"אֶמָה היא בתם הבכורה של גורי והילה אלפי. יש לה שלוש אחיות קטנות – סול בת 16, מליה בת 13 ונאיה בת תשע. "אני מרגישה שקיבלתי את השם הכי פחות טוב," היא צוחקת. "ההורים שלי טוענים שאני הייתי האמה הראשונה, אבל לא נראה לי שבאמת. עכשיו כבר יש מלא אמות. רציתי להיות האמה היחידה."
(חנית גינצבורג, אמה אלפי: "גם אם יגידו 'את כאן בזכות אבא' הכל טוב", "אל-ארצ'י", 28.5.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2023-05-28/ty-article-magazine/.premium/00000188-4da2-df79-a19d-ffbe305f0000
אֶמָה הוא שם פרטי גרמני. מישהו יכול להסביר לי למה ילדה ישראלית נכדה של עולה מעיראק כל כך רוצה שם פרטי גרמני, ולא שם עברי יהודי? מה זה אומר על החברה הישראלית?

ואלה שמות בני ישראל (2)
בין השמדה להישמדות
כותבת יוספה שרגא: הפרופסור להיסטוריה, מי שניסח את המצע של סולידריות, שר חוץ הפולני– ברוניסלב גרמק, היה בנו של ברוך לברטוב, ממקימי דגניה ב' בסביבות 1920, שנרצח בגטו של וורשה. הבן הבכור נולד בפלשתינה. אלה לברטוב והבן ברוניסלב ניצלו על ידי הפולני גרמק והאם נישאה לו בתום המלחמה. ("חדשות בן עזר", 1851)
וכך מספרת בעדותה דינה לברטוב-אברבוך שניצלה מהשואה: "ב-1939 כאשר פולין חולקה בין גרמניה לרוסיה דינה היתה במשך חודשיים בוורשה העיר הכבושה ע"י הגרמנים. דינה היתה שם מכיוון שנסעה ללמוד ובין היתר לשמור על בני דודיה, ג'רי וברונק לברטוב, שניצלו מן המלחמה. את ג'רי לקחו לאושוויץ ששוחררה ע"י האמריקאים בזמן ששהה במחנה. ברונק ואימו הסתתרו בכפר פולני שם התחזו לפולנים ובכך ניצלו. אביהם, ברוך לברטוב, נרצח בגטו ורשה ע"י הגרמנים."
https://dorotmemorialine.com/דורות/?member_id=3882
תהיתי, הייתכן שילד שנולד לחלוצים מדגניה ב' ייקרא בשם ג'רי? ובכן מסתבר שלא. ברוך ושרה לברטוב עלו כחלוצים צעירים לארץ ישראל. בנם "ג'רי" נולד בארץ בשנת 1925 וקיבל את השם ישראל. לאחר שנים מיספר בארץ המשפחה ירדה חזרה לפולניה, וגרה בוורשה.
במהלך מלחמת העולם השנייה האב ברוך והבן ישראל נלקחו לאושוויץ, שרה אשתו ובנימין הצליחו לצאת מגטו ורשה ולהסתתר אצל פולני בשם סטפן גרמק.
האב ברוך מת במחנה, והבן ישראל, יליד הארץ, הצליח להינצל. לאחר המלחמה עלה ישראל לארץ, שירת בצבא וירד ב-1951 לארה"ב. שם שינה את שמו מישראל לברטוב לג'רי לורט.
ובנימין. שאימו שרה התחתנה עם סטפן גרמק שהצילם מהשמדה, ניצלו מהשמדה אבל הפכו למשומדים, כאשר המירו דתם, והפכו לנוצרים קתולים. שרה קיבלה את השם הנוצרי אלה, ובנימין קיבל את השם הנוצרי ברוניסלב, ושניהם קיבלו את שם משפחת מצילם גרמק.

כך סיפר בנימין-ג'רי לברטוב-לורט על חייו בראיון לעיתון פולני:
תוכל לספר לנו משהו על המשפחה שלך?
שם המשפחה הוא לברטוב. להורים קראו ברוך ושרה (שארקה). גרנו בוורשה ברחוב מלאבסקה 3. נולדתי בשנת 1926. על שם סבי, שהיה "מגיד" קיבלתי את השם ישראל, אבל נהוג לקרוא לי בחיבה איזיו. האח, יליד 1932, נקרא בנימין, ובחיבה נקרא בנק. ואז הפך הגורל כך שהפכתי לג'רי לוארט, והוא הפך לברוניסלב גרמק.
המשפחה שלנו היתה עשירה למדי. היא התפרנסה ממפעל הפרוות שניהל אבי, שהיה פופולרי מאוד לא רק בוורשה, אלא בעיקר בשלזיה, לשם נסע אבי לעתים קרובות לצורכי עסקים.
למרות שכל המשפחה שלנו היתה אורתודוקסית, מאוד דתית ואדוקה, אבי היה ציוני. חלומו היה בריאת מדינת ישראל. הם אפילו ניסו להתמקם שם. אני נולדתי שם. לאחר שנים אחדות חזרנו לוורשה, שם נולד בנימין (לימים) ברונק.
עם המלחמה גרנו בגטו והגענו לאומשלגפלץ אבי שיחד מכר גרמני שהכיר מקטוביץ והוא שיחרר אותנו ובכסף הצליח להבריח את בנימין (ברונק) ואת אימא.
אני ואבא נשארנו בגטו. היה מאוד מסוכן היו הרבה שמלצובניקים (מלשינים) אבא קנה לעצמו ניירות אקוודוריים באלף דולר וניירות פלשתינאים לעצמי כי נולדתי שם. את אבא לקחו מיד לאושוויץ, אבל מסיבה כלשהי, הגרמנים השאירו את אלה עם ניירות פלשתינאים וכמה מדינות היספניות. אך לבסוף לקחו אותנו לאושוויץ בסוף הסתיו של 1944. שם נודע לי על מות אבי. איכשהו הצלחתי לשרוד. בינואר 1945 הובהלנו לטרזין. בדרך האמריקנים שיחררו אותנו.
על פי הדיווחים פגשת את אלי ויזל במחנה?
לא. הוא היה בקבוצת אסירים מהונגריה. פגשתי אותו אחרי המלחמה, בצרפת. הוא החליט להישאר שם, אני, עם הטרנספורט הראשון של ילדים ונוער יהודים, על סיפון האונייה "מטולה", הפלגתי לחיפה.
הגעתי לקיבוץ ליד תל אביב. שם חייתי, עבדתי ולמדתי עברית. שמחתי שסוף סוף היתה ליהודים מדינה משלהם. בשנת 1949 גויסתי לצבא.
באביב 1950 התקשר אלי מפקדי ונתן לי מכתב מוורשה. חשבתי שאשתגע מרוב שמחה. גם אימא וגם בנימין שרדו. אמא התחתנה עם סטפן גרמק שהציל אותה כשגילתה שאבי נרצח.
החלטת ללכת אליהם?
כמובן. ברגע שסיימתי את השירות, הגשתי מיד בקשה לוויזה לפולניה. ככל הנראה, קיבלתי את זה כאחד האזרחים הישראלים הראשונים שהולכים למשפחה בפולין. בכל מקרה, לא הייתי מקבל את זה.
למה?
ברונק, כאשר קיבל את תעודת הזהות שלו, המשטרה החשאית שאלה אם יש לו משפחה בחו"ל. הוא אמר לא, כי הוא לא ידע אם אני חי. כשאימי מצאה אותי ושלחה הזמנה, ברונק רץ מיד לתקן את ההצהרה הקודמת. איכשהו הם האמינו שהוא לא משקר להם ביודעין. אם לא היו מאמינים לי, לעולם לא הייתי מקבל ויזה.
איך חווית את המפגש עם המשפחה שלך?
זה כנראה היה הרגע הכי יפה בחיי. התברר שאני לא לבד כמו אצבע בעולם. נהניתי מאוד. המשפחה התגוררה באותה תקופה בפראגה. ברונק למד בקולג'. הוא היה מלא התלהבות. משוכנע שפולין היא ההזדמנות הגדולה שלו.
ואתה?
להיפך. כבר הרגשתי זר כאן. חוץ מזה, מיד אחרי שהגעתי, עברתי חוויה מאוד לא נעימה שאני לא רוצה להזכיר. פשוט הבנתי שעליי לחפש מקום עלי אדמות במקום אחר. החלטתי שהמקום שלי הוא באמריקה. אחרי שלושה חודשים נפרדתי ממשפחתי ונסעתי לגרמניה. שם הגשתי בקשה להגירה לארה"ב. אחרי חצי שנה קיבלתי את הניירות. הגעתי לניו יורק בימים האחרונים של 1951.
לארץ המובטחת?
לעבוד קשה ולהילחם על מקומך. ראשית, באוהיו, עבדתי במאפייה. אז הייתי רתך. שישה חודשים לאחר מכן, עברתי לניו יורק. שם מצאתי עבודה בבנייה. התמחיתי בהנחת חזיתות מבנים מכל הסוגים. מבית חד-קומתי ועד גורדי שחקים בני מאה קומות. בשנת 1968 הקמתי את החברה הראשונה והיחידה שלי בחיי, אותה אני מנהל עד היום.
איך ראית את הקריירה של אחיך?
בגאווה ובשמחה רבה. אחרי כל מה שעברה על המשפחה שלנו, התשוקה והמסירות של ברונק לפולין היו משהו מיוחד. הוא יכול היה לעשות קריירה בכל מקום בעולם, אבל האופציה הזו לא עלתה בראשו. פולין היתה הכול בשבילו.
האח דיבר ברצון על פגישותיו עם האנשים הגדולים בעולם הזה. המלכה אליזבת, רייגן, בוש, קלינטון, מיטראן, האוול. מעל הכול, עם יוחנן פאולוס השני. הוא העריץ אותו מאין כמוהו. אני חושב שהאפיפיור החזיר את הרגשות האלה בדרך כלשהי.
אני יודע שהיה איזשהו דיון על היכן צריך לקבור את אחיך. בקבר המשפחתי עם אימו או באלחה זסלוז'וניץ', ליד יאצק קורון.
באופן אנושי, הוא צריך להיות ליד אימו. אבל אני יודע שברונק היה שייך בעיקר לפולין. אז תן לכבד אותו כפי שהוא חושב. זה חל גם על המיסה בסנט. יאנה בוורשה. אחי לא היה קתולי, אם כי בצעירותו היתה תקופה שהוא רצה להיות כומר. עם זאת, בניו ומשפחותיהם הם קתולים. אם גם הרשויות הגבוהות ביותר של הכנסייה רוצות להיפרד ממנו בכבוד, יש לכבד זאת.
אבל מה אם זה היה תלוי בך?
אחי היה נקבר תוך 24 שעות מיום מותו, כמתחייב מהדת והמסורת שלתוכה נולד. ואני הייתי אומר קדיש.
https://www.tygodnikprzeglad.pl/moj-wielki-brat/
הנה על חייו של בנימין-ברוניסלב לברטוב-גרמק
https://en.wikipedia.org/wiki/Bronisław_Geremek
מעניין שלסטפן גרמק שהציל את שרה-אלה ובנימין-ברוניסלב לא הוענק אות חסידי אומות העולם.
https://www.yadvashem.org/yv/pdf-drupal/poland.pdf
האם מפני שלמעשה לא הציל יהודים, אלא שני פולנים קתולים?
לסיכום: ברור לחלוטין למה יהודי משומד בפולניה רוצה להחליף את שמו מבנימין לברוניסלב, ומדוע יהודייה משומדת רוצה לשנות את שמה משרה לאלה.
ברור למה יורד מישראל לארה"ב רוצה לשנות את שמו הפרטי מישראל לג'רי. לחלוטין לא ברור מדוע כל כל הרבה ישראלים החיים בארץ רוצים לעצמם שמות של עמים זרים ולא שמות עבריים יהודים?

ליאופולדשטאט – דמעת ילדה קטנה
"הבימה". מוצאי שבת 27.23. קהל רב מצטופף מול אולם מסקין בתקווה שסוף סוף ייפתחו הדלתות. אין כסאות לשבת. אני פונה לסדרנית ראי ממוצע גיל האנשים כאן הוא 80, ואין כסאות תנו להיכנס ולשבת באולם. "האולם עוד לא מוכן להצגה," היא עונה.
(תומש שטרויסלר – טום סטופארד ליאופולדשטאט)
https://www.habima.co.il/shows/לאופולד-שטאט/
הצגה נפלאה משחק ובימוי מעולה. בסוף עולות דמעות. ילדה הנמצאת בקהל פורצת בבכי מר. מי מביא ילדה להצגה? שואל מישהו. הנה ההוכחה להצלחתה של ההצגה.
הדמות שמגלמת את תומש שטרויסלר-טום סטופארד משנה במחזה את שמה מליאופולד בווינה לליאונרד באנגליה. ויש דיון על שינויי השם אצל היהודים.

התגלית המדהימה של האקדמיה הישראלית – "שיחדש"
התנגדות לרצח היא פשיזם
ועד ראשי האוניברסיטאות בישראל קיבל הגדרה חדשה למושג "פשיזם". מסתבר כי לפי האקדמיה הישראלית להפגין תמיכה בטרור וברצח יהודים היא דמוקרטיה.
(מפגינים בת''א: ''מהנהר לים פלסטין תהיה חופשית'')
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=797428&forum=scoops1
ואילו התנגדות לרצח יהודים, ולהנפת דגל סייקס המסמל בצבעי החליפויות האיסלמיות את האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית, מוגדרת פשיזם. כהגדרתו של נשיא אוניברסיטת תל אביב הפרופסור הגמור למשפטים אריאל פורת (מישהו יודע את שמו המקורי?)
פרופסור אריאל פורת עשה היסטוריה. עד עכשיו ה"שיחדש" היה מונח ספרותי של אורוול, מעכשיו מסתבר הוא מונח מחקרי.
https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/375911/
בניגוד לערבים, הגרמנים מעולם לא הצהירו כי מטרתם לכבוש ולרצוח את כל, הבריטים, או האמריקאים, ולחסל את מדינותיהם, אך הבריטים והאמריקאים הדמוקרטים לא היו מניחים לעולם להניף בארצותיהם את דגל האוייב כפי שמוכנים בארץ.

עידוד ירידה מהארץ והפצת שנאת ישראל בעולם
בתגובה לדבריו האוויליים של בצלאל סמוטריץ כי המדינה מממנת סטודנט באקדמיה בצלאל ב-38 אלף שקל בשנה. ומדעי הרוח והחברה לא תורמים לפיריון וכדוגמה ציין: "במה הוא (הסטודנט לאמנות) תורם לפיריון, בזה שהוא זורק צבע על קירות וקורא לזה אמנות? שמי שרוצה ללמוד לימודי מיגדר ישלם על זה. למה אנחנו מממנים את זה? כי כך עושה מדינה נורמלית. אם אני מממן 50 מיליון שקל ל'הבימה', וקרנות קולנוע בתשעים ומשהו מיליון, אז אני יכול לממן גם ערכים אחרים. את הישיבות אני מממן הרבה פחות," מעלה נעמה ריבה כתבת "אל-ארצ'י", נימוק מביך.
"בשבועות האחרונים ביקרתי בכמה ממדינות אירופה," כותבת ריבה, "ובכל אחת מהן נתקלתי ביוצרים ישראלים. פגשתי בהולנד אדריכלים שבונים ועורכים מחקרים ותערוכות; בברלין פגשתי עשרות אמנים ישראלים שיוצרים בה ומציגים במוזיאונים ובגלריות חשובות, ורבים מהם מקבלים מימון מממשלת גרמניה ומהאיחוד האירופאי. בביאנלה לאדריכלות בוונציה, שנפתחה לפני מיספר ימים, מציגים בתערוכה הכללית ישראלים כמו הבמאי עמוס גיתאי והאדריכל אייל ויצמן, (האנטי-ישראלי) לצד התערוכה שאצרו אדריכלים ואמנים בביתן הישראלי."
(נעמה ריבה, "כשסמוטריץ' זורק שטויות על האמנות הישראלית", "אל-ארצ'י" 26.5.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/opinion/2023-05-26/ty-article/.premium/00000188-5706-df79-a19d-f71edb070000
אז אם זה הנימוק לסבסד אמנות במדינת ישראל, כלומר לסבסד יורדים מהארץ הנהפכים לשונאי ישראל? מוטב לא לבזבז את כספי משלם המיסים. אם זה הנימוק מוטב לא לסבסד כלל.
למזלנו ולמזל התרבות הישראלית יש נימוקים טובים יותר לסבסוד אמנות.
נעמן כהן