ההיסטוריון והסופר האמריקאי (ממוצא ישראלי, נולד בקיבוץ עין החורש), עומר הלפגוט-ברטוב, (69) הכיר לדבריו את משפחת אביו, (חנוך הלפגוט יליד פתח תקווה ששירת בחטיבה היהודית הלוחמת במלחמת העולם השנייה, השתתף במלחמת השחרור בחטיבת עציוני והיה נציג מפ"ם באוניברסיטה העברית, התיישב בקיבוץ עין החורש, עיברת את שמו לברטוב – ראשי-תיבות של שם סבו, בני רבי טוביה דב (בר). לאחר חמש שנים עזב את הקיבוץ ועבד כעיתונאי בעיתון למרחב. ב-2009 זכה לאזרחות כבוד של פתח תקווה. וב-2010 בפרס ישראל בתחום הספרות.)
לעומת זאת הוא לא הכיר את משפחת אימו יהודית שימר מבוטשאטש, לכן הוא כתב ספר ביוגראפי בדיוני של משפחתה "הפרפר והגרזן", ועכשיו הוא בא לארץ ליחצ"ן את ספרו.
"כל חיי אהבתי היסטוריה, ועד היום אני סקרן לקרוא על דברים שאני לא יודע עליהם," מספר הלפגוט-ברטוב, ומוסיף, "כיום אנשים יודעים כל כך מעט על העבר, ובגלל זה הם לא באמת מכירים גם את ההווה." (איזו אירוניה הוא מתכוון לאחרים ובעצם מאפיין במדויק את עצמו נ.כ.)
"באזור בוצ'אץ' נרצחו 60 אלף בתקופה של קצת יותר משנה. היו שם 20 שוטרים ממשטרת הביטחון הגרמנית. הם לא יכולים לרצוח לבדם אלפי בני אדם שגרים בעיירות וכפרים מרוחקים. היתה משטרת עזר אוקראינית בכל עיירה והשוטרים המקומיים היו אחראים לארגון וללוגיסטיקה, הם אלה שידעו איפה גרים יהודים, חלקם מימים ימימה – יהודים חיו באזורים האלה 400 שנה. במערב אוקראינה היו קצת יותר מ-500 אלף יהודים בזמן הפלישה הנאצית. כ-250 אלף נרצחו במחנה ההשמדה בלז'ץ, והיתר נורו במקום מגוריהם או בסמוך לו, אבל העיירות עצמן נותרו על תילן והחללים שנוצרו עם רצח היהודים מולאו בידי אוקראינים מהכפרים בסביבה או כאלה שהוגלו מפולין.
"לתנועה הלאומית האוקראינית היתה אג'נדה ליצור אוקראינה עצמאית נקייה מיהודים ופולנים. האם הם היו שונים מאחרים – רומנים, ליטאים, לטבים? לא בטוח. ליטא, למשל היא המקום הראשון שהגרמנים הכריזו עליו כמטוהר מיהודים והשמדת היהודים".
(קביעה מוזרה הרי אוקראינה היא סגנית אליפות העולם ברצח יהודים עוד לפני השואה. במאמר מוסגר אני חייב להעיר כי מבין עשרות בורות ההריגה שראיתי באירופה אולי אחד המזעזעים ביותר היה בור ההריגה ליד בניין בית הספר בעיירה בוטשאש).
בראיון יח"צנות לספרו מספר עומר הלפגוט-ברטוב על מעשיו ועמדותיו כאמריקאי, והוא, לא מפליא – מנתאה בכך שניצל את הביקור גם כדי להצטרף להפגנות נגד "ההפיכה המשטרית", ובחר לעשות זאת בתוך קבוצה של תומכי חד"ש.
"הדור שלי, שנולד לאחר השואה, גדל עם שתי שלילות – של הגולה ושל הנכבה," מספר על עצמו הלפגוט-ברטוב.
(מפליא שאדם המתנאה כהיסטוריון טועה כל כך. (מידע אישי) הדור שנולד לאחר השואה אכן גדל בארץ עם שלילת הגולה, אבל לא עם שלילת הנכבה, אלא עם חיוב הנכבה, שנתפשה כעונש צודק אך לא מספיק על ניסיון הערבים להשלים כהגדרתו של המופתי מוחמד אמין אל-חוסייני את מה שהיטלר לא הספיק. כפי שכתב חבר קיבוצו עין החורש, אבא קובנר: "אל רתיעה, בנים: כלבי רצח – דינם דם! וככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה, את הטוב, את החירות." וכפי שנהנה קיבוץ עין החורש ובצדק מאדמות הערבים שסופחו לקיבוץ).

הכחשת שואה אנטי-ציונות והליכה כצאן לטבח
"אני, מלמד באוניברסיטת בראון סמינר על תרבות הזיכרון והקשר ההיסטורי שבין השואה והנכבה. בקורסים שלי יש בדרך כלל יותר תלמידים יהודים מאשר ערבים וחלקם לא מרגישים בנוח עם החומרים שאני מלמד. זה לא הטקסטים שהם קראו כשהלכו לסאנדיי סקול. אני אומר להם, 'אתם צריכים ללמוד דברים שאתם לא יודעים ולא דברים שאתם כן יודעים, גם אם לא נוח לכם'. זה לא הופך אותם לאנטי ציונים או ליהודים ששונאים את עצמם."
(עצם הקישור שעומר הלפגוט-ברטוב עושה בהרצאות שלו בין השואה לנכבה הוא הכחשת השואה. וזה בהחלט הופך אותם לאנטי-ציונים וליהודים בעלי שנאה עצמית כמוהו. ולמרות זאת זה לא הפך אותו כדבריו למקובל יותר ע"י שונאי ישראל. – נ.כ.)
"במשך הזמן החלה להיווצר אווירה בקרב תלמידים שמזהים עצמם כפלסטינים נגד הקורסים שאני מלמד שכאמור עוסקים בישראל ופלסטין – וזה היה חלק מאווירה אנטי-ישראלית שקיימת בחלקים מחברי הפקולטה אם כי לא באדמיניסטרציה – שמקבלת הרבה כסף מתורמים יהודים ולא רוצה לעצבן אותם. עם הזמן סולק כל החומר על ישראל מהתוכנית ללימודי המזרח התיכון שהייתי בין יוזמיה, עד כדי כך שהוצאתי את עצמי ממנה. אני מאוד ביקורתי נגד ישראל, וגם כותב על זה. אני נגד ה-BDS לא תומך בהפסקת שיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים ותרבותיים, אבל כן תומך בחרם על אספקת נשק לישראל.
"אני לא נתקלתי באנטישמיות בבראון ואני לא חושב שרוב השיח בקמפוסים הוא אנטישמי. אבל נכון שיש יותר ויותר שיח אנטי-ישראלי. אני לא שותף לכל מה שנאמר בו, אבל שותף לחלקים גדולים ממנו וחושב שהשיח הזה משרת את האינטרסים האמיתיים של ישראל, כי ישראל מתנהלת כיום בניגוד לאינטרסים של עצמה. ישראל סובלת ממחלה קשה של אופוריה של כוח, ויש שני אופנים שבעזרתם מחלימים ממנה: או שאתה חוטף זבנג רציני, כמו שקרה במלחמת יום הכיפורים, או שאתה נחשף ללחץ חיצוני. אני מעדיף את האפשרות השנייה."
(רונן טל, "עמר ברטוב: 'ישראל סובלת ממחלה קשה של אופוריה של כוח,'" "אל-ארצ'י, 16.6.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2023-06-15/ty-article-magazine/.premium/00000188-b9a0-d1d6-a7b9-fbf5d2fa0000
יכול היה עומר הלפגוט-ברטוב להיות ישר ולהודות כי כיום אין פרנסה באוניברסיטה אמריקאית למי שאינו מזדהה עם שונאי ישראל, ובכך תלויה פרנסתו, אבל להציג עצמו כאיש מוסר וכנביא בשער זו פארסה צבועה. מכל מקום הוא עצמו יכול לישון בלילה בשקט. בניו של עומר האמריקאי (הישראלי לשעבר יליד עין החורש) הנשוי לסינית, אינם כבר ישראלים, וגם לא יהודים, הם אמריקאים-סינים. ובכך הוא חילץ אותם מהגורל היהודי שנשאר למשל לבניהם של ילידי קיבוצו כמיכאל קובנר, אלישע יוסלביץ-פורת, מיכל לרנר-סנונית, ועוד, לכן גם לא חשוב לו אם הם יילכו כצאן לטבח ללא נשק הגנה כתוצאה מלחימתו כאמריקאי למנוע מארצו לספק נשק לישראל. הרי לדידו השואה זהה לנכבה.
לכן נאמר לו: במקום להפגין בארץ עם אויבי המדינה מחד"ש, לך והפגן נגד מדיניות אמריקה מדינתך במקום מגוריך, או הפגן נגד סין מולדת בניך. השאר אותנו במנוחה.
נ.ב. המעניין הוא שגם גילת אחותו, ילידת הקיבוץ, ירדה להולנד וכפסיכולוגית פתחה זהותה החדשה הגות פסיכולוגית:
https://dutchtown.nl/emotional-journy-in-relocation/

יוסף גיסינוביץ'-אחימאיר – הסתירה הגדולה – גם העלאה על נס את "התותח הקדוש" שירה על אלטלנה וגם ההסתה נגדו, ועוד על רצח ארלוזורוב
כהרגלו מדי שנה משתתף יוסף גיסינוביץ-אחימאיר בטקס ההזכרה לחללי האצ"ל של אלטלנה, שחלקם ערקו מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור, וטקס ההסתרה לחללי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל בניסיון למנוע את הפוטש. אך הפעם בדיווחו ניכרת סתירה גדולה.
"ראש הממשלה בנימין נתניהו בא להשתתף, כנוהגו מדי שנה בשנה, בטקס האזכרה לחללי ספינת האצ"ל אלטלנה," מסקר יוסף גיסינוביץ'-אחימאיר, "אי אפשר היה שלא להבחין בקדרות מה של פני ראש הממשלה, אפוף דאגות: 'לא היה שום מקום לאלטלנה הראשונה' – אמר – 'ואין שום מקום לאלטלנה שנייה.' רמז להפגנות הבלתי פוסקות, לאיומים לדרדור המדינה לאנרכיה, כאשר כדבריו 'נחצו קווים אדומים ברגל גסה.' "נתניהו קישר בנאומו בין אז להיום, בין ריב הדמים ב-1948 לבין איומי המפגינים היום.
"עוד עלילה צפויה לעלות מן האוב, במסגרת ההסתה אז ועתה. מוזיאון הפלמ"ח עורך בסוף השבוע כנס לציון 90 שנה לפרשת ארלוזורוב. לפי כותרות ההרצאות, שוב תופנה אש כלפי המחנה הרוויזיוניסטי. למרבה הצער, עלילות ימינו זוכות לתמיכה מצד אנשים בימין לשעבר, שהוריהם היו קורבנות עלילות העבר, ושאינם מסתירים את עוינותם לביבי, אם להזכיר רק את אהוד אולמרט, ציפי לבני ולימור לבנת (בכסות אדומה!)."
(יוסי אחימאיר, כותרת בעיתון המודפס "לא לאלטלנה שנייה" (הכותרת באינטרנט: "בטקס בנחלת יצחק ראינו ראש ממשלה מודאג." מעריב 12.6.23)
https://m.maariv.co.il/journalists/Article-1014306
האם יוסף גיסינוביץ-אחימאיר אינו מבחין באירוניה ההיסטורית כיצד ע"י ההשוואה למצב הנוכחי נתניהו בעצם מעלה על נס את פעולת בן גוריון ו"התותח הקדוש" שמנע את ניסיון הפוטש של אלטלנה ואת מלחמת האזרחים שאם חלילה היתה קורית בעת שצבא הכיבוש המצרי נמצא כ-30 ק"מ מתל אביב היתה מסכנת את עצם קיום המדינה? לזכותו אומר שבניגוד לעבר השנה הוא נמנע מדברי הבלע שלו שמורשת רבין היא רצח אנשי אלטלנה.
ולעניין דבריו על "האש כלפי המחנה הרוויזיוניסטי בפרשת ארלוזורוב." הרי האש לא באה סתם. היא באה בצדק רב. לא בכדי נחשד אביו אבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר ברצח ארלוזורוב.
ד"ר חיים ויקטור ארלוזורוב ממנהיגי מפא"י התנועה הציונית, פעל למען הסכם הטרנספר ההעברה עם גרמניה הנאצית, הסכם שאיפשר את עליית יהודי גרמניה לארץ תוך שמירת רכושם. תוך כדי מסעו לגרמניה, נמתחה ביקורת חריפה ביותר נגדו וכנגד תוכניותיו, יריביו מימין, ובראשם ולדימיר זאב ז'בוטינסקי, התנגדו להסכם והמשיכו לעודד חרם על תוצרת גרמנית. עיקר הביקורת וההסתה נגד ארלוזורוב היתה בעיתון "חזית העם" שהיה ביטאונו של האגף הקיצוני והרדיקלי בתנועה הרוויזיוניסטית.
"חזית העם" ביטאון הארגון הרביזיוניסטי "ברית-הבריונים"-הסיקריים. נוסד ב-1931 על ידי יהושע השל, ואבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר (שעוד קודם לכן התנאה בעצמו כ"פשיסטן").
ב-1933, שבועות אחדים לאחר שעלה אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, היללו עורכי "חזית העם" את הנאציזם כתנועת שחרור לאומי גרמנית, מתוך תקווה כי הדבר יעודד את המתבוללים בגרמניה לעלות לארץ-ישראל: "טרם הרע היטלר כשם שהרע סטלין לנו [...] הסוציאליסטים והדמוקרטים למיניהם סבורים שתנועת היטלר היא כולה קליפה, ואנחנו סבורים שיש בה קליפה וגם תוך. את הקליפה האנטישמית יש לזרוק, אבל לא את התוך האנטי-מרקסיסטי שבו."
חיים ארלוזורוב הותקף מעל דפי "חזית העם" מיום הופעת העיתון ועד הירצחו, וכונה בכינויים כגון "שאבעס-גוי מנדטורי" ו"יהודי חצר מתרפס". ב-16 ביוני 1933 פורסם ב"חזית העם" מאמר מאת יוחנן פוגרבינסקי תחת הכותרת "ברית סטלין-בן-גוריון-היטלר", ובו הותקף ארלוזורוב נחרצות על מסע השתדלנות שלו בגרמניה הנאצית.
פוגרבינסקי כתב: "[...] ואנו קוראים בעיתון הלופבאני המזוהם [הכוונה ל"הפועל הצעיר" שערך יצחק לופבאן] שיחה עם מיסטר ארלוזורוב [...] ובה אנו מוצאים בין שאר דברי ההבל והשטות שבהם מצטיין הינוקא האדום הזה כי לפתור את שאלת היהודים בגרמניה יוכל רק הסכם עם... היטלר וממשלתו [...] האנשים הללו [...] החליטו כרגע למכור את כבוד העם העברי, זכויותיו וביטחונו ומעמדו בכל העולם הגדול בעד בצע כסף להיטלר והנאצי"ס [...] הציבור היהודי בארץ ובחו"ל יפגוש את הברית המשולשת 'סטאלין-בן-גוריון-היטלר' בבוז ובשאט נפש. ולא תהא סליחה לאלה שמפני בצע כסף מכרו את כבוד עמם לעיני כל העולם הנאור למטורפים שבאנטישמיים. העם היהודי תמיד ידע להעריך כראוי את מוכרי-כבוד עמם ותורתם, יידע גם כיום להגיב על הנבלה הזאת, הנעשית לעיני השמש ולעיני העולם כולו."
שעות אחדות לאחר פרסום המאמר ב-16 ביוני 1933, נרצח ארלוזורוב, ולכן טבעי שכמה מחברי מערכת "חזית העם" ביניהם אבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר הואשמו בתכנון הרצח ובהסתה לפשע. (אבא גיסינוביץ'-אחימאיר שוחרר מאשמת השתתפות ברצח אבל מפרספקטיבה היסטורית של ימינו חבל שלא הואשם בהסתה לרצח. הסתה המסכנת עד ימינו את כל הצדדים הפוליטיים. – נ.כ.)
לאחר שהסתיים משפט רצח ארלוזורוב הידלדלה תפוצת העיתון, והוא נקלע לבעיות כלכליות. בחודשיו האחרונים התפרסם "חזית העם" לצד היומון הרשמי של התנועה, "הירדן", בלי שהנהגת התנועה תצליח לרסנו. רק לאחר שאנשי מערכת העיתון הוצאו אל מחוץ לתנועה והגופים הרשמיים אסרו עליהם, כמה פעמים, להמשיך להוציא אותו לאור, הסכים ייבין לקבל את הדין, ובאמצע פברואר 1935 פסק העיתון מלהופיע.
https://www.the7eye.org.il/lexicon/47351
עכשיו רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם הרוויזיוניסטים ובראשם ולדימיר זאב ז'בוטינסקי, ואבא שאול גיסינוביץ'-אחימאיר היו מצליחים באיוולתם המוסרית והפוליטית המוחלטת למנוע את הסכם ההעברה, ובמקום כ-100 אלף יהודים שעלו לארץ מגרמניה בין 1933 ל-1939 עם רכושם, ותרמו להתעצמות היישוב – הם היו מוגזים ונשרפים בקרמטוריום ורכושם מוחרם. או אז ספק אם בכלל היה ליישוב כוח להקים מדינה.
האירוניה הגדולה של ההיסטוריה היא שדווקא הרביזיוניסט אברהם שטרן ("יאיר") הוא שהציע מאוחר יותר לנאצים לכרות ברית אידיאולוגית וצבאית.

מהו פלצ'ר?
ברשימתו המעניינת "זיכרונות מעולם הרפואה שלי. ביקור חולים הוספיטאל", של הרופא הטוב ד"ר יעקב אליהו יחזקאל עזרא זיבלי-זמיר, הוא מזכיר "פֵלצ'רים (אלונקאים בצבאותיו של סטאלין)." ("חדשות בן עזר", 1855). הגדרה לא מדויקת.
הפלצ'ר היה מרפא, חובש, מקיז דם, שם עלוקות, ספר, גלב, ועוד, בכפרי ועיירות תחום המושב במזרח אירופה. וככזה גם הגיע לארץ. הנה למשל פלצ'ר שהגיע מ"ביקור חולים" לאם המושבות פתח תקווה: "החובש, 'פלצ'ר' בלעז, שימש גם 'רופא בהמות', וטרינר. מדובר בשלמה אלינהורן, שהיה חובש בחברון ועבד בבית החולים ביקור חולים בירושלים כרופא-בית בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה. בנו, ישראל יעקב, הלך בדרכו ומשנת 1885 שימש במקום בתפקיד הרוקח לאחר שאת המקצוע למד בבית המרקחת של גיסו, שהיה בעל בית המרקחת העברי הראשון ביפו."
https://petah-tikva.rishonim.org.il/colonystory/story/?itemId=17206&parent=17198
והנה גם "פלצ'רית" בין חלוצי העמק:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3957247,00.html
אגב, פרופסור אריך נסאו שבתמונה האחרונה, שלאחר ליל הבדולח נעצר בזקסנהאוזן והשתחרר ועלה לארץ בעקבות הסכם ההעברה לבית חולים העמק, יילד אותי.

השופטת שרון לארי-בבלי: "יש זכות לקוות לרצח יהודים."
נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אורי שהם, נזף באופן חריג בשופטת הבכירה שרון לארי-בבלי מבית משפט השלום בירושלים. השופטת הורתה לשחרר חשוד תושב מזרח ירושלים, שעודד ירי רקטה לעיר בעיצומו של מבצע "מגן וחץ" – ונימקה: "זכותו של אדם לקוות שכך יהיה (גם אם חבל)".
בהחלטה ציין הנציב: "דבריה של השופטת בדבר זכותו של אדם לקוות שיישלחו טילים מעזה, ובפרט בעת קיומה של מערכה צבאית, מעוררת אי-נוחות, בלשון המעטה. אמירה זו יכולה להתפרש באופן מוטעה, יש לומר, כמתן לגיטימציה להתבטאות שיש בה משום תמיכה בפעילות עוינת מצד האוייב כלפי מדינת ישראל ואזרחיה." הוא כתב בהחלטה: "חובת הריסון והאיפוק העצמית של שופט היא אחת החובות הבסיסיות המייחדות את מלאכת השפיטה. יש להצר על כך שחובה זו טרם הופנמה כנדרש על ידי השופטת. לאור האמור לעיל, התלונה נמצאה מוצדקת."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=799663&forum=scoops1
ואנחנו אומרים – אם השופטת שרון לארי בבלי, קובעת שיש לאדם זכות לקוות שיהודים יירצחו, למועמדים לרצח כלומר לנו יש זכות לקוות שתועף מכס השיפוט, ולזה לא צריך אפילו שום רפורמה משפטית.

מיהם הלוחמים נגד הדמוקרטיה הפלורליזם וחופש הדיבור?
עמוס שוקן, ליאוניד נבזלין, ואלוף בומשטיין-בן
עיתון "אל-ארצ'י", העיתון הערבי בעברית, החליט לאסור על כותביו להופיע בשידורי ערוץ 14 דבר שגרם לכתב העיתון האקטיביסט הפרו-איסלמי גדעון לואי (לוי), המשקף את דעת בעליו, אשר מתארח בתוכנית הפטריוטים בערוץ באופן תדיר, לבטל באופן פתאומי את הופעתו.
רק לפני מספר שבועות סולק ד"ר גדי טאוב משורות הכותבים לאחר שכתב טורי דעה ומאמרים לעיתון במשך שנים רבות. טאוב הוחרם על רקע כתיבתו בעד הרפורמה המשפטית ונגד אופן הצגתה במאמרים אחרים בעיתון.
https://rotter.net/forum/scoops1/799562.shtml
אין ספק עמוס שוקן, ליאוניד נבזלין, והעורך אלוף בומשטיין-בן הם אויבי הדמוקרטיה הפלורליזם וחופש הדיבור. אנדריי אלכנדרוביץ'-ז'דאנוב מתהפך בסיפוק והנאה בקברו. עיתון "אל ארצ'י" משקף רק את פראבדה-"האמת".

פרס בטחון ישראל לתאילנדים
העבריין החוזר עטיה אבו סבילה ניסה לשדוד ובעת ניסיון השוד התקיף קבוצת תאילנדים עובדים והמאבק ביניהם הביא למותו. בינתיים המשטרה מאשימה את התאילנדים, בית המשפט משחרר, והמשטרה מאשימה בשנית. המשטרה מבקשת את מאסר התאילנדים
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=799670&forum=scoops1
בית המשפט הורה לשחרר את 2 התאילנדים החשודים ברצח העבריין עטיה אבו סבילה:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=799615&forum=scoops1
זוהי פארסה. לא רק שיש לשחרר מיידית את התאילנדים ע"פ חוק דרומי, אלא יש להעניק לתאילנדים פרס על הצלחתם לסכל את הטרור הערבי-מוסלמי נגד החקלאים היהודים. ללא זאת הטרור הערבי-מוסלמי נגד החקלאים היהודים רק יגבר.

עוד נמשכת השושלת. חברת סימנס נגד היהודים
חברת סימנס הגרמנית סיפקה חשמל לאושוויץ והעסיקה באושוויץ מאות אלפי עובדי כפייה יהודים. ביניהם גם סימון וייל שרת הבריאות של צרפת. והנה מסתבר שסימנס ממשיכה לפעול נגד היהודים. סימנס הגרמנית הסכימה לדרישה להחרים מוצרים מישראל על מנת להוציא לפועל עסקה בשווי 360 מיליון דולר שתאפשר לה לייצר רכבות מהירות לטורקיה:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=799484&forum=scoops1
על זה (ועל כל חרם נגד ישראל) יש לומר: שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא. והאוחזים בחרם בחרם יאבדו!

דן מיזוטש-מירון בגנות שמות החיבה
שנים אני מותקף על כך שאיני מכנה אנשים שאיני מכיר בשמות חיבה ילדותיים כגון: ציפי, בני, מני, בוגי, יוסי, מוסי, וכדומה. והנה מבקר הספרות האמריקאי-ישראלי, דן מיזוטש-מירון, מוחה אף הוא נגד שימוש בשמות חיבה. "במאמר-הספד" (על אברהם גבריאל יהושע) הוא כותב: "מחיתי על השימוש הקל מדי בכינוי 'בולי' שרווח לא רק בפי ידידים קרובים אלא בפי ציבור שלם שרצה לראות עצמו כאילו היה מקורב." (דן מירון, "כבר שנה", "אל ארצ'י", 9.6.23)
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2023-06-07/ty-article-magazine/.premium/00000188-8b5d-d7d8-a9f9-bfdd52ba0000
כלומר לדידו של מיזוטש-מירון, רק לו כידיד מקורב מותר לכנות את אברהם גבריאל יהושע בשם חיבה. לכל שאר בני התמותה אסור. והוא מלין על חוצפתם להעז קרא לו בשם חיבה.
זו כמובן יהירות והתנשאות. רשאי כמובן מבקר הספרות לקרא לו באופן פרטי בכל שם חיבה שיבחר, פוצקל'ה מוצקל'ה, אבל במאמר ביקורת בעיתון יש להשתמש אך ורק בשם המלא.

הפיליסטיניזם של גונטז' וההומופוביה הערבית-מוסלמית
לעיתונאי "אל-ארצ'י" ניר גונטז' יש טור ראיונות מתחכמים שבו הוא מנסה לתפוס אנשים במילתם בראיון טלפוני פתאומי. לפעמים זה מצליח לפעמים זה נראה כנדנוד מיותר. הפעם הוא פנה לחברת הכנסת מחד"ש עאידה תומא סלימאן.
גונטז': שלום לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. כאן ניר גונטז' מ'הארץ'. מה נשמע?
סלימאן: אהלן. בסדר.
גונטז': בצניעות אני אומר, שבעיניי את מחברות הכנסת הכי חרוצות והכי פמיניסטיות בכל הכנסות שבהן את מכהנת. מדוע אתם, במפלגה שלך ובמפלגות הערביות האחרות, לא הצלחתם להגיד דבר אמפתי ומדויק בקשר לשרית אחמד שנרצחה, כפי הנראה, בהקשר לנטיותיה המיניות? מדוע אתם לא מצליחים להגיד "הומו" או "לסבית"?
סלימאן: אני לא אדבר בשם של אף אחד. את המפלגות האחרות תצטרך לשאול. אני חושבת קודם כל שזה לא ממש מדויק, כי אין אחד בתוך הסיעה שלנו, עד כמה שידוע לי, שלא דיבר ולא גינה את הרצח של שרית.
גונטז': כן. אבל בלי להתייחס למניע ולרקע.
סלימאן: המניע נאמר בצורה הכי ברורה, שזה רצח מתועב וגם אני אמרתי את זה, ואין שום הצדקה לשום רצח.
גונטז': גם זה כללי. מה שאמרת עד עכשיו וגם מה שאמר עודה, יכול להיות גם בנוגע לרצח בגין ריב על חניה.
סלימאן: לא, לא. ברור לי, וזה צריך להיות ברור לכולם, שבעיניי לא ייתכן שיש עדיין, במצב שלנו, אנשים, נשים, גברים, שנרצחים בגלל הנטיות המיניות שלהם והבחירות שהם עשו בחיים שלהם.
גונטז': הו, סוף-סוף! אני שמח על הדברים שאמרת עד עכשיו. את כאישה, לפני היותך חברת כנסת, מקבלת כל אדם, ערבי ויהודי, כפי שהוא, בין אם הוא סטרייט ובין אם הוא הומו. מבחינתך הכול מקובל. (ניר גונטז', "'לא ייתכן שאנשים עדיין נרצחים בגלל הנטיות המיניות שלהם,' הו, סוף סוף!" "אל ארצ'י" 16.6.23).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-06-15/ty-article/.highlight/00000188-be5e-d2e6-a9ab-ffde24380000
לא ברור למה צעק הפיליסטיני (במובן בור) ניר גונטז' "הו, הו סוף סוף!" – האם הוא לא ידע שהמרואיינת שלו, עאידה תומא סלימאן, היא יוונייה-נוצרייה שהסתערבה בכפייה בגין הכיבוש הערבי, ולדעתה כיוונייה-נוצרייה אין כל משמעות גם למפלגתה חד"ש? אפילו איימן עודה מנהיג חד"ש, שאינו מוסלמי אלא משתייך למיעוט האחמדי, מסרב להתבטא בעד זכויות ללהט"בים, קל וחומר כל חברי הכנסת הערבים-מוסלמים. ינסה נא גונטז' לעשות ראיונות דומים עם ערבים-מוסלמים כדי שיוכל להציג את התמונה האמיתית. סביר שלא יעשה. הוא לא מחפש את האמת אלא פרנסה.

הומופוביה ערבית-מוסלמית גם באמריקה
עיירת Hamtramck במישיגן המאוכלסת בערבים-מוסלמים אסרה על הצבת דגלי גאווה בשטחים ציבוריים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=799963&forum=scoops1

הומופוביה גם אצל הדרוזים
העיתונאי עלי מוגרבי, והצלם גדעון לבארי סיקרו את הפגנה שנערכה בצומת ירכא במחאה על הירצחה של הדרוזית שרית אחמד שק'ור על רקע נטייתה המינית. פורעים שהגיעו למקום בסיום ההפגנה השחיתו את האנדרטה לזכרה ותקפו את העיתונאים. התקיפה אירעה לאחר שהמפגינים התפזרו, אז הגיעו כ-12 פורעים דרוזים מהיישובים הסמוכים כדי להשחית את האנדרטה המאולתרת במקום. רוב כוחות המשטרה שליוו את המחאה עזבו, אך ביחד עם העיתונאים עלי מוגרבי והצלם גדעון לבארי מחדשות 13, נשארו מיספר שוטרים בשתי ניידות. הפורעים שהגיעו במספר רכבים, ירדו במהירות אל הכביש והחלו בהתפרעות שכללה תלישת דגלי הגאווה שנתלו בידי הפעילים, קריעת תמונותיה של שרית ז"ל שנרצחה באותו המקום רק יממה לפני כן. הפורעים הטיחו את העציצים שהביאו הפעילים על הכביש, ודרסו אותם עם רכביהם, ועשו זאת תוך קריאות שמחה וקללות כלפי הנרצחת. מהר מאוד החלו הפורעים להתעמת עם מוגרבי ולבארי, מנעו מהם לבצע את עבודתם, איימו עליהם, שברו את מכשירו הסלולארי של מוגרבי וניסו לשבור את המצלמה של לבארי. השוטרים שנשארו במקום, עלו על הניידות ברגע שהחבורה האלימה הגיעה. ניידות אחרות הגיעו למקום רק לאחר מספר דקות, וליוו את העיתונאים הרחק מהאזור. מוגרבי נזקק לטיפול רפואי בעקבות התקיפה, ומספר שעות אחריה הגיע לחדר המיון. באופן מעורר תהיה, החליטו בערוץ 13 שלא לדווח על התקיפה, למרות שמוגרבי עלה לשידור לאחר שידור הכתבה שלו על הרצח של שרית. מהערוץ נמסר כי תלונה הוגשה במשטרה, אך סירבו להשיב מדוע אירוע התקיפה לא דווח אצלם.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=799303&forum=scoops1
הדרוזים פורעים המשטרה אינה מתערבת וערוץ 13 "השמאלני" שותק.

אהוד ברוג-ברק – מרי אזרחי, אחריי או אחריכם?
סוחר הקנאביס המולטי מיליונר, אהוד ברוג-ברק, יצא בקריאה למרי אזרחי, חסימת כבישים וצירים וסירוב לשלם מיסים.
https://www.mako.co.il/news-politics/2023_q2/Article-81262de6d65a881026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
ברוג-ברק מגדיר את בנימין מילקובסקי-נתניהו, שאותו הוא רוצה להפיל, "מנהיג חלש." עכשיו רק נותר לנו לראות אם הוא ברוג-ברק חלש או חזק? האם הוא יפסיק לשלם מיסים ויחסום כביש במסורת מפקדי צה"ל ויאמר "אחריי" – או שמא יאמר רק אחריכם. נראה אתכם קודם.

הבגידה הכפולה של אמריקה: אטום באיראן ואטום בסעודיה
מסתמן ע"פ ה"ניו יורק טיימס" שנשיא ארה"ב הנוכחי ג'וסף רובינט ביידן השליך את ישראל מתחת לכל גלגלי האוטובוס. מחד הוא יתיר לאיראן להיהפך למעצמה גרעינית ומאידך גיסא בד בבד הוא יאפשר גם לסעודיה להיהפך למעצמה גרעינית בסיוע אמריקאי. תמורת הזריקה הכפולה מתחת גלגלי האוטובוס, ישראל נדרשת על ידו להקים במרכזה מדינת טרור איסלמו-נאצית של החמאס.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=800123&forum=scoops1
כמובן הכול למען "השלום".
נעמן כהן