מיד בתום ההצהרה לתקשורת, שבה הציג יריב לוין את תוכניתו הרדיקלית, שאותה הגדיר "פעימה ראשונה מתוך ארבע," התיישבתי ליד המחשב וכתבתי את המאמר "מהפכה משטרית", שפרסמתי מעל במה זו. לא ידעתי באותו רגע, שעוד רבים אחרים, שכפי שלא היו מתואמים איתי, גם לא היו מתואמים אלה עם אלה, העניקו ל"רפורמה" את ההגדרה הזאת. זה קרה, כי היא באמת מהפכה משטרית. אגב, יש הבדל משמעותי בין ההגדרה הזו להגדרה "הפיכה משטרית", שגם היא מושמעת בהקשר זה, שלא בצדק. הפיכה פירושה תפיסת השלטון בכוח, וזה לא המקרה.
מרגע ששמעתי את התוכנית, התנגדתי לה בכל יישותי. אמנם יש לי ביקורת רבה על מערכת המשפט (כמובן שלא השטויות כמו קונספירציות "תפירת התיקים", שהם רציניים כמו הטענה שהמוסד ביצע את פיגועי 11 בספטמבר ושהרבי מלובביץ' חי), אך הפתרון לכאב ראש אינו עריפת הראש. המהפכה המשטרית, שמכפיפה, למעשה, את המערכת המשפטית לממשלה, השולטת בפועל גם ברשות המחוקקת, היא עריפת הראש.
לכן, אני שותף למאבק מראשיתו, השתתפתי בהפגנות, נאמתי בהפגנות. יש הרבה יופי במאבק הזה; בכך שמאות אלפי אזרחים שאכפת להם, שכואב להם, יוצאים שבוע אחר שבוע, חמושים בדגל הלאום, נחושים להיאבק נגד פגיעה ברוחה של מדינת ישראל, שנאבקים על ציפור נפשם.
עם זאת, יש הרבה מאוד דברים במאבק שאיני אוהב, בלשון המעטה, ואם לוותר על לשון ההמעטה, יש הרבה דברים במאבק שאני סולד מהם. החמור מכל הוא האיום בסרבנות, שפירושו הנפת יד גסה על הדמוקרטיה ופגיעה בביטחון המדינה. הסרבנות (שלא היתה, אך היה איום חסר תקדים בסרבנות המונית) מסוכנת לדמוקרטיה לא פחות מהמהפכה המשטרית, ופגיעה בדמוקרטיה במאבק על הדמוקרטיה מקעקעת את צדקת המאבק.
אני סולד מהוצאת כספים מן המדינה או איום בהוצאת כספים, מצד חברות היי-טק. אני סולד מהדיבורים על מרי אזרחי והאיומים במרי אזרחי והקריאה להפרת חוק. אני סולד מהפרעה לטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולטקסים הממלכתיים של יום העצמאות. אני סולד מהפגנות נגד בעת מצעד ההצדעה לישראל בניו-יורק ובכלל מהפגנות ומחאות בחו"ל. ואני לא רק סולד אלא אף מזועזע ממסע סתימת הפיות באמצעות רדיפה אישית אחרי שרים וח"כים ליד בתיהם ובכל מקום שאליו הם נוסעים והפרעה לנאומיהם לא בקריאת ביניים אלא בהפרעה ממושכת כדי לא לאפשר להם לנאום. (והעובדה שממשלה מצוינת נפלה בשל התנהגות דומה ואף גסה ומכוערת ממנה, כלפי ח"כים כמו עידית סילמן, ולא מתוך איזו אידיאולוגיה זולת הדה-לגיטימציה לכך שאדם שאינו נתניהו יהיה ראש הממשלה, אינה מצדיקה חזרה על אותה דרך קלוקלת).
הצדדים השליליים במחאה לא ישנו את דעתי נגד המהפכה המשטרית, אך התנגדותי למהפכה לא תגרום לי לאתרג מעשים ודיבורים שאני שולל מכל וכל. וכאשר אני מדבר עם אנשים מרכזיים במאבק ומשמיע את ביקורתי, אני שומע מהם כמה אני תמים ושאיני מבין במאבקים ציבוריים...
אולי אני תמים, אך אני בוגר אחד המאבקים הציבוריים המוצלחים ביותר בתולדות המדינה, אולי המצליח ביותר – המאבק נגד נסיגה מהגולן בשנות התשעים של המאה שעברה; מאבק "העם עם הגולן". זכיתי להימנות עם הנהגת המאבק ולשרת בו כדובר ועד יישובי הגולן. וממרחק הזמן ולנוכח מאבקים ציבוריים אחרים ובהם המאבק הנוכחי, אני יותר ויותר גאה באופן שבו הובלנו את המאבק; בכושר האיפוק, בעצבי הברזל, במשמעת העצמית ובהתמדה והנחישות, לנהל מאבק במשך 9 שנים, תוך מחויבות מוחלטת לדמוקרטיה ולשלטון החוק.
"זה לא אותו דבר," אומרים לי, והאמירה המתנשאת הזו מקוממת. זה לא אותו הדבר? גם אז, כמו היום, זהו מאבק על ציפור הנפש. יתר על כן, המאבק שלנו אמנם היה ארצי, אך מבחינתנו, מוביליו, לא הייתה זו רק ציפור הנפש, אלא ציפור הנפש שהביאה אותנו להגשמה הלכה למעשה של אמונתנו בבניין חיינו כאן בגולן. ונסיגה מהגולן, אילו קרתה חלילה, לא היתה רק פגיעה בציפור נפשנו, אלא גם חורבן מפעל חיינו, גירושנו מבתינו, נישולנו מאדמתנו. ובמאבק הזה, שהיה מאבק של לחיות או לחדול, הכפפנו את עצמנו לכללים מחמירים, תוך משמעת קשוחה: המאבק יהיה על פי חוק, תוך שמירה על כללי הדמוקרטיה, ללא אלימות וללא איום באלימות. אני זוכר מילה שחזרנו עליה תמיד: מכובד. אנו מנהלים מאבק מכובד. וידענו לבלום גורמים קיצוניים שניסו לגרור אותנו למאבק מסוג אחר.
למה נהגנו כך? ראשית, כי כאלה אנחנו. דמוקרטים, ממלכתיים, שומרי חוק. שנית, כי האמנו שזו הדרך הראויה להיאבק. ושלישית, האמנו שזאת הדרך לנצח.
ידענו שהציבור מתחלק למי שיתמכו בנו בכל מקרה, למי שיתנגדו לנו בכל מקרה ולמי שבאמצע. התמקדנו במי שבאמצע. שאלנו את עצמנו – האם אדם שמתלבט, ואנו נחסום לו את הכביש בדרכו מהעבודה הביתה, הפגיעה בו תגרום לו לתמוך בנו יותר או פחות? בתחילת המאבק הפגנו פעם אחת ליד בתיהם של רבין ופרס ברמת אביב. בישיבת ההנהלה לאחר מכן שאלנו את עצמנו האם ההפרעה לשכניהם תועיל לנו או תזיק לנו? התשובה ברורה, ומאז הקפדנו לא להפגין ליד בתים פרטיים. המגבלות שבהן הגבלנו את עצמנו, חייבו אותנו להיות יצירתיים יותר. קל להיכנס לתקשורת כאשר חוסמים כביש מרכזי. איך להיכנס לתקשורת כשאנו נמנעים מכך? עובדה, הצלחנו בגדול. בשביתת הרעב בגמלא, במסע הטרקטורים מגמלא לירושלים, במיצג הגולן הנודד וכד'. בתגובות חכמות ומתוחכמות ששודרו כמעט מדי יום. ביצירת מצב שבו כל ילד בישראל יודע לדקלם על פה את נאומו של רבין "מי שיעלה על הדעת לרדת מהגולן יפקיר, יפקיר, את ביטחון ישראל." בכך שבמשך שנים, מדי שבוע, עמדו אנשים בשקט ובסדר מופתי עם שלטי "העם עם הגולן" בכל צומת בארץ. ובכך שכמעט כל רכב בארץ נשא על שמשתו את הסטיקר שלנו ועשרות אלפי אזרחים תלו את השלטים שלנו על מרפסת ביתם. באחת מישיבות הנהלת הוועד, אמר אחד החברים בביקורתיות: "הרכבת דוהרת מולנו בכל הכוח ואנחנו מנסים לעצור אותה בסטיקרים." כן, עצרנו אותה בסטיקרים.
באחד הימים יצר איתנו קשר אדם ששמו חמי בן-נון וביקש להציג לנו דרך חלופית למאבק. לקראת הפגישה הוא שלח לנו ספר שכתב, שנקרא: "מרי אזרחי". איני בטוח אם הוא אפילו תמך במאבקנו. הוא פשוט תמך בכל לבו ברעיון של מרי אזרחי, של "התנגדות אזרחית בלתי אלימה," כדרך המוסרית למאבק דמוקרטי. ההרצאה היתה מרתקת וגם הספר. האזנו לו ברוב קשב, אך תגובתנו המנומסת הייתה: לא בבית ספרנו.
כאמור, נדרשו עצבי ברזל כדי לעמוד בכללים הללו לאורך מאבק ארוך כל כך. אבל תמיד הזכרנו לעצמנו, שעלינו להחליט אם המטרה שלנו היא לאכול את הענבים או לריב עם השומר. היצר, הכעס, הזעם, העלבון, התסכול דחפו אותנו לריב עם השומר. אך האחריות הלאומית, המחויבות לדמוקרטיה והאמונה שזו הדרך הנכונה לנצח, גברו. וכך, אכלנו את הענבים ועד היום אזרחי ישראל נהנים מן היין שאנו מפיקים מענבי הגולן. זו הדרך. זו היה הדרך הנכונה אז וזו הדרך הנכונה עכשיו. ואני גאה בה.

[אהוד: אתה אומר "מהפכה משטרית" – אל תיתמם! שונאי נתניהו מפגינים תחת דגל של התנגדות ל"הפיכה משטרית", הפיכה שכידוע מושגת באלימות, "הפיכות" מתרחשות במשטרים של מדינות בדרום-אמריקה או במדינות ערב, לא בישראל הדמוקרטית! – ואילו אתה בדבריך שותף מלא לניסיונות "הפיכה" אנטי דמוקרטית של מפגינים מוסתים ומסיתים, ממשיכי ה"בלפוריאדה", שאינם מקבלים את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות ושואפים לשנותן באלימות ובדרך של "הפיכה"!
והאם איכפת לכם בכלל מה קורה כאן במקביל? – מלחמה שאינה נפסקת, ממש אינתיפאדה שלישית, עם נרצחים מצידנו (ותוספת קולות לבן גביר!) – כוחות הביטחון שלנו נלחמים בטרור בג'נין ובשכם ובמקומות אחרים – ואילו אתם נלחמים בתוך "הקו הירוק" נגד משטרת ישראל – משטרה שרבים העוזבים אותה מהמצטרפים החדשים אליה, בגלל העומס – עומס הפשיעה, עומס הלוחמה בטרור בתוך ישראל, ועומס ההתשה שאתם מתישים את השוטרים בהפגנותיכם הפרועות ובשאיפתכם לחולל פרובוקציות פוטוגניות נגדם יד אחת עם התקשורת האנטי-ביבית!]

2. צרור הערות 21.6.23
* לחסל את תשתית הטרור בצפון השומרון – מבצע "חומת מגן" שינה באופן דרמטי את משוואת אוסלו. מאז ביצוע הסכם אוסלו ועד המבצע צה"ל לא פעל בשטחי הרש"פ. הפלשתינאים ראו חייל ישראלי רק בטלוויזיה. הטרור התעצם. ערפאת הקים תשתית טרור רצחנית. למעלה מאלף ישראלים נרצחו במתקפות טרור רצחניות, שכללו פיגועים רבי נפגעים באוטובוסים, מסעדות ומרכזים מסחריים. במבצע "חומת מגן" צה"ל ריסק את תשתית הטרור ומאז ועד היום יש לצה"ל ולכוחות הביטחון חופש פעולה בשטחים אלה. צה"ל מנהל מלחמה מתמדת בטרור. מדי שנה מסוכלים מאות פיגועים ובזכות הפעילות של צה"ל ניצלים חייהם של מאות ישראלים בשנה ואלפים רבים לאורך עשרים השנים הללו. בולט ההבדל בין שטחי יו"ש שבהם צה"ל ערך את מבצע "חומת מגן" והוא פועל באופן שוטף בשטח לבין רצועת עזה, שבה בוטל ברגע האחרון המבצע וצה"ל אינו פועל בשטח. ברצועת עזה קמה תשתית רקטות אדירה, המונה עשרות אלפי רקטות, ומכסה את כל שטח מדינת ישראל. מיהודה ושומרון טרם נורתה רקטה אחת לעבר ישראל. זה לא כיוון שהם אינם רוצים, אלא כיוון שאינם יכולים.
ובכל זאת, בצפון השומרון בכלל ובאזור ג'נין בפרט נוצרה תשתית טרור, שיצאו ממנה פיגועים קטלניים, שהטבח בעלי הוא האחרון שבהם, ושלשום ראינו את יכולתה לפגוע בחיילי צה"ל. את התשתית הזאת עלינו לפרק עתה, ולא כאשר היא תהפוך למפלצת א-לה עזה. יש לצאת למבצע, שלבטח לא יתקרב למימדים של "חומת מגן", לחיסול תשתית הטרור בצפון השומרון.

* חג למחנה הקרע – הודעתו של ראש ממשלת "תקפצי לי יא מפגרת" על חידוש המהפכה המשטרית, היא יום חג למחנה הקרע בעם; המחנה של לוין, רוטמן, גוטליב, אהוד ברק, ליברמן והאסיר המשוחרר אולמרט. הם, שרואים בהסכמה לאומית רחבה את האיום הגדול ביותר, כי הם נבנים מהקרע ומטרתם היא להכניע ולהשפיל, חוגגים היום. אבל ההודעה הזאת היא בשורה רעה מאוד לעם ישראל. האם נתניהו מתכוון באמת לחדש את המהפכה או שמדובר בצעד של "תחזיקו אותי"? כיוון שמדובר בנתניהו, אי אפשר לדעת. כך או כך, נתניהו שוב התגלה בחוסר מנהיגותו.
גם גנץ ולפיד גילו חוסר מנהיגות ויש להם מניות בהודעה של נתניהו. החלטתם להשהות את ההידברות היתה נמהרת ופופוליסטית. כאשר האינטרס הלאומי הוא להגיע להסכמה לאומית רחבה, יש לנהל את המו"מ מתוך נחישות להצליח ולהפסיק לפזול לבייס ולהיבהל מאהוד ברק. זה מה שנדרש ממנהיגי אמת. מה שדרוש כעת הוא מבוגר אחראי שיוריד את שני הצדדים מן העץ. בעצם, בייביסיטר. הנשיא הרצוג?

* צמצום עילת הסבירות – עילת הסבירות היא האמצעי לביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת. אין מדינה דמוקרטית שאין בה עילת סבירות. עילת הסבירות קיימת בישראל מיום הקמתה. ישראל ירשה את שיטת המשפט הבריטית, שבה עילת הסבירות קיימת כבר 250 שנה.
הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות אכן מרוככת לעומת הצעת החוק המקורית שיזמו לוין ורוטמן. ההצעה המקורית דיברה על ביטול מוחלט של עילת הסבירות, ואילו הנוכחית מדברת על ביטול עילת הסבירות על הדרג המדיני והשארתו בנוגע לדרג המנהלי. זה פחות רע, אך עדין רע מאוד. אני בעד צמצום עילת הסבירות, אולם לא בהגדרה על מי היא חלה, אלא בהגדרה באילו נושאים ניתן להשתמש בה ובאיזה הרכב. בעיניי, עילת הסבירות חייבת לחול גם על השרים, על הממשלה ועל ראש הממשלה, אולם רק בנושאים שיש בהם פגיעה בזכויות האדם והאזרח או פגיעה בטוהר המידות. אין מקום להתערבות בסוגיות מדיניות או תקציביות. אין מקום להחלטות בג"ץ כמו ביטול החלטת ראש הממשלה לסגור את משרדי אש"ף בירושלים (1999). זו החלטה מדינית וביטחונית ומי שיקבע אם היא סבירה הוא הבוחר בקלפי. הוא הדין בהחלטה לחייב את הממשלה למגן את מוסדות החינוך בעוטף עזה. זו החלטה תקציבית שהממשלה מוסמכת להחליט, על פי סדרי העדיפויות שלה, גם אם הן מוטעות. אני בעד הגדרה שביטול החלטת שר באמצעות עילת הסבירות צריכה להיות בהרכב של שלושה שופטים לפחות, וביטול החלטת ממשלה או ראש הממשלה – בהרכב של חמישה שופטים לפחות.

* טעות מצערת – "תקפצי לי יא מפגרת," הורתה דיסטל לגמליאל בישיבת ממשלת ישראל.

זוהי שגיאה לשונית. לשון ציווי אינה "תקפצי לי," אלא "קפצי לי."

* מודל מירי רגב – פעם האמנו שנציגות נשית תעדן את הפוליטיקה הישראלית. עד שמירי רגב היתה המודל הנשי בליכוד. ומשם זה רק הידרדר; דיסטל, מאי גולן ותחתית החבית – גוטליב.

* עבריין – אפי נוה הורשע בפלילים ופעל למינוי שופטת שהיו לו יחסים אינטימיים עימה, תוך הסתרת ניגוד העניינים. את העבירות הוא ביצע בהיותו יו"ר לשכת עורכי הדין. עצם האפשרות שאדם כזה ייבחר לעמוד שוב בראש הלשכה, שאינה רק איגוד מקצועי אלא גם גוף סטטוטורי של מדינת החוק, אבסורדית ומדאיגה. זאת, ללא קשר לכך שהוא מזוהה עם המהפכה המשטרית. הדברים היו נכונים באותה מידה אם עו"ד חימי, המתנגד למהפכה, היה מועמד מוביל לתפקיד (למרות שהוא לא הורשע בפלילים, אבל נתפס עם המכנסיים למטה).

* אויב ושמו חנק – האויב מספר 1 שלנו, החקלאים, אף יותר מהטרור החקלאי, הוא החנק. חנק הוא טפיל המטפס על העץ, ניזון מן ההשקייה והדישון שלו, לופת אותו מכל הכיוונים ומכסה אותו לגמרי, מסתיר מפניו את השמש, חונק אותו ובסוף הורג אותו. החנק מפזר את זרעיו ברוח לכל עבר וכך הוא מתפשט במהירות מחלקה לחלקה. המלחמה בחנק היא סיזיפית. טרם נמצא הנשק האסטרטגי שיתגבר עליו. מה שנשאר הוא לעקור אותו, או לתלוש אותו או לרסס אותו, מתוך ידיעה שבעוד חודש שוב יהיה צורך לחזור ולעקור, לתלוש או לרסס. אני מנהל את המטע הצעיר באורטל, וכמובן שהעצים הצעירים פגיעים יותר והחנק מאיים עליהם יותר. לפיכך, בימים אלה, עת עונת החנק בשיאה, סוגיית החנק מעסיקה אותי ומטרידה אותי מאוד. וככל שאני חושב על החנק, אני מזהה יותר ויותר את הדמיון שלו לכהניזם. כמו החנק לעץ, כך הכהניזם לדמוקרטיה. הכהניזם הוא טפיל שניזון מן הדמוקרטיה, נהנה ממנעמיה, מקבל חסות מבתי המשפט שלה בשם חופש הביטוי, נבחר לפרלמנט שלה, מטפס עליה, מוצץ את לשדה, מסתיר מפניה את האור וסופו לחנוק אותה. וכפי שאיננו מוותרים על המלחמה בחנק עד שנדביר אותו, כך לא נוותר על המלחמה בכהניזם, עד שנדביר אותו. והיה מחננו טהור.

* האנטישמיות הבזויה ביותר – אנטישמיות בזויה ברחבת הכותל. פשע שנאה אנטישמי בוצע בידי עשרות חרדים שהתנפלו על מתפללים יהודים, המשתייכים לזרם התנועה ליהדות מתקדמת, חיללו את כתבי הקודש, קרעו סידורים, התפרעו והשתוללו. אין אנטישמיות נחותה ובזויה מאנטישמיות של יהודים.

* גם אם הוא לא היה קצין בצה"ל – פשע השנאה של הפרחה שהתנפלה בגסות על החרדי באוטובוס בזוי ודוחה, לא כיוון שהוא קצין מילואים ביחידה מובחרת בצה"ל. הוא היה בזוי ודוחה באותה מידה אילו אותו חרדי היה משתמט, כמו הרוב המוחלט של החרדים. הבריונות הזאת, שנאת האחר הזה, היא תופעה מעוררת סלידה, בין אם היא מופנית כלפי חרדים, כלפי ערבים, כלפי נשים או כלפי כל קבוצה באוכלוסייה. יש לנו מחלוקת עמוקה עם החרדים שימיה כימי הציונות, ועיקרה סביב ההשתמטות מצה"ל המנוגדת לערכי היהדות והתורה. והיא אינה מצדיקה בשום אופן ביריונות והתנכלות לאדם רק בשל היותו חרדי. המעשה ראוי להוקעה.

* ונדליזם בתל-סאקי – פני החללים באנדרטת תל-סאקי בדרום הגולן הושחתו ביום ראשון, במעשה ונדליזם. מעשים כאלה קורים לעיתים תכופות.

* ביד הלשון: שפיפון עלי אורח – אמנון אברמוביץ' כינה את שר המשפטים יריב לוין, באולפן שישי בערוץ 12, "שפיפון עלי אורח."
הביטוי לקוח מן המקרא, מספר בראשית מ"ט, י"ז. בברכת יעקב לבניו, הוא אומר על דן: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר."
מהו שפיפון? מפרש רש"י: "הוּא נָחָשׁ. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁקָּרוּי כֵּן, עַל שֵׁם שֶׁהוּא נוֹשֵׁף, כְּמוֹ: 'וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב' ."
בעברית של ימינו, שפיפון הוא זן של נחש ארסי ממשפחת הצפעיים. שמו המדעי: Pseudocerastes.
ברכתו של יעקב לדן, מציגה את נחשיותו באופן חיובי, כביטוי לבעל חיים רב עוצמה, שיכול להפיל אוייב. לא לכך התכוון אברמוביץ', אלא לזיהוי הנחש כבעל תכונות של ערמומיות, פתיינות, חוכמה להרע ובוגדנות. שיוך התכונות הללו לנחש נובע מהנחש הקדמוני בסיפור אדם וחוה בגן עדן. וכך נאמר עליו: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים."
אורי הייטנר
לפרטים על ספרי "אל נאחר רגע נכסף" ולרכישה:
https://www.uriheitner.co.il/?fbclid=IwAR3XBWspnfJMgm8ZKHh9OHIlG13XeSJwyCrbyv3pglcBqrRRJ2NqHi2VEhU