* חיוני ומוצדק – המבצע נגד תשתית הטרור מג'נין חיוני ומוצדק. ברכות לדרג המדיני שקיבל את ההחלטה הנכונה ולדרג המבצעי – צה"ל ושב"כ, על הביצוע.

* להרוס את תשתית הטרור – לפני מבצע "חומת מגן" היתה מוסכמה בארץ ובעולם, שאין מה לעשות נגד טרור המתאבדים. אם אדם נחוש להתאבד ולקחת אתו עוד חיים של קורבנותיו, הוא מכונת הטרור החכמה והיעילה בעולם ואין דרך לעצור אותה.
אולם כדי לבצע פיגועי התאבדות לא די במתאבדים נחושים, אלא בתשתית מבצעית ולוגיסטית שתהפוך מתאבד פוטנציאלי למכונת רצח-המוני. בשנים שלאחר הסכם אוסלו, כשערפאת וצבאו קיבלו את השליטה על הרש"פ, וצה"ל ושב"כ הדירו רגליהם משם, ערפאת יצר באין מפריע תשתית טרור רצחנית, שרצחה כ-1,500 ישראלים בתוך שנים ספורות.
מבצע "חומת מגן" הרס את התשתית הזאת. זה לא היה זבנג וגמרנו. לא מדובר רק במבצע עצמו, אלא בכשנתיים-שלוש לאחר מכן של ניקוי השטח. ומה שחשוב הרבה יותר, לאורך זמן, היה החזרת חופש הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון. וכך, כמעט תמיד אנו מגיעים אל המחבל במיטתו בדירת המסתור שלו או בביתו לפני שהוא מגיע אלינו לפגע ולרצוח. מאות פיגועים מסוכלים מדי שנה. חייהם של אלפי ישראלים ניצלים. חיילי צה"ל ומפקדיו, אלה שהבן גבירים הקטנים מגדפים וצווחים עליהם שהם אשמים בפיגועים, מסכנים את חייהם מדי לילה ויום ומבטיחים חיים וביטחון לאזרחי ישראל. להצלחת "חומת מגן" והחזרת חופש הפעולה הצטרפו שני גורמים שאף הם מסייעים להקטנת הטרור – גדר הביטחון שמהווה מכשול נוסף המקשה על המחבלים והתיאום הביטחוני עם הרש"פ שהוא תוצאת ההרתעה שנוצרה ב"חומת מגן".
כל המדברים על הצורך ב"חומת מגן" נוספת ביו"ש, מדברים דברי הבל. המצב היום שונה בתכלית, הן בממדי הטרור ובעיקר בשליטה הביטחונית שלנו בשטח. העובדה שאיננו מצליחים לסכל 100% פיגועים אינה מצדיקה מבצע שאינו נחוץ. עם זאת, בג'נין ובמידה מסוימת בשכם, נוצרה תשתית טרור. ביטויה אינה מחבל בודד שלוקח נשק ומבצע פיגוע קטלני, כפי שהיה בתחנת הדלק בעלי, אלא בזירת המטענים שבה נתקל כוח צה"ל לפני שבועות אחדים וכמאה מחבלים שירו על הכוח מכל עבר במשך שעות. וכן, הניסיונות לייצר מערך רקטות בג'נין. ברור, שכאשר קיימת תשתית כזו, מתרבים הפיגועים היוצאים ממנה, גם פיגועי היחידים. לכן, יש צורך במבצע להרס תשתית הטרור בג'נין; לא "חומת מגן", אלא בהתאם לצורך המבצעי. מבצע "בית וגן", שנועד להגן על הבית שאנו בונים בארץ ישראל ועל הגן שאנו נוטעים, בהחלט עונה על הצורך. לא בטוח שהוא כשלעצמו יספיק לפירוק התשתית בג'נין וכנראה יהיה צורך בפעולות נוספות.
ברצועת עזה, לעומת זאת, שבה נוצרה תשתית טרוריסטית חמורה הרבה יותר מכפי שהיתה ביו"ש ערב "חומת מגן", יש צורך במבצע מקיף נוסח "חומת מגן", שיביא לפירוז הרצועה ולהחזרת חופש הפעולה של צה"ל באזור. אולם לשם כך יש להכשיר את הלבבות ולפעול ללכידות לאומית, בניגוד למה שעושה הממשלה.

* בלי קבינט – במצב נורמלי, ראוי היה ראש הממשלה לביקורת חריפה על כך שהוא מוציא את צה"ל למבצע בסדר גודל כזה בלי לכנס את הקבינט. אין ספק שהדבר מנוגד להתנהלות התקינה של מדינה. אולם בהרכב המטורלל של הקבינט, עם בן גביר וסמוטריץ', זה פורום לא רלוונטי לדיונים רציניים וקבלת החלטות הנוגעות לביטחון המדינה ושלום אזרחיה.

* הזדמנות לרדת מן העצים – שעה שחיילי צה"ל נלחמים נגד הטרור ולהגנה על ביטחון המדינה ועם ישראל עומד מאחוריהם מעל המחלוקות, מן הראוי למנף את שעת הרצון כדי שכל הצדדים במחלוקת על המהפכה המשפטית ירדו מן העצים שעליהם טיפסו, יפסיקו את החקיקה החד צדדית ויחזרו לשולחן ההידברות, כדי לקיים הידברות אמת לגיבוש רפורמה קונסטרוקטיבית במערכת המשפט בהסכמה רחבה.

* עילת סבירות סבירה – מאז ומתמיד התנגדתי לשחרור מוקדם של מחבלים, בין אם בעסקאות חליפין ובוודאי כמחווה בתהליך המדיני. ואף על פי כן, תמיד התנגדתי גם לעתירות לבג"ץ נגד אותן עסקאות. סברתי שאין זה מעניינו של בית המשפט להתערב בנושאים שהם בסמכותה של הממשלה. היא קיבלה מנדט כדי למשול על פי מדיניותה. אם אני מתנגד להחלטותיה אני יכול להפגין, לכתוב או להצביע נגדה בבחירות הבאות. אין זה עניין לבית משפט. אמנם העתירות הללו תמיד נדחו, אך היה על בית המשפט לדחות אותן על הסף, בטענת אי שפיטות. לא הכל שפיט.
עמדתי העקרונית נגד האקטיביזם השיפוטי, שבה אני דוגל ואותה אני מביע כבר עשרות שנים, נוגעת גם לסוגיית עילת הסבירות. עילת הסבירות קיימת בחוק הישראלי מיום הקמת המדינה. קיבלנו אותה בירושה מהמשפט הבריטי, שבו העילה הזו קיימת כבר 250 שנה. אין בעולם דמוקרטיה שאין בה עילת סבירות. אולם השימוש של בג"ץ בעילת הסבירות בארבעים השנים האחרונות לא עמדה במבחן הסבירות.
החלטה של שופטת בית המשפט העליון לבטל החלטה של ראש הממשלה לסגור את "אוריינט האוס", משרדי אש"ף במזרח ירושלים, היא בלתי סבירה. אין היא עניין לבית משפט אלא לרשות המבצעת, והביקורת עליה צריכה להיות של הרשות המחוקקת.
החלטה של בג"ץ לחייב את ממשלת אולמרט למגן את מוסדות החינוך בעוטף עזה, היא התערבות של בית המשפט, שאינו אחראי על תקציב המדינה, בהחלטה לגיטימית של הממשלה על סדר העדיפויות שלה. אפשר לא להסכים עם ההחלטה, אך אין זה עניין משפטי.
לכן, אני תומך בצמצום עילת הסבירות. אני בעד צמצום עילת הסבירות כך שאי אפשר יהיה להחיל אותה על החלטות הנוגעות למדיניות ביטחונית, כלכלית, חברתית וכד'. אך יש להשאיר את עילת הסבירות בכל הנוגע למינויים, כי המינויים הם מקור לשחיתות, לאורך השנים ובכל העולם, וחייבת להיות בקרה על סבירותם, כדי לסכל מינויים לא ראויים של עבריינים, מושחתים, קבלני קולות, עסקנים שאין להם כישורים לתפקיד, מינוי קרובי משפחה וכד'. בכל הקשור למינויים, תפקידו של בית המשפט להגן על אזרחי ישראל מפני כוחו של השלטון, להגן על טוהר המידות בישראל. חוק שמנטרל את הבקרה, באמצעות עילת הסבירות, על המינויים, הוא חוק לעידוד השחיתות ויש להתנגד לו בכל תוקף.
טובת המדינה מחייבת לעצור את החקיקה החד-צדדית הקיצונית, ולחזור מיד לשולחן ההידברות. אני בטוח שבהידברות כנה הקואליציה והאופוזיציה תוכלנה להגיע להסכמות על צמצום עילת הסבירות, בלי להשחית את החברה הישראלית.

* כאילו אין מחר – לאורך המאבק על הגולן הקפדנו להזכיר לעצמנו ברירה שיהודה הראל הציב בפנינו בראשיתו: האם המטרה שלנו היא לאכול את הענבים או לריב עם השומר.
האופן המכובד של המאבק שלנו נבע קודם כל מגישתנו העקרונית, גישה של אחריות לאומית, ממלכתיות, דמוקרטיה, כיבוד החוק. אך היתה לכך גם סיבה טקטית. ידענו שכדי להצליח במאבק אנו זקוקים לתמיכת הציבור ולכן תהיה זו איוולת מצדנו לפגוע בו.
מה חושבים המפגינים שהשתוללו בנתב"ג ופגעו באזרחים? הם חשבו שהאנשים שהם פגעו בהם יתמכו במאבקם יותר או פחות כתוצאה מהמהלך שלהם? הם לא מבינים שבכל פעולה כזאת הם מאבדים קהל תומכים?
מי שנאבקים כאילו אין מחר, עשויים לנצח היום, אך זה יתפוצץ להם בפנים מחר.

* פרובוקציה עם דגל אש"ף – כשהלכתי להפגנות נגד המהפכה המשטרית (כבר איני הולך, בשל הקו המיליטנטי של המאבק) לא העליתי על דעתי להפגין עם שלטים בעד ריבונות על בקעת הירדן, בעד חוק הלאום או בעד מבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, למרות שאני מצדד בכל אלה. למה? ראשית, כי אין זה נושא ההפגנה. ושנית, כיוון שאני מכבד את האנשים שעימם אני מפגין. אנו מפגינים יחד על נושא שבו אנו מסכימים, ולא אעשה פרובוקציה כלפיהם ואנצל את ההפגנה המשותפת למינוף מסרים שהם אינם מסכימים אתם.
לא כך נוהגים קומץ מפגיני אקיבוש שמטרילים מדי שבוע את ההפגנות. לטענתם, הנושא שלהם קשור לנושא ההפגנה, כי "אין דמוקרטיה עם אקיבוש." אבל אני מפגין בעד מדינה יהודית דמוקרטית, וחוק הלאום הוא מרכיב מרכזי בהסדר המכונן הזה. ובכל זאת, אפשר להניח בצד את המחלוקות כדי להפגין על המשותף.
אלא שהאמת היא שאין כל משותף. אין שום דבר משותף להפגנה עם דגלי ישראל, הנפתחת בשירת "התקווה" ומקריאים בה את מגילת העצמאות, לבין הפגנה עם דגל אש"ף, דגל השמדת ישראל, דגל "איטבח אל יאהוד". אילו היה מדובר רק בכרזות נגד "אקיבוש", ניחא. אבל כשמניפים את דגל אש"ף משמעות הדבר שאקיבוש הוא גם בתל-אביב.
הסתערות הבזק של "אחים לנשק" שתלשו כרוח סערה את הכרזות והדגל, לא הכי אסתטית. יש משהו מפחיד בחבורה מאורגנת, בלבוש סמי-צבאי, שמסתערת על מפגינים. אבל כאשר מדובר בדגל אש"ף, המעשה מוצדק. ולפחות על פי הסרטון, הם לא היכו מפגינים, כך שבכיינות ה"אלימות" מוגזמת.
חצי שנה הכילו את קומץ הפרובוקטורים, אך יש גבול.

* מיהו פשיסט – "פשיסטים פשיסטים" צווחו מפגיני דגל אש"ף לעבר "אחים לנשק", שהחרימו להם את הכרזות והדגל. "אחים לנשק" עצמם מכנים "פשיסטים" את תומכי המהפכה המשטרית. הקלות הבלתי נסבלת של השימוש במושג פשיסט, יצרה אפקט זאב זאב, שכמו בסיפור המקורי, הרדימה את החברה הישראלית כשהפשיסט האמיתי הגיע לקבינט והוא השר ל"ביטחון" לאומני.

* יגאל עמיר הבא – בידיעה הראשונה על מכתב האיום לנתניהו, שהונח על קבר אחיו יוני, לא פורסם תוכן המכתב. כששמעתי אותה, חשבתי שהמאיים הוא מתנגד קיצוני למהפכה המשטרית (כידוע, אין שום קשר בינו לבין ההתנגדות למהפכה המשטרית).
איני חושד חלילה במי ממנהיגי המאבק שהוא מעוניין ברצח. חלילה לי. אבל עליהם לנהוג באחריות ולהבין שיש דינמיקה למאבק. גם מנהיגי המאבק נגד אוסלו לא העלו על דעתם רצח. אבל כאשר נסחפים בזעם הקדוש, מציגים את היריב כרע המוחלט, כאשר מציגים את המאבק כמלחמת בני אור בבני חושך ובעיקר, כאשר המטרה מקדשת אמצעים פסולים כמו סרבנות, חסימת נתב"ג ורדיפה אישית של שרים וסתימת פיותיהם, מכשירים את הקרקע ליגאל עמיר הבא, שילך צעד נוסף. ואחרי שאסון כזה כבר קרה לנו, איש אינו בן חורין לומר שלא יכול לקרות דבר כזה. ולכן, על מנהיגי המאבק לנהוג באחריות ולנהל מאבק ממלכתי, דמוקרטי ומכובד.

* הטיל דופי באינטגריטי – שום גוף אינו חסין מביקורת – גם בית המשפט. גם שופטי נתניהו.
אבל הביקורת שמתח עליהם משה לדור חורגת מגבול הטעם הטוב, כי הוא הטיל דופי באינטגריטי שלהם. מאדם במעמדו – פרקליט המדינה לשעבר, ניתן לצפות ליתר כבוד לבית המשפט. בתקופת משפט אולמרט, כשלדור כיהן כפרקליט המדינה, שופרו של אולמרט אמנון דנקנר הציע לו להתאבד. כדאי שלדור לא יהיה במחנה הזה של עוכרי שלטון החוק.

* הפיתרון הנכון והטוב – נתניהו קיבל החלטה אחראית לעצור את עבודות הקמת הטורבינות עד חג הקורבן, בניגוד לרצונו של בן גביר, שמנסה לחרחר מלחמה עם הדרוזים ושפיכות דמים.
אחרי החלטתו של נתניהו, בן גביר הודיע שלמחרת החג העבודות תתחדשנה. "אחרי החג" היה ביום ראשון והעבודות לא התחדשו. וגם לא ביום שני. ולא בשלישי. והן לא תתחדשנה גם מחר. ובינתיים לשכת נתניהו הודיעה על השעייה של חודש. וכיוון שאני קצת מעורה בעניינים, אני מתרשם שרוה"מ מבין את המצב ולא מתכוון לתת לבן גביר לבצע את זממו.
אנשים טובים דוחפים את הרעיון שהצעתי כבר לפני שבועיים – שהמדינה תפצה את אנרג'יקס ואת בעלי הקרקע. ברור לי שזה מה שגם אנרג'יקס רוצים וכמובן בעלי הקרקע. זה הפתרון הנכון והטוב לכולם, חוץ מזה שאינו חשוד בכוונות טובות.

* תחולת הרפורמה – האם רפורמת המים החמים של בן גביר חלה עם על מחבלים יהודים?

* הכל בגלל מדפסת – פלישת מחבלי חיזבאללה לישראל והקמת מוצב בתוך שטחה הריבוני, מעידה על כישלון ההסברה הישראלית. אילו ההסברה ידעה להבליט את רפורמת הפיתות, חיזבאללה היה מורתע והפלישה היתה נמנעת. דחוף – מדפסת לדיסטל.

* המודל – כל אחד מהפוגרומצ'יקים יודע שכשיהיה גדול הוא עשוי להיות השר ל"ביטחון" לאומני.

* תל-אביב זה אני - אחרי רבע מאה כראש העיר, חולדאי משוכנע שתל-אביב זה הוא. שדעותיו הפוליטיות הן הדעות של תל-אביב. שתל-אביב יכולה למנוע תפילה ביום העצמאות במרחב הציבורי, כי היא לא באה לו טוב בעין. שבוגרי י"ב בבתי הספר העירוניים צריכים לקבל ספר הגות פוליטי של עמוס עוז, כי הוא מבטא את עמדות ראש העיר וכן הלאה.
הוא לא חשב כך ולא התנהג כך אחרי 5 שנים. אבל שלטון ממושך מדי מעלה את מפלס השתן. חולדאי חש שהוא לפחות ראש ממשלת מדינת תל-אביב. או אולי מלך תל-אביב.
אין ספק שהוא תרם רבות לתל-אביב וקידם אותה, אך הוא מיצה. הגיעה השעה שילך הביתה.

* גדולת הזמרות הישראליות – אין ראויה מחוה אלברשטיין, גדולת הזמרות הישראליות, לעיטור הנשיא. כבר מזמן היא הייתה ראויה לפרס ישראל.

* ביד הלשון: שונא מתנות יחיה – אפרופו עדות מילצ'ן, ספר משלי מציג לנו אורח חיים חלופי. "שונא מתנות יחיה," נאמר במשלי ט"ו, כ"ז.
על פי אחד הפירושים, הכוונה היא שאדם צריך להאמין שהקב"ה יספק לו את מחסורו ולא יזדקק למתנות מן הבריות. וניתן לראות כאן מופת של "הצנע לכת", של הסתפקות במועט.
הפסוק המלא הוא: עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.
אורי הייטנר