מדי שבוע היתה זלדה שרוני באה עם האקורדיאון שלה לגנון של אימי דורה בן עזר ברחוב שבדיה בפתח-תקווה ומעבירה לילדים שעה של שירה ומשחק. זו היתה המומחיות שלה בגני הילדים של פתח-תקווה. זלדה, שהלכה השבוע לעולמה, היתה אימה של השחקנית יעל שרוני ואשתו של האלוף במיל' נתי שרוני, ונזכרתי ברשימה שכתבתי על יעל שרוני וקצת על תולדות משפחת שרוני-פסילוב:
השחקנית המצויינת יעל שרוני לבית פֶּסִילוֹב מפתח תקווה,
היא נכדתו של בֶּרְל פסילוב,
הוא הנער עמרם ב"מכאן ומכאן" (1911) של ברנר
[פרסום חוזר מתוך "חדשות בן עזר" 245 מיום 21.5.2007]
השחקנית יעל שרוני כבשה את ליבנו במשחקה בתפקדי הצדדי-לכאורה של מזכירת החברה של ארבעת המופלאים בסידרה "מסודרים", ששידור פרקיה לעונה הראשונה הסתיים לפני כשבועיים. גם הסידרה כבשה את ליבנו, וזאת לאחר שזילזלנו מעט בפרקיה הראשונים וראינו בה מלאכותיות מסויימת. אך ככל שנתמשכה, תמיד עם קריצה לקהל שלא לקחת לגמרי ברצינות את המסופר, כך גברה הנאתנו מפני החידוש המרענן שהיה בה, בעולם החברויות שכולו גברים צעירים, שונים זה מזה וקצת מוזרים, אך לא מוזרים עד כדי כך שמוזרותם תהיה הנושא. בייחוד נהננו מאחד מיוצריה הסידרה וכוכביה, אסף הראל, שהוא שחקן טבעי בלתי-רגיל שמלא את המסך גם מבלי לומר מילה. מדבר אפילו באמצעות חיוכיו. למען הגילוי הנאות עלינו לציין שאנחנו מכירים אותו אישית ובייחוד את אימו הסופרת נירה הראל שהיא ידידה שלנו זה שנים רבות, וגם את אביו אהרן הראל ז"ל היכרנו.
נחזור ליעל שרוני. המצח והעיניים שלה הזכירו לנו מיד את אביה, האלוף (מיל.) נתי שרוני (פסילוב) מפתח-תקווה, ליתר דיוק מעין-גנים. מדי סתיו, כאשר העז שלנו היתה "דורשת", היינו הולכים איתה אל התיש שבבית אביו של נתי, ברל פסילוב. ברל, שבניגוד לבנו היה איש קטן, כהה וצמוק (האימא היתה אישה גדולה), החזיק בתיש הלבן הגדול לתועלת בעלי העזים הלבנות במושבה. נתי, שהיה נער גדול ויפה, מבוגר ממני בשנתיים-שלוש, היה עוזר לאביו במלאכת ההרבעה, ולאחר שהתיש היה קופץ על העז שלנו, חביבה, היא תופס בשתי רגליה האחוריות ומרים אותן למעלה ומעביר ידו, ואולי גם האב עזר על ידו, מטה-מטה-מטה בתנועות עיסוי חזקות, "כדי שהזרע ייקלט היטב," לדברי ברל.
מאחר שהחילונו בריטואל בעודי ילד, ובן-דודי אוֹרי היה הולך איתי, שאלתי אותו אם גם אצל בני-האדם זה ככה. כלומר, שטרם ידעתי את סודות החיים. אורי, שלא רצה לקחת על עצמו את האחריות לגילוי סוד המיניות לילד שהייתי, אמר "לא. מה איתך? אצל בני-אדם זה לא כך." וכדי לחזק את דבריו בהוכחה ניצחת, הוסיף: "מה אתה חושב, שאבא שלך מרים ככה ברגליים את אימא שלך כל פעם?"
בסיפורו של ברנר "מכאן ומכאן" (1911) מופיעה דמותו של הנער עמרם, הגר עם משפחתו בעין-גנים, אז – מושב עובדים צעיר, סמוך לפתח-תקווה, וכיום אחד מרחובותיה. ברנר התגורר פרק-זמן בעין-גנים, וגם א"ד גורדון גר שם.
עמרם הוא נכדו של אריה לפידות, בן-דמותו של א"ד גורדון בסיפור. את אביו של עמרם, המורה הגיבן, תקפו ערבים על אם הדרך ליפו, הוא לא הצליח להפעיל נגדם את אקדחו, והם ירו בו. תקופת-זמן היה מאושפז בבית-החולים, ואחר מת.
עמרם מתואר כערבי קטן, הפעם, אצל ברנר – דווקא במובן של חיוב. הוא שחרחר, אמיץ, ונמרץ מאוד. הוא אינו משלים עם העובדה שאין גואלים את דם אביו. הוא רועה את עדרו בלילות, מתכתש עם ערביי הסביבה; הוא, בקיצור, ג'דע, כפי שהערבים מכנים אדם אמיץ. וברנר אומר בסיפורו שאם לא באה כל חיבת ציון, כל הציונות – אלא כדי שתצמיח נער כעמרם – דיינו.
הסיפור "מכאן ומכאן" מוקדש לנער הניך פסילוב מפתח-תקווה, שמת במאלאריה. אחיו של הניך היה דב (ברל) פסילוב (סבא של השחקנית יעל שרוני), יליד עין-גנים, ואיש פתח-תקווה כל שנותיו. אני היכרתי אותו כאיש מבוגר, וכאמור, בנעוריי נהגתי להביא להרבעה בסתיו, מדי שנה, את העז שלי אל התיש שלו. אני זוכרו בדיוק בדמותו של הנער עמרם – איש נמוך מאוד, רזה, כהה, חרוץ, ומתנועע במרץ בלתי-נדלה. אבי סיפר לי בשעתו על אודותיו, שברל היה אחד האנשים האמיצים ביותר במושבה. אדם ללא פחד, לכל שליחות מסוכנת. אין ספק שברנר הכיר את הנער ברל פסילוב, והושפע מדמותו בעיצוב הנער עמרם, בסיפורו. לימים היה ברל גנן ראשי של עיריית פתח-תקווה ואנחנו זוכרים אותו מקפיד על הניקיון והגינון ברחובות המושבה. דמותו הרזה והכהה עם העיניים השחורות הבוערות עומדת כמו חיה לנגד עיניי גם אחרי עשרות שנים.
דודתי אחות-אבי, המשוררת אסתר ראב, היתה בקשרי ידידות עם הניך פסילוב, ובידיה נותר צרור מכתבים שלו. למרבה הצער היא מסרה אותם בשעתו למרדכי קושניר (שניר), שהיה ממונה על ארכיון העבודה וגם חיזר אחריה בנעוריהם בפתח-תקווה, וכל ניסיונותיי לימים לאתר את המכתבים הללו, גם אצל בתו של מרדכי קושניר (שניר), עלו בתוהו.
אחותה הבכורה של יעל שרוני, את שמה איני זוכר, היתה מבקרת בגנון של אימי דורה בפתח-תקווה ואני זוכר את אימן של השתיים, זלדה, אשתו של נתי, מביאה אותה לגן של אימי. הגנון היה קטן ומבוקש מאוד, ואימהות היו רושמות אליו את ילדיהן מיד לאחר היוולדם כדי להבטיח להם מקום בו.
נחזור ליעל שרוני. אליה עצמה ולא בזכות הייחוס של אבותיה, הסב, והאב שהוא איש-צבא לשעבר. הנוכחות שלה על המסך, החיוך הטוב והחכם, ההבעות שמוסרות את כל דמותה גם ללא צורך במילים, והיותה למעשה הדמות הנשית הרצינית היחידה בסדרה גם מול שאר ה"חברות" של ה"מסודרים" ומולם הם-עצמם. הצליחי, יעל, הצליחי בעונות הבאות של "מסודרים" וגם בעבודתך המקצועית כולה, אף כי לא ראינו אותך בהופעותייך האחרות.
אהוד בן עזר