הישארו לבד ותמותו
השיפלות של חלק מרופאי ישראל המאיימים באי מתן טיפול רפואי לחולים או לחיילים פצועים, ע"י ירידה מהארץ, או אי התגייסות למילואים, היא פשוט בלתי נתפסת מבחינה מוסרית.
ונניח, רק נניח שחלילה תהיה בארץ דיקטטורה אמיתית (לא כמו זו היום) ומה אז? האם אז הרופאים יימלטו ויפקירו את החולים למוות.
קשה לראות רופאה צעירה המתנאה בעצמה בטלוויזיה כאידיאליסטית בעלת מוסר וכמובן דמוקרטית, כמו ד"ר הדר מילוא-רז, המאיימת בירידה מהארץ ובהפקרת החולים בה, וביניהם הוריה הזקנים ושאר משפחתה, (שלא ישיגו ויזה) – האם יש שפלות מוסרית גדולה יותר?
יש לפרסם ברבים את שמות הרופאים המאיימים להפקיר את החולים, למען יוכל כל אדם כמידת יכולתו להימנע מלקבל מהם עתה טיפול רפואי מסכנה שיינטש על ידיהם בהמשך.

רון שרף הבה נלך כצאן לטבח – לא מעניין אותי
רון שרף ממובילי מחאת "אחים לנשק": "נסראללה הוא הבעייה של נתניהו, לא הבעייה שלי יותר."
https://rotter.net/forum/scoops1/805618.shtml
רצח ילדיי, הוריי, משפחתי, עמי, לא מעניין אותי כלל. הבה נלך כולנו כצאן לטבח!

משה רדמן הבה נחריב את המשק הישראלי
משה רדמן ממובילי המחאה: ''להפלת הממשלה נמשוך כספים שיובילו לאינפלציה וריבית. מערך הביטחון יתפרק והמדינה תתרסק אבל אנחנו צריכים לסתום את האף."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806114&forum=scoops1
המשק הישראלי ייפול, המערך הביטחוני יקרוס. רצח ילדיי, הוריי, משפחתי, עמי, לא מעניין אותי כלל. הבה נלך כולנו כצאן לטבח!

הבה נגילה הבה נגילה ונרננה (1)
הסרבנות של הטייסים תביא תועלת
החדשות הטובות: בצה"ל מודאגים שהסרבנות של אנשי המילואים תפגע בכשירות הצבא למלחמה. החדשות עוד יותר טובות: עמוס הראל העריך אתמול ב"הארץ" שהצעירים שסופגים מכות משוטרים בהפגנות "יחשבו פעמיים" לפני שיתגייסו לשרת בשטחים. ומה עוד נבקש, מכורה? פחות טייסים ופחות חיילים לתחזק את הכיבוש ולהגן על המתנחלים האלימים — עשוי לבשר טובות. ההכנות הגרנדיוזיות לאם כל ההתקפות האוויריות שלעולם לא תתבצע על איראן, אין כנראה לחיל האוויר הרבה מה לעשות, זולת לצאת להפצצות התקופתיות שלו על עזה או על מחנה ג'נין חסרי הישע. אם יחסרו טייסים לביצוע המשימות הללו, ביטחון ישראל לא רק שלא יינזק, הוא אף עשוי להרוויח.
(גדעון לוי, "הסרבנות של הטייסים תביא תועלת", "אל-ארצ'י", 20.7.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-07-27/ty-article-opinion/.premium/00000189-9164-dddf-a18f-fdf63de70000

הבה נגילה הבה נגילה ונרננה (2). אחמד טיבי הומור שחור
"אני תומך בהתלהבות שגם איתמר בן כביר וגם גוטליב יחליפו את הטייסים ואת סיירת מטכ''ל, כי זו הדרך המהירה ביותר להשיג איזון אסטרטגי במזרח התיכון בין מדינות ערב ומדינת ישראל, וככה נוכל לסיים את הכיבוש הכי מהר."
https://twitter.com/KnessetT/status/1683044553425649668

תשעה באב אפצעלוכעס
השנה בתגובת נגד לקבלת חוק צמצום עילת הסבירות הכריזו מסעדנים רבים בתל אביב שהשנה אפצעלוכעס-להכעיס הם דווקא יפתחו את מסעדותיהם באורח מופגן. (חלק מהם עשו זאת תמיד בשקט בגלל רווח כספי).
(עשרות מסעדות בת"א ייפתחו בערב ט׳ באב – כלכליסט)
https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=bj6hiyp53&utm_source=m.calcalist.co.il&utm_medium=Share&utm_term=bj6hiyp53&utm_campaign=whatsapp
הדבר עורר ויכוח ער ברשתות החברתיות כשחלק צידד בפתיחת המסעדות כהפגנה, וחלק ביקר אותה. הזמר יעקב אוזן-קובי עוז אמר למשל ש''זלזול בט' באב דומה לזלזול ביום השואה''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=805909&forum=scoops1
המסעדן חיים כהן הכריז בתחילה כי יפתח השנה כהפגנה את מסעדותיו לקהל. אפצעלוכעס. (חיים כהן בצעד אמיץ ומתחשב: יסגור את המסעדה שלו הערב)
https://twitter.com/gilmishali/status/1684182213422723074?t=rfWpc3HDipDZWUndQNoGGg&s=19
אך לבסוף הוא הבין שהוא גם בעל המסעדה בכנסת, והוא נרתע מהביקורת, הודה בטעות וחזר בו.
זה הזמן להזכיר שתשעה באב הוא ציון יום זיכרון לאומי יותר מדתי, הוא מסמל את הפורענויות שבאו על עם ישראל, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני גירוש ספרד, ועוד. אין חובה לצום כדי שגם יהודי חילוני יחוש הזדהות עם העם היהודי-עמו, ועם הפורענויות שעבר.
זה הזמן להזכיר את המאמר הנוקב של ברל (בארי) יעקב כצנלסון הכהן: "חורבן ותלישות", דבר, גיליון 2799, 26 ביולי 1934 – על 'שכחת' תשעה באב בציונות החילונית:
"שמעתי, כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה הקיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו.
"אין להעלות על הדעת, כי מישהו עשה זאת במתכוון. אין להעלות על הדעת, כי מדריכי נוער חלוצי, המחנכים אותו ל'חיי הגשמה', כלומר, למאמצי שחרור מן הגלות ותיקון הנגעים והמומים שחלו בנו בעקבות החורבן – אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים. אולם אי ידיעה זו כשהיא לעצמה, היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער. מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עמה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימיו, אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה?
"כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת תקומה, לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות חייו את יום החורבן מכל ימים? זהו כוחו של הסמל החיוני, המגובש והמפרה בקורות עם.
"אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאיבד אך זה עתה את חירותו ואת מולדתו, לא היו קמים לנו, לא הס ולא פינסקר, ולא הרצל, ולא נורדוי, ולא סירקין ולא בורוכוב, ולא א.ד. גורדון ולא י.ח. ברנר, ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור 'ציון הלא תשאלי', וביאליק לא היה יכול לכתוב את 'מגילת האש' .
"זאת הבין אדם כאהרון ליברמאן, כבודה הראשון של התנועה הסוציאליסטית היהודית בגולה. כשניגש לייסד בלונדון את אגודת הפועלים היהודית הראשונה, באטמוספירה שכולה קוסמופוליטיות וחוסר כל חלום של קיום לאומי עצמאי, זכר ולא שכח את יום האבל הלאומי. וב'פנקס' של אותה האגודה רשום פרוטוקול היסטורי מיום ב' אב 1876.
ליברמאן מציע: הואיל והאספה הבאה של האגודה חלה בתשעה באב יש לדחותה ליום אחר. אחד מחבריו טוען נגד הדחייה בשם ה'כלל-אנושיות' ובשם שלילת המסורת. וליברמן מסביר לו כי 'כל עוד לא באה המהפכה הסוציאליסטית, יש בחירות הפוליטית חשיבות רבה בשביל כל אומה ולשון,' 'לט' באב יש בשבילנו הסוציאליסטים העברים אותו הערך שיש ליום זה בשביל בני גזענו.'
"ביום זה 'אבדה לנו חירותנו, ועמנו מתאבל עליה זה י"ח מאות שנה ויותר.' כך הבין וכך הרגיש וכך רצה לחנך את תנועת הפועלים, סוציאליסט יהודי גדול, בימים שעוד האמינו באמונה שלמה, כי המהפכה הסוציאליסטית הקרובה לבוא, עתידה לבטל במחי יד אחת את כל הניגודים הלאומיים, ואפילו את עצם קיומם של הלאומים המיוחדים, ובימים אשר שום חזון של תקומת ישראל, של שילומים לאבל של 'י"ח מאות שנה' לא נראה עדיין באופק (מלבד באופקו של משה הס אשר נשאר נעלם מדורו).
"ואנחנו? הדור אשר שתה את קובעת הגלות והשעבוד יותר מכמה וכמה דורות שקדמו לו, הדור אשר הוחזר בחוזק יד אל הרגשת החורבן והגירושים, הדור אשר כל טעם חייו הוא בזה שישמש גשר מן החורבן והגלות אל חיי עצמאות וחירות – האם הדור הזה יתחנך לייעודו על ידי שכחת יום אבל עמו?
"אמנם, משרדי הוה"פ (הוועד הפועל) של ההסתדרות סגורים ביום האבל ההיסטורי, אשר שום אומה תרבותית אינה יודעת כמוהו לעומק ולכאב. אך ייתכן, כי קיים מרחק תרבותי רב בין עולמם הרוחני של ראשי ההסתדרות ובין עולמם הרוחני של כמה ממדריכי הנוער. ואלה רואים, כנראה, את מעשה הוה"פ של ההסתדרות כעניין חיצוני, ולבם קל עמם. ומאידך גיסא, האם יכולה תנועת הפועלים להסתפק רק בחינוך לדברי הלכה ואידיאולוגיה בלבד מבלי שתיצור לעצמה ולחניכיה אטמוספירה רווית רגש וסמליות?
"הלא בימינו מרבים לדבר, ובהסתדרויות נוער בפרט, על ערכם החינוכי של סמלים. מדוע, אפוא, לא תדע שום הסתדרות נוער לעטוף ביום זה את דגליה אבל? להשרות ביום זה על מסיבותיה מן הצער הגדול, המפרה והמחנך? (על שתי מסיבות אבל בט' באב שמעתי: בבית ההבראה ב"ארזה" ובמחנה בית החינוך לילדי העובדים). האומנם תש כוחנו לחיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור? האמנם אין אנו מסוגלים אלא להשתמש בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאין עמם אלא העתקה וחיקוי, והעיקר, הסכמה מן החוץ? האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים?
"על אותם מדריכי הנוער אשר בעולמם הרוחני חסרה הידיעה וההרגשה של יום החורבן, אפשר אולי ללמד זכות בנוסח הידוע: סלח להם, כי אין הם יודעים מה הם עושים. אבל על עצם העובדה, שבתוך תנועה כבירת תכנים ועמוקת רגשות אפשר והדרכת הנוער תהא נתונה בידי מי שאין להם חוש לאוצרות הרוח של האומה, לסמלים היסטוריים, לערכים תרבותיים ולאימפונדרביליות נפשיות – אין כפרה."
https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1934/07/26/01/article/24/?e=-------he-20--1--img-txIN|txTI--------------1
https://www.davar1.co.il/29261/
קשה להאמין שעל כסאו של ברל יושבת היום הגברת מרב קסטנר-מיכאלי.
אם לא נשמע לדברי ברל התהליך ברור. בעתיד הלא רחוק, יפתחו מסעדות גם ביום השואה, וגם ביום הזיכרון לחללי צה"ל. (ובינינו אלו הרי ימי שמחה לערבים, ולמה שיסבלו מחוק מפלה?)

מפלגת העבודה ממשיכה להתדרדר לפח האשפה של ההיסטוריה.
מי הצביע עם הערבים נגד חוק ועדות הקבלה?
הציונות הסוציאליסטית המפוארת, זו שהקימה את היישוב ואת המדינה, זו שהקימה את ההתיישבות העובדת שקבעה את גבולות המדינה, מה נשאר ממנה? בהצבעה נגד הרחבת חוק ועדות הקבלה לישובים קהילתיים, ההכרחית לשימור המצב החברתי בישובים הקהילתיים הקטנים, הצביעו עם הערבים רק שני יהודים, ולא פחות, ממפלגת העבודה שהקימה אותם. ח"כ נעמה לזימי (חסידת עוזי אזולאי) והרעבע, גלעד קרבינסקי-קריב (רעבע ללא חסידים).
(הכנסת אישרה סופית את הרחבת חוק ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים)
https://www.haaretz.co.il/news/politi/2023-07-25/ty-article/.premium/00000189-8d51-d5eb-abcb-fdd7a7360000
איך אומרים היום? בושה! בושה! בושה! האם נציגים אלו של מפלגת העבודה אימצו את סיסמת ולדימיר זאב ז'בוטינסקי: "יא ברעכן" כן לשבור! – את ההתיישבות העובדת? במחשבה שנייה הם אימצו בעצם את סיסמת המופסים הפ.ק.פ. לשבור את הציונות כולה.

שקרי התקשורת הישראלית: "התקשורת הישראלית מפיצה פאניקה"
ראש ארגון הטרור חיזבאללה, חסן נסראללה, נשא לאחרונה נאום בו ניתח את המצב בישראל, בין השאר אמר נסראללה כי התקשורת הישראלית מנהלת מלחמה פסיכולוגית כנגד ישראלים ויוצרת פאניקה שמשרתת את הארגון.
בנאומו האחרון הקדיש נסראללה זמן לא מבוטל לשוחח על התקשורת הישראלית, ועל מה שהוא מגדיר כלוחמה הפסיכולוגית שהיא מקיימת כנגד אזרחי ישראל. ראשית פתח נסראללה והסביר: "תמיד הישראלי מסייע בהפחדת האוכלוסייה והציבור שלו." נסראללה ממשיך ומצוטט פסוק מטקסט דתי איסלאמי שקובע: "תודה לאל אשר נתן לנו אויבים טיפשים."
נסראללה מיד מוסיף את ההקשר וקובע: "התקשורת הישראלית אכן מסייעת, חלק גדול מהפחד והאימה של אותם 'מתנחלים'… מקורו בתקשורת הישראלית אשר מנפחת את העניינים." נסראללה ממשיך ומאשים: "הם חושבים שהם מפעילים לוחמה פסיכולוגית עלינו, אלא שלמעשה הם מפעילים לוחמה פסיכולוגית על הציבור שלהם."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=805968&forum=scoops1
למזלנו הרב במקרה הזה נסראללה צודק לחלוטין, והעובדה שהוא מבין שהתקשורת הישראלית מפחידה את עצמה בשקר, היא כנראה המונעת ממנו לצאת למלחמה בישראל.

שקספיר בכנסת: דיס יז נוט בסדר!
דומה שמאז פטירת אוברי-אבא סלומון-איבן-אבן, חלה ירידה ברמת ידיעת האנגלית בקרב חברי הכנסת. שר האוצר סמוטריץ, נאם באנגלית וסיפר על "מיי גרנדמייזר", ואיתמר חאנן-בן גביר צעק על העובד הסיעודי של אביו: "דיס יז נוט בסדר! דיס יז נוט בסדר!
https://mobile.mako.co.il/news-israel/2023_q3/Article-5d3a531ac389981027.htm
ובאמת דיס יז נוט בסדר! לגזול מהעובד הסיעודי שטיפל באבא את הכסף המגיע לו (מאה אלף שקל) ועוד לנסות ליזום הצעת חוק שתפטור מעביד מחובת תשלום פנסיה וזכויות סוציאליות לעובד סיעודי. זו לא רק בעיה בידע באנגלית, זו שפלות מוסרית.

"יורדים"
בתגובה לרשימת יוסף-גיסינוביץ-אחימאיר "חלום של דורות" מגיבה עירית מלברגר-אמינוף: "על חבריו של אחימאיר, ושל רבים אחרים, הנוטשים, היורדים לפורטוגל, גרמניה, קנדה, או לארצו של הדוד סם, בה צומחים הדולרים על העצים, נותר לנו רק לומר: אוי לכם ואבוי לכם, עלובי הנפש. אתם כאותם הנמלטים מן הספינה ברגע שהיא מראה סימני חולשה, ונדמה שהיא מתחילה לשקוע. מי הם הנמלטים הראשונים מן הספינה? כולנו יודעים." ("חדשות בן עזר", 1867).
דברים כדורבנות. תבורך עירית מלברגר-אמינוף על שהיא, בניגוד ליוסף גיסינוביץ'-אחימאיר, נוקבת במושג העברי הנכון "יורדים", ולא סתם "מהגרים" כפי שכתב גיסינוביץ-אחימאיר שלמרות "ההדר הביתר"י" שלו, הוא אימץ את הטרמינולוגיה של שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, שניטרלו מעיתונם הערבי בעברית את המילים העבריות עם המשמעות הגדולה "עולים" ו"יורדים", ואצלם יש רק סתם "מהגרים". נכון יש רק כמאתיים מטר הפרש גובה בין באר שבע למצרים, אבל הכתוב "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. (בראשית י"ב י'), אינו מדבר על מאתיים מטר, אלא על ירידה מוסרית. ארץ ישראל היא למעלה מכל הארצות, והעלייה אליה אינה רק פיזית אלא מוסרית, וכך גם הירידה ממנה.

שוהאדה סאדאקאט הפכה שהידה
הזמרת האירית-מוסלמית, שוהאדה סאדאקאט, הידועה בשמה הקודם שינייד מארי ברנדט או'קונור, מתה. כנראה התאבדה. לפני התאסלמותה היא הוסמכה ככומרית, ואך התפרסמה בכך שקרעה את תמונת האפיפיור כמחאה על פגיעה בילדים. (רצח מאות אלפים ע"י האיסלם לא הפריע לה). שוהאדה סאדאקאט-שינייד מארי ברנדט או'קונור הופיעה לפני התאסלמותה בישראל בשנת 1995. בשנת 1997 היתה אמורה להופיע בירושלים, באירוע פוליטי תחת הכותרת "שתי בירות, שתי מדינות", אך ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה. או'קונור האשימה את איתמר חאנן-בן גביר באיומים, וכתבה לו מכתב פתוח, שבו כתבה בין השאר: "תמיד היתה בי אהבה לעם היהודי וחשתי הזדהות עם הסבל שנאלצו לעבור." היא אף ציטטה מיספר שמות. בן גביר התגאה בתגובתו כי הוא ותומכיו הביאו לביטול המופע, אך הכחיש כי איים עליה. הוא הוסיף שאכן אמר כי יפגין "כנגד המופע שעיקרו היה חלוקת ירושלים," וטען כי המופע בוטל בשל העובדה שאלפי מפגינים התכוונו להופיע להפגנה. גם ראש העיר אהוד אולמרט הגיב אז בסיפוק לביטול המופע וטען כי מארגניו הונו את העירייה כשלא הודיעו על כוונתם האמיתית לקיים אירוע פוליטי. הוא אף שמח על כך שנמכרו מעט כרטיסים להופעה, לטענתו, טענה שאנשי או'קונור הכחישו. ב-2014 הייתה אמורה שוב להופיע בישראל אך ביטלה את הופעתה לאחר לחצים של תנועת ה-BDS. היא נימקה את החלטתה בטענה "שלא ידעה שיש חרם על ישראל, ושהיא משתתפת בצערם של הפלסטינים."
https://he.m.wikipedia.org/wiki/שינייד_או'קונור
ועכשיו נותרה רק השאלה, האם שוהאדה שהתאבדה כשהידה ומחרימה את ישראל, תזכה כמוסלמית בגן העדן המוסלמי, או תלך לגיהינום המוסלמי? בעצם ממילא נשים הרי אינן מקבלות בגן העדן אוכל טוב וגברים בתולים שחורי עין.

"אמנות האהבה" של אריך פרום
בסוף מאי 1967, כשמצרים (ושותפותיה הערביות) גירשו את כוח החירום של האו"ם מסיני, חסמו את מצרי טיראן לשיט ישראלי, הכפיפו לפיקוד צבאי מצרי את צבאות סוריה וירדן וחילות משלוח עיראקים וסעודים, ומצרים הזרימה מאות אלפי חיילים עם נשק לסיני יחד עם כניסת כוחות עיראקיים לירדן, בדרכם לגדה המערבית, שיצרה איום לחלוקת שטחה של ישראל לשניים על ידי תקיפת "מותניה הצרות" – רצועת החוף באזור נתניה שחיברה את צפונה עם דרומה, במטרה לחסל את מדינת ישראל, ובעת שישראל היתה בחרדה בתקופת "ההמתנה" – התכנסה בז'נבה ביוזמת האפיפיור יוחנן ה-23 ועידת "Pacem in Terris" ("שלום עלי אדמות"). בוועידה השתתפו אנשי רוח ופוליטיקאים, וביניהם הכומר מרטין לותר קינג והפסיכואנליטיקן יליד גרמניה ממוצא יהודי אריך פרום. ביום השני לוועידה בז'נבה עלתה לדיון סוגיית המתיחות המתגברת במזרח התיכון. הפסיכולוג החברתי, והפסיכואנליטיקאי אריך פרום (1900-1980) שהתפרסם בעולם בספריו "אמנות האהבה" ו"מנוס מחופש", שנולד בפרנקפורט למשפחה יהודית אורתודוקסית. (היה נינו של הרב יצחק דב במברגר, ונכדו של הרב פנחס זליגמן פרום, ואימה של אשתו הראשונה – פרידה רייכמן, קלרה, היתה דודה של אסתר מרכס, אשתו של ש"י עגנון), הגן בוועידה על נאצר שרצה לחסל את מדינת היהודים, וביקר דווקא את הישראלים.
במרכז דבריו של פרום עמדה הטענה כי חוקיות סגירת מצרי טיראן היא סוגייה הנתונה לוויכוח ושיש ליישבה בבית המשפט הבינלאומי בהאג, ובנוסף טען בוועידה כי העובדה ש-800 אלף פליטים הערבים עזבו את הארץ בעת מלחמת העצמאות אינה מצדיקה את ההלאמה של בתיהם ונכסיהם. וגם סוגייה זו צריכה לדעתו להיפתר בבית המשפט הבינלאומי או באו"ם
בן ציון גולדברג, שליחו של עיתון "על המשמר" לועידה דיווח כי בוועידת "שלום עלי אדמות" פרום "הגן על נאצר וביקר את הישראלים." גולדברג התפלא על העובדה שאינטלקטואלים יהודיים מצדדים בערבים (בניסיונם לחיסול מדינת היהודים). הוא תהה על קנקנו של פרום וכתב, "במידה שנוכל להחשיב את 'ספריו על ענייני מין' כפילוסופיה, הרי שהוא אולי פילוסוף, אך בשום מקרה זו איננה 'פילוסופיה יהודית'." כשבוע אחר כך פירסם גולדברג מאמר המשך באותו עניין. הערותיו על פרום עוררו בחודשים שלאחר מכן ויכוח סוער בעיתון.
יוסף שמיר (2001-1916), איש קיבוץ רוחמה ומראשי האידיאולוגים של "השומר הצעיר", כינה את התייצבותו של פרום לצד הערבים "עובדה מצערת" ועדות נוספת "לטרגדיה של הקוסמופוליטיזם היהודי." (ואכן פרום היה ממש הסטראוטיפ הגרמני-נאצי של היהודי הקוסמופוליטי, חסר שורשים, אחשוורוש, הנודד בין עמי העולם וניזון מהם. פרום היגר לארה"ב, משם למקסיקו, ומשם לשוויץ נ.כ.)
שמיר טען שזו טרגדיה הנובעת מחוסר יכולתו של היהודי הליברלי המתבולל להכיר נכוחה במדינת ישראל ולדון בה כמקרה לגופו, והוסיף שמדינת ישראל היא מדינת היהודים כולם, אפילו המתבוללים, אולם המתבולל אינו יכול להכיר בעובדה זו בלי להרהר במקומו כיהודי החי כזר במדינה אחרת. הברירה היחידה שלו היא לראות את ישראל כתופעה כללית נטולת הקשר, כ"אקט קולוניאלי", כפונקציה של "המאבק העולמי". מפרספקטיבה שכזאת ברור שאין הבדל, כך לפי שמיר, בין המאורעות בישראל לבין הקשרים אחרים כמו זה של האמריקאים בווייטנאם או של צרפת באלג'יריה, והיות שבמדינות אלו נעשה עוול על-ידי המדינות הכובשות כך ודאי המצב הוא בישראל, בעיני יהודי קוסמופוליטי מסוגו של פרום, ועל כן גם על מדינת ישראל "לשלם את המחיר."
איש קיבוץ בית זרע דניאל בן נחום (1992-1910) השתמש בשיטת המחקר של פרום עצמו כדי לנתח את מקרהו החריג. היחס של פרום "לעם מוצאו," כתב בן נחום, מזכיר את מה שקורה לעתים להומניסטים מופלגים אשר "אהבת האדם שלהם, נעצרת, משום מה, על סף ביתם, והיא נעדרת ביחסם להוריהם, לנשיהם, ולילדיהם." ההתנגדות לעסוק בכל דבר "יהודי" הוא למעשה "מקרה טיפוסי של הדחקה" שמקורה כנראה "בחווייה טראומטית" שעבר פרום בגיל הילדות, או דוגמה למה שאפשר לכנות "התסביך היהודי" שממנו סבלו הוגים כקרל מרקס. זו תופעה אופיינית לבני היהדות הבורגנית שהגיעו לסוציאליזם לא בשל השתייכותם למעמד הפועלים המנוצל אלא על שום היותם "בני העם היהודי המדוכא." פרשת אריך פרום "מעידה מחדש כי לא יבשו המקורות של הקוסמפוליטיזם היהודי גם בימינו."
ואמנם, לאחר שפרש ממעורבות בתנועה הציונית בגרמניה ב-1927 ובעיקר לאחר שהיגר לארה"ב ולאחר השואה, התבטא פרום באופן ביקורתי ונחרץ נגד היישוב הציוני בארץ ואחר כך נגד מדיניותה של ישראל הצעירה. עוד טרם קום המדינה. בהרצאות לקהל הרחב בארה"ב ובדו"חות ששלח לאנשי ממשל אמריקאים החל משנות החמישים ביקר פרום את ההנהגה הישראלית ואת העוולות שהיא עושה לערבים החיים בתוכה ומחוצה לה. ולאחר מלחמת ששת הימים השווה את ישראל לגרמניה הנאצית.
פרום פרסם מכתב תגובה ב"על המשמר" ב-11 בדצמבר 1967. לדבריו עיקר נאומו התמקד בפרשנות החוק הבינלאומי לסגירת מיצרי טיראן. היות שלדעת מומחים מתחום המשפט מדובר היה בסוגייה שאינה חד-משמעית הוא הציע שבמקום שהנושא יוכרע במלחמה הוא יובא בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. פרום גם הזכיר כי אמנם איומי נאצר נגד ישראל ראויים לביקורת אך גם כי "עד כה הוא רק השתמש במילים, בעוד שישראל תקפה אותו ב-1956 במלחמה." (פשוט נאצר לא הספיק לחסל את ישראל... נ.כ.)
בהמשך מכתבו הביע פרום צער על כך שהישראלים מצפים תמיד מיהודי התפוצות וממי שאינם יהודים להצדיק אוטומטית את יחסי החוץ של מדינת ישראל ומחה על כך שדעת הקהל היהודית מגדירה את אלו המעזים לבקר את מדיניותה של ישראל כאנטישמים או אוטו-אנטישמים. פרום הוסיף והסביר שהערכותיו על העמדה הערבית בסכסוך היו אובייקטיביות וטענותיו בוועידה היו ענייניות ולגיטימיות, ובשום אופן אין לפרשן "כנקיטת עמדה פרו-ערבית ואנטי-ישראלית." ולראיה, למרות שלא הסכים עם ההצדקות שהביאה ישראל לפתיחה במלחמה הרי שאחרי שכבר פרצה הוא התפלל לניצחונה של ישראל. "תמיד הייתי סוציאליסט ואינטרנציונליסט. ביקרתי את המדיניות הגרמנית, לא רק בעת שלטונו של היטלר, אלא עוד זמן רב לפני-כן ואף לאחר מכן. אני פעיל בביקורת המדיניות האמריקאית בווייטנאם ואינני רואה סיבת מוסרית או רגשית להיעצר בביקורתי כאשר מעשי מדינת ישראל עומדים על הפרק. אני מאמין כי עתיד האנושות תלוי במידה רבה בהגברת יכולת החשיבה האובייקטיבית שלנו ובירידת מידת הקנאות הלאומית."
וכאן מעיר מחבר המאמר, האמריקאי ממוצא ישראלי, עדו בן הרוש, התומך בביקורת היהודים בעולם על ישראל כך:
"ככל שעבר הזמן, הביקורת שמתח פרום על ישראל החריפה והלכה. הוא השווה בין המדיניות הישראלית בשטחים לגרמניה הנאצית והביע את חששו שישראל אינה מתכננת לפנות את השטחים הכבושים לעולם. הוא חזר וטען כי הנרטיב הישראלי, היונק מההשקפה כי מדינת ישראל מגשימה את החזון המשיחי והמסביר תמיד את המלחמה כ"מלחמת מנע", עלול בעיניו להביא לפריצת מלחמה גרעינית. (פרום מהדהד את דברי היטלר שהיהודים שוב מהווים סכנה לשלום העולם). חמישים ומעט שנים לאחר מכן, מעניין לדעת אם צאצאי המתפלמסים של "על המשמר" שתקפו את פרום על ביקורתו הקשה בנוגע לישראל אינם נוטים כיום להסכים אתו."
(עדו בן הרוש, "נשמתו של אריך פרום היא נשמת היהודי המתבולל הקרועה באופן שאי-אפשר לתקן", "אל-ארצ'י", 25.7.23)
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2023-07-25/ty-article-magazine/.premium/00000189-8bf4-d5eb-abcb-fbf6d2f50000
ובאמת מעניין מה דעתם של צאצאי "השומר הצעיר" ו"הקיבוץ הארצי" של היום. האם הם היום מזדהים עם הביקורת על פרום ורואים בהצלת מדינת היהודים מחיסול דבר מוסרי או שמא פשע מוסרי שכתוצאה ממנו עליהם לתמוך בחיסול מדינת היהודים ולמסור את אדמות הקיבוצים בהם זכו במלחמת השחרור (או קנו לפניה) חזרה לכובשים הערבים?
בתגובה באתר הדיגיטלי של העיתון, מגיב אחד בעילום שם. הוא כותב כי הוא חזר ממלחמת ששת הימים וקרא ב"על המשמר" את הדברים, ואז הוא שאל את עצמו מה הוא מבלבל את המוח? אבל היום הוא רואה שפרום אכן צדק... מסתבר שאובייקט "אמנות האהבה" של פרום היא "דת האהבה", ופעולתו הפוליטית למענה, היא "מנוס מחופש".

"שותפות"
האיחוד האירופי הגיב לאישור החוק לביטול עילת הסבירות בישראל: "יחסינו עם ישראל מבוססים על דמוקרטיה. האיחוד רואה חשיבות בשימור הערכים המשותפים שעליהם מושתתת מערכת היחסים בינו לבין ישראל." גם ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת מתחו על החקיקה השנויה במחלוקת. ואמרו כי היחסים עם ישראל מבוססים על דמוקרטיה.
(אמיר תיבון, "האיחוד האירופי: יחסינו עם ישראל מבוססים על דמוקרטיה, נדרש קונצנזוס לחקיקה - מדיני ביטחונית", "אל-ארצ'י, 26.7.23)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2023-07-26/ty-article/00000189-9275-d5eb-abcb-fbf7dbb20000
ואני שאלה: אם היחסים שלהם עם ישראל מבוססים על "הערכים המשותפים הדמוקרטיה", על מה מבוססים היחסים המשותפים שלהם עם כל המדינות הערביות הדיקטטוריות?

רוח שנות השלושים
לא חשוב כרגע תוכן הכתבה ואפילו יש בה דברים נכונים. עצם כתבה בעיתון "הארץ" שכותרתה היא: "הערבים יצטרכו לבחור אם להיות אזרחים שווי חובות וזכויות – או להיהפך לתושבים," היא כתבה גזענית המתאימה לשנות השלושים בגרמניה. איפה יאיר גולדנר-גולן, מומחה הסימנים לשנות השלושים כשצריך אותו?
(יורם גביזון, "הערבים יצטרכו לבחור אם להיות אזרחים שווי חובות וזכויות — או להיהפך לתושבים", "אל-ארצ'י" – TheMarker, 26.7.23)
https://www.themarker.com/news/politics/2023-07-26/ty-article/.premium/00000189-8deb-d95c-a7ab-fdfb45170000
אופס, צריך לשנות את המילה ערבים במילה חרדים, אבל זה אותו דבר.

קו קלוקס קלאן
ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו: ''אנחנו עוברים תהליכים הדומים לקו קלוקס קלאן*.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806066&forum=scoops1

[* אהוד: עוד סימפטום של טמטום המאפיין את מחלת טשטוש-השכל של בכירים-לשעבר].

שורשי הפשיזם של לוין-רוטמן הם סמל הקיום הישראלי: "האשכנזיציה"
ואם ישראל היא כמו גרמניה בשנות השלושים וכמו הקו קלוקס קלאן באמריקה, הנה נמצאו גם האשמים. והאשמים כמובן הם "האשכנזים". כתב "אל-ארצ'י" עודה בשאראת היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה בגין הכיבוש הערבי, מצטרף לא רק לגזענים הערבים-המוסלמים, אלא גם לגזענים האנטי-אשכנזים מבין היהודים הערבים, ומכריז כי בעצם האשמה בפשיזם היהודי היא האשכנזיות.
"בתוך האשכנזיציה גלומה גם מיליטריזציה," מסביר בשאראת, "ומכיוון שמדינת ישראל כל כולה בנויה על האדרת הצבא, מקיצוני הימין ועד השמאל הציוני, מדובר במלחמה פנים-אשכנזית. ובמלחמה הזאת אנחנו (הערבים) בצד המוחים, שניצחונם הוא אינטרס אזרחי מובהק לכל שדרות הציבור.
"העיתונאי סבר פלוצקר שם לב שהגרעין הקשה של מקדמי 'הרפורמה המשפטית' מורכב על טהרתו מאשכנזים: בנימין נתניהו, יריב לוין ושמחה רוטמן. גם בקרב החרדים, לפי פלוצקר, מי שתומכים יותר בדיקטטורה הם נבחרי 'יהדות התורה', ולאו דווקא נבחרי ש"ס. פלוצקר צודק, בדקתי בזכוכית מגדלת, ולא מצאתי בקרב מובילי ההפיכה המשטרית מנהיגים מזרחים בולטים. המזרחים תומכי ההפיכה יושבים ביציע. הם באים בקללות ובניבולי פה, דבר המכתים את כל המזרחים בדבר שאין להם כמעט יד ורגל בו. אפשר להבין זאת, הרי אירופה היא מולדת הפשיזם, וגם, איזה אבסורד, ערש הדמוקרטיה. ואצלנו כאן מי שהקימו את מדינת ישראל הם האשכנזים, ומבחינת המוני היהודים זה היה בגדר נס – הנה, אחרי המרורים שהיו מנת חלקם במשך דורות, בונים כאן מדינה משגשגת וחזקה – אך בדרך עיקמו המנהיגים את עקרונות הצדק והמיטו אסון על העם הפלסטיני השכן.
"העיוותים במערכת הצדק הישראלית של אותם ימים מזכירים לי את החוקים העקומים שמכונת לוין-רוטמן מנפיקה בסיטונות: חוק 'נוכח נפקד' של הימים החשוכים אחרי 1948 שווה לביטול עילת הסבירות; חוקי הפקעת האדמות שווים לפסקת ההתגברות, ואפשר להוסיף גם את חוקי המינהל האזרחי בשטחים הכבושים ואת הכשרת ההתנחלויות למרות החוק הבינלאומי. דומה שרובם ככולם מעשה ידי מחוקקים ושופטים אשכנזים.
"'האשכנזיציה' היא סמל הקיום הישראלי, והיא שואבת את מקורותיה מ'הסדר' האירופי הישן והרע, שביקש לשוות צביון חוקי לכל עוולה. ואכן, בעקבות האשכנזיציה גם העוולות נעשו על פי חוק, ולא חשוב שמדובר בחוק שסותר כל צדק ואפילו היגיון – העיקר שיהיה חוק.
"צריך להוסיף דבר חשוב: בתוך האשכנזיציה גלומה גם מיליטריזציה, ולכן למוחים על האופי הצבאי של תנועת המאבק נגיד 'זה מה יש,' מדינת ישראל כל כולה בנויה על האדרת הצבא – הפולקלור, השירים ואפילו הבדיחות הם תוצאה של מציאות זו. לכן מדובר במלחמה פנים-אשכנזית, ובמלחמה זו אנחנו בצד המוחים, שניצחונם הוא אינטרס אזרחי מובהק לכל שדרות הציבור. (עודה בשאראת, "שורשי הפשיזם של לוין־רוטמן הם סמל הקיום הישראלי: 'האשכנזיציה'", "אל-ארצ'י, 24.7.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-07-24/ty-article-opinion/.premium/00000189-824c-d95c-a7ab-ff7d4de00000
הבנתם? האשכנזים הפשיסטים אשמים בכל. מעניין מה תהיה תגובת דוד אמסלם על דבריו?

בין מיכאל קולאהס לפרוטסנטנטים
הנובלה מיכאל קוֹלהאס של היינריך פון קלייסט, פורסמה בשנת 1810. עלילת הספר מתרחשת במאה ה-16 על רקע היחלשות הקיסרות הרומית הקדושה והפילוג בנצרות בעקבות התנועה הפרוטסטנטית של מרטין לותר. מיכאל קולהאס, סוחר גרמני, היה בדרכו לשוק בלייפציג, וסוסיו הוחרמו בכוח ובאופן בלתי חוקי בידי אנשיו של אציל סקסוני.
קולהאס נכשל בניסיונותיו לתבוע פיצוי על הנזק שנגרם לו, לאחר שהשלטונות העלימו עין מן המקרה יצא למסע נקמה נגד האציל שפגע בו ונגד מדינת סקסוניה כולה. הוא איגד תחתיו חבורה גדולה של פורעי חוק ויצא למסעות הרס והרג ברחבי המדינה. הנסיך הבוחר של סקסוניה הכריז פרס על ראשו, אך למרות זאת לא פסק הקטל אלא לאחר זמן רב, עם לכידתו של קולהאס והוצאתו להורג בגלגל שבירה.
מיכאל קולהאס בחתירתו לצדק הביא אסון וחורבן על עצמו ועל גרמניה.
הנובלה פותחת בתיאור דמותו של מיכאל קולהאס. "עד שנתו השלושים יכול היה האיש הבלתי רגיל הזה להיחשב לאזרח למופת. בכפר, הנושא עדיין את שמו, היתה בבעלותו חווה והוא התפרנס בה היטב ממשלח ידו; את הילדים שהעניקה לו אשתו חינך ביראת אלוהים לחריצות ונאמנות; בין שכניו לא היה אחד שלא נהנה מנדיבותו ומצדקתו; אין ספק כי העולם היה משתבח בזכרו אילולא הפריז במעלה אחת. אך תחושת הצדק הפכה אותו לשודד ורוצח."
האימה הגדולה שאחזה בתושבי סקסוניה כולה, הביאה את מרטין לותר, מייסד הזרם הפרוטסטנטי, לפרסם כרוז המגנה את פעולותיו של קולהאס כבלתי מוסריות. קולהאס הפרוטסטנטי, שהאמין במרטין לותר וראה בו סמכות רוחנית עליונה, נפגע מכך. הוא השאיר את חֵילו מאחוריו, התחפש ופנה למעונו של לותר כדי לזכות במחילתו. לותר נחרד למראה האורח הלא קרוא, אך לא הספיק לקרוא לעזרה. קולהאס אילץ אותו לשמוע את סיפורו והבטיח כי כל רצונו הוא לקבל את הזכות שנשללה ממנו: משפט צדק נגד פון טרונקה שגנב את סוסיו. לותר הופתע לשמע דרישתו הצנועה של קולהאס והבטיח כי יפנה בעניינו לנסיך הבוחר של סקסוניה. לותר ביקש עבורו חנינה אך לבסוף הוא הוצא להורג.
לותר עצמו התייחס באותו זמן לצדק של מרד האיכרים שתבעו זכויות מהאצילים בין השנים 1525-1524, והוקיעם בקונטרס "נגד אספסוף-האיכרים השש אלי גניבה ורצח" ודירבן את הנסיכים לדכא את המרד ללא רחם, והביא לטבח של בין 100,000 ל-300,000 איכרים. הנה כי כן מלחמה למען צדק מוחלט מביאה להרס אסון וטבח.

בין מיכאל קולאהס לפרוטסנטית שקמה שוורצמן-ברסלר
בדיוק כמו מיכאל קולאהס, במאבקה למען הצדק המוחלט מובילה שקמה שוורצמן-ברסלר את כולם לחורבן. שקמה שוורצמן-ברסלר הכריזה: "זוהי קריאה לכל הצ׳מברליינים הפוטנציאלים של המחנה (בוז׳י, גנץ, לפיד) – פשרה בפני עצמה איננה ערך. אל תתפשרו על הערכים של העם הנפלא הזה. זמן ההכרעה הגיע. נכריע את הקיצוניות והטרוף. זה מעוט קטן ואלים שהשתלט על הממשלה."
https://twitter.com/ShikmaBressler/status/1683202459911462913
שוורצמן-ברסלר הולכת למלחמת עולם עד הסוף. לקרב אחרון במלחמת עולם. בשבילה רוב אזרחי ישראל הם נאצים התומכים בהיטלר, ועם נאצים והיטלר אסור להתפשר. (אבוי לצ'מברליינים בוז׳י, גנץ, לפיד) איתם יש להילחם עד מוות, עד הסוף.
ודוק: הסוף של אזרחי ישראל הנאצים ושל היטלר במקרה שלה, הוא גם הסוף שלה, וגם הסוף של כולנו. שקמה שוורצמן-ברסלר מאיימת להרוס ולהביא חורבן על כולנו בשם הצדק. שקמה שוורצמן-ברסלר מהווה סכנה קיומית לדמוקרטיה הישראלית ולכל אזרחי המדינה היהודים.

האלוף במיל' גיא צור אויב הדמוקרטיה הישראלית
האלוף במיל' גיא צור: ''בג''ץ צריך להוציא את הליכוד מחוץ לחוק'.'
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=805371&forum=scoops1
כך נהג היטלר במפלגות שהתנגדו לו. איפה המומחה לסימנים יאיר גולדנר-גולן?
נעמן כהן

אהוד: יש שמועות ששקמה ברסלר הולכת לעמוד בראש מפלגה חדשה של מפגיני המחאה. מהגוש של נתניהו היא לא תיקח אפילו מנדט אחד. אבל היא כן תצליח לחבל במפלגות של לפיד וגנץ, וכך להחליש בבחירות הבאות עוד יותר את האופוזיציה המבולבלת.