האם יצחק רוביצוב-רבין, כאחראי על השב"כ, ידע כי הוא מימן וארגן תליית שלט ענקי: רבין בוגד! כשאנשי השב"כ מאבטחים מסביב כפי שהעיד סוכן השב"כ, אבישי רביב (מישהו יודע את שמו מהמקורי?), או שרק בכללי הוא הנחה את השב"כ להשמיץ את עצמו כבוגד כדרך להכפשת יריביו הפוליטיים?
https://www.mako.co.il/news-military/2023_q2/Article-07fdf56400a4881027.htm
מעבר לכל תורת קונספירציה (שאינני מאמין בה), על השב"כ לתת דו"ח מפורט לציבור, ולו כדי לשלול כל בסיס לקונספירציה. בהקשר לזה מאוד תמוה מדוע עד היום יורם רובין, איש השב"כ, המואשם זה שנים ברצח רבין מטעם שמעון פרסקי-פרס אינו, תובע תביעת דיבה? האם יש לזה הסבר הגיוני, בלתי אם הוא נמנע מכך ע"פ פקודת השב"כ? האם שתיקה כהודאה דמיא?

"השחורים" הפרוטסטנטים
התנועה הפרוטסטנטית משוורצארד לשוורצמן
פיליפ שוורצארד (Philipp Schwartzerdt) הידוע בכינויו מלנכתון (1497-1560) היה התאולוג הראשי של הפרוטסטנטים שפעל יחד עם לותר נגד הכנסייה הקתולית ותורת "ממלא המקום" (האפיפיור הוא ממלא מקומו של פטרוס שהוא ממלא מקומו של ישו עלי אדמות, ובידיו סמכות מפתחות השמיים, כלומר שלטון בעולם כולו), וגינו את מחילת העוונות ע"י מכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות), בתיווכם של הכמרים. בעקבות פעולתו במערכת החינוך זכה שוורצארד לכינוי "המורה של גרמניה". דמותו נחרתה בהיסטוריה בתנועה הפרוטסטנטית כשנייה בחשיבותה לזו של לותר.
שקמה שוורצמן-ברסלר הינה התאולוגית והסמל של התנועה הפרוטסטנטית בישראל כאשר תמונתה בהפגנה עם דגל ישראל נהפכה אייקונית כדוגמת דמותה של מריאן (מרים חנה) במהפכה הצרפתית. (בניגוד למריאן דמותה של שוורצמן צנועה ללא חזה חשוף).
מעניין אם בסיום המאבק הפרוטסטנטי היא תנצל את דמותה כאייקון של הפרוטסט ותרוץ לפוליטיקה כמו סתיו שפיר-סטיבה, או שתישאר אייקון היסטורי בלבד כדמותה של דפנה ליף?

דויטשלנד מודאגת – אנחנו גם
Steffen Seibert Persona non grata
שגריר דויטשלנד "האחרת" בישראל, שטפן זיברט, הביע דאגה מהצעת החוק שתמסה תרומות ממדינות זרות:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=797304&forum=scoops1
כיידוע דויטשלנד מממנת ארגונים רבים השוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בין השאר היא מממנת לפחות 10 ארגונים הקשורים לחזית העממית לשחרור פלסטין, אחד מהם הוא עמותה בניהול וואליד חאנאטשה שמועמד לדין בגין רצח רנה שנרב ית"ד ב-2019.
https://www.now14.co.il/גרמניה-מממנת-עמותה-המנוהלת-עי-אחד-מרוצ/
שגריר דויטשלנד שטפן זייברט מאוד מעורב בנעשה במדיניות הפנימית של ישראל, ומעז להתבטא בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל. בהמשך למדיניות דויטשלנד כי שטחי יו"ש חייבים להישאר "יודן-ריין" נקיים מיהודים, הוא פעל לעצור את השתתפות טייסי גרמניה שהשתתפו במטס הבינלאומי ביום העצמאות, לבל יטוסו חלילה מעל חלקי ארץ ישראל ההיסטוריים והביע "דאגה" קשה על פעילות צה"ל בג'נין נגד המחבלים שהיו בדרכם לטבוח ביהודים. ברוב צביעותו הוא התריע על מיספר גדול מידי לטעמו, (לא פרופורציונאלי) של מחבלים ערבים הרוגים בפעולה צבאית ממוקדת כנגד פחות מדי יהודים מתים. ובחוצפתו הוא עוד השתתף בניגוד למקובל ביום הזיכרון האלטרנטיבי. ראוי היה שבמדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית יזמן שר החוץ את השגריר הגרמני לנזיפה על עצם השתתפותו בטקס שרובו המכריע של העם מתנגד לקיומו באופן נחרץ, וכן על על התערבות פוליטית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל, על גזענות ניאו-נאצית המדברת על אזורים שהם "יודנן-ריין" ועל מימון ארגונים גזעניים אנטישמיים השוללים את קיומה של מדינת היהודים.

יפעת ביטון נאבקת להרס שיטת המשפט הישראלי
וליצירת משפט ומדינה לבנטינית כמרוקו ומצרים
פרופסור למשפטים, יפעת ביטון, המתנאה בעצמה כ"מערבית-מוגרבית" ודתל"שית, מעלה רעיון לשינוי שיטת המשפט בישראל.
כך היא כותבת: "מדינת ישראל היא אי רעיוני במרחב המזרח תיכוני-הערבי. לא בכדי המשילו אותה ל'וילה בג'ונגל', המשייכת את עצמה לחברה האירופית, למוסדותיה, לתרבותה ולרעיונותיה המארגנים. כזאת היא גם מערכת המשפט הישראלית, שגם לאחר כינון עצמאות המדינה הוכרע, שתימשך בה המסורת הליברלית האנגלו-אמריקאית, וכך הונצח ניכורה למרחב. (ניכור למרוקו תימן ומצרים נ.כ.) אני מציעה, כמשפטנית המקדמת צדק חברתי וכבעלת שורשים שאינם ליברליים קלאסיים (שורשים במרוקו נ.ב.), לבחון אפשרות לפתח את המשפט הישראלי באופן שיאפשר לו להיתרם מן המרחב הלבנטיני שבתוכו הוא מתקיים. חיפושיי אחר בסיס עשיר ואיכותי להגדרת הלבנטיניות הובילוני אל הסופרת ז'קלין כהנוב, אין חיוני מהזרקת לבנטיניות למשפט הישראלי, המקדם אינדיווידואליזם קיצוני, עמוס רציונליזם ומנתק נורמות משפטיות מהֶקשר ומקום.
כהנוב ראתה בלבנטיניות ביטוי של קוסמופוליטיות פלורליסטית, הניזונה מהחיבור בין המערב האירופי למזרח הים-תיכוני. שני אלה דרים אצל הפרט הלבנטיני בערבובייה מלאת סתירות ומורכבויות. חייו מתאפיינים אפוא בזהות מסורתית בעלת הקשר דתי מונותאיסטי עמוק, בחיבור מעניק-משמעות לסביבה אנושית וגיאוגרפית ובהערכה לתרומת המערביוּת להווייתו.
הלבנטיניות יכולה לשמש כר רעיוני לחיבור בין מי שחצויים בין שני עולמות: האחד ליברלי, אינדיווידואליסטי, הישגי ותחרותי, המייחס חשיבות למימוש עצמי שעניינו רדיפה אחר האושר, ואחד המבכר קולקטיביזם, קהילתנות והזדהות תרבותית. הנה דוגמאות, המציעות גישה לבנטינית לעקרונות מארגנים של המשפט הישראלי.
המשפט הישראלי, בהישענותו הכמעט מוחלטת על ערכים ליברליים אירוצנטריים, נהפך במשך השנים למנוכר לסביבתו. עליו לשקול לפתוח את שעריו גם לערכים הלוקאליים, המזרח-תיכוניים והמסורתיים הפועלים בסביבתו. עליו להוות "מרחב שלישי" ומחבר, לשימוש מושכל, יעיל ומכיל בתרכובת החדשה שתיווצר מעירוב של ערכים אלה זה בזה.
בתרכובת זו יפעל הצמד "יהודית ודמוקרטית" כך שאפיון המדינה כ"יהודית" יחבר אותנו למרחב הלבנטיני מהזווית של קהילה, מסורת ופרטיקולריות, ואילו אפיון המדינה כ"דמוקרטית" יחבר אותנו למרחב הלבנטיני מהזווית של ההוקרה של ההכרה בעושר האנושי הטמון בקידום ערכים ליברליים-מערביים. זוהי אפוא קריאה ל"וילה" של המשפט הישראלי לבחון את האפשרות של פתיחת חלונותיה, ואולי אף את דלתותיה, לסביבה המעניינת, המגוונת והמעשירה של ה"ג'ונגל" המדומיין — אך לבנטיני בהחלט — שבתוכו היא שוכנת ופועלת.
(יפעת ביטון, "מדינה יהודית (לבנטינית) ודמוקרטית", "אל-ארצ'י", 25.5.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-05-24/ty-article-opinion/.premium/00000188-4d0b-dde3-abf9-fd0bc93c0000
המושג "לבנטיניות" נהפך משום מה פופולארי אצל היהודים הערבים. אבל יש להבין כי דווקא ז'קלין שוחט-כהנוב, ממציאת המושג בהקשר הישראלי, שנולדה במצרים לאב מעיראק ואם מתוניס – תיעבה את התרבות הערבית-מוסלמית. היא לא דיברה בערבית, ולא היה לה דבר עם התרבות המצרית. לכל היותר היא התייחסה למיעוט הקופטי והיווני במצרים. שוחט-כהנוב נשאה עיניה אל תרבות המערב, תרבות צרפת, אנגליה וארה"ב, היא דיברה רק בצרפתית ואנגלית. אפילו כבעלים היא בחרה לה רק גברים אשכנזים. הדבר האחרון שעליו היתה ממליצה הוא כינון מערכת משפט וממשל לבנטיניים, כלומר בדגם של מצרים או מרוקו שפרופסור יפעת ביטון ממליצה לאמץ. בניגוד לדברי ביטון בשיטת המשפט המערבית שישראל אימצה יש הרבה יסודות לאומיים וציוניים שמשום מה היא רואה אותם רק במרוקו או מצרים. אבוי לנו אם ישראל תהפוך למדינה "דמוקרטית לבנטינית" כמרוקו או מצרים כהמלצתה של ביטון. מדינה יהודית ודמוקרטית אינה יכולה להיות לבנטינית.

הוקרה ויקר לרופאים האחיות והמטפלות האשכנזים
שטיפלו בילדי תימן
מטבען של עלילות דם להתקיים גם ללא כל בסיס במציאות, כך גם עלילת הדם השקרית של המתחזה עוזי אזולאי עולה מדי פעם מחדש.
בתגובה לדברי ד"ר דניאל דה מלאך כי עד כה "איש לא חקר באופן שיטתי" את המסמכים בתיקי ילדי תימן שדווח שנעלמו, שעליהם נסמכה ועדת החקירה הממלכתית לפרשה, ועדת כהן-קדמי, ("הארץ", 18.5) סותר פרופסור יחיאל בר אילן את דבריו.
לא אכנס לפרטי הדברים, אלא רק לסיומו של המאמר הבא עם מסקנה מעשית.
"התומכים בתיאוריות החטיפה יטענו אולי, כי העדר הרישום הוא ראיה לקנוניית הסתרה. הילדים הועברו למעונות ויצו, אך הרשומות זויפו. באותה מידה של היגיון אפשר גם לטעון, שהילדים נחטפו בידי המוסדות של אגודת ישראל ששלטה אז במשרד הסעד, שעד היום מתנגד לפתיחת תיקי אימוץ. העדר כל רישום של ילדי עולים במוסדות אלה יהיה ראיה חזקה עוד יותר לקנוניה מאשר שיבושי הרישום בבית החולים בראש העין. מוטב שנכבד את זכר העולים, ובמיוחד אלה מהם ששילמו מחיר כה יקר בגין העלייה ארצה, וניצמד לעובדות ולהיגיון, ולא לתיאוריות קונספירציה.
יהודה מטות, הרופא החתום על גיליון הילד שמת במפתיע, שרשם בטעות בראשו את שם הילדה "שמעה", נפצע קשה בהתקפה על שיירת הדסה, ולימים היה מחלוצי ההמטולוגיה בישראל. הוא אחראי כנראה לרשומה המשובשת. אך יש לזכור, כי עם קומץ רופאים, אחיות, מטפלות ואנשי צוות הוא ירד למחנות העולים וטיפל בילדיהם במסירות נפש, בתנאים קשים, ובלא תמורה. על הציבור לחדול מדיבורים על חטיפות והונאות. עלינו להקים קרן זיכרון, שתנציח את פועלם של אנשי רפואה אלה ותחנך את הצוותים הרפואיים בימינו ללכת בדרכם."
(הכותב הוא מומחה ברפואה פנימית ופרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב)
(יחיאל בר אילן, "לא היתה הונאה של ועדת החקירה לפרשת ילדי תימן", "אל-ארצ'י", 25.5.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-05-24/ty-article-opinion/.premium/00000188-4d84-dde3-abf9-fd8dfd460000
אכן, הגיעה העת שמשפחות העולים מתימן כפויות הטובה שעלו לארץ ללא רופאים ואחיות – במקום לזרות האשמות שווא ותורות קונספירציה על חטיפת ילדים, יכירו תודה לרופאים, לאחיות, ולמטפלות, שטיפלו בבני העדה התימנית במסירות ובדאגה רבה ובזכותן ניצלו ילדים רבים ממוות ודאי. ודוק: אפילו לשיטת ממשיכי עלילת הדם השקרית של עוזי אזולאי הרי היו גם אלפי ילדים שניצלו בזכות הטיפול של הרופאים האחיות והמטפלות האשכנזים.

בין מרגלת לטרוריסט רוצח
המרגלת ענת קם תומכת במחבל הרוצח וליד דקה
"וליד דקה, שהורשע במעורבות ברצח החייל משה תמם ב-1984 ומבקש שחרור מוקדם על רקע מצבו הבריאותי הוא סובל מלוקמיה, ולטענת שב"ס עצמו 'ימיו ספורים'," כותבת המרגלת ענת קם, "הוא כלוא מפורסם מאוד בין השאר בזכות המחזה 'הזמן המקביל' על אודותיו, שהעלאתו הובילה ב-2015 להפסקת תקצוב תיאטרון 'אל מידאן' בחיפה ולסגירתו, בהוראת שרת התרבות אז מירי רגב. הוא מפורסם גם בגלל משפחת קורבנו; משפחת תמם פעילה מאוד בנושא שחרור מחבלים בכלל וזהותו של דקה בפרט. אחייניתו של תמם, אורטל, שתלונה שלה היתה מהמסמרים האחרונים בארון של 'אל מידאן', הזמינה אתמול בטוויטר אנשים להפגין מחוץ לדיון הוועדה במעשיהו, כי 'טעות של הוועדה עלולה לעלות לכולנו בשחרור מוקדם של רוצח חייל צה"ל.'
"הפרקליטות הודיעה שתתנגד לשחרורו למרות מצבו הבריאותי ואף על פי שאת מאסר העולם הקצוב שלו כבר סיים לרצות, משום ש'ראוי לפרש את המונח "ימיו ספורים" בצורה דינמית, המביאה בחשבון גם את חומרת העבירה אותה ביצע המבקש.'
"המשפט הזה כשלעצמו מעורר חלחלה – (חלחלה?... רק אצל מרגלת פרו-איסלמית בלבד נ.כ.) כיצד מצב רפואי סופני הוא פונקציה של העבירה? – אבל שאלת 'חומרת העבירה' מעוררת תהייה גם היא. מדוע רצח חייל נחשב חמור יותר מרצח 'רגיל'? הרי לולא היה דקה, אזרח ישראלי ולא פלסטיני מהשטחים, רוצח חייל, הוא כנראה מזמן היה משתחרר בנוהל הרגיל של קציבה וניכוי שליש בכפוף לתוכנית של רשות שיקום האסיר. עם כל האמפתיה לתמם ולמשפחתה, אין ולא צריך להיות להם מעמד מיוחד בסיטואציה הזאת. (כמובן שבשביל מרגלת פרו-איסלמית האמפתיה היא רק לרוצח)
"רוצח שעונשו נקבע ל-37 שנים (שתמו מזמן), שחוות דעת רפואית של ארגון שלא מצטיין בשמירה על בריאות האנשים במשמורתו קבעה שימיו ספורים, צריך להשתחרר. אבל שחרורו של דקה, או מותו במאסר, צריכים להיות הזדמנות להאחיד את הקריטריונים ולומר מפורשות: רצח הוא רצח, ומצב הומניטרי הוא מצב הומניטרי. המינימום האנושי הוא לאפשר לדקה למות בלי אזיקים." (ענת קם, "לשחרר את וליד דקה", "אל-ארצ'י", 23.5.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-05-24/ty-article-opinion/.premium/00000188-491f-dde3-abf9-f91f8dc10000
הבנתם? המרגלת ענת קם היא הומניסטית ותביעתה לשחרור רוצח מהכלא היא הומניטארית ואנושית...
המינימום האנושי הוא לוודא שהרוצח דקה שהתעלל, בתמם ורצח אותו, יישאר בכלא עד ימיו האחרונים וימות שם, ולו רק כהרתעה לרוצחים אחרים (שהמרגלת ענת קם מסמפטת) שעלולים ללכת בדרכיו.

החטיפה והרצח
ב-6 באוגוסט 1984, יצא החייל משה תמם (19) לחופשה לביתו, נפגש עם חברתו וליווה אותה אל ביתה בטבריה, בשעות הערב חזר באוטובוס שנסע מטבריה לתל אביב. בתחנת בית ליד ירד מהאוטובוס ותפס טרמפים. במחלף נתניה עצר לתמם רכב ובו ארבעה מחבלים חברי החזית העממית לשחרור פלסטין אזרחי ישראל מבאקה אל גרביה: איברהים ראזק באדסה, וליד דקה, איברהים נאיף אבו מוך ורושדי אבו מוך, שהוטל עליהם לחטוף חייל ישראלי ולהעביר אותו לסוריה. במהלך הנסיעה המחבלים שלפו אקדחים, כפתו את ידיו בחבל וכיסו את עיניו בסמרטוט. בתחילה כלאו אותו בבית ראש החולייה במשך יומיים, אולם אז החליטו להורגו משום שחששו שייתפסו בדרך לסוריה. הם נסעו אל פרדס הסמוך למבוא דותן שבשומרון, העמידו את תמם בתוך מטע זיתים. איברהים רזאק ירה בו בעזרת אקדח והקליע שרט את מצחו. לאחר שתמם נפל אל הקרקע, איברהים ירה פעם נוספת לכיוון חזהו, והרגו. לאחר מכן חזרו ראזק ונאיף למכונית שבו חיכה להם רושדי. ב-10 באוגוסט 1984, נמצאה גופתו על ידי חקלאי ערבי בפרדס סמוך ליישוב מבוא דותן כשעליה סימני חבלה קשים של התעללות.
החולייה נתפסה בשנת 1986, וב-1987 הורשעו בבית המשפט הצבאי בלוד למאסר עולם, בקשותיו של דקה לקציבת עונשו נדחו על ידי הרמטכ"ל דניאל חלוואצ'י-חלוץ, ונשיא המדינה דאז משה קצב, עד שב-2012, בעקבות הסכם אוסלו קצב הנשיא החנף והמופקר חסר הרגש, שמעון פרסקי-פרס – את עונשם של הרוצחים לטווח שבין 35 ל-37 שנים, בתואנה שהרצח בוצע לפני אוסלו שאחריו לא יהיה יותר טרור כי יש "מזרח תיכון חדש."
ב-5 באפריל 2021 שוחרר רושדי אבו מוך מבית כלא קציעות, לאחר שריצה שם 35 שנות מאסר. במרץ 2022 התחתן רושדי. והתקבל בכפרו בתרועות בהילולה עם דגלי סייקס.
בעקבות חנינת פרסקי-פרס נגזרו על וליד דקה 37 שנות מאסר, אולם בהמשך נגזרו עליו שנתיים נוספות לאחר שנתפס בכלא עם טלפון סלולרי שהבריח לו חבר הכנסת לשעבר מבל"ד באסל גטאס (המטביל), כך שעונשו עומד על 39 שנים. עם זאת, ב-2023, בהיותו בן 62, הוא אושפז תחת אבטחה בבית החולים אסף הרופא בצריפין, והיות שלפי גורמים בשב"ס מצבו הוגדר סופני, הוא ביקש למות בקרב בני משפחתו מחוץ לכלא. על אף שהחוק אוסר זאת,
https://he.wikipedia.org/wiki/רצח_משה_תמם
מעבר לנלוזות קציבת העונש של שמעון פרסקי-פרס שבחנופתו יש משום עידוד לטרור, נשאלת השאלה הכללית מדוע בארץ אין מאסר עולם? ולא רק למחבלים רוצחים גם לסתם רוצחים. כן גם ליגאל עמאר-עמיר?

התגלית של הגזען הפולני-האוסטרי זנד
הפולני-האוסטרי האנטישמי, "מכחיש העם היהודי," שלמה זנד, יצא בתגלית חדשה: אני, "מודה ומתוודה," אומר זנד, "שאני עדיין חושב, שבדומה להרבה לאומים אחרים שנוצרו במאה ה-19 וה-20, גם העם היהודי היה צריך להמציא לעצמו לאחור עבר כמעט נצחי. אולי אפתיע אם אוסיף, כי כשם שאינני חושב שהתקיים עם יהודי – או שהוא קיים היום – אני גם לא חושב שהתקיים עם פלסטיני לפני 1948; מה שלא אומר שלא קיימים היום עם ישראלי ופלסטיני, שלשניהם זכויות לאומיות שיש להכיר בהן."
(שלמה זנד, "שתי הערות לגבי חלוקה ושאלת הדו-לאומיות. תגובה ליעקובסון", "אל-ארצ'י", 22.5.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-05-22/ty-article-opinion/.premium/00000188-42cd-d31a-abe8-cfcdd3960000
הבנתם? לא היה עם יהודי, ולא קיים עם יהודי גם היום. יש עם "ישראלי". מהו "העם הישראלי" של זנד, אם אינו העם היהודי? האם אצל הפולני-אוסטרי זנד "העם הישראלי" כולל ערבים? הרי לתפיסתו של זנד לא היה עם פלסטיני והיום יש. האם הפלסטינים להגדרתו הם ערבים, או שייכים ל"עם הישראלי"? (ב"עם הישראלי" המדומיין שלו הוא כולל מתוך גזענות את הערבים למרות רצונם. בניגוד לרצונם). הפולני-האוסטרי, הגזען האנטישמי (גם כלפי הערבים), שלמה זנד, "מכחיש העם היהודי" אינו יכול כנראה להשתחרר מעברו כקומוניסט סטליניסט שאימץ את תורתו האנטישמית של הקומיסר לענייני לאומים יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי-סטלין שקבע שהיהודים הם לא עם כי אין להם שפה משותפת טריטוריה משותפת, ויחסי ייצור משותפים, (ולכן ניתן לרצוח את מנהיגי מפלגת הבונד היהודית ואת הציונים).
https://www.marxists.org/reference/archive/stalin/works/1913/03a.htm#s1
לדידו של זנד היהודים אינם עם לכן אין להם זכות לריבונות, אשר על כן יש לחסל את מדינת היהודים.

הגזענות של הנוצרייה נסרין מורקוס
בגזענות אנטישמית לא ממגרים רצח ערבים ע"י ערבים
"בשבת באתי עם אימי ואחיותיי לנחם את משפחת מסאעדי, המשפחה של פיראס מסאעדי, שנרצח ביום חמישי שעבר. ביתו שוכן בכפר יאסיף, בשכונה שמתגוררים בה הוריי וכן רבים מבני משפחתי," מספרת כתבת "אל-ארצ'י" היווניה-נוצרייה שהסתערבה בכפייה עקב הכיבוש הערבי, נסרין מורקוס. "אולי ממשלת ישראל והמשטרה רוצות להביא אותנו לידי קהות חושים כדי שנבליג על כישלונן בטיפול בפשיעה. להפוך את זה לנורמה חדשה של חיינו, נורמה שבה נקום בבוקר ונשאל 'מי הנרצח הפעם' ו'מאין הוא.' נכעס קצת, ומהר מאוד נחזור לשגרת חיינו, לחתונות ולחגים, לעבודה וללימודים," מוסיפה מורקוס.
"בשבת כל כפר יאסיף שבת. כל בתי העסק היו סגורים. מאות תושבים יצאו, בהובלת ראש המועצה, לתהלוכת מחאה. נראה שזו תיהפך לשגרת חיינו כי אנו, הערבים הפלסטינים אזרחי המדינה, מבינים שאין מה לצפות ממדינת הגזע היהודי, ממדינת חוק הלאום. מדינה ששר המשטרה בה, הממונה על ביטחון אזרחיה, הוא פשיסט גזען, ומפכ"ל המשטרה הכושל שלה טוען ש'אלימות היא עניין תרבותי אצל הערבים.'
"מה אפשר עוד לעשות? אולי להתבצר ולסגור את היישובים שלנו. לא לאפשר כניסה ולא יציאה. אולי לפנות לאו"ם ולדרוש הגנה? אולי לסגור את הכניסות למשרדי הממשלה? ואולי לסגור חומוסיות בשבת – כמו שעשינו בשבת הזאת בכפר יאסיף – ואז אוהבי החומוס היהודים ייצאו במחאה וברעש גדול ובסולידריות?"
(נסרין מורקוס, "אולי לסגור חומוסיות בשבת", "אל-ארצ'י", 22.5.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-05-22/ty-article-opinion/.premium/00000188-3e8b-d805-a7c9-ffcb57300000
הבנתם? היוונייה-הנוצריה שהסתערבה בכפייה עקב הכיבוש הערבי, נסרין מורקוס, המתנאה בכך שהיא "פעילה חברתית ועובדת בפקולטה לחינוך במכללת אורנים," אינה מצליחה להשתחרר מגזענותה ומטילה את האשמה על רצח ערבים ע"י ערבים, על "הגזע היהודי"...
בגזענות אנטישמית לא תיפתר הפשיעה בחברה הערבית, אלא להיפך היא רק תגדל. במקום לקשקש על שביתת חומוס, על "הפעילה החברתית" מורקוס לקרא למשל לערבים להתגייס למשטרה כדי לבער את הפשע המאורגן הערבי, למה לדעתה היהודים צריכים להקריב את חייהם למיגור הפשע הערבי – והערבים לא יתרמו לכך דבר?

הישמר מן הרחמים
התרגום הראשון לעברית לספרו של סטיפן צוויג מ-1939 Ungeduld des Herzens היה "הישמר מן הרחמים", אולי בהשפעת התרגום האנגלי Beware of Pity. (התרגום השני לעברית של שטפן צוויג, נקרא "קוצר רוחו של הלב"). לא אכנס לתוכן הספר, אלא רק לכותרת כלומר יש להישמר מן הרחמים.

הישמר מהרחמים (1)
בית משפט בברלין אסר על קיום הפגנה בברלין לציון הנכבה מחשש ל"הסתה לאנטישמיות ולאלימות." בתיעוד מהפגנה שהתקיימה בחודש שעבר ברובע קרויצברג נשמעו קריאות אנטי-ישראליות ואנטישמיות, לרבות "מוות ליהודים." אבל כאלף משתתפים נרשמו להגיע להפגנה שתוכננה להתקיים ברובע נויקלן, שכותרתה "מחאה למען זכות היסוד לחופש ההתאספות והביטוי לציון יום השנה ה-75 לנכבה." אך על אף האיסור המשטרתי, כמאה מפגינים פרו-פלסטינים התאספו ברובע קרויצברג שם הם הצטרפו לעצרת שאורגנה על ידי קבוצת תושבים יהודים ויורדים ישראלים המתגוררים בברלין, שהתנגדו לאיסור המשטרתי על ההפגנה המקורית.
משטרת ברלין אמרה כי כמה מהמפגינים קראו קריאות אנטישמיות, השוטרים הורו למפגינים לעזוב את המקום. עוד הוסיפה המשטרה, כי כמה מהמפגינים נטפלו לחברי ארגון "הפורום היהודי". כמו כן, דווח על הטרדות והתקפות של עיתונאים שהגיעו לסקר את ההפגנה, בשעה שהמשטרה לא התערבה.
(בית משפט בברלין אסר על הפגנה לציון הנכבה מחשש ל"הסתה לאנטישמיות ולאלימות" – אירופה – הארץ)
https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/2023-05-20/ty-article/.premium/00000188-388a-d805-a7c9-f9cb5f050000
היורדים הישראלים מתוך רצון לשאת חן בעיני הערבים, גם ריחמו על הערבים וגם חטפו מהם. הישמרו מהרחמים!

הישמר מהרחמים (2)
המאם סלימאן בן ה-32 ששהה בישראל באופן לא חוקי, הכיר יהודי אשר נהג להתנדב בבית תמחוי בתל אביב אותו נהג לפקוד. בין השניים התפתחו יחסי חברות, שבמסגרתם נהג סלימאן להתארח בדירת המתלונן, לסעוד במקום ולכבס את בגדיו. על רקע אירועי הטרור נגד אזרחים יהודים בחודש מרץ 2022, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לרצוח את המתלונן ממניע לאומני-אידאולוגי ודתי. בשעות הערב אשתקד, הגיע סלימאן לדירתו של היהודי טוב הלב וביקש להיכנס לדירה תוך שהוא מנצל את חברותם. היהודי נעתר לבקשה ופנה לחדר השירותים שבדירה. אז ניגש הנאשם אל מטבח הדירה, נטל לידיו סכין ודקר את המתלונן בגבו.
המארח היהודי טוב הלב והרחמן ניסה להתגונן, נעל את דלת השירותים וקרא לעזרה דרך חלון השירותים. הנאשם ברח מהדירה כשהוא מותיר את אותו מדמם ואת הסכין נעוצה בגבו. המתלונן פונה לקבלת טיפול רפואי שם הוא נותח ואושפז למשך שבוע. עברו הפלילי של סלימאן כולל שמונה הרשעות שבגינן ריצה 8 תקופות מאסר לתקופת מאסר מצטברת של כ-6 שנים, ובהן: השלכת בקבוקי תבערה וזריקת חפץ בנתיב תחבורה שלוש פעמים. הנאשם עצמו אמר כי אמנם היו לו עבירות ביטחוניות, אך לא בגלל שהוא נגד או שהוא שונא את היהודים:
"חיפשתי מקום לעשות דברים כדי שיהיה לי מקום כבית מחסה. כי בחוץ אין לי מקום משלי. חייתי בישראל שלוש שנים, הייתי ישן בגנים על ספסלים ובסוף הכרתי את האיש הזה המתלונן וישנתי אצלו, הוא היה נדיב כלפי."
(דקר את מכרו היהודי בביתו: 13 שנות מאסר לפלשתיני בגין ניסיון לרצח:)
https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/14118269
מסקנה: הישמר מן הרחמים!
בכל מקרה בהחלט כדאי לקרא את ספרו המרתק של שטפן צוויג:
https://ofra-offer-oren.com/2019/07/02/שטפן-צווייג-קוצר-רוחו-של-הלב-האם-יאושו/
נעמן כהן