את מגילת העצמאות, שבה התנ"ך מוזכר כבר בפיסקה הראשונה.
לגבי השיח העכשווי על "ישראל ויהודה", אני חושב ש-300 שנה אחרי מהפכת "היהודי הלא יהודי" ו-150 שנה אחרי תחילת המהפכה הציונית, אנחנו סוגרים עכשיו את המעגל בהתחדשות המאבק בין "תל אביב" הפתוחה והאוניברסלית ל"ירושלים" הדתית והמשיחית.
אם לחזור לחוויה הציונית, הדת כפרה בה בראשיתה והצטרפה רק יותר מאוחר למדינה הציונית, והיום היא מאתגרת את אושיות קיומה. האוטונומיה החרדית אינה נשענת על התנ"ך, שעבר תהליך של חילון בציונות, אלא על חז"ל. חז"ל, לא התנ"ך, הוא שלוכד את היהדות בישראל במלכודת הפיגור והבערות.
(עופרה רודנר, "שלמה בן עמי, גם המחאה רוצה בחזרה את מגילת העצמאות, שבה התנ"ך מוזכר בפסקה הראשונה", "אל-ארצ'י, 3.5.23)
https://www.haaretz.co.il/literature/fivebooks/2023-05-03/ty-article-magazine/.premium/00000187-8f11-dc6c-a5ff-ef517f940000
פרופסור בן אבו-בן עמי טועה טעות גדולה. הציונים החלוצים בחלקם הגדול לא היו כלל כהגדרתו "יהודים לא יהודים". הם היו מאוד יהודים. יהודים בכל מהותם. אמנם יהודים חילונים אך יהודים.
הטענה שלו ש"חז"ל הוא שלוכד (הטעות במקור, ד"ו) את היהדות בישראל במלכודת הפיגור והבערות" – הינה פיליסטיניזם ובורות. ללא חז"ל אין תנ"ך. חז"ל הם שקבעו מהו התנ"ך. אפילו הקראים נזקקו לתורה שבע"פ. חז"ל הם שהכניסו ליהדות את השיטות השונות של פרשנות של טקסטים, את יסוד המחלוקת. ללא חז"ל אין פירוש הומני של התנ"ך שאפשר בכלל את החילון והציונות. ללא חז"ל אין למשל "עין תחת עין שווה ממון". ללא חז"ל אין למשל "אחרי רבים להטות."

נעמן כהן
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
 
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
צוֹמְחִים הַפְּרָחִים בָּאָבִיב.
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים,
מַרְבַד אָדוֹם שֶׁל כַּלָּנִיוֹת פּוֹרֵחַ.
בַּמָּקוֹם בּוֹ עָם פְּלֶשֶׁת סַבּוּנוּ
בְּמִנְהָרוֹת חַבָּלָה וּמָוֶת,
יֵשׁ לָנוּ אֶת הַצֶּדֶק הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה שֶּׁהֵם
העוֹשִׂים אֶת הָעוֹלָם וְהֵם
יַפְרִיחוּ הַשָּׂדוֹת בְּלַהֲבָה אֲדֻמָּה.
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
יִבַּנֵה הַבַּיִת שֶׁלּא יֵחַרֵב.

שמעון פרסקי-פרס: "קסאמים שמאסמים"
על מה המהומה? קסאמים שמאסמים...
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3264961,00.html

מבצעים
מבצע גשם ראשון, מבצע גשמי קיץ, מבצע ריח אורנים, מבצע קטיף כלניות, מבצע חורף חם, מבצע חץ שחור, מבצע ימי תשובה, מבצע חגורה שחורה, מבצע קשת בענן, מבצע עופרת יצוקה, מבצע מגן וחץ, מבצע עופרת יצוקה, מבצע שומר חומות, מבצע עלות השחר, מבצע מגן וחץ.

המדיניות כלפי עזה – איך לנצח
כמו מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס (Marcus Porcius Cato Censorius), הידוע כקאטו הזקן שהתפרסם בכך שנהג לסיים כל נאום בסנאט במילים הבאות: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו" Ceterum censeo Carthaginem esse delendam. והודות למאמציו יצאה רומא למלחמה הפונית השלישית בקרתגו, שבסופה הושמדה העיר, כך גם אני כותב כאן שנים רבות את אותו דבר. סליחה מהקוראים.
דוקטרינת ההכלה של נתניהו כלפי הטרור מעזה הגיעה לסיומה. כדי להגיע לפתרון הבעיה יש ללכת בדרך שונה. המדיניות כלפי עזה צריכה לעמוד על שלושה דברים:
1. הכרה בעזה כמדינה: על מדינת ישראל להכיר בעזה כמדינה לכל דבר, ולהטיל עליה ככל מדינה את כל האחריות למעשיה. (מדינה היא ארגון שיש לו מונופול של שליטה בשטח מסוים, וזה המצב האמפירי של עזה).
2. התנתקות מעזה: על ישראל להתנתק מעזה באופן סופי ומוחלט. עד השגת הסכם מדיני עם מדינת עזה, יש לסגור את הגבול, ולהסיר כל אחריות עליה ועל אזרחיה. לא לספק לה דבר. לא חשמל, לא דלק, ולא תרופות. את הכול יוכלו העזתים לייבא ממצרים. ישראל גם לא תעביר להם את כספי קאטר או כל השקעה אחרת (ממילא זו רק הצגה כלפי חוץ, כי הם מקבלים כספים דרך מצרים). ודוק: למרות שהגרמנים לא תבעו לחסל את אנגליה וארה"ב, ולרצוח את האנגלים והאמריקאים כפי שתובעים אנשי החמאס, הרי לא עלה בדעתם של בנות הברית לספק לאוייב גרמניה הנאצית, מזון, דלק, תרופות, וכו', כפי שעושה ישראל. כמובן אם העזתים ירצו לקנות טובין מישראל ישראל תאפשר זאת בפיקוח בטחוני. במסגרת הסכם גם תותר העסקת עובדים מעזה. הומניזם תמורת הומניזם. לא תותר כניסה הומניטרית לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי בישראל ללא השבת השבויים וגופות חיילי צה"ל לישראל.
3. הגדרת תורת מלחמה: התיאורטיקן ואבי תורת המלחמה קרל פיליפ גוטפריד פון קלאוזביץ, קבע בספרו "על המלחמה" כי המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים. כלומר, למלחמה יש תכלית מדינית. המטרה המדינית של המלחמה הנוכחית בעזה אינה צריכה להיות כיבושה, ולא חיסול החמאס, אלא הרתעה וסיכול בלבד.
למרבה הצער למדינת ישראל אין המשאבים הפוליטיים, הכלכליים, ובכוח אדם שהיו לבעלות הברית במלחמתן נגד גרמניה הנאצית ויפן, שבה השיגו כניעה ללא תנאי וכיבוש. מה גם שוהחמאס הוא "רעיון" שאין בכוחנו למגר.
ודוק: אסור בתכלית האיסור לכבוש את עזה כפי שמציעים אחדים כדי להביס את החמאס ולהביא במקומו את אבו מאזן כדי שיתאפשר לו להקים מדינה ערבית-מוסלמית ביהודה ושומרון שעליה בהיעדר צה"ל ישתלט החמאס, וימשיך את המלחמה משם ביתר שאת כאשר די לו ברובים ומרגמות כדי לאיים על נתב"ג ותל אביב.
כדי להשיג את מטרת המלחמה (שהיא כאמור הרתעה וסיכול בלבד) שתביא את האויב לרצון להפסיק את המלחמה, יש לנקוט בצעדים המלחמתיים הבאים ע"פ דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל.
דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל: כדי לנצח (ניצחון משמעו הרתעה וסיכול) לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר", גיליון 628):
על כל מקום ממנו נורים רקטה או פצמ"ר, או בלוני תבערה על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים בהתראה של 3 שעות לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". Cordon sanitaire"" איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש.כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר כל שטח וכל מנהרה מהם נורית אש.
יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה.
אבירי "זכויות האדם" (הערבי) יטענו מיד כי ירי ספוראדי אחרי שלוש שעות, הוא ירי "לא מידתי" המוגדר כפשע מלחמה ומיד יוגשו כתבי אישום נגד ראשי צה"ל. לכן יש לפעול בזהירות ע"פ החוק הבינלאומי המתיר להשיב אש למקורות הירי, גם במחיר פגיעה באזרחים.
על נתניהו לפעול על פי הבנת חשיבות ה"דימוי" בעולם התקשורת המודרנית. עליו לשאת נאום ובו יזהיר את האוייב היורה שמתאריך זה וזה כל ירי יקבל תגובה מיידית. בנאומו יתבע מראשי החמאס לשאת באחריות של פינוי האזרחים מאותו אזור.
ביחסי ציבור נכונים יתקבל המעשה בהבנה בעולם. (תמיד יהיו כאלו שיאמרו שהמעשה אינו "מידתי" אבל אלו יהיו במיעוט). אין דבר פשוט ומוסרי מזה. ירי על אוכלוסייה אזרחית הוא פשע מלחמה. מניעת הירי – הגנה עצמית לגיטימית. החוק הבינלאומי מתיר השבת אש למקורות הירי, ואם מודיעים על אזור לחימה אין יכולים לבוא בטענות על קורבנות של לא לוחמים. אסור בתכלית האיסור לחזור למצב הקודם. אסור להסכים יותר לטפטופי פצמ"רים או רקטות לכיוון ישראל.
אסור להיכנס קרקעית לעזה. כמו בכדורגל עדיף תמיד לשחק במגרש הביתי. כניסה קרקעית תביא לנפגעים רבים מצידנו. על הקרקע העדיפות הטכנולוגית של צה"ל אינה ניתנת לביטוי. ניתן להכריע את המערכה מן האוויר בלבד.

Victoire, C'est  La volonté
על נתניהו לאמץ את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:  Victoire, C'est La volonte  – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח. (הבעייה הגדולה היא שבציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד). אם נתניהו אינו מסוגל לעשות כן, ואין ביכולתו להביא את ישראל לניצחון עליו להתפטר מיידית! (אני מתנצל על השעמום בפרסום הדברים פעם אחר פעם). הנה המאמר המקורי של יוסף דוריאל ז"ל:

יוסף דוריאל
קברניטי אסון 1973 יוצאים צדיקים ביחס לאלה כיום
אסון יום הכיפורים של 1973 נגרם על ידי קברניטים שטעו קשות אך בתום לב. האסון המתגלגל לפתחנו כיום נובע מתרבות ניהולית הבנויה על אובדן ערכים, אטימות מחשבתית, צביעות ובוּרוּת שחצנית.
זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה להזהיר ממהלכים נושאי-אסון של קברניטי ישראל. עשר שנים לפני שהדברים תוארו בספרי האחרון – "ללמוד מהחיים" – פורסמה ברבים תוכנית להדברת הטרור מעזה, שהצגתי לביקורת טובי המוחות של תורת הביטחון הלאומי. הם הבינו והביעו תמיכה. קברניטי המדינה נשארו אטומים. וכך, במקום מהלך סטרילי אך פוגע קשות באוייב, שיחקנו לידיו באספקת מחזות של דם ואש ותמרות עשן – לליבוי ההסתה נגד ישראל על "תגובה לא-מידתית" לתוקפנות שלו. נכון להיום, כבר הרגלנו את העולם לראות כמצב נורמטיבי את חמש שנות השבי של גלעד שליט ואת ההפגזות הבאות מרצועת עזה. אם לביצוע מעשה הנבלה של גירוש יהודים מגוש קטיף גויסה ארמייה של פסיכולוגים-יועצים, אף פסיכולוג הראוי לשמו לא הוצב למשימת ניתוח צורת החשיבה של האוייב מול פעולה ישראלית כזו או אחרת. לא מול החמאס בדרום ולא מול החיזבאללה בצפון.
בימים אלה הומחש שוב המחדל הפסיכולוגי, כששידורי ישראל חזרו כמו תוכים על "חפים מפשע" שנפגעו מפגז של צה"ל שנורה על טרוריסטים, והתנצלויות מנהיגי ישראל על "פגיעה בילדים". היה חסר רק שיבקשו גם לשגר לנו את העונש המתאים. וזאת, במקום לפרסם אזהרה תקיפה – שכול מי שנמצא בקרבת אנשי הטרור – דמו בראשו, והטרוריסטים המשתמשים במגנים אנושיים חיים יובאו על עונשם כפושעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי. ובמקום לאיים ב"עופרת יצוקה 2", לשמחת הגולדסטונים שבדרך – להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ הגובלים בישראל, מהם אי-אפשר למנוע ירי, שיוכרז כאזור אסור לשהייה, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה ספוראדית שלו במרגמות 120 מ"מ. זו תהיה גם תשובה קונסטרוקטיבית למזכ"ל האו"ם שגינה את "הרג הילדים" בידי צה"ל, ובתנאי שתפורסם כראוי בעולם. ("חדשות בן עזר", 628, 24.3.2011)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00628.php

אלוף במיל' עמירם לוין איש השוה"צ מאמץ את דוקטרינת דוריאל
והנה גם אלוף במיל' עמירם לוין איש השמאל "השומר הצעיר" מאמץ את דוקטרינת דוריאל ואומר כך: "לאפשר להם נמל, שדה תעופה וריביירה בחוף. מנגד לשטח כל שכונה ממנה יורים רקטות ליישובינו במטרה להרוג עשרות ומאות אזרחים שלווים. ארבע שנים, ארבעה מבצעים, אותן תוצאות, הגיע הזמן לשנות המשוואה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795308&forum=scoops1
כמובן שעמירם לוין כ"איש שמאל" סותר את עצמו. לאפשר להם נמל ושדה תעופה ייתן להם את האפשרות לייבא נשק ששובר שוויון, וריביירה על החוף ממילא יש להם. אבל אימוץ דוקטרינת דוריאל על ידיו היא החשובה.

האלוף יצחק בריק:
אני נדהם לשמוע את השביעות רצון של הפרשנים שאומרים ניצחנו. זו ראייה טקטית צרה, וזריית חול בעיני הציבור, פגיעה בבכירי הפיקוד היא לא יותר ממכה מוראלית, אבל לא פוגעת באמת ביכולת שלהם להילחם לסכן את אזרחי ישראל, ולשתק את המדינה. גם עכשיו וגם בכל הסבבים הקודמים לאחר חיסול בכירים המוטיבציה שלהם לא נפגעה – נמצאו מחליפים, והם ממשיכים ביתר שאת, ורק מגבירים. לג'יהאד האסלאמי לא נפגעה יכולת הירי הרקטי על ערי ישראל, מכיוון שמרכז הליבה של קבלת ההחלטות בפיקוד שלו, מאגרי הטילים ואתרי הייצור נמצאת במרכז הרצועה הצפוף ומתחת לבתי החולים, ולשם צה"ל לא יכול להטיל פצצות כבדות, כי יהיו הרבה נפגעים חפים מפשע.
אני נדהם לשמוע את הפרשנים באולפנים שמכריזים "ניצחנו, כי הצלחנו לגרום לחמאס לא להצטרף, לא היה איחוד זירות במלחמה אזורית, וחיסלנו לגאפ את הפיקוד הבכיר."
זה ניתוח לא נכון של המערכה. הגאפ הצליח לשתק חלק משמעותי ממדינת ישראל, לגרום נזק כלכלי, לגרום לתושבי הדרום לעזוב את הבתים ולעבור למרכז, ולגרום לחרדות, זאת התכלית שלהם. הם לא מתיימרים לנצח את הצבא, הם באו לנצח את האזרחים, ולפגוע בכלכלה ובמורל. בזה הם הצליחו. לא הצלחנו לעצור את הירי הרקטי. השביעות רצון העצמית הזו שמכריזים "ניצחנו", לא במקומה.
איך אפשר להתפאר בזה שהחמאס לא הצטרף? הרי גם אם הוא לא הצטרף עכשיו, אי אפשר לבנות על זה שהוא לא יצטרף בסבב הבא, כשהוא ירצה. איך אפשר להדהד את זה שהנה, לא נפתחה מלחמה אזורית, וכי זה מבטיח שלא תיפתח מלחמה אזורית מעבר לפינה? הרי זה יקרה בסוף.
שמעתי אלוף בדימוס שהכריז "ניצחנו" וכשיונית לוי שואלת אותו איך אפשר להכריז ניצחון כשארגון טרור קטן מצליח לשתק חלק גדול מהמדינה, הוא עונה – "את צודקת, אבל מבחינה צבאית ניצחנו." אלוהים ישמור, וכי זו היתה המטרה של הגאפ? לנצח את הצבא? איזה קשקוש זה. בכירי הגאפ חוסלו? עובדתית זה לא עוצר את התהליך והחזון שלהם ולא מייצר הרתעה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795340&forum=scoops1
פחד מוות. האם עיניים להם ולא יראו?
לסיכום: מכיוון שהסיכוי שדוקטרינת דוריאל תאומץ הוא קלוש לכן: אין לנו על מי לסמוך אלא על פיתוח מערכת הלייזר.

שוקן, נבזלין ושכירי עטם: "המוסרניקים" "הלמדווניקים"
"הצדיקים" חסרי המוסר
דומה שמאז התנאה היטלר בהומניות שלו בהשמדת היהודים כשהכריז על עצמו: "אני הומניסט גדול – ( Ich bin so colossal human"") – לא היה "הומניסטים" "למדווניקים" כמו עמוס שוקן, ליאוניד בוריסוביץ נבזלין, ושכירי העט שלהם קרולינה לנדסמן, יוסף קליין ("להרוג זה הכי אחי") אורי הורוביץ-משגב, גדעון לואי(לוי) ואחרים, בעיתון הערבי בעברית "אל-ארצ'י.
הנה מאמר המערכת: במכת-האש הראשונה של מבצע "מגן וחץ", נמנו 13 ההרוגים עשרה אזרחים, בהם שלושה ילדים. אלא שבלי למצמץ נטען, שמדובר ב"נזק אגבי" בשל הנחיצות לחסל את שלושת בכירי הג'יהאד האיסלאמי. המציאות הפוכה בתכלית: שלושת הבכירים היו אמורים להיחשב ל"תוצאה אגבית" של חיסול ממוקד של אזרחים בעזה.
המספר הגדול של אזרחים שנהרגו מעורר שאלות קשות על הצד המוסרי והצד המשפטי של מבצעים צבאיים מעין אלה, ויש להפנותן לכמה כתובות. בראש ובראשונה למפקדי הצבא, שהחליטו ב"שיקול דעת" (ליתר דיוק, בדם קר) לבצע פעולה בשעה שהיה ידוע, בסבירות גבוהה, שבסביבת היעדים שוהים אזרחים, ובהם ילדים. הכתובת השנייה היא הדרג המדיני, ובראשו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאישר את הפעולה. האם וידאו מקבלי ההחלטות שאין סיכון לחיי אזרחים, האם חישבו את המחיר הרצחני של הפעולה – הרג חפים מפשע, לרבות ילדים – והגיעו למסקנה המעוותת, ש"המחיר" ראוי? אם התשובה חיובית, הרי שאין מדובר רק בפשע מוסרי, אלא בפשע מלחמה.
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, שאישרה את המבצע בלי שיהיה צורך לכנס את הקבינט הביטחוני. האם ביררה באופן מעמיק, אם קיימת סכנה לחיי אזרחים לא מעורבים? ואם כן, האם ראתה לנכון לאשר את המבצע למרות מחירו הנפשע?
הטייסים שביצעו את המשימה. האם לא ידעו, או לא העריכו לנוכח המצב הנוכחי וניסיון העבר, שהפצצת בתים, לא אתרים צבאיים, נושאת סבירות גבוהה מאוד להרג אזרחים? שאלה זו קריטית לנוכח העובדה, שמקרב אנשי חיל האוויר, בעיקר משרתי המילואים, יצאה קריאה לסרבנות בגלל ההפיכה המשפטית. האם הטייסים הסרבנים חיים בשלום עם הרג אזרחים חפים מפשע, כולל ילדים? האם מקובל עליהם למלא פקודה ש"דגל שחור מתנוסס מעליה"?
אסור להסכים לכך, שפשעי מלחמה ומוות של חפים מפשע ייהפכו לחלק מהשגרה הישראלית. הנהגה שזאת תפישת עולמה אינה יכולה להיות לגיטימית בדמוקרטיה.
("מכה כבדה בכנף", מאמר מערכת , "הארץ", 11.5.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2023-05-11/ty-article-opinion/00000188-066e-def0-a18a-beee8ba10000
ציוץ של עיתון "הארץ" באנגלית: ''ישראל מפציצה אזרחים בעזה. אבל הישראלים לא רוצים לדעת'':
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795131&forum=scoops1
"הלמדווניקים" של העיתון רואים בהרג ילדים ערביים בעזה כתוצאה מנפלי רקטות מעשה מוסרי לכן אינו מגנה כלל את הג'יהאדיסטים על כך, ודאי שלא על הרג יהודים.
אז ככה. למרות ששוקן, נבזלין ושכירי עט שלהם מחזיקים מעצמם הומניסטים למדווניקים ישועים (לעולם לא להחזיר רע תמורת רע אלא להגיש את הלחי השנייה) נהפוך הוא. הליכה כצאן לטבח אינה מוסרית. כל האחריות למות הילדים בעזה היא אך ורק על הג'יהאדיסטים. "אוי לרשע ואוי לשכנו" כמובן רצוי שאותם גאונים "הומניסטים" בעיתון ימציאו חימוש טכנולוגי שיוכל להרוג רוצחים ללא שכניהם לפני שהם מטיפים מוסר מזוייף.
יש לזכור טוב כי אמנת ג'נבה קובעת: "מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות".
(אמנת ג'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה סעיף 28):
https://www.btselem.org/hebrew/international_law/fourth_geneva_convention
יש להודות לאלוהים כי בראייה היסטורית מזל שהלוחמים בנאצים לא קיבלו את המלצת העיתון, שהיה ודאי תובע לא לפגוע בגרמנים חפים מפשע במהלך מלחמת העולם השנייה ובכך להציל יהודים מהשמדה – כי הרי היטלר הכריז שהוא הומניסט גדול ואסור לפגוע באזרחים.

מהי מידתיות?
מזכ''ל האו''ם, אנטוניו גוטרש: ''ישראל חייבת לציית לחוק ההומניטרי הבין-לאומי, כולל שימוש פרופורציונלי בכוח'':
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795042&forum=scoops1
אלף ילדים יהודים הרוגים אינם מספקים את מזכ''ל האו''ם, אנטוניו גוטרש. הוא צמא לדם יהודי של ממש. (הג'יהאדיסטים שיגרו 1000 רקטות על ישראל במוסר הכוונות הם הרגו לפחות אלף ילדים יהודים).
יש לומר לאותו גאון "הומניסט": האם אלף רקטות ספוראדיות על עזה כתגמול הן לדעתך מידתיות? בו נראה אותך, המצא חימוש טכנולוגי שיוכל להרוג רוצחים ללא שכניהם לפני שאתה מטיף מוסר מזוייף.

קללת הטכנולוגיה
לולא היתה לישראל טכנולוגיה כל כך מפותחת היכולה לחסל טרוריסטים בדירתם, והשימוש היה בארטילריה פשוטה בלבד. כלומר יריית פגז ארטילריה על כל פגז שנורה על ישראל, היה ההרס בעזה גדול כל כך שמזמן היה שקט.

בהפגנה בעראבה
נגד המבצע בעזה קוראים ערבים ישראלים לארגוני הטרור לחטוף חיילים על מנת לשחרר אסירים: בעקבות מבצע מגן וחץ: עשרות ערבים ישראלים הפגינו בעראבה נגד המבצע והתקיפה בעזה. המפגינים תומכי הג'יהאד האיסלמי נופפו בגדלי הרשות הפלסטינית וצעקו ״תרימו את ידיכם המגואלות בדם מעזה״ ו״אסירים, תחזרו על מעשיכם, תחטפו חיילים.״
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795029&forum=scoops1
האם בית המשפט הישראלי ישפוט אותם על הסתה בעת מלחמה? בטוח שלא.

חג הפרעות ביהודים
היום היה אמור להתקיים בלוד אירוע לציון יום השנה השני ל"הבת אלכראמה" (="מתנת הכבוד" בתרגום סימולטני, הכוונה לאירועי האלימות בערים המעורבות בזמן מבצע "שומר החומות", בהם מתפרעים ערביים תקפו יהודים).
פידא שחאדה, חברת הוועדה העממית שבעיר, שמארגנת את ההפגנה טוענת כי "קשה מאוד לשכוח את ימי "הבת אלכראמה" ואת הקדושים שנרצחו במהלכה, בהם השאהיד מוסא חסונה מלוד והתלמיד מחמד כיואן מאום אל פאחם ואת הצעירים שנעצרו בעקבות כך, שמספרים הוא מעל 400." עוד הוסיפה ש"אנחנו הבעלים המקוריים של המדינה ואנחנו רוצים את זכותנו לחיות בביטחון." בשל המצב הבטחוני האירוע נדחה.
https://t.me/arabworld301/39406
זה הזמן לזכור כי בינתיים, במהלך המבצע האחרון, לא העזו הערבים לצאת בפרעות נגד היהודים בערים המעורבות. האם מורא איתמר חאנן-בן גביר נפל עליהם? סביר שלא, אבל מוטב תמיד שיזכרו את הנכבה.

ומי אירח את 'יום הנכבה'' בסנאט? כמובן "היהודי" ברנרד סנדרס
לאחר שבית הנבחרים ביטל את הטקס לציון יום הנכבה, ראשידה טלאיב עשתה את "יום הנכבה" שלה בסנאט, תודות לסנטור היהודי הדמוקרטי ברני סנדרס שנתן לה את חדר הוועדה שבה הוא משתתף. הרבה הגיעו לאירוע והחדר היה מלא. בנאומה, ראשידה טלאיב האשימה את משטרת ישראל שהיא מנהלת "קמפיין טרור מתמשך" בהר הבית. היא גם אמרה שישראל היא "מדינת אפרטהייד" ושהסיוע האמריקאי תומך ב"טיהור אתני".
הסנטורית ג'קי רוזן, גם היא יהודית ודמוקרטית, אמרה שזה מאוד פוגעני לקרוא להקמת המדינה היהודית היחידה "קטסטרופה", ושהיא מתנגדת לאירוע כזה בקפיטול.
הסנטור הרפובליקני ביל קסידי, מראשי הוועדה המדוברת, אמר שהוא לא ידע על האירוע, ושהוא מתנגד לשימוש הזה בחדר.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795090&forum=scoops1
ואני רק שאלה: האם זה יציל את ברנרד סנדרס היהודי, המוגדר כקוף וחזיר, מרצח שהוא התנאי לגאולה לפי מוחמד כנאמר במצע החמאס?

צביעות האיחוד האירופי
אין גבול לצביעות נציגי האיחוד האירופי המחרימים את איתמר חאנן-בן גביר בתואנה של גזענות בשעה שהם נפגשים עם נציגים ערבים-מוסלמים הגזענים הרבה יותר ממנו. זה כמובן מבליט רק את גזענותם שלהם.

הפרלמנט האירופי קישר בין הסתה פלסטינית בספרי הלימוד לפיגועים
הפרלמנט האירופי העביר החלטה המגנה את הרשות הפלסטינית על המשך ההסתה לאלימות ושנאה בספרי הלימוד שלה – זו השנה הרביעית ברציפות. עם זאת, השנה נוסח ההחלטה היה ביקורתי באופן חסר תקדים, ולראשונה היא קשרה במפורש את ההסתה בספרי הלימוד להתגברות פיגועי טרור פלסטיני לאחרונה מצד תלמידי בית ספר ובני נוער. על כתיבת הספרים אמונים פקידי אגף פיתוח התכנים של משרד החינוך הפלסטיני שמשכורותיהם משולמות על ידי האיחוד האירופי. בנוסף, ההחלטה מכירה לראשונה בקיומה של אנטישמיות ודורשת במפורש את הסרתה מספרי הלימוד. החלטות קודמות שאומצו רק הזכירו הסתה לאלימות בלבד מבלי לקרוא ישירות להסרת תכנים בעייתיים, והסתפקו בקריאה מעורפלת יותר לתכנים שיעמדו בערכי האו"ם.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795091&forum=scoops1
כאילו באיחוד האירופי יש שתי נשמות כמו אצל פאוסט. אַחַת לִרְעוּתָהּ צָרוֹת וְעוֹיְנוֹת". (תרגום יעקב כהן)

תשלום –
לראשונה מול ירי מעזה: "קלע דוד" יירט את הרקטה לת"א.
https://www.ynet.co.il/news/article/rjmxdqtnh
כל טיל עולה כמיליון דולר. יש לדאוג שהאוייב יממן את מחירו. במקום לשלם לאוייב ג'יזיה יש לגבות ממנו הוצאות הגנה.

ברצועת עזה התייאשו מהתקווה לשינוי, ומאוכזבים משתיקת חמאס
"קולות הצעירים והדיונים שמתרחשים ביניהם משקפים את הלך הרוח ברחוב הפלסטיני בעזה. יש משהו שישראלים אינם מבינים," אומר אנאס, בן 27 ובוגר תואר ראשון בשפה וספרות אנגלית מהעיר עזה. "המלחמה בעזה לא נגמרת בעת הפסקת האש. אנחנו נאבקים מדי יום – על קיומנו, על מי שאנחנו ועל ההמשך ההתנגדות בצל החיים תחת מצור." עבור אנאס חמאס והג'יהאד האיסלאמי קיימים בזכות התושבים בעזה, שתקוותם היחידה ושאיפתם כפלסטינים היא "אל-מוקאוומה" – כלומר להמשיך להיאבק בישראל. "עזה לא נכנעת" זו האמירה שחזרה על עצמה בשיחות עם צעירים פלסטינים בעזה. "במציאות שבה הפלסטינים מנושלים מכל הדברים הבסיסיים, וכאשר בישראל ובעולם שוכחים מאיתנו – הדרך היחידה להזכיר שאנחנו קיימים, ולהשמיע את קולנו היא באמצעות ההתנגדות," אומר אנאס.
(שירין פלאח סעב, :ברצועת עזה התייאשו מהתקווה לשינוי, ומאוכזבים משתיקת חמאס", "אל-ארצ'י", 12.5.23)
https://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/2023-05-12/ty-article/.premium/00000188-0b7b-d4b7-a3f9-cb7be56a0000
כתבת "אל-ארצ'י", שירין פלאח סעב, היא דרוזית אנטי-ישראלית המבליטה תמיד את גישתה האנטי-ישראלית. כאן היא רוצה להראות את מסכנות תושבי עזה אך בלי משים חושפת גם את הסיבה למסכנות זו והיא האידיאולוגיה האיסלמו-נאצית-ג'יהאדיסטית. תושבי עזה בוכים על גורלם אך תומכים בג'יהאד נגד היהודים ולא בשלום שיביא להם חיים טובים יותר כי לדידם רצח יהודים הוא מטרה חשובה יותר. האם הפילסטינית הבורה הדרוזית לא שמה לב שהאידיאולוגיה האיסלמו-נאצית-ג'יהאדיסטית מסוכנת גם לה כדרוזית כשהיא מהללת את האידיאולוגיה שלהם?
 
קליאופטרה לא היתה שחורה אבל גם לא ערבייה
בסדרה התיעודית החדשה "קליאופטרה" בנטפליקס, דמותה של המלכה שמגלמת השחקנית אדל ג'יימס, מעוררת ויכוח בינלאומי על הגזע של המלכה העתיקה. הבחירה בשחקנית שחורה לתפקיד מציתה ויכוח בין העם המצרי* לבין תנועת האפרוצנטריזם, שהוקמה על ידי שחורים בארצות הברית וקוראת לניכוס תרבות מצרים העתיקה. האפרוצנטרים טוענים כי המלכה קליאופטרה היתה שחורה והמצרים שחיים כיום במדינה הם פולשים שמשתלטים על המורשת שלהם.
במצרים מיהרו לדחות את הטענה הזאת והדגישו כי על אף שמצרים ממוקמת בצפון אפריקה, הם בעצמם אינם שחורים ונבדלים מהאזרחים במדינות אפריקה כמו מאלי, סנגל ונמיביה. הארכיאולוג המצרי זאהי חוואס, פירסם הודעה בתקשורת המצרית וקבע: "קליאופטרה לא היתה שחורה." הוא הוסיף: "הסדרה בנטפליקס מעבירה מידע שגוי על מצרים העתיקה. קליאופטרה היתה יוונייה והיא דמתה למלכות ולנסיכות של מקדוניה."
עורך הדין מחמוד אלסמרי הגיש בקשה ליועץ המשפטי לממשלה לחסום את נטפליקס כדי למנוע את שידור הסדרה השנויה במחלוקת. גם הממשלה המצרית הגיבה באמצעות משרד התיירות והעתיקות, שטען כי נטפליקס מזייפת את ההיסטוריה המצרית. "יש פה הטעייה מכוונת של הצופים, במיוחד כאשר הסדרה מוגדרת כתיעודית ולא דרמה, והיה מחובתו של צוות נטפליקס להתבסס על עובדות היסטוריות ומדענים שחקרו את תרבות מצרים העתיקה," כתב ד"ר מוסטפא ווזירי, מזכ"ל המועצה המצרית העליונה לארכיאולוגיה. "עם כל הכבוד לאחינו האפריקאים ביבשת אפריקה, כל העובדות שבידינו מוכיחות שקליאופטרה היתה בעלת עור בהיר, אף צר ושפתיים דקיקות."
המצרים מאשימים את מפיקת הסדרה, ג'יידה פינקט סמית (אשתו של השחקן ויל סמית), שהיא מקדמת את הגישה האפרוצנטרית. פינקט סמית אמנם לא הצהירה בעבר על תמיכתה בתנועה אבל הסבירה את החשיבות בייצוג נשים שחורות על המסך. "לעיתים רחוקות אנו זוכים לראות או לשמוע סיפורים על מלכות שחורות," אמרה בשיחה עם ה"דיילי טלגרף" והוסיפה: "החלק העצוב הוא שאין לנו גישה להיסטוריה על נשים שהיו כל כך חזקות והיו עמוד השדרה של מדינות אפריקה, ולכן הסדרה הזו היתה מאוד חשובה עבורי."
האפרוצנטריות היא תנועה תרבותית ופוליטית שצמחה בשנות ה-80 של המאה ה-20 בקרב השחורים בארצות הברית שמטרתה ללמד את האפרו-אמריקאים על ההיסטוריה העשירה שלהם במערב אפריקה, על האימפריה הגדולה של בנין, של גאנה, של סנגל, האימפריה הגדולה של מאלי. אפרו-אמריקאים אימצו את הטענה כי ההיסטוריה והתרבות האפריקאית החלו עוד לפני תקופת העבדות והקולוניאליזם האירופי – במצרים העתיקה. הבולט ביניהם הוא הקומיקאי קווין הארט, שאמר: "עלינו ללמד את ילדינו את ההיסטוריה האמיתית של אפריקאים שחורים, כשהם היו מלכים במצרים, ולא רק את עידן העבדות שמבוסס על החינוך באמריקה. אתם זוכרים את התקופה שבה היינו מלכים?"
בפברואר בשנה שעברה אירגנה התנועה האפרוצנטרית כנס באסואן תחת הכותרת returning to the source, שנועד להעמיק את הדיון במורשת של מצרים העתיקה. בין הדוברים היה ד"ר אנטוני בראודר שמזוהה עם התנועה. הכנס עורר זעם במצרים ופעילים ברשתות החברתיות קידמו האשטאג בערבית "לעצור את הכנס באסואן", ולבסוף הכנס בוטל.
הארכיאולוג המצרי ד"ר זאהי חוואס אמר אז בשיחה עם הערוץ Ten: "אין לנו בעייה שיגיעו אפרו-אמריקאים לבקר במצרים ולהצטלם באתרים התיירותיים. אבל גם כשאני מגיע לארה"ב ומסביר בהרצאותיי שמלכי מצרים העתיקה אינם בעלי עור שחור הם מסרבים לקבל זאת ואפילו עוצרים את ההרצאה – אז למה שנקבל אותם לדברר את המסרים שלהם בארצנו?"
הקומיקאי המצרי יוסף שאהין אמר בראיון בתוכנית של פירס מורגן, בעקבות הסערה שהתחוללה בנושא: "התנועה האפרוצנטרית מנכסת את התרבות שלנו וקוראת לאנשי מצרים של היום פולשים."
(שירין פלאס-סעב, "'קלאופטרה' של נטפליקס מסעירה את מצרים: האם היא היתה שחורה?", "אל-ארצ'י", 10.5.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2023-05-10/ty-article-magazine/.premium/00000188-00a7-dc7e-a3fe-22ef70770000
* מהו העם המצרי? כותבת המאמר, שירין פלאח סעב, הדרוזית האנטי-ישראלית, משתמשת בכוונה במושג "העם המצרי" בלי להסביר את מהות המושג. כמובן שטענות האפרו-צנטריים הן הזויות לחלוטין, קליאופטרה לא היתה שחורה, אלא מקדונית לבנה, אבל היא גם לא היתה ערבייה.
בדבר אחד צדקו האפרו-צנטרים: הערבים במצרים היום הם באמת פולשים זרים למצרים. המצרים שעברו תהליך של הלניזציה וכונו ביוונית אגיפטים לחמו כ-300 שנה נגד הכיבוש הערבי של מצרים והובסו. כיום הם מהווים כמיעוט נרדף רק כ-10 אחוז מאוכלוסיית מצרים שמקפידה לכנות עצמה "הרפובליקה הערבית של מצרים" להדגיש כי מצרים שייכת לכובשים הערבים, ולא לעם הילידי המצרי.
מעניין אם שרין פלאח סעב הדרוזית מגדירה גם את אלוהיה – אלוהים הדרוזי אבו עלי מנצור הידוע בכינויו אל חכים באמר אללה (השליט מאללה), השליט הפטמי של מצרים במאה העשירית כמצרי או כערבי? בעקבות הגדרת אבו עלי מנצור כהתגלמות אלוהים הוגדרה הדת הדרוזית כדת כפירה על עבודת אלילים שאינה זכאית אפילו לחוקי ההשפלה של "בני החסות" כמו היהודים, הנוצרים והשומרונים.

יוניקורן פיגוע בזמר העברי
כשאני כותב את הדברים הללו טרם ידוע אם השיר יוניקורן זכה בארווויזיון או לא. בניגוד לאלו המקווים לזכיית השיר, כי הם סבורים שזה יביא כבוד לישראל, ובמיוחד בימים אלו, אני מקווה שהשיר לא יזכה כי הוא מהווה פיגוע בזמר העברי. יוניקורן (כינוי לחברה של מיליארד דולר, חלום חברות הזנק) כתוב באנגלית ומהווה סכנה כי זכייה בו תביא לאופנה של זניחת העברית וכתיבת שירים באנגלית על מנת להרוויח כסף. הזמר העברי הגיע להישגים אדירים. במאמצים אדירים הוחייתה השפה העברית, וזכיית השיר באנגלית מאיימת על חורבן העברית בכלל והזמר העברי בפרט. מי ייתן והשיר ייזרק לפח האשפה של השירים ויישכח.
(יוניקורן עם תרגום לעברית): https://youtu.be/sAussFjX_5I

אי רלבנטי
לנעמן כהן שלום, האם איש חרוץ כמוך לוקה בתמימות או היתממות? אתה קובע כי המידע על 18 דירות בבעלות אהרון ברק הן "שקר". אתה "מסתמך" על אמירתו של ברק עצמו כי בבעלותו יחד עם אשתו דירה אחת בלבד. כמי שנוהג לשוטט במרשתת, יכולת להקליד "כמה דירות לאהרון ברק?" – והיית למד כי 18 הדירות הללו נרשמו על שם... ארבעת ילדיהם של ברק ואשתו, כל ילד ודירותיו. כמי שנראה איש לא תמים, ודאי ידוע לך הביטוי "ישראבלוף". הנה, ראה למשל: https://irrelevant.org.il/2011/07/10/3667 – הכותרת: "רשימת בתים שאסף אהרון ברק". ("חדשות בן עזר", 1846) תודה, עזרי חן.
עזרי חן שלום. אני מתפלא עליך אתה לוקה בתמימות או בהיתממות? האם לא קראת את טיב הקישור אותו הבאת בכאילו הוכחה? זו כמובן בדיחה טובה כי אתה מסתמך על אתר בשם "אי רלבנטי" המציין ידיעות ברשת שאינן רלבנטיות מכיוון שהן שקרים, וממליץ לא להעבירן כי הן ישראבלוף. אז למה אתה מפיץ אותן? האם לדידך הוכחת שקר – ישראבלוף הוא אמת?
לגופו של עניין הבאתי את דבריו של השופט זמיר, לא עשיתי חקירה בטאבו, אבל גם אם השופט ברק ואשתו דאגו לבניהם לדירות, אין בכך כל דופי. ודאי לא הצדקה להפיכה משטרית.
נעמן כהן