משה גרנות שואל ובצדק רב: "הממונה על המשטרה הוא טרוריסט, אוהד כהנא וברוך גולדשטיין – זה סביר? מורשע בדין, שישב בכלא, וחזר לסורו שאמור להיות מופקד על קופת המדינה – זה סביר? שטרוריסט, ויעד לשב"כ, שמציע לשרוף את כל חוורה – שיהיה ממונה על אוצר המדינה – זה סביר?" ("חדשות בן עזר", 1872).
מלבד המשפט שאיתמר חאנן-בן-גביר הוא "מורשע בדין, שישב בכלא," שאינו אמת (אני מציע לגרנות להתנצל עליו, ולאהוד בן עזר העורך לפרסם את ההתנצלות כי איתמר חאנן-בן-גביר התמחה בתביעות דיבה והרוויח מהן כבר הון עתק), משה גרנות צודק לחלוטין. זה אכן בהחלט לא סביר. אבל נשאלת השאלה מהו סביר? ומהי סבירות? ובעיקר מי קובע מה סביר, או לא סביר?
[אהוד: אני מתנצל. הוטעיתי. סמכתי על בקיאותו של גרנות, ודומני שהתכוון למישהו אחר].
לרומנים למשל היה סביר לרצוח בעצמם מיוזמתם (בלי קשר לגרמנים) כחצי מיליון יהודים ברומניה, בבסרביה ובאודסה. האם גם ליהודים זה היה סביר?
לרומנים היה למשל סביר שהיהודים הם עבדים שצריך לקנות את שחרורם בכסף רב. (עוד לפני צ'אוצ'סקו וכמובן בזמנו) האם גם לנו זה נראה סביר?
(ממשלת ישראל שילמה כידוע הון רב בעד שחרורו מבית עבדים של משה גרנות. עסקה שאגב השתלמה מאה שערים).
https://www.hamichlol.org.il/פדיון_יהודי_רומניה
אם טייסים אומרים שינטשו את משמרתם ומצידם שנלך כולנו כצאן לטבח, האם זה סביר? או לא סביר?
אם רופאים אומרים כי יירדו מהארץ, ולא יטפלו בחולים ולא יתגייסו למילואים לטפל בחיילים פצועים ומצידם שכולם ימותו. האם זה סביר? או לא סביר? השאלה סביר בעיני מי?
כבר לימדנו רבנו, הרבי מליבוביטש זצ"ל, (פרופסור ישעינו ליבוביץ') כי כל הערכים הם סובייקטיביים ויחסיים, ואין רציונליזציה של ערכים. טרומפלדור אמר "טוב למות בעד ארצנו," וברדיו אומרים: "קוקה קולה זה טוב." אז מה יותר טוב למות בעד ארצנו או קוקה קולה? (מסתבר היום שקולה עם אספרטיים יש בו גם סכנה למות). מה יחליט האדם הסביר, למות בעד ארצנו, או להפקיר אותה תמורת קוקה קולה? כל אדם קובע לעצמו את ערכיו, מה שבשביל אחד הוא טוב בשביל השני רע. מה שבשביל אחד צדק בשביל השני עוול וכו', כך גם מה שבשביל "אדם סביר" אחד, נראה סביר, בשביל "אדם סביר" שני נראה לא סביר.
בקרוב יצויין מועד חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים, ומי לא ישכח את ההערכה של חטיבת המחקר של אגף המודיעין של צה"ל, יממה לפני פתיחת מלחמת יום הכיפורים (מיום ה-5 באוקטובר 1973), לפיה "הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש הלחימה היא נמוכה."
בפסיקות רבות של בג"צ נגד החלטות הממשלה ע"פ עילת הסבירות לא ברור כלל שמה שמגדירים השופטים "סבירות" עולה על מה שמגדירה הרשות המבצעת "סבירות". הנה קראו את הדוגמאות:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/638307/
מכל מקום זה הזמן להזכיר את דבריה החשובים של פרופסור רות גביזון שהשופט אהרון בריק-ברק סירב למנותה לבית המשפט העליון כי לטענתו יש לה אג'נדה...

רות גביזון – בדמוקרטיה אסור שבית המשפט יקבע מה זה טוב
רות גביזון: "ברק (השופט אהרון בריק-ברק) חושב שהשאלה הכי חשובה היא מה טוב? ומי שיחליט הוא בית המשפט. אני לא רוצה שהשאלה מה טוב תוכרע בבית משפט, ואני גם לא רוצה שהיא תוכרע בלשכה של פילוסופים. אני לא רוצה שההחלטה מה זה טוב תוכרע בשום מקום שבו מה שמכתיב אותה זה "תבונה" כללית אוניברסלית. אני רוצה שבדמוקרטיה שלי בחברה שלי ייקחו בחשבון את כל האנשים והדרך היחידה שאני מכירה היא לקיים בחירות חופשיות. אי אפשר להעביר זאת לבית המשפט.
"בית המשפט העליון איננו קשור אל הציבור, הוא קורא את מה שאומר הציבור לפי מה שהוא חושב, הוא קורא את מה שטוב לפי מה שהוא חושב. אני לא מאמינה שכל החוכמה נמצאת בידי בית המשפט העליון. אני תמיד הייתי יותר קרובה לערכים של בית המשפט העליון מפני שלערכים של חלק מהכוכולות הפוליטיים שמככבים בחברה הישראלית. זה לא מפריע לי לרגע להיות בטוחה שאסור באיסור חמור במשטר דמוקרטי שמגביל את הכוח להעביר את הכוח להחליט בשאלות אידיאולוגיות הכי חמורות של מדינת ישראל כמו האם היא צריכה להגיד ולעמוד מאחורי זה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי וכו' וכו' וכו'. השאלה הזו איננה שאלה משפטית אסור שהיא תיקבע ותיחתך בבית המשפט, חיוני שהיא תמשיך להיות בוויכוח סוער. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, ותיקים וחדשים, כל זה הוא דבר שאנחנו מאיימים עליו אנחנו מקבלים שהדרך הטובה להחליט החלטות היא מפני שהשופטים יותר נחמדים יותר הגונים, ופחות אינטרסנטים וכוחניים מהפוליטיקאים שלנו. ומאלה שבוחרים אותם. אני בעד של העם על ידי העם למען העם. בלי להוציא את העם. העם, העם יחליט!"
https://www.youtube.com/watch?v=TbogrCEn430
הנה מי שרוצה להעמיק: "רות גביזון – זכויות האדם והדמוקרטיה רקע רעיוני":
https://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/demokratia/zhuyot-2.htm
בדיוק כפי שאסור שמועצת גדולי התורה (האשכנזית) או מועצת חכמי התורה (הספרדית) יקבעו ערכים לכולם, כך גם אסור שמועצת פילוסופים של האוניברסיטאות תחליט (כמו המלך הפילוסוף של אפלטון, או לפי "ברצון הכללי" של רוסו), או בית המשפט יחליט. רק העם יחליט בבחירות חופשיות מהו סביר. כמובן בהנחה שתמיד תהיינה בחירות חופשיות.

מה לעשות?
דיאגנוזה יש. מה עם הפרוגנוזה?
פרופ' זיוה שמיר: "בנימין נתניהו, נבחרת לנהל את המדינה, ולא לשנות את צביונה מן הקצה אל הקצה. לפני הבחירות דיברת על הורדת יוקר המחייה, ולא על ביצוע 'רפורמה'. אילו ידעו מצביעיך מה יחוללו כאן שליחיך, יריב לוין ושמחה רוטמן. (אנשים תאבי שלטון אך חסרי כישורים שלטוניים), ספק אם היו מצביעים בעבור מפלגתך. כרגע אתה היחיד שיכול להוציא את העם מן המדמנה. קום והַראה את יכולתך להחזיר את השפיות לעם ולמדינה." ("חדשות בן עזר", 1871).
פרופסור זיווה גרבורג-שמיר אינה מדייקת. לפני הבחירות בהחלט דובר בתעמולת הבחירות של הליכוד גם על תוכנית לרפורמה משפטית:
https://www.facebook.com/Netanyahu/videos/ראיונות-במהלך-מערכת-הבחירות-על-הנושא-המשפטי-והתקשורת-משקרת-הליכוד-לא-דיבר-על-הרפ/899580711484018/
ולא רק בליכוד דובר על רפורמה משפטית, גם יאיר למפל-לפיד, גדעון משה זריצ'נסקי-סער, וציפורה מלכה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר תמכו ברפורמה משפטית:
https://www.now14.co.il/אתם-תופתעו-זה-מה-שחשבו-חלק-ממתנגדי-הרפו/
גדעון משה זריצ'נסקי-סער אף שם את הרפורמה המשפטית במצע מפלגתו: (מחק רק עכשיו מספר הפנים שלו).
https://www.srugim.co.il/522789-נתניהו-הזניח-את-מערכת-המשפט-כך-נתקן-או
אבל נניח לזה. פרופסור זיווה גרבורג-שמיר כותבת לבנימין מיליקובסקי-נתניהו: "קום והַראה את יכולתך להחזיר את השפיות לעם ולמדינה!"
אז? כלומר???
למרבה הצער היא אינה אומרת – מה עליו לעשות כדי להחזיר את השפיות לעם?
מן הסתם את מחלות הנפש הקולקטיביות "ביביפיליה", "ביביפוביה", ו"טאנאטוס", קשה יהיה לרפא, אבל ניתן להוריד אולי את הסימפטומים האקוטיים של המחלות הללו. מן הסתם גם ויתור על המשך חקיקת הרפורמה, שכלל אינה אפשרית יותר – לא תרצה את מחנה הביביפובים הרל"בים והם ייתלו באין ספור אמתלות אחרות גם לאחר ירידתו של נתניהו מהבמה, אבל כדי להוריד את הסימפטומים האקוטיים על נתניהו להצהיר כי במצב הנוכחי, מכיוון שאינו יכול להעביר את חוקי הרפורמה, הוא דוחה אותם למשך שנה בתקווה למציאת פתרון בהסכמה, ובינתיים יתרכז בכל שאר הבעיות. הצהרה כזו לא תפתור את הבעייה אבל אולי קצת תקהה אותה.
והנה גם הסיעות החרדיות דורשות להקפיא את הרפורמה במערכת המשפט ללא הגבלת זמן ושהמשכה ייעשה רק בהסכמה רחבה גם במחיר שיריב לוין יתפטר מתפקידו:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807853&forum=scoops1
בנימין מיליקובסקי-נתניהו, קפוץ על זה. אל תחמיץ את ההזדמנות!

תבוטל מיד ההפרדה המיגדרית בשירותים ובמלתחות בחוף הים!
"אהוד: מתי יפסול בג"צ את האפלייה הגזענית, המיגדרית והבלתי-שיוויונית – שקיימת בהפרדה בין נשים לגברים בבתי הכנסת ובמסגדים בישראל?" ("חדשות בן עזר", 1872)
אהוד בן עזר שכח להוסיף את השאלה הלא פחות חשובה: מתי יפסול בג"צ את האפלייה הגזענית, המיגדרית והבלתי-שיוויונית – שקיימת בהפרדה בשירותים ובמלתחות בחוף הים בין נשים לגברים?
הרי ללא ההפרדה הגזענית המגדרית והבלתי שיוויונית הזו לא היו צריכים "המציצים" גוטה, דוידקה, ואלטמן הקטן להציץ לנשים במלתחות, הם פשוט יכלו להסתכל ולראות בלי מאמץ.

תמצית האווילות הישראלית האנטי ציונית
במבצע נועז חולצו הישראלים שהיו לכודים בגונדר בין הצדדים הלוחמים באתיופיה. בנוסף לישראלים הועלו לארץ גם אתיופים נוצרים התובעים להיכנס לארץ כדי להתאחד עם קרוביהם האתיופים הנוצרים. (ודוק: לא מדובר בפלשמורה היהודים שהתנצרו, אלא באתיופים נוצרים מתמיד) במיוחד היום כשמדובר על חזרה לערכי מגילת העצמאות עצם המעשה הזה סותר את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מדינת הלאום של העם היהודי.
זה שנים שבאתיופיה אין כלל יהודים זכאי עלייה לפי חוק השבות (כולל חוק הנכד) יש רק קרובי משפחה של מהגרים נוצרים שעלו עם היהודים. לכן כניסתם היא רק לפי חוק הכניסה לישראל. לכל אתיופי נוצרי או מוסלמי שעלה לארץ יש קרובים באתיופיה והוא דורש איחוד משפחות, ואלו שעולים מבקשים עבורם איחוד משפחות. זהו תהליך שאין לו סוף. ודוק: באתיופיה יש 126 מיליון תושבים.
אם ישראל אינה רוצה להיהפך למדינה אתיופית (לא יהודית) ולהישאר מדינה יהודית ודמוקרטית יש להפסיק מיד את הגירת האתיופים לארץ. מה גם שהאתיופים היהודים שעלו לארץ מתתנגדים להמשך עלייתם של הלא יהודים.
("המהגרים החדשים: האתיופים ש"תופסים טרמפ" על מחנות הממתינים):
https://www.ynet.co.il/judaism/article/s1e7gda0k

עמירם לוין מכחיש שואה וגם פושע מלחמה
אלוף פיקוד הצפון לשעבר, עמירם לוין הכריז: "בממשלה יש ח"כים שבאו מיו"ש ולא יודעים מה זו דמוקרטיה. 57 שנים של אפרטהייד מוחלט. צה"ל עומד מהצד ומתחיל להיות שותף בפשעי מלחמה. תסתובב בחברון ותראה רחובות שערבים לא יכולים להסתובב שם, בדיוק כמו מה שקרה בגרמניה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807564&forum=scoops1
עמירם לוין הוא עוד דוגמה חיה למחלה הטָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס. בחברון יש רחוב אחד הסגור לערבים מטעמי ביטחון וחשש מרוצחים ערבים, אבל לכל שאר 1500 הרחובות בחברון אסור ליהודי להיכנס. כן, כמו שקרה בגרמניה.
אי אפשר שלא להגדיר את עמירם לוין כמכחיש שואה. והחמור מכל. האשמת לוין את חיילי צה"ל כפושעי מלחמה, תנוצל מעכשיו ע"י שונאי ישראל בכל מקום, ותהווה סכנה גדולה יותר מהסכנה המדומה של העמדת חיילי לצה"ל לדין כפושעי מלחמה כתוצאה מהרפורמה המשפטית, מכיוון שהאמירה השקרית והמטופשת של לוין שתזכה מיידית לתהודה כתנא דמסייע למאשימים וכהודאה באשמה. בכל מקרה עמירם לוין מהווה סכנה בראש וראשונה לעצמו שכן הוא עלול להיות הראשון שיועמד לדין כפושע מלחמה שכבר הודה באשמתו. אין תימה אפוא שבעיתון אלג'זירה הופיעה הכותרת: "בכיר לשעבר במוסד (עמירם לוין): הצבא הישראלי מבצע פשעי מלחמה בגדה..."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807672&forum=scoops1
לא נותר אלא לתמוה אם זו התוצאה של החינוך שקיבל לוין ב"מוסד החינוכי" של קיבוץ השומר הצעיר?

חגי דגן חוזר ככלב לבית בברלין בירת הרייך
חגי דגן (מישהו יודע את שמו הגרמני המקורי?), יליד קיבוץ עין המפרץ, חניך המוסד החינוכי של "השומר הצעיר" נעמן, מרצה ליהדות ומחשבת ישראל במכללת ספיר, רוצה ליחצ"ן ולמכור את ספרו "צפונה – המסע של קרליה" (הוצאת פטל), העוסק בקורותיה של כלבת האסקי הבוחרת לעזוב את הקיבוץ המאובק בנגב ולמצוא את שורשיה האמיתיים בחבל הארץ שעל שמו היא נקראת, בחלקה המערבי של רוסיה, סמוך לגבול פינלנד. דגן מקדיש את ספרו לכלב נמרץ שגדל באחד מיישובי גוש קטיף ונעזב עם הפינוי, וזכה לבית חם בדירה בברלין.
"קרליה" הוא ספר המיועד לבני נוער, אבל אם ב"איה פלוטו" הכלב פלוטו אוהב את קיבוץ מגידו ורואה בו בית, כאן הכלב (כולל אביו הרוחני) שונאים את הקיבוץ ואת הארץ, ויורדים לברלין בירת דויטשלנד שהיא היא הבית הנכסף. כמו הרופאים בקבוצות הווטסאפ שתרים אחר רילוקיישן בעקבות איומי ההפיכה המשטרית, גם הכלבה גיבורת הספר מחליטה להפנות גב להגשמה הציונית ולרדת מהארץ. בדרכה לצפון הרחוק, אחרי שברחה מליברמן, הבעלים הטיפש והאכזרי שלה בקיבוץ. "לא הצליח לנו הדבר הזה, ציונות," קובע דגן, "מה שבעוכרינו זה מאות שנים של מורשת יהודית בדלנית עם שנאת זרים ופחד מזרים."
(רונן טל, "הסופר חגי דגן: 'לא הצליח לנו הדבר הזה, ציונות'," "אל-ארצ'י", 13.8.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2023-08-13/ty-article-magazine/.premium/00000189-def1-d0f3-a7ab-ffff8ed20000
ניתוח אווילי. הרי הערבים הם הם המכריזים בגלוי (בניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכנית ההשמדה), כי מטרתם היא רצח כל היהודים (אמנת החמאס סעיף 7) מכאן "שנאת הזרים והפחד מזרים." ללא קיום אויבים בגולה, ברור שהיהדות היתה אחרת. כפי שללא קיום אויבים בישראל התרבות הישראלית היתה שונה. בעצם בדגן עצמו יש שנאת זרים (הערבים) ופחד מהם, נראה איך יסתדר איתם (עם הערבים) בברלין? אבל העיקר הוא השפלות של אדם הכופה את הגרמנים לקבל אותו למרות שנאתם אליו. ולהוכיח ע"י זה את התיזה של היטלר שהיהודים הם חסרי חוט שדרה לאומי הנטפלים כפרזיטים לפולק הגרמני מטעמים כלכליים.
אין כמו אותה סצינה מפורסמת של השאלה הקלאסית של גרמני מברלין לישראלי יורד: "למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו 6 מיליון יהודים? אצלכם הכול בגלל הכסף."
https://www.youtube.com/watch?v=m3HIddl-xZU&feature=emb_title
דגן, היהודי הנודד - "האחשוורוש", אכן הוכיח את התיזה של היטלר.

דאבור הוא ערבי כמונו,
גם הוא חולם שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים
הסערה סביב המשחק בין אל וויחדאת "הפלסטינית" לשבאב אל אהלי של החלוץ נמשכת. בירדן צודדו בהחלטה של הקבוצה הירדנית לא להחרים את המשחק: "דאבור מחזיק באזרחות ישראלית בניגוד לרצונו." גם אחמד טיבי שלח מסר: "הוא חלק מהמציאות העגומה של ערביי 48'." סביב משחק הכדורגל בין קבוצת הכדורגל העבר-ירדנית אל-וויחדאת, לקבוצת הכדורגל האמיראתית שבאב אל אהלי, קיימת סערה. שתי הקבוצות מתוכננות להיפגש במסגרת גביע אסיה, ואוהדים רבים של אל וויחדאת העבר-ירדנית המזוהה עם הפלסטינים בירדן, קראו לקבוצה להחרים את המשחק כדי לא להיפגש עם דאבור בעל האזרחות הישראלית, מפני שלטענתם תעניק לגיטימציה ל"הלבנת הפשעים של מדינת ישראל." אל וויחדאת התלבטה במשך תקופה ארוכה האם להיעתר לתחינותיהם של האוהדים ולא להופיע למשחק, אולם בסופו של דבר החליטה להשתתף בו כמתוכנן. עדיין לא ברור כיצד שחקניה יקבלו את דאבור, שמבחינתם עצם העובדה ששיחק בנבחרת ישראל וייצג את מדינת ישראל, הופכים אותו לדמות בעייתית.
באתר הלבנוני "Sarahanews" פורסם טור דעה המצודד בהחלטת אל וויחדאת להשתתף במשחק. "כולנו נרתעים מהיישות הציונית ומכחישים כל קשר אליה. אבל מונס דאבור הוא עדיין פלסטיני, נצר למשפחת פטריוטית ושורשית. כמו פלסטינים רבים שחיים בישראל, הוא מחזיק באזרחות ישראלית בניגוד לרצונו. כמו כל הערבים שחיים בישראל ונאלצים לחיות ולעבוד שם, אסור בשום פנים ואופן לתייג אותו עם משטר הכיבוש הישראלי," כתב הפוביליציסט ד"ר מוחמד אל בכר. "הערבים-ישראלים נמצאים גם בכנסת ישראל, ופועלים ממנה בצורה הירואית נגד הכיבוש. האם אפשר להאשים גם אנשים כמו אחמד טיבי בנורמליזציה של הכיבוש? אלפי פלסטינים עובדים בישראל, חלקם אפילו מגיעים לשם מהגדה המערבית או מרצועת עזה. האם זה הופך את כולם לבוגדים? זוהי מציאות החיים שנכפתה עליהם."
הכותב הוסיף: "מונס דאבור שיחק בישראל, ולאחר מכן רשם קריירה מרשימה ברחבי אירופה. הוא נזרק מנבחרת ישראל רק משום שהביע התנגדות לכיבוש בירושלים ובמסגד אל אקצה. נחטא חטא עצום כלפי בני עמנו אם נתייחס לערביי 48' שחיים בישראל, בתור נציגים של היהודים הכובשים. כששחקני אל וויחדאת יעלו לכר הדשא ויפגשו את דאבור, יש לי רק בקשה אחת אליהם: תלחצו לו יד, חבקו אותו. תתעניינו בתחושות של ערבים כמוהו, שנאלצים לחיות בישראל. קבלו אותו כאחד מאיתנו. הוא פלסטיני. הוא לא יהודי, ומעולם לא היה. הוא ערבי כמונו, שחולם על היום בו הישות הציונית תגיע לסופה."
גם חבר הכנסת אחמד טיבי (שגם הוא רוצה שמדינת ישראל תיעלם) התייחס לנושא ופירסם סרטון בערבית שנועד לאוהדי אל וויחדאת. בסרטון התייחס טיבי אל דאבור בתור מי שמייצג את הקשיים של ערביי ישראל. "מונס הוא חלק מהמציאות הקשה שחיים ערביי 48' בישראל. הוא שחקן מצוין ואיש נהדר, שביקר עשרות פעמים במסגד אל אקצה ונמנע מלייצג את נבחרת ישראל אחרי שכתב פסוק מהקוראן וקיבל תגובות איומות," אמר טיבי.
טיבי הוסיף: "אנחנו, ערביי ישראל, חיים ממילא בקונפליקט פנימי תמידי. אל תהפכו את חיינו לקשים עוד יותר."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807606&forum=scoops1
נאחל לדאבור שיחיה בעושר ובאושר באמירות, ולטיבי שילך אחריו.

ההימור הכושל של רוגל אלפר
רוגל אלפר, הכותב בעיתון הערבי בעברית "אל-ארצ'י", עשה הימור כושל. וכך הוא מתאר אותו: "בימים האחרונים אני מרבה להיזכר בשיחה שהיתה לי במרץ עם קולגה. "ניצחנו," אמרנו זה לזו. את ניצחוננו ייחסנו לטייסים. בזכות איומיהם להפסיק להתנדב לא תהיה לנתניהו ברירה אלא לגנוז את ההפיכה המשטרית. היינו סמוכים ובטוחים שנתניהו נותר ראש ממשלה כשיר ושהבין שהטייסים כופפו את ידו. שהרי בלעדיהם לא יוכל לתקוף באיראן ולא יוכל להגן על המדינה מפני אויביה. והנחנו שנתניהו לא ירצה להיות חתום על קטסטרופה צבאית בנוסח מלחמת יום הכיפורים. מצב רוחנו היה מרומם והרשינו לעצמנו להתבדח גם על הכרת התודה הבלתי צפויה שאנו חשים לטייסים שאף מרבים לבצע מדיניות שאיננה מקובלת עלינו, שכוללת גלישה לפשעי מלחמה בעזה התברר שברגע האמת התייצבו גיבורי מאמרו של גדעון לוי בימי "צוק איתן", "הרעים לטיס", לצד הדמוקרטיה (ליהודים בלבד, אבל גם זה משהו, אמרנו). הטייסים הכניעו את ביבי, זו היתה התחושה. לא תהיה מהפכה משטרית, סיכמנו בבטחה.
"טעינו. הניצחון היה מדומה. אנשי חיל האוויר שהודיעו כי יפסיקו להתנדב למילואים אם תימשך חקיקת ההפיכה המשטרית עשו זאת על סמך ההנחה שנתניהו איננו מטורף. נגרר, חלש, מנסה למלט את עצמו ממשפטו, שקרן פתולוגי – אבל כשיר מבחינה מנטלית לקבל החלטות לאומיות גורליות. מחאת הטייסים התבססה על ההנחה שנתניהו רציונלי.
"מעטים מאוד צפו שנתניהו יניח לכשירות חיל האוויר להיפגע בעוצמה שנחשפת בימים אלו, ושעוד צפויה להחמיר בספטמבר. שהרי זו התאבדות. ההסתמכות על כשירותו מתגלה כטעות פטאלית." (רוגל אלפר, "הימרנו על כשירות נתניהו. טעינו", "אל ארצ'י", 14 באוגוסט 2023)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-08-14/ty-article-opinion/.premium/00000189-ef08-d8ec-a3bb-ef7b507a0000
הבנתם? "הדמוקרט" אלפר, מייחל שממשלה חוקית שנבחרה בבחירות חופשיות ודמוקרטיות תיכנע לחיל האוויר בדיוק כפי שחיל האוויר ומפקדו חאפז אל-אסעד תפס את השלטון בסוריה. והוא מאוכזב שישראל נשארה עדיין דמוקרטית.

הדיקטטורה הישראלית?
מסתבר שדן גיסין אכן באמת מגדיר את ישראל כדיקטטורה בשלושים שנותיה הראשונות, כאשר היתה שבויה "בידי מפלגה אחת (מפא"י)." ("חדשות בן עזר", 1872). כלומר שלדידו מפא"י תיפקדה כמו המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, ומנהיגיה דוד יוסף גרין-בן-גוריון, משה שרתוק-שרת, לוי שקולניק-אשכול, גולדה מאבוב-מאירסון-מאיר, ויצחק רוביצוב-רבין היו דיקטטורים. עד שהגיע מייצ'סלב בגון-מנחם בגין והפך אותה לדמוקרטיה. בגון-בגין לדידו לא היה דיקטטור אלא דמוקרט, והנה – "בשנים האחרונות, הדמוגרפיה החרדית עברה את המאסה הקריטית. הם כבר לא מיעוט שולי זניח ומתבדל. הניגוד המובנה בין 'יהודית' ל'דמוקרטית' מרים ראשו חדשות לבקרים ולא ניתן להתעלם ממנו כבעבר." ("חדשות בן עזר", 1872).
הלכתי ובדקתי את הדמוגרפיה החרדית מהכנסת הראשונה עד לימינו.
בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949 (לפני העלייה ההמונית של יהודי ערב, ויהודי בריה"מ) קיבלה "החזית הדתית המאוחדת" שכללה את "אגודת ישראל", "המזרחי", ו"הפוה"מ" – 16 מנדטים.
74 שנים מאוחר יותר בכנסת ה-25 קיבלה יהדות התורה (7) הציונות הדתית (7) נעם (1) כלומר סה"כ 15 מנדטים. הפתעה. החרדים למרות הדמוגרפיה, לא עלו אלא ירדו.
אבל בכל זאת יש הבדל והוא עליית המפלגות הדתיות (או נכון יותר המסורתיות) של היהודים הערבים שאינן מייצגות ציבור חרדי, אלא יותר ציבור מסורתי. בעוד בכנסת הראשונה זכתה מפלגת הספרדים והמזרחיים ב-4 מנדטים, והתאחדות התימנים ב-1 מנדט. סה"כ 5 מנדטים. בכנסת ה-25 זכתה ש"ס ב-11 מנדטים, ועוצמה יהודית ב-6 מנדטים. סה"כ 17 מנדטים. זה משנה את התמונה.
בכנסות הראשונות יהודי ערב מצאו עצמם הן במפא"י והן בחרות, וכעת בחזית אחת עם החרדים האשכנזיים.
מה שעוד שינה את התמונה הוא עליית אחוז הערבים בכנסת. בכנסת הראשונה היה רק ערבי אחד ממק"י – תופיק טובי. (היו גם 2 מנדטים מ"הרשימה הדמוקרטית של נצרת", אבל הם היו בובות של מפא"י) היום יש 9 ערבים שיכולים לשנות את הרכב הממשלה.
לסיכום מה ששינה את התמונה זה מחיקת מפא"י, מפ"ם, העבודה ומרץ, לוז היישוב לפני הקמת המדינה, ושינוי המצב בהתאם לשינוי הדמוגרפי, עליית יהודי ערב, והערבים.
נעמן כהן