פאנליסט התוכנית "הפטריוטים", עורך הדין ארי שמאי, שייצג בעבר את עמיר, אמר בתוכנית בשידור חי בדיון על "חוק טבריה" שנידון בבג"ץ בהקשר לחקיקת חוקים פרסונליים: "אני שמח לשמוע שבג"ץ בבית המשפט העליון נגד חוקים פרסונליים, הגיע הזמן לשחרר את המתנקש יגאל עמיר כי גם נגדו חוקקו חוקים פרסונליים." בתגובה סולק שמאי מערוץ 14.

https://www.ynet.co.il/entertainment/article/h1tnpnvjn#autoplay

שמאי אמר בתגובה: "עוד בתקופה שבחרתי מרצ או חד"ש, דיברתי נגד החוק הפרסונלי והרטרואקטיבי המונע את קציבת עונשו של המתנקש יגאל עמיר. לו היה נקצב עונשו, כבר היה משוחרר. להזכירכם, לרוצח צבי גור היה תאריך שחרור, ליגאל עמיר אין. עומד מאחורי דבריי, הם דמוקרטים יותר מכל ההפגנות בקפלן. אשמח להתראיין בנושא בכל כלי תקשורת פלורליסטי."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806174&forum=scoops1

אז חלילה לנו מלשחרר את יגאל עמיר. הוא צריך לשאת בעונשו עד סופו. אבל בדבר אחד צדק שמאי. הרצח של יגאל עמיר, למרות שכוון נגד הממלכה, אינו מזעזע או חמור יותר מהרצח של צבי גור, או של סמיר קונטר – שרצחו ילדים. העונש חייב להיות שווה. לא יעלה על הדעת שחלק מהרוצחים יישאו בעונש כל חייהם וחלק ישוחררו. מאסר עולם חייב להיות מאסר עולם (אלא אם כן יש נסיבות מיוחדות). כן גם רוצחים יהודים הרוצחים ערבים (ולהיפך) חייבים לשאת בעונש עד תומו. על הרקע הזה ברצוני להתייחס דווקא לטרור היהודי.

הטרור היהודי נגד ערבים

העיתונאי אלרועי (רועי) שרון, (מישהו יודע את שמו המקורי?) הוציא ספר בשם "ואנקמה" בו הוא מסכם את הטרור היהודי מאז שנות התשעים (ולכן לא מטפל, למשל, במחתרת היהודית של ראשית שנות השמונים), ומציג כרוניקה מרתקת של כל מקרה ומקרה: מי עשה מה, איך, כמה ולמה, וזאת לרוב תוך שימוש בחומרי החקירה של החשודים או המורשעים. הספר הוא בעצם דוקו-טרור יהודי: כל פרק מוקדש למחבל אחד או יותר, ולפיגועים שהוא או הם ביצעו.

https://www.steimatzky.co.il/011374814

הספר זכה לתהודה רבה ובעיקר לשימוש פוליטי מצד האקטיביסטים הפרו-איסלמיים הנאבקים למען כיבוש ערבי-מוסלמי. מאז מלחמת וייטנאם מקובלת בעולם שיטה של ספירת גופות. ספירת גופות היא המספר הכולל של אנשים שנהרגו באירוע מסוים. בלחימה, ספירת גופות מבוססת לרוב על מיספר ההרוגים שאושרו, אך מדי פעם רק הערכה. משמש לעתים קרובות בהתייחסות ללחימה צבאית, המונח יכול להתייחס גם לכל מצב הכרוך בהרג מרובה, כגון פעולות של חוליות מוות או רוצחים סדרתיים.

https://en.m.wikipedia.org/wiki/Body_count

ניסיתי כאן בקצרה לספור את גופות הערבים שנהרגו מטרוריסטים יהודים.

1. פיגוע במכללה האיסלמית בחברון (3 ההרוגים ערבים)

ב-26 ביולי 1983 בשעה 11:50 תקפו כמה מאנשי המחתרת את המכללה האסלאמית בחברון בירי ורימונים, בפיגוע נרצחו שלושה סטודנטים (סמיח פתחי דאוד עמרי, רעד אדין חסן מוסטפא סברי וגמאל אסעד נאזל), ו-33 נפצעו. בתום הפיגוע הסתלקו התוקפים ללא פגע.

את הפיגוע ביצעו עוזיהו שרבף ושאול ניר, והנהג שהסיעם במכוניתו של יצחק גנירם (אקל'ה) היה ברק ניר, חמוש באקדח. בתכנון הפיגוע השתתף גם מנחם לבני.

מנחם לבני, עוזיהו שרבף ושאול ניר הורשעו ברצח ובניסיון רצח ונדונו למאסר עולם, ברק ניר הורשע בהריגה ונדון לשש שנות מאסר בפועל ושש שנות מאסר על תנאי, יצחק גנירם הורשע בהריגה ונדון לשבע שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, ישועה בן-שושן הורשע באי-מניעת פשע ונדון, על פיגוע זה ופשעים נוספים, לארבע וחצי שנות מאסר בפועל ועוד שנתיים וחצי מאסר על תנאי. המדינה ערערה לבית המשפט העליון על קולת עונשו של ברק ניר, והוא ערער על חומרת עונשו. בית המשפט העליון דחה את הערעורים.

בסופו של דבר קצב את עונשם של אסירי העולם שלוש פעמים, ובניכוי שליש הם שוחררו לאחר פחות משבע שנות מאסר בסוף שנת 1990.

https://he.wikipedia.org/wiki/הפיגוע_במכללה_האסלאמית_בחברון

טרוריסטים יהודים שתקפו ערבים כיחידים

2. ישראל לדרמן (1 ערבי הרוג)

ישראל לדרמן (1936-2019), היה תושב ירושלים. ב-5 באפריל 1978 היה בשירות מילואים של הג"א במזרח ירושלים. יום קודם לכן נרצח במקום חברו ליחידה, אברהם דויטש, על ידי פלסטינים. לדרמן הגיע לצומת מוזיאון רוקפלר ושם רצח את סמיר טחאן, צעיר פלסטיני בן 20. לדרמן טען שפעל מתוך הגנה עצמית, אך עדותו היתה מרובת סתירות, ובית דין צבאי, בראשות יורם גלין ובהשתתפות מרדכי קרמניצר, הרשיעו ברצח וגזר עליו 20 שנות מאסר. בית דין לערעורים, בהרכב של חמישה שופטים, בראשות אהרן ברק, הפחית את עונשו ל-10 שנים, לאחר שקבע שלא הוכח שהרצח תוכנן מראש. לאחר מכן הפחית הרמטכ"ל רפאל איתן את עונשו לשלוש שנים, בצעד שעורר מחאה בקרב משפטנים בצה"ל וביקורת ציבורית. לאחר שנוכה לו שליש ישב בפועל כשנתיים בכלא. בנו של טחאן (שנולד לאחר הרצח) תבע את לדרמן בבית משפט אזרחי. לדרמן הוחזר לאחר מאסרו לשירות מילואים, ובשנת 1985 הניף את דגל ישראל על הר הבית בזמן מילואים במקום. על כך נעצר לכמה ימים. בשנת 1988 חטף תינוק פלסטיני בבית לחם ולאחר מכן תקף חייל. על כך נידון למאסר על תנאי. באוקטובר 1996, בעת שח"כ יעל דיין ביקרה בחברון שפך עליה לדרמן כוס תה חם. על כך נידון לשלוש שנות מאסר והוגשה נגדו תביעת פיצויים אזרחית. בפברואר 2013 הורשע לדרמן בשפיכת כוס תה רותח על פעילי שמאל זרים בעת סיור בחברון בחודש יוני 2008, ונגזרו עליו עבודות שירות בלבד בשל מצבו הרפואי.

3. אלן (הארי) גודמן (2 ערבים הרוגים)

אלן (הארי) גודמן נולד ב-1944 במרילנד, ארצות הברית, עלה לישראל ב-1980 והיה תומך של תנועת "כך". ב-11 באפריל 1982, בעת שהיה חייל סדיר בצה"ל, הוא עלה לאזור רחבת הר הבית בירושלים חמוש ברובה M-16, הרג את חאג' סאלח ימאן, שומר של הווקף, ואת איחאד באדר, ופצע 44 נוספים. הנימוק שנתן למעשה היה נקמה על פיגוע כביש החוף שהתרחש ארבע שנים קודם לכן. באפריל 1983 הוא נידון למאסר עולם ועוד 40 שנה. ב-1988 נקצב עונשו ל-32 שנה וב-1996 הפחית הנשיא עזר ויצמן בעונשו ל-24 שנים. באוקטובר 1997, לאחר שריצה 15.5 שנים, הוא שוחרר וגורש לארצות הברית.

4. ניר עפרוני ואלי וענונו (1 ערבי הרוג)

ניר עפרוני ואלי וענונו היו תושבי קיבוץ דליה (וענונו היה באותה עת אסיר משוחרר שמשפחת עפרוני אימצה; עפרוני היה חייל), שרצחו ב-14 בדצמבר 1984 את עומר עודה, תושב כפר מנדא שעבד בתחנת דלק בזיכרון יעקב, כנקמה על רצח החיילת הדס קדמי כמה ימים קודם לכן. לאחר הרצח שדדו את התחנה כדי שהמעשה יחשב לשוד. הרצח פוענח רק ב-1990, כאשר וענונו, שנעצר על עבירה אחרת, הודה במעשה. בעקבות הגילוי סולק עפרוני מהקיבוץ. שניהם נידונו למאסר עולם ב-1991.ב-1996 קצב הנשיא ויצמן את עונשו של עפרוני ל-20 שנה וכעבור שנה ל-15. הוא שוחרר ב-1999 לאחר ניכוי שליש. וענונו, שדקר אסיר פלסטיני בכלא, נדקר על ידי אסיר פלסטיני אחר ב-1993 ונפצע קשה. ב-1997 נקצב עונשו ל-20 שנה, שעליהן נוספו לו עוד שנתיים על הדקירה שביצע. ב-2009 הוא שוחרר ממאסרו בשיחרור מוקדם, אך בעקבות ביצוע שוד הוא הוחזר לכלא לריצוי 10 שנות מאסר, בנוסף ליתרת מאסרו הקודם.

5. דוד בן-שימול (1 הרוג ערבי)

דוד בן-שימול נולד בישראל בשנת 1965. תושב שכונת הקטמונים בירושלים. בזמן שהיה חייל, ב-28 באוקטובר 1984, ירה רקטת לאו שגנב מצה"ל על אוטובוס פלסטיני במזרח ירושלים. מהירי נהרג ג'מאל אל מטור ונפצעו עשרה נוספים. בן-שימול ביקש לנקום את רצח הסטודנטים ליד מנזר כרמיזן שאירע באותו חודש. הוא נידון למאסר עולם בשנת 1985. בן-שימול ערער על ההרשעה, בטענו כי רצה רק ליצור הד פרסומי ולא לפגוע בחיי אדם. הוא טען שאילו רצה לפגוע בחיי אדם, הוא היה יורה באותו אוטובוס בעזרת רובה הסער שהיה עימו. עונשו של בן-שימול נקצב ל-17 שנה ולאחר ניכוי שליש שוחרר בספטמבר 1995, לאחר שריצה 11 שנה.

6. דני אייזנמן, גיל פוקס, מיכל הלל (1 הרוג ערבי)

דני אייזנמן, יליד 1960, היה תושב מעלה אדומים שעבד במשטרה וגם כמוזג בפאב ירושלמי. ב-1985 הכיר אייזנמן בפאב בו עבד את החייל הירושלמי גיל פוקס ואת הסטודנטית הירושלמית מיכל הלל. אייזנמן שיקר לחבריו וסיפר להם שהוא איש שב"כ. אייזנמן שאף לנקום על פיגועים שבוצעו בשל תחושה של חוסר תגובה מצד כוחות הביטחון ולאחר רצח נהג המונית היהודי דוד כספי בשועפאט, והחליט להגיב ברצח נהג מונית פלסטיני. הוא שיכנע את גיל ומיכל כי הוטל עליו מטעם השב"כ לבצע הריגת אדם חשוד בטרור וגרר אותם אחריו לביצוע הרצח. בלילה של 22 באפריל 1985 עצרו אייזנמן והלל במזרח ירושלים מונית בה נהג חמיס טוטנג'י. פוקס נסע אחריהם ברכבו של אייזנמן. בדרך למעלה אדומים ביקשה הלל מהנהג לעצור כדי להקיא. פוקס עצר אחריהם, ניגש אל המונית וביקש מטוטנג'י את תעודותיו. אייזנמן נטל את נשקו של פוקס ורצח את טוטנג'י. כעבור כחודש נתפסו השלושה, כנראה לאחר שהפסיכולוג של הלל דיווח למשטרה. הם הורשעו ונידונו למאסר עולם. בגלל מצבה הרפואי הקשה שוחררה הלל לאחר 5 שנים. פוקס שוחרר לאחר 9 שנים ואייזנמן לאחר 11 שנה, בעקבות חנינה שקיבל מהנשיא עזר ויצמן.

7. עמי פופר (7 הרוגים ערבים)

ב-20 במאי 1990, רצח עמי פופר, שבעה פלסטינים מעזה ופצע 11 בשעה שהמתינו לעבודה בצומת גן הוורדים בראשון לציון. פופר נעצר בו ביום וטען תחילה שהמניע הוא חברתו שעזבה אותו. אחר כך טען שבגיל 13 נאנס על ידי ערבי וביקש לנקום. בית המשפט הרשיע אותו ברצח ודן אותו לשבעה מאסרי עולם מצטברים ועוד 20 שנה חופפות. בפברואר 1999 קצב הנשיא עזר ויצמן את עונשו ל-40 שנה.

8. נחשון וולס (1 הרוגה ערבייה)

ב-6 באוגוסט 1990 ירה נחשון וולס, גר שעלה מארצות הברית, על מכונית נוסעת ליד קריית ארבע. לדבריו עשה זאת כנקמה על רצח ליאור טובול ורונן קרמני. מן הירי נהרגה עזיזה סאלם ג'עבר, תושבת חברון בת 25. וולס נעצר ב-1991, הורשע בביצוע הרצח בבית המשפט המחוזי בירושלים ונידון ב-1992 למאסר עולם. ב-1996 נקצב עונשו לראשונה וכעבור שנה נקצב עונשו שוב, ל-13 שנה. הוא שוחרר בניכוי שליש ב-1999.

9. אוריאל דוידי (1 הרוג ערבי)

ב-2 בדצמבר 1993 יצא דוידי, בן 16 תושב שילה, כשהוא חמוש בתת-מקלע עוזי, אל שדות הכפר הסמוך תורמוס עיא, ושם ירה למוות בחמיס מחמוד אבו עוואד, פלסטיני שעיבד את אדמתו. הקטין הורשע ברצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו 16 שנות מאסר. הוא השתחרר ב-11 ביולי 2006 בתום 13 שנות מאסר לאחר שקיבל חנינה.

10. ברוך גולדשטיין (29 הרוגים ערבים)

בפורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5 לפנות בוקר, הגיע ברוך גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן. ב"אולם אברהם" שבמערה התפללו 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, וב"אולם יצחק" התפללו באותה עת כ-800 מוסלמים, בתפילת יום השישי שלפני תחילת צום הרמדאן. באמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח גולדשטיין 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 מהם. לאחר שאזלה התחמושת שהיתה ברשותו, השתלטו עליו המתפללים המוסלמים והרגוהו. זהו המקרה הקשה ביותר של טרור יהודי בישראל.

11. דניאל מורלי (1 הרוג ערבי)

ב-25 במרץ 1994 ירה מורלי למוות בנהג משאית פלסטיני בצומת בית גוברין. מאוחר יותר באותו יום הסגיר עצמו למשטרה. מורלי ביצע את המעשה ככל הנראה כנקמה על מות אחיו, שוטר מג"ב, שנרצח על ידי ערבי בפיגוע דריסה שנה קודם לכן. מורלי נידון למאסר עולם, שנקצב ב-1999 ל-20 שנה. לאחר שנוכה שליש מעונשו, שוחרר מהכלא במאי 2007.

12. דוקר סדרתי באזור מאה שערים שלא נתפס (3 הרוגים ערבים)

בין פברואר 1998 לבין ינואר 1999 נרצחו שלושה ערבים, ונפצעו עוד שישה מדקירות באזור מאה שערים ובית ישראל בירושלים. המשטרה ייחסה את הדקירות לאדם אחד, ולנקמה על שני מקרי רצח של יהודים במזרח ירושלים. במהלך השנים נעצרו כמה חשודים במעשי הרצח, בהם איש "כהנא חי", חיים פרלמן, שנעצר ב 2010. אולם אף אחד מהמעצרים לא הסתיים בכתב אישום. ב-2023 ביצע הנכד של אחד מהנרצחים פיגוע ירי בשכונת נווה יעקב בו הוא רצח שבעה אנשים.

13. גור המל (1 הרוג ערבי)

גור המל, חסיד ברסלב, נולד בקיבוץ סעד ב-1970 והתגורר באיתמר עד מעצרו. ב-26 באוקטובר 1998 רצח באבנים את מוחמד סוליימן א-זלמוט חטאטבה, בן 68, תושב הכפר בית פוריכ. המל הואשם והורשע ברצח ונידון למאסר עולם. המל נפטר בבית הסוהר איילון ב-11 באפריל 2022. הוא נמצא מת בתאו ומשפחתו טענה שמותו התרחש עקב הזנחה רפואית וסירוב השב"ס להעניק לו טיפול רפואי.

14. פרעות ופיגועים מצד יהודים לאחר רצח שלהבת פס (1 הרוג ערבי)

ב-26 במרץ 2001, נרצחה בחברון התינוקת שלהבת פס על ידי צלף פלסטיני. בעקבות הרצח יצאו תושבי היישוב היהודי בחברון למסע נקמה בתושביה הפלסטינים של העיר, בזזו חנויות ושרפו מבנים של הווקף. בחודשיים שלאחר הרצח בוצעו שלושה פיגועי ירי כלפי פלסטינים, וכתוצאה מהם נפצעו שבעה פלסטינים ואחד נהרג. ארגון לא מוכר בשם "שלהבת גלעד" לקח אחריות לפיגועים וטען כי מדובר בפיגועי נקמה על רצח שלהבת. ב-17 ביולי 2003, נעצרו אביה של התינוקת, יצחק פס וגיסו, מתתיהו שבו, כאשר ברשותם לבנות חבלה. השניים נשפטו לשנתיים מאסר. רבינוביץ' הורשע בסיוע לניסיון רצח, סיוע לייצור נשק וקשירת קשר לביצוע פשע ונידון ב-6 בספטמבר 2005 ל-7 שנות מאסר, מתוכן 4 שנות מאסר בפועל. רבינוביץ' והמדינה ערערו על פסק הדין בבית המשפט העליון וזה האריך את תקופת המאסר בפועל ל-5 שנים.

15. יהושע אליצור (1 הרוג ערבי)

ב-27 בספטמבר 2004 ירה יהושע אליצור, גר גרמני שהתגורר באיתמר, למוות בג'בארה-אשתייה, תושב הכפר סאלם צאהיל. לטענתו, ג'בארה-אשתייה התקרב לעברו במהירות גבוהה במטרה לפגוע בו. אליצור הורשע בהריגה, אך נמלט בטרם הדיון בעונשו ממעצר הבית שהיה בו, לגרמניה ומשם לברזיל, ונלכד רק כעשר שנים לאחר מכן. במאי 2018 גזר עליו בית המשפט 15 שנות מאסר. באוקטובר 2020 הקל בית המשפט העליון בעונשו, וקבע כי ישב בכלא 11 שנה בלבד.

16. עדן נתן-זדה (4 הרוגים ערבים)

עדן נתן-זדה (9 ביולי 1986 – 4 באוגוסט 2005), עריק מצה"ל, תושב ראשון לציון שעבר להתגורר בכפר תפוח, פתח באש בנשקו הצה"לי ב-4 באוגוסט 2005 בתוך אוטובוס בקו 165 בשפרעם, רצח ארבעה מנוסעי האוטובוס ופצע 13. נוסעי האוטובוס השתלטו על נתן-זדה ונטלו את נשקו. למקום הגיעו שוטרים וזדה הועבר לידיהם ונאזק. המון רב נאסף סביב האוטובוס. רבים נכנסו דרך החלונות והדלתות וביצעו בזדה לינץ' כשהם תוקפים במשך כשעה וחצי גם את השוטרים ואזרחים שניסו לסייע לשוטרים. חלק מהשוטרים נפצעו. כ-10 חודשים לאחר הלינץ' נעצרו 7 חשודים בביצועו. ב-2013 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה שישה מהם בעבירות של ניסיון הריגה או גרימת חבלה בכוונה מחמירה וגזר עליהם עונשי מאסר של עד שנתיים.

17. אשר ויזגן (4 ערבים הרוגים)

אשר ויזגן (29 ביולי 1965 – 22 בדצמבר 2006), נהג הסעות תושב שבות רחל שבהרי בנימין, הגיע ב-17 באוגוסט 2005 לאזור התעשייה שילה הסמוך לביתו, במסגרת עבודתו כמסיע פועלים. הוא ביקש מהמאבטח של האזור כוס מים, ולאחר מכן חטף את נשקו באיומי סכין, ופתח באש לעבר הפלסטינים שאותם הסיע במכוניתו, ולאחר מכן המשיך לאזור התעשייה וגם שם ירה לעבר פלסטינים. בפעולות אלה רצח ארבעה אנשים ופצע אחד. קצין הביטחון של שילה עצר אותו לאחר מכן. בתגובה לתקשורת אמר שהפיגוע נעשה כדי לעצור את ההתנתקות. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את ויזגן ברצח ארבעת הפלסטינים ופציעת פלסטיני נוסף ודן אותו לארבעה מאסרי עולם מצטברים (נוסף ל-12 שנה על פציעה) וחייב אותו בתשלום פיצויים למשפחות ההרוגים והפצוע[65]. ב-22 בדצמבר 2006 התאבד בתאו.

18. יעקב טייטל (2 ערבים הרוגים)

יעקב (ג'ק) טייטל, תושב שבות רחל שבבנימין, עולה מארצות הברית, שהופעל במשך חודשים אחדים כמודיע של המחלקה היהודית בשב"כ, נעצר באוקטובר 2009. במאי 2010 קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא נמצא במצב בלתי שפוי ולא כשיר לעמוד לדין[ אך בית המשפט המחוזי קבע שהוא כשיר להעמדה לדין לאחר שהוצגה בפניו חוות דעת סותרת. ב-2013 הורשע על פי הודאתו ברצח שני פלסטינים ב-1997 (עיסא ג'בארין, רועה צאן מיטא, וסמיר בלביסי, נהג מונית ממזרח ירושלים), בניסיון רצח בעקבות הנחת מטען חבלה בביתה של משפחת אורטיז השייכת לקבוצה הנוצרית "היהודים המשיחיים", וכן בחבלה בכוונה מחמירה בעקבות הנחת מטען סמוך לדלת ביתו של פרופסור זאב שטרנהל ובביצוע עבירות נשק ובהסתה לאלימות וטרור בשורת אירועים בין השנים 1997-2008. בתחילה הודה טייטל גם ברצח בברנוער בתל אביב חודשיים לפני מעצרו, וכן פרסם כרוזים בנושא הנושאים את כינויו, "הדוב השחור", אך המשטרה מצאה שגרסתו לא מתאימה לממצאים בשטח. דינו נגזר לשני מאסרי עולם ושלושים שנות מאסר. ערעורו נדחה על ידי בית המשפט העליון.

19. רצח מוחמד אבו ח'דיר (1 הרוג ערבי)

ב-2 ביולי 2014 חטפו שלושה יהודים את מוחמד אבוח'דיר, נער ערבי תושב שועפאט שבמזרח ירושלים, ורצחו אותו, כנקמה על חטיפה ורצח שלושה נערים יהודים בידי פעילי חמאס. גופת הנער נמצאה כשהיא חרוכה בחלקת יער ליד שכונת הר נוף בירושלים. הנאשם העיקרי, יוסף חיים בן דוד, הורשע בחטיפה ורצח ונגזרו עליו מאסר עולם ו-20 שנים נוספות בכלא. עוד קודם לכן הרשיע בית המשפט שני קטינים ברצח וגזר מאסר עולם על אחד מהם ו-21 שנות מאסר על השני.

20. הפיגוע בכפר דומא (3 הרוגים ערבים)

ב-31 ביולי 2015 נזרקו בקבוקי תבערה לתוך ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא. על קירות הבית רוססו הכתובות "נקמה", "יחי המלך המשיח", ועוד. בשריפה שהתחוללה נספו הורי המשפחה ותינוקם עלי. במהלך חודש נובמבר 2015 עצרו המשטרה והשב"כ יהודים החשודים בביצוע המעשה. במאי 2020 הורשע אחד מהם, עמירם בן אוליאל, בשלוש עבירות רצח, בשתי עבירות של ניסיון רצח, בשתי עבירות הצתה ובקשירת קשר לפשע ממניע גזעני. השופטים הגדירו זאת כ"מעשה טרור", אך הוא זוכה מחברות בארגון טרור.

(טרור יהודי בישראל)

https://he.wikipedia.org/wiki/טרור_יהודי_בישראל

סה"כ הטרור היהודי: 95 הרוגים ערבים

ברור שכל אדם הוא עולם ומלואו, וכל רצח הוא נורא ואיום, אבל בפרספקטיבה היסטורית במלחמות בין עמים או בין חברות אתניות זה מספר זעום עד תימהון, ובמיוחד על קרע הטרור הערבי-מוסלמי שהביא למספר עצום של נרצחים יהודים.

(כאן יקצר המצע לפרט, אבל המתעניין יוכל לספור את מספר הרוגי הטרור הערבי)

https://www.hamichlol.org.il/טרור_פלסטיני#התפלגות_הנרצחים_בפיגועי_טרור_ערבי_לפי_שנים

זה עוד יותר מדהים על רקע מקומות אחרים. ניקח לדוגמה את ניו-זילנד השקטה (אליה מאיימים לרדת הרופאים הדמוקרטים) שמעולם לא היתה נתונה במלחמה עם הטרור הערבי-מוסלמי, או סבלה ממנו, והנה דווקא שם קם אדם ורוצח 51 מתפללים במסגד. כמעט כפול ממיספר הערבים שרצח בחברון ברוך גולדשטיין שר"י.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/הירי_במסגד_בכרייסטצ'רץ'

ניקח לשם השוואה נוספת את קורבנות "הצרות"(The Trouble) בצפון אירלנד.

מה כבר ההבדל בין האנגלים לאירים בצפון אירלנד? שני הצדדים מדברים באותה שפה –אנגלית. שני הצדדים בעלי דת אחת משותפת – הנצרות. שני הצדדים מאמינים באל יהודי אחד –ישו. שני הצדדים מאמינים בקדוש לאומי אחד – האנגלי סנט פטריק. ההבדל היחידי הוא שצד אחד, הקתולים, מאמינים שהאפיפיור הוא ממלא מקומו של פטרוס שהוא ממלא מקומו של ישו, והצד השני הפרוטסטנטי לא מאמין בזה. הבדל טיפשי. ולמרות זאת הטרור בין שני הצדדים הביא במשך 30 שנה ל-2057 הרוגים קתולים תומכי הרפובליקה, ו-1010 קורבנות היוניניסטים תומכי ההישארות באנגליה. איפה הם ואיפה הטרור היהודי?

https://he.m.wikipedia.org/wiki/הסכסוך_בצפון_אירלנד

נשווה למשל לצרפתים שערכו טבח במפגינים אלג'ירים בפריז במהלך המלחמה עם אלג'יריה בו נהרגו מאות אנשים.

https://he.wikipedia.org/wiki/הטבח_בפריז_(1961)

ואני לא מזכיר את הרציחות אותם ביצעו הצרפתים באלג'יריה עצמה.

לסיכום שני דברים:

1. החברה הישראלית כולל תושבי יו"ש וכולל נערי הגבעות מפגינה עוצמה מוסרית גבוהה ללא שיעור מכל חברה אחרת בעולם בעמידה מול טרור – באי-הגבה לו בטרור נגדי.

2. הטרוריסטים היהודים זכו להקלות רבות בעונש, (בחלקן בגין שחרור הרוצחים הערבים). הכלל הוא שצריך להיות שוויון. כל טרוריסט בין אם הוא יהודי, ובין אם הוא ערבי שנידון על רצח וקיבל מאסר עולם חייב לרצות את עונשו עד תום. בין אם הוא יגאל עמיר, או סמיר קונטר.

אנא ביידן, הושיע נא! אנא ביידן הצליחה נא!

נכדתו של שמעון פרסקי-פרס – מיכל (מיקה) פרסקי-פרס-ולדן-אלמוג, שהתפארה בזמנו: "השתמטתי מהצבא כי רציתי לנסוע לניו יורק"

https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-617577

פנתה לביידן וטענה: אלו 10 הסיבות לא להזמין את נתניהו לוושינגטון: "הדבר היחיד שנתניהו רוצה הוא תמונה שלו עם הנשיא ביידן," טענה מיקה פרסקי-פרס-ולדן-אלמוג. "ללא קשר למה שייאמר בפגישה הוא ינפנף בתמונה ויגיד לעולם: 'רואים, אין לנו שום בעייה עם ארה"ב'." אלמוג סבורה בנוסף כי "ללא גורם מרסן נתניהו ימשיך לדהור קדימה עם ההפיכה המשפטית."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806315&forum=scoops1

ראש השב"כ לשעבר עמיחי הירש-איילון, וראש לשכת אהוד ברוג-ברק, עו"ד גלעד שר פירסמו טור באנגלית יחד עם היזם אורני פטרושקה, שקורא לממשל ביידן להתערב בצעדי הממשלה בישראל, בדגש על המהפכה המשפטית. "ישראל על סף דיקטטורה, אנחנו צריכים להילחם על חרותנו, אבל לא יכולים לבד," כתבו.

"ישראל נמצאת על סף דיקטטורה," כתבו השלושה בטור חריף באתר החדשות הפוליטי "The Hill", שפונה לחוגים הפוליטיים של וושינגטון. "אנחנו צריכים להילחם על חרותנו ועתידה של ישראל אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת לבד. אנחנו צריכים להשתמש בעזרה מהחברים שלנו, בראש ובראשונה ארצות הברית. הנשיא ג'ו ביידן, שאוהב בבירור את ישראל, צריך להראות אהבה קשה הפעם."

ומהי אותה אהבה קשה? השלושה ציינו בטורם כי הלחץ האמריקני צריך להיות דומה למה שנעשה בזמנו עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. "אנחנו זוכרים פגישה עם דה קלרק, מנהיג דרום אפריקה לשעבר, שהסביר מה גרם לו להפנות עורף לאפרטהייד. הוא אמר שזה השילוב של לחץ בינלאומי עם המרד מבפנים. למרות ההבדלים בין שני המקרים, אנו חוששים שזה יצטרך לקרות גם בישראל," כתבו. לדבריהם, "הישראלים, ונתניהו בפרט, צריכים ללמוד את ההשלכות של יציאה לדרך החורגת באופן דרמטי מהערכים שחלקנו עם ארה"ב, וממשל ביידן צריך להבהיר זאת בצורה ברורה. כך גם חברי קונגרס צריכים לעשות." הם הוסיפו כי "כדי לנהל מערכת יחסים מיוחדת המבוססת על ערכים משותפים, אתה צריך למעשה לחלוק ערכים."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806208&forum=scoops1

המצחיק הוא שהם טוענים שהם נלחמים נגד המשיחיים. עם תומכים כאלו כמעט לא צריך אויבים.

רקטור אוניברסיטת חיפה גור בלינדמן-אלראי:

"תומכי נתניהו כבר לא אחיי"

רקטור אוניברסיטת חיפה, פרופסור גור בלינדמן-אלרואי, אמר ל"ניו יורק טיימס" בהקשר המהפכה המשפטית, כי "הישראלים שתומכים בנתניהו, המשיחיים והחרדים, הם לא חלק מהחברה שלי. הם כבר לא האחים שלי." לדברי פרופ' אלרואי, "הסולידריות בישראל כבר לא קיימת יותר."

אלרואי בן ה-55, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי רוב הישראלים הסכימו בעבר על "הסיפור הגדול של מה זה אומר להיות בנקודה המאוד הקטנה הזו במזרח התיכון." לדבריו, החוק לביטול עילת הסבירות סיים את הסיפור המשותף הזה, מכיוון שהוא הראה שלממשלה ולאופוזיציה יש חזונות שאינם תואמים בנוגע לדמוקרטיה הישראלית. בלינדמן-אלראי הוא ההיסטוריון של היישוב היהודי בארץ ישראל, ועד לפני כשבוע רב סרן במילואים. בשנים האחרונות הוא איתר במסגרת שירות מילואים ביחידה לאיתור נעדרים (אית"ן) את מקום קבורתם של שישה מנעדרי תש"ח. כשהודיע על הפסקת ההתנדבות, הוא ציין כי העברת החוק לביטול עילת הסבירות הובילה אותו לעשות זאת. "יותר מכול, הפעילות של היחידה לאיתור נעדרים, שבה לא הפסקנו לחפש מה עלה בגורל הנעדרים, גם עשרות שנים לאחר מותם וכל זאת כדי להביאם לקבר ישראל, היתה עבורי הדוגמא והמופת לאחדות הגורל של העם בישראל ולחוזה בין האזרחים והמדינה," ציין אלרואי בשבוע שעבר. "חוזה זה נשבר כעת בידי ממשלת ישראל, שמובילה חקיקה חד צדדית שפוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי בישראל. כמו רבים אחרים מחבריי ואחיי מתנדבי המילואים, אינני יכול עוד להמשיך ולשרת ממשלה שהופכת את ישראל למדינה שאינה דמוקרטית."

https://www.ynet.co.il/news/article/hko11viqi2

יש לציין כי ההודעה של בלינדמן-אלראי כלל אינה מפתיעה. זה שנים שאוניברסיטת חיפה משמשת כר פורה ל"אחים המוסלמים", אז כמובן שהיהודים כבר אינם יותר אחים. באופן אישי אני בכלל לא מבין את המושג אחים. אני בן העם היהודי ויש לי אחווה ואחריות והזדהות ראשית כל עם בני עמי. אחווה זו סולידריות. המונח "אחים" אינו במקום.

הטרור הערבי-מוסלמי נגד יהודים – הפרוטקשין

למרות גסותו האישית ואישיותו, אי אפשר שלא לומר יישר כוח לח"כ אלמוג כהן שבזכותו עבר חוק הפרוטקשן עבר באופן סופי: החוק כולל עונש מינימום, חילוט רכושו של העבריין, וחזקה משפטית. חוק הפרוטקשן של ח״כ אלמוג כהן עבר באופן סופי במליאה וייכנס לספר-החוקים של מדינת ישראל. החוק יקנה לרשויות-האכיפה כלים משמעותיים שכוללים: עונשי מינימום, חילוט רכושו של העבריין וחזקה משפטית.

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806166&forum=scoops1

זו תחילת הדרך למשילות ולניצחון על הטרור הערבי-מוסלמי נגד אנשי עסקים יהודיים. נותר רק לשנס מותנים ולחוקק חוקים שימנעו את הטרור הערבי-מוסלמי נגד החקלאים היהודים.

ח"כ אלעזר שטרן, נלך עתה כצאן לטבח!

במחווה חנופה לדיקטטור מפלגתו, יאיר למפל-לפיד, הכריז ח''כ אלעזר שטרן: "אני גאה באנשים שהודיעו על אי-התייצבות לצה"ל."

https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=806095&forum=scoops1

נלך כולנו כצאן לטבח! – בעת ההתנתקות ראה הצבוע שטרן בסרבנות סכנה קיומית ויצא נגדה. הוא אף ביקש להטביע אות קין לכל סרבן.

https://www.ynet.co.il/article/3320736

אבל מה לא עושים היום למען המנהיג, שלא יקרה לו חלילה כמקרה עופר שלח...

נעמן כהן