ב-1 לפברואר 2050 לאחר מאה ועשרים, הוא השיב במיטה את נשמתו לבורא. מיתה במיטה. מות נשיקה. בתחילה הרגיש אושר עילאי. הנה מיד ייפגש עם יקיריו בגן העדן.
לאחר התעשתות קצרה הוא הבחין במלאך מתקרב אליו, ומוביל אותו לחדר לבן בוהק. "אתה נמצא בכור המצרף!" אמר לו המלאך והמשיך בטון יבש: "בכור המצרף הנשמה נענשת על החטאים בני הכפרה שחטא האדם בחייו, לפני המעבר לגן העדן. אדם שחטא בחטא מוות לא זכאי למירוק נשמתו בכור המצרף, ונשמתו נדונה לייסורי נצח בגיהינום."
לפחות המלאך מדבר בעברית ולא בלטינית, הוא ניסה להרגיע את עצמו, ואימץ את מחשבתו בשאלה במה חטא? האם יש סיכוי שלא אתקבל לגן העדן? פחד מוות.
פתאום באורח פלא הוא נשאב לחדר נוסף והמלאך לוחש לו: "הגעת לגן העדן!"
בתדהמה הוא רואה מולו את כל הפלמ"חניקים שהכיר עומדים מולו, ביניהם פרצופים צעירים כמעט ילדים שלא ראה ממלחמת השחרור, וכאלו שלא מכבר הלכו לבלי שוב. בראש כולם עמד מפקדם יצחק רבין. הוא הניד לו בראשו לשלום, חפץ לקום ולחבק את כל חבריו משכבר. וכמעט החל לשיר: "אח פגישה, אח פגישה שכזאת! זה רק פעם בשניים דורות, מה נשמע? איך הולך? אהלן! זה את זה לא ראינו מזמן!" – אך רבין היסה אותו מיד. "שקט! "עמוד דום!" הוא נעמד ושתק.
יצחק רבין המשיך בקול עמוק ואיטי: "האם אתה ישראל מנחם ויסלר בן אריה הידוע בכינויו פוצ'ו, חטיבת יפתח, הגדוד הראשון, פלוגה ד'?"
"כן המפקד זה אני."
"עשינו בין החברים בירור קשה ועמוק אם לקבלך בין שורותינו בגן העדן," הסביר רבין בקולו העמוק.
"למה זה? במה פשעתי? במה חטאתי?"
"האם אתה ישראל מנחם ויסלר בן אריה פרסמת בעיתון 'חדשות בן עזר' גיליון 1858 מאמר בשם 'הפיוס – מי היה מאמין?' בעקבות הצעתו של יוסי אחימאיר?"
"כן המפקד." הוא ענה בדחילו ורחימו.
"כתבת על הצעת 'פיוס' ו'הושטת יד לשלום,' ולא אמרת מילה על כך שיוסף גיסינוביץ'-אחימאיר לא חזר בו מעלילת הדם הבזויה שטפל על הפלמ"ח באומרו שמורשת יצחק רבין (ולוחמי הפלמ"ח) הוא רצח אנשי אלטלנה. והוא אף מסרב להנצחת שלושת חיילי צה"ל (אמנם לא פלמ"חניקים) שנהרגו ע"י פורשי האצ"ל. האם לזה אתה קורא פיוס והושטת יד לשלום? האם זו המורשת של הפלמ"ח שאתה רוצה שתישאר? הפלמ"ח, חבורה של רוצחים?"
"כן המפקד!| ענה בקול רועד. "לא חשבתי על זה. באמת חטאתי בגדתי אשמתי, התעלמתי."
רבין שתק. לאחר זמן דיבר שוב בקולו העמוק: "מודה ועוזב ירוחם," והמשיך: "מכיוון ששקלנו את תרומתך לפלמ"ח, להקמת המדינה, וכסופר לחברה הישראלית, החלטנו ברוב קולות (לא אספר מי התנגד) לקבלך לשורותינו בגן העדן. למרות מאמרך המבזה את זיכרנו. אך נקבלך רק אחרי ביצוע מסדר בושה. למען לא יישנה הדבר שנית."
הוא נעמד מתוח, ומולו הסתדרו הפלמ"חניקים שורות שורות (היו כאלו שהפנו לו את הגב):
יצחק רבין: "קראו אחריי שלוש פעמים בושה!"
יצחק רבין: "בושה!"
פלמ"חניקים: "בושה! בושה! בושה!"
לאחר מכן הלכו כולם ועטפו אותו בחיבוקים ובנשיקות.
לסיום, לפני שנלך כולנו לארוחת שור הבר והלוויתן המובטחים לצדיקים בגן העדן, אמר רבין, "ברצוני להעיר לך הערה אחרונה, השיר 'בדם ואש יהודה נפלה ובדם ואש יהודה תקום' היה המנון ארגון 'השומר' ולא המנון ארגוני הפורשים."

סקופ. מה יעשו במרי האזרחי?
ראש הממשלה לשעבר, העבריין אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, גנרל אהוד ברוג-ברק, סגן שרת המסחר לשעבר, גנרל יאיר גולדנר-גולן, וגנרל מתן וילנסקי-וילנאי – הכריזו שהם יוצאים במרי אזרחי. הם רק לא פרטו מה בדיוק יעשו? כיצד ימרדו? האם יפסיקו לשלם מיסים? האם יחסמו את נתב"ג? וכיו"ב. אבל נודע לי ממקורות מוסמכים כי ארבעת המורדים החליטו כי אקט המרידה שלהם יהיה סירוב אזרחי דמוקרטי לקבל את הפנסיות השמנות מהמדינה. כי הרי אין זה מוסרי לקחת כסף מדיקטטורה.

דוגמה אישית (1)
סגן הרמטכ''ל לשעבר גנרל מתן וילנסקי-וילנאי אף נותן דוגמה אישית. הרי בצה"ל המפקדים אומרים "אחריי": לאחר שאמר: ''מרי אזרחי – כיוון מעניין ונכון, אנחנו כבר דיקטטורה''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801601&forum=scoops1
ומכיוון שישראל לדעת וילנסקי-וילנאי היא כבר דיקטטורה, הוא יכול לעמוד בראש אוניברסיטה סינית שכידוע הינה סמל הדמוקרטיה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801738&forum=scoops1
"אחריי..." אומר ההיפוקריט וילנסקי-וילנאי.

נלך כצאן לטבח כי אנחנו אנשי מוסר
אנחנו תא"ל במיל זיו לוי, וסגן אלוף רוזן, הולכים להקריב את חיי ילדינו, הורינו, משפחותינו, ושאר עם ישראל. נלך כולנו כצאן לטבח, מצידנו שנירצח כולנו וישראל תהפוך לדיקטטורה ערבית-מוסלמית ובלבד שלא יעבור חוק צמצום עילת הסבירות כי אנחנו אנשי מוסר.
תא''ל במיל' זיו לוי,
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801906&forum=scoops1
סגן אלוף רוזן,
https://twitter.com/amit_segal/status/1674077354182819845?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

צרפת מדינה גזענית
אין שמחה כמו השמחה לאיד. צרפת תמיד היתה הראשונה בהטפת מוסר לישראל על יחסה לערבים. מהמנהיג הצרפתי האנטישמי, גנרל שארל אנדרה ג'וזף מרי דה גול, שמיד אחרי ששת הימים, האשים את ישראל באחריות למלחמה ואמר על היהודים:
"Les Juifs, jusqu'alors disperse, reste ce qu'ils avaient ete de tous temps, un peuple d'elite, sur de lui-meme et domination".
(היהודים, שהיו מפוזרים בעמים עד אז, נשארו מה שהיו כל הזמנים, לאמור, עם נבחר, בטוח בעצמו ושתלטן).
https://www.youtube.com/watch?v=JA9nFQyRTdw
https://www.youtube.com/watch?v=E0L2qA98_ro
(ראו בצבע דקה: 5:00)
– ועד עמנואל ז'אן-מישל פרדריק מקרון, שלא מחמיץ הזדמנות לתקוף את ישראל ולהטיף לה מוסר, והנה פרצה בצרפת אינתיפאדה של ערבים-מוסלמים ומוסלמים שחורים מאפריקה נגד צרפת. הפורעים הערבים שורפים ובוזזים חנויות, שורפים בתים ומבני ציבור, וגורמים להרס טוטלי עד שממשלת צרפת נאלצה להפסיק את התחבורה הציבורית בכל המדינה. והנה גם האו"ם שתמיד מגנה את ישראל על הגזענות כלפי הערבים מגנה את צרפת כמדינה גזענית כלפי הערבים.
(האו״ם לצרפת: קוראים לצרפת לעשות בדק בית רציני בבעיות העמוקות בנוגע לגזענות ואפליה גזעית בתוך המשטרה):
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801907&forum=scoops1
ובאמת צרפת היא גזענית. ראשית באיזו חוצפה הם כבשו מהערבים את כל השטחים מדרום לפואטייה אליה הגיעו הערבים בכיבושם, מאין החוצפה לדבר על "זכות היסטורית" של הצרפתים לשטח שנכבש ע"י בעבר ע"י הערבים? ובכלל מדוע ממשלת צרפת הדמוקרטית "מדינת כל אזרחיה" אינה מאפשרת למשל לערבים, שאחוזם בצרפת עולה על אחוז הערבים בישראל – חינוך חינם בערבית, והם כופים עליהם לימוד רק בצרפתית? על ישראל להעתיק את ההודעות הצרפתיות כלפיה ולהביע דאגה עמוקה מהדמוקרטיה הצרפתית והגזענות כלפי הערבים וכמובן סוף לכיבוש הצרפתי!
לפני תשע שנים כתבתי כאן על רשמיי מביקור בצרפת בכותרת:
צרפת אבודה – Frence Perdu
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/00988001.pdf
בה התרשמתי מהפיכת צרפת למדינה ערבית-מוסלמית. מסתבר שהמצב נעשה קשה יותר.

רון אובז'נסקי-חולדאי מתיר לעבור על החוק
רון אובז'נסקי-חולדאי הוא דמוקרט הנאבק בכל כוחו בכל אירוע שיש בו הדרת נשים. הוא אסר לחלוטין על כל הפרדה ביו גברים ונשים במרחב הציבורי בתל אביב. דא עקא, במונח נשים הוא מתכוון רק לנשים יהודיות. להן אסור להתקהל בנפרד מלבד בתחרויות ספורט. להדיר נשים ערביות זה כמובן מותר, ואובזז'נסקי-חולדאי אישר לקיים תפילה מרגשת במרחב הציבורי בתל אביב בהפרדה בין נשים לגברים, כמדי שנה בשנה. עם שייח' ראאד סלאח. הנה ראו תל אביב יפו: תפילה בהפרדה מגדרית מלאה במרחב הציבורי מתקיימת בהובלת השייח ראאד סאלח:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801593&forum=scoops1

נוכל מועמד חדש לעירית תל אביב
חבר הכנסת יובל צלנר מקדימה לשעבר, השתמש בעוזרת הפרלמנטרית שלו על מנת למכור בית שרכש מההרחבה הקהילתית בקיבוץ גבת, הוא הורשע בהתנהגות שאינה הולמת. "הסתייעות בעוזרת פרלמנטרית לצורך הצגת דירת מגורים בפני רוכש פוטנציאלי אינה דבר שקשור כלל למילוי תפקידו של חבר כנסת," וועדת האתיקה של הכנסת החליטה להרשיע אותו בעבירה של התנהגות שאינה הולמת.
צלנר, המפנה את רוכשים היישר אל העוזרת הפרלמנטרית שלו, בטענה שהיא גרה באזור ו"תוכל לסייע" לרוכשים הפוטנציאליים. יחד עם זאת, טרח צלנר להסתיר את תפקידו כחבר כנסת ואת תפקידה של ויינברגר כעוזרת הפרלמנטרית שלו, שאמורה לסייע לו אך ורק בעניינים הקשורים בתפקידו.
בעקבות התחקיר, הגישה התנועה לאיכות השלטון קובלנה נגד צלנר, שטען בוועדה כי הופל בפח על ידי תחקיר ערוץ [?]. טענה זו לא התקבלה, והיום קבעה הוועדה כי "הסתייעות בעוזרת פרלמנטרית לצורך הצגת דירת מגורים בפני רוכש פוטנציאלי אינה דבר שקשור כלל למילוי תפקידו של חבר כנסת ועומדת בסתירה להחלטת הכנסת."
עוד נכתב, כי "הוועדה סבורה כי במקרה זה הפר חבר הכנסת צלנר את סעיף 2 מכללי האתיקה הקובע כי חבר כנסת ישמור על כבוד המשכן וכבוד חבריה, וינהג בדרך ההולמת את מעמדו ואת חובתו כנבחר ציבור ויימנע משימוש בלתי ראוי בחסינויותיו כחבר כנסת."
(יוסי מזרחי, "ח"כ צלנר הורשע בהתנהגות שאינה הולמת", 24.1.13)
https://mobile.mako.co.il/news-military/politics/Article-30c769882ec6c31004.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
והנה, לא יאומן – מפלגת קדימה הושלכה לפח האשפה של ההיסטוריה (פח זבל בלשונה של ציפורה מלכה בז'זוביץ-לבני-שפיצר), יובל צלנר נעלם בבושת פנים מהפוליטיקה הישראלית –ועתה הוא מעלה את מועמדותו לראשות העיר תל אביב. האם מה שהצליח בש"ס יצליח גם בתל אביב?

אנטישמיות
יהודי ישראלי מסנן לעבר חרדי ברכבת הקלה בירושלים ''חבל שהיטלר לא חיסל אתכם'' (כאילו שהיטלר הרג רק חרדים ולא היה הורג אותו...)
ראו בתמונה את האיש ואת תמונתו והבינו כיצד צומחת אנטישמיות.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801530&forum=scoops1

מדד הלבן
מסיבות כלשהן (מעניין אם זה רק בגלל העליונות התרבותית?) בכל העולם נחשב הצבע הלבן כסימן לעליונות. שחורים נחותים לעומת לבנים עליונים. אפילו בהודו כת הטמאים הם שחורים יותר משאר הכתות. הנאצים הביאו את מדד הלבן לכדי שיטה פסבדו מדעית. הארי הוא הגזע העליון, הוא בלונדיני גבוה ורזה. (כמובן שזה מיתוס שהרי שהרי לפי הדוגמה הארי הוא בלונדיני כמו היטלר, גבוה כמו גבלס, ורזה כמו גרינג), אבל זו משאת הנפש.
היהודים בימי הביניים מאד סבלו מרגשי נחיתות לגבי המראה מול האירופאים הבהירים. והנה דווקא הציונות העלתה מחדש את מדד הלבן. הרצל בעל החזות המרשימה, הגבר הכהה והיפה העריץ את וגנר ואת הדמות הארית של זיגפריד. בגרפיקה הציונית נראו תמיד החלוצים כארים בלונדינים חסונים. שמעון (שמחה) מקסימיליאן (מאיר) זִידְפֶלְד-מקס נורדאו, עמיתו של הרצל בתנועה הציונית, שאף להקים גזע חדש של יהודים שידמה לגזע הארי. מה שהוא קרא: Muskeljudentum – יהדות השרירים, בדוגמה לנצרות השרירים הגרמנית ארית.
זיגמונד פרויד (1939-1856), אבי הפסיכואנליזה, היה סקפטי למדי לגבי סיכויי ההצלחה העתידית של התנועה הציונית. מגוריו ברגסה 19 היו קרובים מאוד למגורי הרצל ברגסה 9, ולמרות זאת מעולם לא נפגשו. אולם כבר אצל פרויד אפשר לראות, כפי שנראה אצל נורדאו, הצעה לפתרון הסתירה האימננטית הקיימת בין הציונות כתנועה רומנטית, מיתולוגית וקולקטיבית לבין הפסיכואנליזה – מתודה אינדיבידואליסטית ורציונלית. אבן-בוחן לפתרון זה משמשת חליפת המכתבים בין פרויד לבין סבינה שפילריין, רופאה יהודייה מרוסיה שלמדה בציריך אצל תלמידו ה"ארי" והמורד של פרויד – גוסטב יונג. שפילריין כותבת ביומנה כי היא חפצה ללדת ליונג בן, שיגשר בין יהדותה לבין האריוּת של יונג. השם המיועד לילד הוא זיגפריד. במכתב מאוחר יותר משווה שפילריין את הרעיון עם יחסו של יונג לפרויד.
יונג ושפילריין היו מעורים היטב ביצירות וגנר ולעתים קרובות דנו במשמעויות העמוקות של יצירותיו. במהלך השנים פיתח יונג פסיכואנליזה "לא-יהודית", ומאוחר יותר אף אימץ כמה מרעיונותיו של היטלר.
בשנת 1913 נודע לפרויד לראשונה כי שפילריין נישאה לרופא יהודי ברוסיה בשם פאבל שפטל, וכי היא בהריון. פרויד כתב לה: "אני, כפי שאת יודעת, נרפאתי לחלוטין מהשמץ האחרון של העדפה לעניין הארי, ומצפה כי במידה והילוד יהיה בן הוא יהפוך להיות ציוני נאמן... אנו יהודים ונישאר יהודים. אחרים רק ינצלו אותנו ולעולם לא יבינו ולא יעריכו אותנו."
(דן וינר, "הולדת הציונות מרוחה של הווגריאניות, הרצל ונורדאו: מבימת האופרה אל תחייה לאומית", קשת 23 2008, עמ' 177)

אהבה בגלל הצבע הלבן
כשם שליהודים האשכנזים היה יחס אמביוולנטי לגרמנים האריים, הערצה תוך סלידה מאנטישמיותם. (יהודים בלונדינים בעלי חזות ארית ניצלו ביתר קלות בשואה) – עם עליות היהודים מארצות ערב, החלה בעיית הלבן לתסוס גם אצל יהודי ערב כלפי היהודים האשכנזים.
הסופרת והחוקרת ד"ר רוחמה אלבג מפרסמת ספר בשם "נשארתי בשבילכם" בו היא חושפת צדדים אפלים במשפחתה שעלתה מעיראק. אונס ואכזריות, אלימות, דיכוי וגזענות. היא גדלה אצל סבתה האנאלפבתית ששלטה בכל המשפחה, היא תמיד נחשבה לחריגה, לא התחתנה וילדה את בתה בגיל 44. אימה שהיתה מנוכרת לאביה ביקשה ממנה "לא לכתוב הכול." היא מספרת שלאחת האחיות של אימא שלה הרביצו מכות רצח כי "העזה להתחתן עם תימני". אבל למזלה "בעיני סבתא הייתי אלוהים, כי אני לבנה." בעיראק העריצו את העור הלבן.
ד"ר רוחמה אלבג חוקרת רק סופרים אשכנזיים ממזרח אירופה ומדריכה טיולים למקום הולדתם. "כל השנים," מספרת אלבג, "שאלו אותי למה אני לא מתעסקת עם סופרים מזרחיים, אז (תשובתי היא) כשיהיה מזרחי כמו עגנון, ביאליק או ברדיצ'בסקי אני אתעסק איתו.
"אני לא מתחברת כל כך אל סמי מיכאל, אלי עמיר, זה פחות חזק בעיני. הלב שלי נמשך לסיפורים ההם ממזרח אירופה. אצל סופרים כמו סמי מיכאל אני לא מרגישה את הצער והאבל על העולם שהיה. אצל עגנון אתה ממש יכול לטבוע בתוך האבל ותחושת הגעגוע. המשפחה שלי מעולם לא התאבלה על העולם שהשאירה בעיראק ולא התגעגעה לשם אפילו יום אחד."
רונן טל, "הסופרת רוחמה אלבג: 'בעיני סבתא הייתי אלוהים, כי אני לבנה'," "אל ארצ'י", 22.6.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2023-06-22/ty-article-magazine/.highlight/00000188-dd0f-d5fc-ab9d-df6fde290000
 למשורר יליד עיראק (1951), רוני סומך-סומק (רוני הוא שם פרטי ערבי-מוסלמי ושמו ניתן לו ע"ש סטודיו לצילום "רוני" בבגדד. שם המשפחה סומק הוא ניסיון לשאכנז את השם סומך):
https://www.poetryplace.org/tag/סומק-רוני/
– יש גם כן הערצה ללבן, ליתר דיוק לבלונד. ויש לו בעייה עם השחור. בשירו הגזעני האנטי-אשכנזי המפורסם בו הוא מביע את רצונו להשפיל את האשכנזים הוא כותב: (רוני סומך, "אלג'יר", אור יהודה, כנרת זמורה ביתן 2009):
 
אלג'יר
 אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר,
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים
הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים וְקוֹרְאִים לִי אַבּוּ אַלְגִּ'יר.
 
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיְתָה פּוֹקַחַת עֵינֵי שׁוֹקוֹלָד,
הָיִיתִי אוֹמֵר: "הִנֵּה אַפְרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת,"
וְהִיא הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת הַבְּלוֹנְד בְּרֹאשׁ אֲחוֹתָהּ
וּבְטוּחָה שֶׁגִּלְּתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַזָּהָב.
 
הַגַּרְגְּרִים עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ אַרְגַּז הַחוֹל שֶׁלָּהּ,
וּבִטְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁל הַצָּרְפָתִים שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם
הָיְתָה מַחְבִּיאָה אֶת הַתְּמָרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים.
"אַלְגִּ'יר," הָיִיתִי מְהַדֵּק יָדַיִם עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא לָהּ:
"אַלְגִּ'יר, בּוֹאִי הַבַּיְתָה, וְתִרְאִי אֵיךְ אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת קִיר הַמִּזְרָח בְּמִבְרֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ."
 
"בשיר," מסביר סומק, "יש סוג מסוים של געגוע – באלג'יר כמו בגדד, העיר שנולדתי בה, ושעוד לא הייתי בה. יש בשם הזה משהו שלוקח אותי למקום שבו הווליום של השחור הוא ווליום גבוה ולא במובנים של קיפוח, לא שלט בהפגנה, אלא משהו שלא פענחתי עד הסוף."
(ראיון עם דפנה שחורי, מעריב, 27.3.2009)
http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/871/124.html
מהו הווליום של השחור? האם רגשי הערצה ללבן? לבתו האמיתית נתן סומק את השם האנגלי שירלי. האם נתן לה המשורר את שמה האנגלי (במקור שם של גבר) בהשראת שירלי טמפל עם תלתליה הזהובים?

אאוגנטיקה השבחת הגזע מיהודי שמי שחור לארי בלונדיני
המשוררת אמירה, בת סלימה בת חיים יצחק יהודה, ילידת בגדד, משושלת מקובלים (ביניהם אסנת התנאית) ילידת עיראק 1943 (מבוגרת מרוני סומך-סומך אך עלתה לארץ באותה שנה ב- 1951) נישאה לאשכנזי עזרא בן ד"ר רות הס, וד"ר מאיר הס, יליד גרמניה,
אמירה הס, מביעה גזענות פרו-אשכנזית לא רק כלפי היהודים האשכנזים, אלא כלפי האשכנזים הגרמנים הארים (ודוק: אשכנז הלא היא גרמניה). ומביעה תוכנית אאוגנטיקה להשבחת הזרע מהגזע השמי השחור לבלונד הארי.
"אורגזמות מסוגים מסוימים, יש להן השפעה על מהלך ימות חיים. אני ילידת בבל, הגעתי לישראל, בעקבות אורגזמה של הוריי שהביאוני אל היהדות, וגיליתי שיהודי עשוי כמה סוגי יהודים. יהודי ערבי. יהודי טהור אשכנזי. אני קצת ניטהרתי עם נישואי לייקֶה, ובתי (ניטהרה) לגמרי. (ירדה לאשכנז-גרמניה) ונכנס בה זין של יפה תואר גרמני-(ארי) והוא גבוה ודק מראה. יש לי נכד גרמניום. תמים. טהור. ענוג. קולו רך. נפשו דומני כמו לחן כמו סימפוניית מלאכי שרת ועליון." (אמירה הס, שיר, אורגזמות מסוגים שונים, "הארץ תרבות וספרות, 28.6.19)
https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.7405837
השלבים בהשבחת הגזע לפי אמירה בת סלימה-הס: ערבי – יהודי ערבי – יהודי אשכנזי – אשכנזי (גרמני) ארי טהור.
יהודי אתיופיה, למשל, שיעבדו לעבדות שחורים מהם וקראו להם "בריה" שחורים, והביאו אותם אפילו עם עלייתם לארץ בכוונה שימשיכו לשמש להם עבדים (הדבר נמנע מהם ע"י אשכנזים לבנים).
נראה היה לאחרונה שמדד הלבן קצת ירד. גבר שחום נתפש יפה יותר מאשכנזי, ופחות נשים צובעות לבלונד, אבל מסתבר שמדד הלבן עדיין קיים. במחקר על פופולריות בבנק הזרע התפרסם כי אף אישה תימנית למשל אינה מבקשת זרע של תימני, אלא רק של בלונדיני מחוץ לארץ.

הבה נגילה
עם הזמן העצוב העובר עלינו שמח לדעת שהשיר הבה נגילה זוכה לאחרונה לעדנה:
"הבה נגילה," שיר העם היהודי המדבק, הדהד דרך מועדון החוף במונטה-קרלו, אתר נופש על הים התיכון במונקו. המוזיקה הגיעה ממקום פתוח בצד הצוק, שבו חוגגים לבושים בחליפות ושמלות רקדו במעגלים ומפיות בד הסתחררו באוויר.
כמה אנשים שעברו במקום הגיבו: "כמה נחמד שמתקיימת חתונה יהודית." אבל אחד העובדים מיהר לתקן אותם. זו לא היתה חתונה יהודית, הוא אמר. "זה היה אפטר פארטי למירוץ מכוניות הפורמולה 1 מהיום הקודם."
"הבה נגילה," שיר המושמע באופן מסורתי באירועי חיים יהודיים כולל חתונות ובר ובת מצווה, מופיע כעת במפגשים חילוניים מאוד, לא יהודיים. אתה יכול לשמוע אותו באירועי ספורט, ברים ומועדונים אופנתיים, פסטיבלי מוזיקה ומסיבות פרטיות.
"זה מושמע מעת לעת כאן בסיטי פילד, במיוחד כשיש לנו נגן עוגב," אמרה ג'וליה בקסלי, דוברת קבוצת הבייסבול של מטס, באימייל.
הוא מושמע לפחות פעם אחת בסוף השבוע ב-Calissa, מסעדה יוונית ב-Water Mill, ניו יורק, המארחת דיג'ייז ומבצעים גדולים כמו סמנתה רונסון וויקלף ג'ין. "אנחנו נותנים לדי ג'יי שלנו רשימה של שירים שהיינו רוצים להכניס לסט שלהם, וזה אחד מהם," אמרה קיילי מונאגן, אחת הבעלים, וציינה שהם גם מנגנים שירים בעלי משמעות תרבותית, כמו "הריקוד של זורבה." ושירים של Alabina, להקה שמנגנת מוזיקת ​​עולם. היא אמרה שהיא קיבלה את הרעיון לאחר ששמעה אותו במסעדות ובמועדוני חוף במיקונוס ובאיביזה. "עשינו מחקר, וטיילנו ברחבי הים התיכון, ושמענו את המועדונים והמסעדות המאוד אופנתיים האלה מנגנים את השיר הזה, ואהבנו אותו," אמרה. "מה שמצאנו באמת מוציא אנשים מהמושבים והריקודים הם שירים שהם מכירים. אפילו היו לנו אנשים שהרימו מישהו על כיסא לאחרונה," היא הוסיפה, בהתייחסה לריקוד יהודי מסורתי בשם "הורה", המושמע לעתים קרובות בחתונות לצלילי "הבה נגילה".
ג'יימס לופלר, פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת וירג'יניה שחקר את השיר, אמר שהוא לא מופתע ש"הבה נגילה" מקבל כל כך הרבה זמן שידור היום. "זה שיר שעוסק בטרנספורמציה והמצאה מחדש, אז זה נועד להמשיך לקרות," אמר. "תמיד היו לו חיים חדשים."
השיר נכתב ב-1918 על ידי אברהם צבי אידלסון, מלחין שהאמין שהעם היהודי זקוק למוזיקה חדשה בתקופה שבה הציונות והדחיפה למולדת יהודית הלכו וצברו כוח. "הוא רצה ליצור מנגינה שכבשה את רוח העם," אמר פרופסור לופלר על השיר, שכותרתו מתורגמת מעברית ל"תנו לנו לשמוח". (מילים אחרות כוללות "נשמח ונשמח", "נשיר" ו"העיר את אחי בלב שמח") "הוא לקח ניגונים מהיהדות העתיקה, מהחסידות וטקסטים ייחודיים מהתהילים, והפך אותו לפזמון הקטן והפונצ'ר הזה. זה הפך ללהיט לא רשמי מיידי", אמר. (מוזר, אם תרצו.) ​​קבוצות נוער יהודיות, בתוך ומחוץ לארצות הברית, אימצו את זה. בשנות הארבעים של המאה הקודמת, יהודים בתפוצות החלו לשיר אותו בעקבות השואה. "זה הפך לסמל של אושר, ולסמל של התחדשות והישרדות משמחת, וזה המשיך משם," אמר פרופסור לופלר.
הארי בלפונטה, שהיה נשוי ליהודייה, ג'ולי רובינסון, הקליט את השיר בסוף שנות ה-50, מה שהפך אותו למיינסטרים עוד יותר. "זה נתן לזה משיכה עצומה," אמר פרופסור לופלר. "אנשים התחילו לעשות גרסאות אחרות שלו." בשנות ה-90, קבוצות כדורגל אירופיות שיחקו בו באצטדיונים שלהם, ומתעמלות מזרח אירופה השתמשו בו לשגרת הרצפה שלהם. "זה כל כך קליט, וזה הדבר הזה מאוד פשוט, מאוד קל, מאוד נמצא בכל מקום," הוסיף. "בגלל כך זה מושמע במגרשי הכדור ובמשטחי החלקה על הקרח."
מוזיקאים המנגנים את זה היום מדווחים על כך שהוא משמח קהל מיידי. אלכס מגאן, דיג'יי ומפיק בן 44 מגרייפסוואלד, גרמניה, הכין רצועת מיקס מועדונים לשיר עם מארק ואן דאם, מהנדס סאונד. "שיחקתי בו באוסטרליה, גרמניה, צרפת, איטליה, אסטוניה, פולין – בעצם בכל רחבי אירופה," אמר. "התקליט באמת תופס את האנשים, והם אוהבים את זה."
העיתוי עשוי להיראות מפתיע, בהתחשב במיספר העולה של תקריות אנטישמיות. "אנחנו חיים ברגע מוזר שבו במדינה הזו בפרט, אבל גם באירופה, יש אנטישמיות גואה," אמר פרופסור לופלר. אבל מחקרים גם מראים, אמר, שהאמריקאים אוהבים את דת היהדות, והתרבות היהודית היא פופולרית. "אני חושב שה'הבה נגילה' היא השתקפות מעניינת של זה," אמר. "אנשים בכל מקום ובכל פעם שרים יחד," הוסיף.
עבור חלק מהיהודים, שמיעת "הבה נגילה" מחוץ להקשרה גורמת להם להרגיש נוסטלגיים או גאים. מארי סלומה, 36, אוצרת אמנות בברוקלין, נהגה לשמוע את זה בשז ז'ורז', מערת יין שאותה פקדה כשגרה בפריז. "כולם פשוט היו עושים את המעגלים הקטנים האלה למרות שהבר היה כל כך צר ומחבקים ומאושרים," אמרה. "השיר הוא פשוטו כמשמעו על שמחה וריקוד. זה היה פשוט כל כך כיף." גב' סלומה, שהיא יהודייה, נמצאת בנקודה בחייה שבה אין לה כל כך הרבה חתונות יהודיות או בר או בת מצווה ללכת אליהן, אז היא תשמח לשמוע את השיר במסגרות נוספות, אפילו חילוניות. "אני אוהבת את הרעיון שאנשים רוקדים זה לצלילי שירים תרבותיים של זה," אמרה. "זו דרך לחלוק קצת ולהתכנס."
אבל פרופסור לופלר יכול להבין מדוע יהודים אחרים עלולים להדהים. "אני כן חושב שכשאני שומע אותו מושמע בכל ההקשרים האקראיים האלה זה כן מרגיש כמו טריוויאליזם, ויש שם אלמנט של לעג," אמר. "זו גישה פרשנית כלפי תרבות המיעוט הזו וקבוצת אנשים". עם זאת, הוא מעודד אנשים לזכור שזה סימן לכך שהשיר זוכה להערכה ולאהבה. "אני חושב שכל תרבות גם רוצה לשמר את הזהות והייחודיות שלה וגם להיות מוערכת על ידי העולם," אמר. "אני כן חושב שאידלסון יתלהב מכך שהיהודים נותנים משהו לעולם."
(ה'ניו יורק טיימס' בכתבה מקיפה על הפופולאריות העולמית שיש לאחרונה לשיר העברי 'הבה נגילה')
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=801553&forum=scoops1
לפחות נוכל לרקוד ולשמוח. הבה נגילה!

חג קורבן שמח. של מי הקורבן?
השבוע חל באיסלם חג הקורבן עיד אדחא. אברהם אבינו עקד את בנו. החג מסתמך על הכתוב בקוראן: קוראן סורה 37 "הערוכים": (תרגום רובין):

99 אמר (אברהם), הָלוך אלך לי אל ריבוני, והוא ינחֵני. 100 ריבּוני, הענק לי בן אשר יהיה בישָרים. 101 אז בישרנו לו על בן שקול דעת. 102 כאשר גדל דיו למעשים עִמו, אמר, בנִי, ראיתי בשנתי כי עלַי להעלותךָ: קורבן. חֲשוב ורְאֵה מה דעתךָ. אמר, אבא, עשֵׂה כאשר צוּוית.
אם ירצה אלוהים, תמצא כי אני בעזי הרוח. 103 כאשר גמרו שניהם בדעתם להתמסר (לרצון אלוהים), והוא השכיבו על פניו, 104 קראנו אליו, אברהם, 105 כבר קיימת את החלום! כך נגמול למיטיבים. 100 זהו הניסיון הברור. 107 פדינו אותו בבהמת קורבן אדירה, 108 והותרנו לו זֵכר בדורות הבאים: 109 בִּרְכת שלום על אברהם. 110 כך נגמול למיטיבים. 111 הוא היה בעבדינו המאמינים. 112 ובישרנו לו על יִצְחָק אשר יהיה נביא בישָרים. 113 בירכנו אותו ואת יצחק, ומזרעם יצאו מיטיבים, וגם אנשים אשר גרמו לעצמם עוול ברור.

למרות שבקוראן מופיע רק שמו של יצחק. התקשו הפרשנים המוסלמים ליחס את סיפור העקידה ליצחק המייצג את היהודים. לכן, מהמאה ה-11 שינו הפרשנים המוסלמים את ייחוס העקידה ליצחק, (כמקובל עד אז), והעבירו את דמות הנעקד מיצחק (ככתוב) לישמעאל. (חוה לצרוס יפה, אסלם-יהדות, יהדות-איסלם, עמ' 31). הפרשנות הזו שמניעיה הגזעניים ברורים, התאפשרה עקב הערפול וחוסר הדיוק שבניסוח הטקסט בקוראן. למרבה הצער כל גבר מוסלמי חוגג את החג בשחיטה עצמית של הקורבן, ולא במסירה לקצב שזה מקצועו. נאחל אם כן למוסלמים חג קורבן שמח, ובלבד שהקורבן לא יהיה יהודי.
נעמן כהן