* מיזם קול העם – ביום ראשון השתתפתי ב"מעבדה אסטרטגית" של "קול העם" – יוזמת נשיא המדינה לחשיבה אסטרטגית לתכנון עתיד העם היהודי והזיקה בין ישראל, מדינת הלאום היהודי, לבין העם היהודי בתפוצות הגולה. מעבדות כאלו מתקיימות ב-15 קהילות יהודיות בעולם, והשבוע נערכה מעבדה אחת מתוך שתיים בישראל. האירוע היה בירושלים והבא יהיה בלוד. עם כניסת יצחק הרצוג לתפקידו, הוא הגדיר את הקרע בעם כאתגר הראשי של המשמרת שלו, כי זה האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל. זה היה עוד לפני המהפכה המשטרית. משימתו הראשית היא איחוי הקרע. כמי שכל חייו עסק בזיקה בין מדינת ישראל לתפוצות הגולה, בעיקר בתפקידו הקודם כיו"ר הסוכנות היהודית, הוא הגדיר את השיח בין ישראל לתפוצות כמרכיב משמעותי במהלך הלאומי של איחוי הקרעים. במסגרת זו הוא יזם את מיזם "קול העם", שיאפשר לעם היהודי באשר הוא להידבר ולהשמיע את קולו. המטרה שהציב, היא הקמת מועצה מייעצת לנשיא, של העם היהודי. מטרת המעבדות האסטרטגיות היא לעצב את הדרך להקמת המועצה ואת דרכה.
במליאת הבוקר, התבקשנו להקליד בטלפונים הניידים שלנו את שלושת האתגרים הראשיים בפני העם היהודי. התוצאות שכתבנו עלו בתור בליל של מילים על מסך גדול, כאשר ככל שאנשים רבים יותר כתבו אותה מילה, היא הופיעה בפונט גדול יותר ובמרכז המסך. המילה הנפוצה ביותר הייתה "אנטישמיות" ואחריה "התבוללות".
אני כתבתי, בין השאר, "עלייה". המילה היתה כה זעירה, שאפילו לא הצלחתי לראות אותה על המסך. כנראה שאני היחיד באולם שכתב אותה. ובכל השיח במליאה, המילה עלייה אפילו לא הוזכרה. יתר על כן. אנו נוהגים להשתמש במילה "תפוצות" כי המילה "גולה" אינה פוליטיקלי קורקט, כי היא "שיפוטית". והנה, היו שמחו על המילה "תפוצות". גם היא כבר לא פוליטיקלי קורקט, מסתבר. לכאורה, חיים יהודיים ישראל או בכל מקום אחר בגולה הם סתם עניין של כתובת מגורים. בשלב הדיון בחוגים, העליתי את הסוגייה בחוג שלי, וכל השותפים הסכימו איתי.
בחוג ניתנה לנו האפשרות להתפרע רעיונית במחשבות על אודות "מועצת קול העם". השתעשעתי ברעיונות שכבר מתגלגלים בראשי לא מעט זמן, ושותפיי אהבו אותם והצגנו אותם במליאה. הרעיון הוא שנשיא המדינה יוגדר רשמית, בחוק, כנשיא מדינת ישראל והעם היהודי. והפורום הבוחר את הנשיא, יכלול את הכנסת + נציגים מן העם היהודי בתפוצות. יחוקק חוק המחייב את הממשלה והכנסת להיוועץ עם המועצה המייעצת בכל נושא שיש לו השלכה על יהדות העולם, כדוגמת חוק השבות, הגיור, מתווה הכותל וכד'. חוג הדיון שבו נטלתי חלק היה איכותי מאוד, ואני משער שזו תמונה מייצגת גם של החוגים האחרים. היה זה יום חשוב ואני מקווה ומאמין שהוא יקדם את הנושא החשוב.
איך הגעתי לפורום הזה? לפני שבועות אחדים הגיע אליי דואל מלשכת נשיא המדינה, שבו נאמר לי שנבחרתי להשתתף בפורום. שמחתי מאוד וסיקרן אותי איך הגיעו אליי. למחרת קיבלתי דואל מיו"ר ההסתדרות הציונית העולמית (הצ"ע) יעקב חגואל, שבו הוא הודיע שהצ"ע המליצה עליי לפורום. אני חבר הוועד הפועל הציוני, וכנראה הומלצתי בשל הבולטות שלי בפורום. הסוכנות היהודית והצ"ע שותפות במיזם "קול העם" בהובלת הנשיא.

* טרור לא יהודי – איני מקבל את ההגדרה "טרור יהודי". אין שום דבר יהודי בטרור הזה. זהו טרור של פורעים שנולדו לאימהות יהודיות. זה טרור כהניסטי. אין שום דבר יהודי במוטציה הכהניסטית.

* חסינות למנהיג הפורעים – גל הפוגרומים במשך כחמישה ימים, הוא כישלון נורא של מדינת ישראל; של הממשלה, של צה"ל, של השב"כ ושל המשטרה. אני מקווה מאוד שההודעה הנחרצת והחשובה של הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה נגד הטרור הלאומני תתורגם למעשים; ליד קשה ונחרצת נגד הכנופיות הגזעניות הפשיסטיות, המסכנות את המדינה. המפכ"ל ראוי במיוחד לשבח על הודעתו, חרף העובדה שמנהיגם של הפורעים הוא הממונה עליו.
הבעיה המרכזית והקושי המרכזי, הוא שמנהיג הכנופיות נהנה מחסינות והוא שר בכיר בממשלה. הפוגרומים האלה נובעים במידה רבה מתחושתם של הפורעים שעכשיו מותר, כיוון שיש להם נציגים בממשלה ובקבינט. הוא הדין בכנופיות הפשיסטיות האלימות, שפוגעות בנוצרים בירושלים. בן גביר, שרוצה לקבל סמכות לבצע מעצרים מנהליים, מתוך רצון להשתמש בהם נגד יריבים פוליטיים, תוקף בצביעות את השימוש המושכל במעצרים המנהליים כדי לעצור את גל הפוגרומים ותוקף את המעצרים בשם ה... דמוקרטיה. בן גביר הוא טפיל על הדמוקרטיה הישראלית, שנהנה ממנה וממוסדותיה ומוצץ את לשדה, כדי להתעצם ולצבור כוח, שיאפשר לו לחסל אותה.

* איך צריך לנהוג כלפי הפורעים בכפרים הפלשתינאים? – בדיוק כפי שהיינו נוהגים בעשרות ומאות פלשתינאים שהיו חודרים ליישוב יהודי ומתחילים להצית את בתיו, מכוניותיו, עסקיו ושדותיו.

* מודל לחיקוי – הבן גבירים הקטנים שיוצאים לפוגרומים ומציתים בתים, מנסים לשחזר "הצלחה" – את שריפת התינוק עלי דוואבשה ומשפחתו, על ידי חבריהם הרוצחים.

* בן גבירים קטנים – נערי זוועות, בן גבירים קטנים, גירשו את מח"ט בנימין שבא לנחם משפחה אבלה. מבחינתם צה"ל הוא אוייב. ואכן, הם אויבים שלנו. הם בוגדים במולדת. גיס חמישי. והמנהיג שלהם שר בממשלה.

* ממשיכה לשבת על כיסאה – שרה בישראל מגוננת על כנופיות הפוגרומצ'יקים, מתגוללת בראשי מערכת הביטחון בגסות ובשנאה יוקדת, וממשיכה לשבת על כיסאה. היא השתלחה בבוקר, וכהמשך טבעי נערי זוועות תקפו את מח"ט בנימין בערב.

* כרטיס אדום – נתניהו תקף בישיבת הממשלה את התנהגותו של בן גביר ואמר שהדברים האלה חייבים להיפסק. יש רק דרך אחת להפסיק אותם. כרטיס אדום.

* עולם שלישי – גם בגרועה שבמדינות העולם השלישי, ראש כנופייה פורע חוק אינו ממנה את מפכ"ל המשטרה.

* כוח בן גביר – המיליציה הפשיסטית הפרטית שבן גביר מנסה להקים, תחת הקוד המכובס "המשמר הלאומי", היא בת דמותה הישראלית של "כוח וגנר".

* כהונה בתנאים בלתי אפשריים – מאז שהחלו חקירות נתניהו, ממשלת נתניהו מנהלת מלחמת חורמה במשטרה, מנסה להחליש אותה, לפגוע בה, להבאיש את ריחה, להשניא אותה על הציבור. במקום להילחם בפשע, הממשלה נלחמת במשטרה. נתניהו הוביל רדיפה מכוערת רוויה בשקרים, בהסתה ובשיימינג, נגד המפכ"ל רוני אלשייך, שאותו האשים בהאשמות דמיוניות על תפירת תיקים כדי להפיל את שלטון הימין, למרות היותו איש ימין מובהק, מתנחל, איש הציונות הדתית ומינוי של נתניהו. הם עשו הכול כדי לפגוע בו. לאחר שסיים את כהונתו, לא מונה, בכוונת מכוון, במשך שנתיים, מפכ"ל למשטרה. נוח היה לעבוד עם ממלא מקום, חסר כוח, תלוי לחלוטין בשר וחסר יכולת לעמוד על שלו. בכך המשיכה הממשלה לרסק את המשטרה. לאחר מכן מינו לשר לביטחון פנים את אמיר אוחנה, שכישוריו מסתכמים בהיותו חסיד שוטה של נתניהו ועוכר מדינת החוק ומוסדותיה. הוא מונה לתפקיד כדי לשמש סוס טרויאני, כפי שהיה כשר המשפטים (טוב, היום אפשר להתגעגע אליו בשני המשרדים, לעומת החלופות הנוכחיות).
לזכותו של אוחנה ייזקף, שהוא מינה למפכ"ל ניצב מוכשר, מוערך, לוחם בנשמתו, אמיץ ובעל הישגים רבים. אבל שבתאי קיבל משטרה מוחלשת ומושפלת, תחת שר שרוצה להשאיר אותה כזאת. בתנאים הבלתי אפשריים האלה, הוא החל לצבור כישלונות מהדהדים, כמו אסון הר מירון והפרעות בערים המעורבות במבצע "שומר החומות". במשך קצת יותר משנה, פעל תחת שר טוב, עומר בר-לב, וסגן שר מעולה – הפרוייקטור לנושא הפשיעה במגזר הערבי יואב סגלוביץ'. בתנאים האלה הוא פרח, והחל צובר הישגים מרשימים במלחמה בפשיעה במגזר הערבי, במלחמה בטרור החקלאי ועוד.
ואז הונחת עליו הבנדיט הכהניסט, חסר הכישורים המינימליים, שכל ניסיונו מסתכם בהיותו ראש כנופיה גזענית אלימה. בן גביר ניסה להפוך את המשטרה למיליציה שתשפוך דם של מפגינים מתנגדי המשטר. הוא ניסה להפוך למפכ"ל-על ולא נתן לשבתאי לעבוד. בן גביר הוא בעל אישיות גבולית, בלשון המעטה – שילוב קטלני של מגלומן, מיזנטרופ וסוציופת, שבחצי שנה הספיק להרוס כל דבר שנגע בו. תחתיו, שוב נכשל שבתאי. רמת הפשיעה במגזר הערבי ובמגזר היהודי והאלימות בחברה הישראלית נסקו באופן חד, חסר תקדים. אפשר לסכם את הקדנציה שלו ככישלון, אך אף אחד אחר במקומו לא יכול היה להצליח בתנאים האלה. פראיירים הניצבים שמוכנים לשרת כמפכ"לים תחת בן-גביר.

* הביריון הבזוי – טוב עשה ישראל כ"ץ שפיטר את יועצו חוגי, הבריון הבזוי, המסית והמדיח, גוש השנאה המהלך. אבל למה הוא לקח את הטינופת לתפקיד? אילו עצות פוליטיות הוא קיבל מן המנוול?
ציוץ אופייני של חוגי, הוא מתיחת ביקורת על היטלר על שלא רצח את אהרון ברק. אלו המרגליות שמפיקות אצבעותיו תדיר.

* מי מחרים – ביביסטים רבים כבר מבינים שהממשלה עם הכהניסטים ועוזריהם היא נזק חמור למדינת ישראל. אבל הם מאשימים בכך את אלה "שהחרימו את נתניהו" ואילצו אותו להקים ממשלה עם בן גביר וסמוטריץ'. משמעות דבריהם היא "שלטון בכל מחיר." כלומר, נתניהו חייב בכל מחיר להיות ראש הממשלה, לא חשוב עם איזו קואליציה, לא חשוב אילו נזקים ייגרמו למדינה. העיקר שיהיה ראש הממשלה.
אבל טענת החרם מגוחכת. מי מחרים את נתניהו? בני גנץ שפירק את כחול לבן וסיכן את עתידו הפוליטי והקים עם נתניהו ממשלת אחדות לאומית, ונתניהו עקץ אותו וגנב את הרוטציה? יאיר לפיד שהצטרף לממשלת נתניהו, ונתניהו הדיח אותו בטענה חסרת בסיס של "פוטש" שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה (לא בכדי זכה לכינוי "פוטש בננה") ואחרי שנים הודה שהוא פירק את הממשלה בגלל חוק "ישראל היום", כלומר שאת סיפור הפוטש הוא בדה מליבו?
והשימוש במילה חרם, להתנגדות להקים ממשלה עם נתניהו, כאילו מדובר בילדים בגן שמחרימים אחד מהם, הוא אינפנטיליזציה של הפוליטיקה. זו טענה שמתעלמת מכך שנתניהו נאשם במעשי שחיתות חמורים ומוביל מסע הכפשה ודה-לגיטימציה נגד מוסדות מדינת החוק כבר כמעט עשור. ואף על פי כן, ולמרות הכול, אני תומך בהקמת ממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו, תמורת העפת עוצמה כהניסטית והקיצוניות הדתית וביטול המהפכה המשפטית, כי בפוליטיקה צריך לבחור בין אפשרויות מציאותיות, ומבין האפשרויות הריאליות זה הפתרון הרצוי.

* חרפת הר דב – גם היום ממשלת ישראל "הכילה" את קיומו של מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני.

* יש יותר מדי מה להפסיד – החלטתו של ראש הממשלה לעצור את עבודות הקמת הטורבינות בכפרים הדרוזים עד אחרי חג הקורבן היא החלטה נכונה ואחראית. השאלה היא האם פסק הזמן הזה מנוצל למציאת פתרון, או ש"שומר החוק" בן גביר ימשיך להבעיר במזיד את השטח? נתניהו חייב לקבל החלטה ולא להיגרר אחרי הטירוף של בן גביר. ההחלטה צריכה להיות פיצוי של המדינה לחברת אנרג'יקס ולבעלי האדמות הדרוזים ולשים קץ לסאגה הזאת. יש יותר מדי מה להפסיד ומה לסכן. מעטים יודעים זאת, אבל לאט לאט, תחת הרדאר, 40% מתושבי הכפרים קיבלו אזרחות ישראלית. החרם הדתי על האזרחים לא בוטל, אך אינו מבוצע בפועל.
תהליך הישראליזציה הזה הוא אינטרס לאומי רב חשיבות. הוא חיזוק משמעותי של ריבונותנו על הגולן. אני מאמין שניתן להגיע בעוד עשור להתאזרחות קולקטיבית, גלויה, כולל שירות בצה"ל. אסור לתת לפירומן המטורף להרוס גם את המרקם הזה. הוא הורס מספיק גם בלי זה.

* מעורר קבס – כשאני קורא את עדותו של מילצ'ן בא לי להקיא. ההתנהלות של המשפחה הזאת מעוררת קבס. לעניות דעתי הבלתי מלומדת, תיק אלף הוא תיק של שוחד. אבל אולי אני טועה. ונניח שזה חוקי. נניח שמחר קואליציית ה-64, שמייצגת את "רצון העם", תחליט שזה חוקי. ואם זה חוקי – זה לא דוחה? זה עובר את הסף המוסרי, הערכי שלכם? זו דוגמה אישית של מנהיג לאומי? הנרקיסיזם הזה, תחושת המגיע-לי חסרת הגבולות הזאת, חוסר הבושה לדרוש עוד ועוד מתנות יוקרה במאות אלפים, בקו אספקה קבוע – זה קודם כל מגעיל. מתנה מחבר?! מתנה מחבר זה ספר ליום ההולדת. לא קווי אספקה על פי דרישה של סיגרים, שמפניות, חליפות ותכשיטים. אני שואל את מצביעי הליכוד – זה לא דוחה אתכם? נניח, אתם חושבים שהוא מתאים להיות ראש הממשלה. אתם תומכים בו. בסדר. אתם לא יכולים להוקיע את התופעה הזאת? אתם לא יכולים להעביר לו מסר של סלידה מתרבות החיים הזאת?

* שונא מתנות יחיה – פרק ט"ו בספר משלי עוסק ישירות באקטואליה פוליטית, ומתייחס אישית לראש הממשלה נתניהו. את דעתו הוא הביע במילים ברורות: שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
מה פירוש "יִחְיֶה"? מה, מי שאוהב מתנות ימות?
הכוונה אינה לחיים הפיזיים, אלא לחיים בעלי משמעות, בעלי טעם.
בספר דברים נאמר: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים." משה מזהה את החיים עם הטוב ואת המוות עם הרע, כלומר מי שבוחר ברע, כאילו בחר במוות ומי שבוחר בטוב – בחר בחיים. חיים המבוססים על בחירה בטוב, הם חיים בעלי טעם, חיים בעלי ערך. מפרש זאת כותב ספר משלי, שהחיים, כלומר הטוב, מחוברים אצלו עם שנאת מתנות. כמובן שאין כוונתו למתנות כמו סֵפר ליום ההולדת. כוונתו לטובות הנאה מטייקונים למימון אורח חיים מסואב, ראוותני ורהבתני, כמו סיגרים ושמפניות ורודות ותכשיטים יוקרתיים כאספקה שוטפת על פי דרישה, במאות אלפי שקלים (בסדר בסדר, "לכאורה").
הפסוק המלא הוא: עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
לא ברור אם הכוונה לבית ברחוב בלפור, לבית בקיסריה או לבית הלאומי. מה שבטוח, הוא שהפסוק רומז לראש הממשלה; שטוב לא ייצא מרדיפת הבצע הזאת.

* אתה מעליב אותי – לפני למעלה מעשרים שנה, ביקרו אותי אורחים ונסעתי אתם לקטיף עצמי בשעל. בעל המקום קיבל אותנו בשמחה וסירב לקבל ממני תשלום. התעקשתי לשלם. הוא התעקש שלא אשלם. "אתה מעליב אותי," הוא אמר לי בכנות ובכל הרצינות. "מה זה, אני לא יכול להכניס חבר לעסק שלי ללא תשלום?" הוא תהה באוזניי.
"אתה בסדר גמור," השבתי לו, "וזה בסדר גמור להכניס חבר לעסק שלך ללא תשלום. אלמלא נשאתי בתפקיד ציבורי [הייתי אז מנהל מתנ"ס הגולן] הייתי נכנס בשמחה בלי לשלם. אם חבר מחוץ לגולן יזמין אותי אכנס בשמחה. כבעל תפקיד ציבורי, איני יכול להיכנס בלי לשלם." לבסוף הוא נכנע והסכים לקבל ממני כסף.
חודשים אחדים מאוחר יותר, ערכנו ערב שירה קסום בעסק שלו. וחשבתי בליבי, שאילו הסכמתי להיכנס ללא תשלום, לא יכולתי להרשות לעצמי לערוך אצלו אירוע של המתנ"ס.

* לחזור לבית הנשיא – לפיד וגנץ עשו שגיאה חמורה כש"השהו" את שיחות ההידברות בבית הנשיא. ההפסקה "עד שיבחר נציג הקואליציה לוועדה לבחירת שופטים" מיותרת, כי בתוך חודש מן הסיבוב הראשון יבחר הנציג. אדרבא, מרגע שבחירת נציג הקואליציה אינה עסקת חבילה עם בחירת נציגת האופוזיציה, ולאחר שנוכחנו שמאחורי הפרגוד לא כל הקואליציה מתיישרת עם לוין וחבר מרעיו, האופוזיציה יכלה להשפיע על דמותו של נציג הקואליציה, שלא יהיה זה כהניסט או טיפוס מהזן של גוטליב/ואטורי. בהחלטת ה"השהייה" לפיד וגנץ שיחקו לידי לוין, רוטמן וחבר מרעיהם, שקפצו על המציאה כמוצאי שלל רב, כדי לחזור לחקיקה חד-צדדית. במקום להתבצר בשגיאתם, על לפיד וגנץ ליזום את חידוש ההידברות לאלתר לצד הפסקת החקיקה החד-צדדית. ניתן להגיע לרפורמה קונסטרוקטיבית בהסכמה, שליבתה היא חוק יסוד: חקיקה, שיסדיר את מערך האיזונים והבלמים בין הרשויות. נתניהו, לפיד וגנץ רוצים בכך. הבעייה היא ששלושתם אינם מגלים מנהיגות ונגררים אחרי הקיצונים במחנותיהם (לוין, אהוד ברק וחבר מרעיהם).

* אי-ציות סדרתי – קריאתו החוזרת ונשנית של אהוד ברק למרי אזרחי ואי ציות, מופקרת וחסרת אחריות. בראיון עימו ב"פגוש את העיתונות" הציג לו עמית סגל חמישה מקרים שבהם הטיף למרי אזרחי עוד לפני המהפכה המשטרית, כמו למשל בקורונה ובמקרים נוספים.
למחרת השבעתו כראש הממשלה (1999), נפגש ברק איתנו, ראשי ועד יישובי הגולן. הוא הבהיר לנו שהוא נחוש להגיע להסכם עם סוריה בכל מחיר. והוא אמר את המשפט המדהים הזה: "אין אבן שלא אהפוך כדי להגיע לשלום עם סוריה, כי אם לא יהיה הסכם שלום תהיה מלחמה עם סוריה, ואם הציבור לא יידע שעשינו הכול כדי למנוע אותה, החיילים לא יעלו על הטנקים."
נדהמתי לשמוע דברים חמורים כאלה מראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל. מסתבר שרעיון אי-הציות והסרבנות זורמים בדמו כבר חצי יובל שנים. אז הוא כביכול הזהיר מפניו, היום הוא מסית לכך.

* איום על הדמוקרטיה – סרבנות מסכנת את הדמוקרטיה ואת ביטחון המדינה יותר מהמהפכה המשטרית. ואני כותב זאת כמי שרואה במהפכה המשטרית איום חמור על המדינה.

* לא המחאה שלי – גם המלחמה הצודקת ביותר כפופה לחוקי המלחמה. גם במלחמות הקשות ביותר, אנו מחנכים על טוהר הנשק ומוסר לחימה. קל וחומר במאבקים פוליטיים. גם במאבקים הפוליטיים הצודקים ביותר, והמאבק במהפכה המשטרית הוא כזה – המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים. היא לא מקדשת את הסרבנות, לא את הוצאת הכספים מהארץ, לא רדיפת פוליטיקאים וסתימת פיותיהם, לא הפגנות בחו"ל, לא הפגנות בבתי קברות צבאיים ביום הזיכרון, לא ולא ולא. אני מתנגד בכל ליבי למהפכה המשטרית. אני תומך במאבק ציבורי נגדה. אבל אני לא יכול עוד לראות את עצמי חלק ממנו. מתחילת הדרך יצאתי נגד תופעות שהיו חלק מן המחאה, אבל הן יותר ויותר הפכו להיות הפנים של המחאה. במחאה כזו איני יכול להיות שותף.

* איך נאבקים על הדמוקרטיה – מאבק למען הדמוקרטיה חייב להתנהל באופן דמוקרטי. התפרעויות כמו זו שהיתה ליד ביתו של יריב לוין, אינה דמוקרטית.

* השוואה מטורללת – אני סולד מדברים רבים במחאה נגד המהפכה המשטרית – מגילויים אנטי דמוקרטיים\ מההקצנה המטורפת. אבל ארורים אלה שמעיזים להשוות אותם דברים לפוגרומים של הבן גבירים הקטנים. רק תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית מסוגלת להמציא השוואות מטורללות כאלו.

* ההשוואה הנכונה – הניסיון לדמות את המעשים המגונים במסגרת המחאה לפוגרומים של הבן גבירים הקטנים לא רק מופרכת, היא מופרעת. ההשוואה הנכונה היא למעשים הדומים שעשו ביביריונים נגד ח"כים מהקואליציה ושרים בממשלה הקודמת. מה הם עשו? בדיוק אותם מעשים מגונים. ויש הבדל. אז הם לא נאבקו על דבר מה ענייני, זולת דה-לגיטימציה לממשלה, אך ורק כיוון שהעומד בראשה לא היה נתניהו. אז זה הצליח והפך השראה לביריוני המחאה העכשווית. זה היה מגונה אז. זה מגונה היום. זה דרדור של החברה הישראלית לעבר כאוס ואנרכיה.

[אהוד: שוב ושוב אני, ולא מעט מן הקוראים, מתפעלים מהלוליינות המוסרית שלך אשר לשיטתך – כנראה ירשת אותה מהנאשם נתניהו, והוא האשם בהתפתלותך הטקסטואלית!]

* ביד הלשון: גדעונה – גדעונה הוא יישוב קהילתי בעמק חרוד, למרגלות הגלבוע. היישוב עלה לקרקע ב-1949, כמחנה זמני לעולים. ייסדו אותו חלוצים שעלו מתימן והפכו אותו ליישוב קבע. שם היישוב מנציח את השופט המקראי גדעון, שערך את תהליכי המיון לסיירת 300 "הגדעונים", ערך המלחמה במדין, במעיין חרוד הסמוך.
אורי הייטנר