על "מתגלגלים בצבעים" מאת נירה ביידה

איורים אינה קצב

אוריון 2022, עמודים לא ממוספרים

לכל אסופות המשלים, מספר משלי שבתנ"ך ועד משלי אזופוס, לפונטיין, קרילוב, י"ל גורדון ויהודה שטיינברג שלנו (רשימה חלקית מתוך מאות ממשלים) יש קו אופייני אחד – הוא הרצון להפיץ דעת, ללמד. הממשל כומן את חכמת האבות, יוצר משל (בעיקר משל שהגיבורים הם בעלי חיים), והקורא אמור להתרשם ולהפנים את חכמת החיים עליה מרמזת עלילת המשל.

לדוגמה המשל על השועל שנכנס דרך פרצה לכרם, מילא את בטנו בענבים עד להתפקע, ולא היה מסוגל לצאת דרך הפרצה בה הוא נכנס. בלית ברירה הוא צם עד שחזר לממדיו הקודמים, ויצא מהכרם רעב כפי שנכנס. המשל הזה זכה להרבה גרסאות ממשלי אזופוס וקהלת רבה ועד משליו של י"ל גורדון. ברור שהשועל איננו נזקק לחוכמתו של הממשל, והוא יודע בדיוק כמה עליו לאכול, הכוונה, כמובן, ל"עיניים גדולות" שיש לבני אדם שלעולם אינם מסתפקים במה שיש, תמיד רוצים עוד, ועל הרוב לוקים על כך.

הספר שלנו "מתגלגלים בצבעים" הוא במובהק סיפור משל, ואם היה מישהו מהקוראים מחמיץ את התובנה הזאת – המחברת, שהיא מחנכת, מפרשת את הכתוב, שהוא מתייחס לשוני שבין הבריות, שאל לו לגרום להסתגרות ולאיבה, אלא לחפש את היתרון שבגיוון, כי הרי אין בריה אחת דומה לחברתה, כדברי המשנה: "למה נברא אדם יחידי, שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד – באותו דפוס, וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים ברוך הוא טבע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו."

הספר שלנו מתאר משחק של כדורים בצבעים שונים, המתגלגלים ומשחקים בשמחה רבה, עד שמופיע יצור שחור, שונה מכל הצבעים הבהירים של שאר הכדורים. הוא מתואר כעיוור, חירש, טיפש ולא נורמלי. כשקראתי את השורות האלו החסרתי פעימה בליבי, הרי העולם הנאור, לא רק מכיל את בעלי המוגבלויות, אלא עושה כל אשר לאל ידו לשתף אותו בעולם המעשה והתרבות. הרי התרחקנו מהמוסר הקדום שנידו את בעלי המום ("ואת הפיסחים ואת העיוורים, שנואי נפש דוד, על כן יאמרו עיוור ופיסח לא יבוא אל הבית" – שמואל ב' ה' 8). נרגעתי כשקראתי את ההמשך: היצור השחור איננו עיוור, ואיננו מרושע, הכדורים האמינו (באמונה קדומה!) שהוא כזה. הכדורים המשיכו לשחק ולהתגלגל, והנה, תאונה: הכדור הלבן נפל למים, ועמד לטבוע – הראשון שקופץ למים להציל (למרות שנודה חברתית) הוא הכדור השחור. הוא אמנם איננו מסוגל להציל, ומסכן אפילו את עצמו מטביעה, אבל היה בו המון רצון טוב עד כדי סיכון עצמי. לבסוף הכדור הלבן ו"היצור השחור" ניצלים בזכות תושייתו של הכדור הירוק (יש כאן רמז? כידוע, "הירוקים" נלחמים לטיהור הסביבה), ואז מסתבר שהיצור הזה הוא אפילו לא עגול, אלא משושה, והוא מתקבל באהבה גדולה על ידי שאר הכדורים.

בסוף הספר מעניקה המחברת תכונות לצבעים השונים, כמו למשל צניעות וענווה לצבע השחור, ואמונה ושלום לצבע הלבן. בעמוד קודם יש גם מטלות שניתן להפקיד אצל התלמידים – היגד דידקטי – כבר אמרנו? היגד שהוא בוודאי מבורך בקיטובים הרעים שבהם לוקה עמנו בציון. העיקר בספר הזה הוא המסר, והוא מועבר כהלכה.

משה גרנות