"מפעל חוקי היסוד הוא מפעל חוקתי מרשים," כותב אהרון בריק-ברק, "אלא שחסר בו מרכיב מרכזי. אין לנו חוק יסוד שיקבע איך לחוקק חוקי יסוד, איזה חוק ראוי שיהיה חוק יסוד, מה מעמדו של חוק יסוד וכיצד ניתן לשנותו. זאת ועוד, לאורך השנים התווספו חוקי יסוד, שונו ובוטלו חוקי יסוד וכל זאת בלי שיהיה מנגנון שמסדיר את דרך חקיקתם. לכן," מסביר בריק-ברק, "עלינו לכונן עכשיו חוק יסוד: החקיקה, שיסדיר את 'כללי המשחק' של המשטר וימנע העמקת הקרע בעם.
"חוק יסוד: החקיקה צריך לקבוע בין השאר שלושה עקרונות: הראשון, כי הכנסת היא האסיפה המכוננת של ישראל, אשר בסמכותה לכונן חוקה; השני, כי החוקה תתבסס על ערכיה של מגילת העצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית. ערכים אלה הם ערכי המורשת והציונות מזה וערכי זכויות האדם ושלטון החוק מזה; היסוד השלישי הוא כי תהיה ביקורת שיפוטית, שתבטיח את היישום של שני עקרונות יסוד אלה.
"על בסיס שלושה עקרונות אלה ייקבעו ההסדרים החוקתיים השונים הדרושים למימושם. למשל, ייקבע כי חוק יסוד (לרבות חוק יסוד: החקיקה) יעבור שלוש קריאות ברוב חברי הכנסת, וקריאה רביעית ברוב של 80 חברי כנסת, באותה הכנסת או בכנסת הבאה; וכלל זה יחול גם על כל תיקון לחוק יסוד. כן ייקבע כי הוראות חוק יסוד: החקיקה גוברות על כל האמור בכל דין לרבות בחוק יסוד אחר. כן ייקבע כי כל חוקי היסוד הקודמים יראו אותם כאילו התקבלו על פי חוק יסוד: החקיקה. ההסדרים החוקתיים יבטיחו את המשכה של הביקורת השיפוטית, את המבנה הקיים של הוועדה לבחירת שופטים ואת שיטת הסניוריטי במינוי נשיא בית המשפט העליון. להסדרים אלה יהא צורך להוסיף הסדרים נוספים העוסקים בסמכויותיהן של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת."
(אהרון ברק, "חוק יסוד: החקיקה הוא הבסיס החסר לנו", "אל-ארצ'י", 18.8.23)
הצעת אהרון בריק-ברק היא ראויה ובהחלט יש לקבל אותה, מלבד מכשלה אחת. לא ניתן יהיה לחוקק חוק יסוד כלשהו ב"יהודית ודמוקרטית" ברוב של 80 חברי כנסת, בהינתן שהוא ינוטרל הן ע"י חברי הכנסת הערבים, והן ע"י חברי הכנסת החרדים. הערבים יטרפדו כל חוק יסוד המכריז על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והחרדים יטרפדו כל חוק ישראל כמדינה דמוקרטית (ליברלית) לכן יש להוריד את מיספר חברי הכנסת הנדרשים לחוקי יסוד ל-70 חברי כנסת ובא לציון גואל.
תמיד נחוצה ביקורת עצמית
יוסף גיסינוביץ-אחימאיר קשוט עצמך תחילה
אני חותם על כל מילה במאמרו של יוסף גיסינוביץ-אחימאיר "על השנאה ומפיציה" ובייחוד דבריו על העבריין המושחת אהוד אולמרט ("חדשות בן עזר", 1873), דא עקא צריך אדם לקשוט עצמו תחילה, ולהתכחש לשנאתו שלו שהוא מפיץ ברבים. לפני שיוסף גיסינוביץ-אחימאיר מבקר (ובצדק) שנאה של אחרים, יקשוט עצמו תחילה, ויתנער מדברי השנאה שלו שאותם הוא מפיץ שנים רבות ש"מורשת רבין היא הרצח של אנשי אלטלנה" (כמובן בלי להזכיר את חיילי צה"ל שנהרגו על ידיהם). אף פעם לא מאוחר. הגיעה העת להתנער מן ההאשמה הבזויה הזו מלאת השנאה. יוסף גיסינוביץ-אחימאיר, אם תתנער ממנה ותתמוך גם בהנצחת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל, תהיי זו תרומתך האישית הגדולה להקטנת השנאה בעם.
סגן מפקד חיל הים תת אלוף עופר דורון: "נלך כצאן לטבח!"
סגן מפקד חיל הים, תת אלוף עופר דורון, הפסיק את שירותו בצה"ל כאשר נימוקו הוא: "ערכיי אינם מאפשרים לי לשרת בצבא של דיקטטורה." (ודוק: "ערכיו" של עופר דורון אינם מאפשרים לו לשרת בצבא של "הדיקטטורה הישראלי" ולכן הוא החליט להפקיר את חייו, חיי ילדיו, הוריו, משפחתו ועמו, בחינת "נלך כצאן לטבח!" ולשרת בכך את הדיקטטורה האיראנית. כי הוא "דמוקרט").
והדבר המגוחך המראה על עוצמת מחלת הטאנאטוס בה הוא לוקה, שהוא עוד מוסיף ואומר: "עם ישראל כבר שילם מחירים כבדים מנשוא כשאיחר לזהות סכנות הקמות עליו, מבית ומחוץ..."
טוב עשה הרמטכ"ל הרצל גורדין-הלוי שהורה שהקפיא את שירותו של סגן מפקד חיל הים שסירב להתייצב למילואים.
טייסי מילואים: לא נתקוף למען מדינה לא דמוקרטית.
טייסי מילואים הודיעו לשר הביטחון יואב גלנט כי הם לא מוכנים לתקוף, ולטוס למען מדינה שאינה דמוקרטית. כלומר מדינת ישראל.
https://www.ynet.co.il/news/article/ry1lank2n#autoplay
אנחנו הטייסים מפקירים את חיינו, חיי ילדינו, הורינו, משפחתנו ועמנו, בחינת "נלך כצאן לטבח!" (ובכך נשרת את הדיקטטורה האיראנית. כי אנחנו "דמוקרטים").
מבולנז'ה למק-ארתור ולאסאד. 1. מי שנכשל: בולנז'ה
ז'ורז' ארנסט ז'אן מרי בולנז'ה Georges Ernest Jean-Marie Boulanger (1837-1891) היה איש צבא צרפתי, ידוע בניסיונו להפיל את הרפובליקה הצרפתית השלישית. בולנז'ה שירת בהצטיינות באלג'יריה, איטליה, סין ובמלחמת פרוסיה צרפת. הוא קיבל דרגת בריגדיר גנרל (המקבילה לתת-אלוף בצה"ל) בשנת 1880. ב-1882 התמנה למנהל מחלקת חיל הרגלים במשרד המלחמה. בשנת 1884 מונה למפקד הצבא שנשלח לכבוש את תוניסיה, אך מינוי זה בוטל מטעמים פוליטיים.
הוא שב לצרפת והחל לקחת חלק פעיל בפוליטיקה, תחת הדרכתו של ז'ורז' קלמנסו, בשורות המפלגה הרדיקלית. בינואר 1886, כאשר הביאה המפלגה הרדיקלית לבחירתו של שארל דה פרייסינה כראש הממשלה, ניתן לבולנז'ה התפקיד של שר המלחמה.
באמצעות הכנסת רפורמות שהיטיבו עם המשרתים בצבא, קצינים וחיילים פשוטים כאחד, ובחיפוש מתמיד אחר פופולריות (שהתבטא בגישה אגרסיבית כלפי גרמניה) ייצב עצמו בולנז'ה בדעת הקהל כמי שעתיד להעניק לצרפת את נקמתה על האסון הצבאי של שנת 1870. בה בעת שימש בולנז'ה ככלי בידי קושרים כנגד הרפובליקה. בשלב זה התנער ממנו קלמנסו, וניתק את קשריו עימו. בולנז'ה נהפך לדמות כה דומיננטית בממשלה, עד שלראש הממשלה, גובלה, לא הייתה ברירה אלא להתפטר, על מנת להיפטר מבולנז'ה. ב-1887 כבר דרש ההמון את "הגנרל האמיץ", אך ראש הממשלה שנבחר, מוריס רובייה, סירב לצרף אותו לממשלתו, ובולנז'ה נשלח למחוז קלרמון-פרן על מנת לפקד שם על גייס צבאי. התנועה ה"בולנז'יסטית" היתה עתה במלוא כוחה, הבונפרטיסטים העבירו את נאמנותם לגנרל, ואפילו רוזן פריז, תקוותם האחרונה של המלוכנים, המריץ בתומכיו לתמוך בבולנז'ה. הגנרל וסוסו השחור נהיו לאלילי ההמון הפריסאי, והפצירו בו להיות למועמד ההמון לנשיאות. הוא נתן את הסכמתו. לאחר שהתנהגותו בצבא הפכה להיות מרדנית יותר ויותר, הוא סולק מהצבא מהסיבה שפעמיים הגיע לפריז ללא אישור רשמי. לבסוף, הסירה אותו ועדת חקירה של חמישה גנרלים, מרשימת המשרתים בצבא.
בולנז'ה נבחר מטעם מחוז פריז, בינואר 1889, והפך לאיום של ממש על הדמוקרטיה הצרפתית. פריז כולה ציפתה להוראתו לתומכיו (אשר כינו עצמם "ליגת הפטריוטים") כי יפתחו במרידה. ייתכן שאם היה בולנז'ה מכריז בשלב זה על מרד, היה מצליח להצית את אש המרד ולהפיל את הרפובליקה הצרפתית השלישית, חסרת היציבות והמושחתת, תוך הסתמכות על כל גורמי הימין שעמדו לצידו – הכנסייה, המלוכנים, הבונפרטיסטים, בעלי ההון הגדול, והמתנגדים לרפובליקה. אך קור רוחו של הגנרל לא עמד לו בשעת המבחן, ושעת הכושר חלפה. הממשלה הצליחה לפעול ביעילות והכינה כתב אישום כנגד בולנז'ה, וחודשיים לאחר הבחירות הוצא צו למעצרו. הוא נמלט מפריס. היה זה סופה של הסכנה הבולנז'יסטית לרפובליקה. בולנז'ה עצמו נשפט בהיעדרו והורשע כבוגד. הוא חי באי ג'רסי, בספטמבר 1891 ירה בולנז'ה בעצמו על קברה של אהובתו בבריסל, אשר מתה כחודשיים לפני כן.
2. מי שנכשל: טרומן ומק ארתור
גנרל דאגלס מקארתור Douglas MacArthur (1880-1964) הוביל את ארה"ב לשורה של ניצחונות צבאיים נגד האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה ושימש כמפקד העליון של כוחות הברית, כמושלה הצבאי של יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי. לאחר ייצובו של הקו בין הצדדים הלוחמים במלחמת קוריאה תמך מקארתור במתקפת נגד כוללת כנגד הסינים, ואף בפלישה לסין עצמה ותמך בהטלת פצצות אטום על הסינים. נשיא ארה"ב, הארי ס. טרומן לא הסכים לכך, מחשש למלחמה גרעינית כוללת ולמותם של מיליוני חפים מפשע.
בתחילת אפריל 1951, דרש מקארתור מטרומן להטיל מצור על סין ולשלוח את חייליו של צ'יאנג קאי שק לפתוח חזית שנייה נגד סין. דברים אלו, שהיו מנוגדים למדיניותו של הנשיא טרומן, גרמו לנשיא להדיח את מקארתור מתפקידו.
זהו לקח טוב גם לישראל. יש להדיח כל איש צבא שאינו מקבל את סמכות הממשלה הדמוקרטית שנבחרה ע"י העם. אי הקפדה על כך תדרדר את הדמוקרטיה הישראלית לתהום.
3. מי שהצליח:
חאפז אל-אסד (1930-2000) היה שליט סוריה משנת 1970 ועד למותו. אסד, בן למיעוט העלווי, החל את דרכו כקצין בחיל האוויר הסורי והיה פעיל במפלגת הבעת'. ב-1966, לאחר הפיכה צבאית שהובילה המפלגה, היה לשר ההגנה ושר החוץ, ובנובמבר 1970 תפס בעצמו את השלטון, תוך מינוי בני משפחתו ומקורביו העלווים לעמדות מפתח. בתקופת שלטונו, הנהיג אסד דיקטטורה ופולחן אישיות ודיכא באכזריות את האופוזיציה למשטרו.
מאהוד ברוג-ברק ליעקב ריכטר
האם יעמוד כוחו של נתניהו למנוע הפיכה צבאית?
אהוד ברוג-ברק, (81) יליד קיבוץ משמר השרון, ראש הממשלה לשעבר וסוחר הקאנאביס בהווה, שהונו מוערך ב-120 מיליון שקלים, מראשי התנועה הפרוטסטנטית, קובע כי במצב שנוצר אסור למחאה להסתפק בשום אופן במטרה של עצירת החקיקה, ועליה להתמקד בהדחת ראש הממשלה נתניהו. ברוג-ברק מוסיף וקובע במאמרו כי הטייסים ושאר החיילים שהודיעו על "השהיית התנדבות" לצה"ל הם הפתרון, וחוא הבעייה.
אהוד ברוג-ברק: המחאה חייבת לאמץ מטרה חדשה: הדחת נתניהו. הטייסים ו-15 אלף משהי ההתנדבות הם הפתרון:
https://www.mako.co.il/news-columns/2023_q3/Article-bdd87d5742df981027.htm
יעקב ריכטר (78) יליד קיבוץ רמת יוחנן, טייס קרב לשעבר בחיל האוויר הישראלי, שלזכותו נזקפות 11.5 הפלות של מטוסי אוייב, איש עסקים שהונו מוערך בכ-2 מיליארד דולר, ברשימת 500 עשירי ישראל, אקטיביסט פרו-איסלמי, איש "הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל)", אחד מראשי ומממני התנועה הפרוטסטנטית מכריז: "אני בעד מלחמה נחושה עיקשת ובלתי מתפשרת עד שנסלק את הנגע הזה טוטאלית. הדבר הזה יגמר בניצחון שלנו בלי שום ספק במקרה שלנו שאין לו שום אח ורע במדינות אחרות הכוח הבטחוני הוא אנחנו המוחים. והכוח הכלכלי הוא אנחנו. אנחנו הכלכלה ואנחנו הפתרון של המדינה ולא הממשלה. "
https://www.kan.org.il/content/kan/kan-actual/p-11039/490014/
אנחנו רואים כאן תהליך שאינו קשור כלל לרפורמה המשפטית או לדמוקרטיה, אלא להיפך. ראשי התנועה הפרוטסטנטית מכריזים "מלחמה" בריש גלי על הדמוקרטיה הישראלית. סכנת השתלטות גורמים צבאיים, טייסים ויחידות עילית אחרים במימון אנשי הון על מסגרות הדמוקרטיה במדינה. כפייה של הצבא או חלקים בצבא על הכנסת ותהליכי החקיקה בה, מאיימים על עצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית. האם יעמוד כוחו של בנימין מיליקובסקי-נתניהו לשמור על הדמוקרטיה הישראלית, ולא למסור את השלטון לחונטה צבאית של חיל האוויר כפי שקרה בסוריה?
גם יאיר למפל-לפיד שואף לחסל את הדמוקרטיה הישראלית
יאיר למפל-לפיד: "ראש הממשלה צריך להודיע שכל שר או חבר כנסת שיתקוף את הרמטכ״ל ואת מפקדי צה״ל יפוטר מתפקידו בו במקום."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807969&forum=scoops1
כעומד בראש מפלגת פיהרר-פרינציפ שבה כל מי שמעביר ביקורת מסולק מיד מהמפלגה (ראה מקרה עופר שלח) יאיר למפל-לפיד קצת התבלבל. הוא כנראה שכח שעדיין ישראל היא דמוקרטית ויש בה חופש דיבור, והחשוב יותר, בניגוד לנהוג במפלגתו, (מפלגת "הפיהרר-פרינציפ") ראש הממשלה לא יכול לפטר סתם כך חברי כנסת. הם נבחרו בבחירות דמוקרטיות ע"י העם.
יאיר לפיד תיאר בכתב כיצד סירב לפקודתו של קצין שנהרג לאחר מכן, על מעברו מלבנון ל"במחנה": "הצבא נראה לי מקפצה נוחה."
בגיליון "מעריב" מיוחד לרגל עשור למלחמת לבנון, כתב יאיר למפל-לפיד כיצד סירב במהלך הלחימה לפקודתו של קצין בלבנון שהיה מפקדו, לפי תיאורו. "אמרתי שאני לא בא. השמן אמר לי שזה סירוב פקודה. אמרתי לו שלא יבלבל את המוח." לפי התיאור, הקצין נהרג זמן קצר לאחר מכן: "הם עשו סיבוב, עלו על מארב, ושניהם נהרגו." בהמשך הטור מתאר לפיד את מעברו ליחידת "במחנה": "כבר לא רציתי להיות קהלני, רציתי להיות המינגווי. הצבא נראה לי מקפצה נוחה לקריירה הבאה שלי."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=808108&forum=scoops1
אכן מקפצה לקריירה מדהימה. הוא לא נהיה אמנם המינגווי, אבל נהיה ראש ממשלה.
פרויליין אפרת פרידלנדר:
"בואו להפגנה, ועל הדרך נספר לכם על הבירה הכי טובה במינכן."
משה גלעד, כתב "אל-ארצ'י", המסקר את תחום הטיולים בארץ, מקדיש מאמר בהתאם לאג'נדה של שוקן ונבזלין, על ישראלים יורדים המפגינים בחוץ לארץ.
"עם דגלים ומעילים ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית נדדנו הקיץ לעשרות ערים בחו"ל, מסבירה אחת המארגנות של ההפגנות הללו, אפרת פרידלנד, יורדת לדויטשלנד הגרה במינכן.
"לדברי פרידלנד היא וחבריה משקיעים בחודשים האחרונים מאמץ בארגון יורדים מישראל בלונדון, דבלין, האג, אמסטרדם, בריסל ופריז. באמריקה הצפונית נכללות ברשימה ניו יורק, סן פרנסיסקו, סיאטל, לוס אנג'לס וערים רבות אחרות. באוסטרליה אפשר להפגין ולמחות בפרת', במלבורן וסידני. ביפן אפשר להפגין תמיכה בדמוקרטיה הישראלית בטוקיו.
"אני משקיעה ארבע שעות ביום בארגון ההפגנות בגרמניה ובעולם וכל הזמן חושבת איך לחשוף את זה ליותר אנשים, מסבירה פרויליין אפרת פרידלנדר.
"במינכן כולה חיים כיום כאלף ישראלים. בקבוצה שלנו רשומים כמאה ישראלים ויש גם כמה גרמנים. לאחרונה הצטרפו אלינו בפעם הראשונה כמה מיהודי הקהילה. אנחנו מפגינים בדרך כלל באודיאונספלאץ. לכל הפגנה מגיעים כארבעים משתתפים. בברלין יש 10,000 ישראלים ובהפגנה הגדולה ביותר היו 700 אנשים. ברוב ההפגנות מגיעים שם כמאה משתתפים. המטרה היא למשוך תושבים מקומיים, תקשורת מקומית או ארצית. כאשר קיימנו מצעד ברוח 'סיפורה של שפחה' עם תלבושות אדומות וכובעים לבנים בסגנון זה סיקרן היא אומרת את הקהל הגרמני-ארי. השלטים שהם נושאים מודפסים בעברית ובגרמנית.
"אם היה לי בית הארחה הייתי שמחה לארח, אומרת אפרת פרידלנד, היא ממשיכה, אבל בינתיים אנחנו אומרים בואו לפגוש אותנו בהפגנה. נשמח לחלוק אתכם מידע על העיר. נשמח לספר על בית הבירה הכי טובה במינכן. (בייחוד מומלץ בית הבירה בו עשה היטלר ניסיון פוטש...)"
(משה גלעד, "בואו להפגנה, ועל הדרך נספר לכם על הבירה הכי טובה במינכן", "אל-ארצ'י", 15.8.23)
נעזוב רגע את הגועל נפש שמעוררת פרויליין פרידלנדר הכופה את עצמה בחוצפה על הגרמנים בניגוד לרצונם, ועל הגועל נפש לעשות הפגנה בדויטשלנד נגד ישראל בלבוש של "סיפורה של שפחה". הרי אם היא כבר כופה עצמה על הגרמנים, והפכה לפולקיסטית גרמנית עליה להפגין נגד העיוותים הפוליטיים והחברתיים של דויטשלנד מדינתה, אבל גם פרקטית היא מזיקה למאבק המחאה בישראל. ככל שיהיו יותר יורדים ישראלים בדויטשלנד בכלל, ובבית הבירה במינכן בפרט, כך כוחה של המחאה ירד בארץ. על זה כמובן הפולקיסטית הגרמניה החדשה – פרויליין פרידלנדר אינה חושבת.
בית המחבל שרצח את אור אשכר בת''א הפך לאולם אירועים
ביתו של מועתז חוואג'ה, המחבל שרצח את אור אשכר בפיגוע הירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב במרץ האחרון, הפך לאולם אירועים ומסעדה.
לפני חודשיים וחצי הרס צה"ל את בית המחבל חוואג'ה בכפר נעלין שליד רמאללה, אלא שהמבנה לא נהרס לחלוטין. ברשתות החברתיות הופץ סרטון של סעודת חתונה של אסיר ביטחוני לשעבר, מוחמד חליל סורור, ששוחרר מכלא עופר ב-2019 לאחר שריצה 32 חודשים מאסר.
לצד הסרטון מהסעודה שהופץ ברשת נכתב: "שמחה בתוך הערימות. ביתו של מועתז חוואג'ה שנהרס על ידי הכיבוש מארח משתה חתונות בנעלין ממערב לרמאללה." בסרטון של הסעודה, ניתן לראות עדיין את הסימונים ההנדסיים של כוחות צה"ל שהרסו את הבית.
הפיגוע בדיזנגוף אירע ב-9 במרץ לאחר שחוואג'ה, פעיל חמאס, חדר לישראל באופן בלתי חוקי. אשכר שהיה בדרך לחתונת חברו נפצע אנושות ומת בבית החולים אחרי שבוע וחצי. שניים נוספים נפצעו בפיגוע, בהם רותם מנסנו שנותר נכה. המחבל חוסל בזירה על ידי שני שוטרים ושני אזרחים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=807735&forum=scoops1
הכרתי את אור אשכר ז"ל ית"ד (ישראל תיקום דמו) כששכר דירה בקומה מתחתיי. כואב הלב על מותו, אבל נשאלת השאלה לשם מה הורסים בית אם בונים אותו מיד מחדש. על צה"ל לוודא שהבית ישאר הרוס למען יראו וייראו עד שיבוא השלום.
שרף חסאן רואה בדיוק מה קורה לילדים שמשקרים להם בבית הספר
ד"ר שרף חסאן, ערבי-מוסלמי מתנאה בעצמו בראיון ל"הארץ": "אני איש חינוך, דוקטור לסוציולוגיה. אני עומד בראש ועדת המעקב לחינוך ערבי – גוף מקצועי ועצמאי המוביל את המאבק למען הזכויות של ילדים ערבים בתחום החינוך. אני מרצה באורנים ובסמינר הקיבוצים ומלמד אזרחות בשתי כיתות בבית ספר בטמרה. שמתי לי למטרה להתמקד בתחום החינוך נגד גזענות, מילה שלא קיימת באף תוכנית לימודים – ואני עושה זאת כאיש חינוך בשטח, כאקדמאי, כמי שעוסק בהכשרת מורים וגם כאקטיביסט." ד"ר שרף חסאן טוען כי "ההפיכה המשפטית לא היתה מתאפשרת בלי ההפיכה החינוכית. מערכת החינוך בישראל," טוען ד"ר שרף חסאן, "מסלילה את התלמידים היהודים להיות אנשי ימין. אין חינוך לדמוקרטיה או לחשיבה ביקורתית. השינויים החוקתיים שהימין יוזם עכשיו קיימים כבר בספר הלימוד באזרחות שאושר לפני כשמונה שנים. גדעון סער הוא זה ששינה את ועדת המקצוע ללימודי אזרחות. הוא מינה את איש הימין צבי צמרת ליו"ר המזכירות הפדגוגית. בתקופתו גם הודח אדר כהן, בגלל עמדותיו." (אדר כהן שימש כמפקח מרכז מקצוע האזרחות במשרד החינוך" מסבירה המראיינת איילת שני. (צבי צמרת איש ימין?... נ.כ.)
"הספר," מסביר ד"ר שרף חסאן מציג את עניין האקטיביזם השיפוטי. בשתי דעות. (ולא כמו רק בדעה אחת כמו שלו. נ.כ.).
בספר האזרחות טוען ד"ר שרף חסאן, "יש העלמת חלקי מידע וכמובן ייצוג לא משקף של הערבים והתעלמות מהכיבוש ומהאוכלוסייה שתחת כיבוש. אין ערבים. אין קו ירוק. לא עוסקים בזה בכלל. הספר הזה מוביל את הילדים היהודים להיות ימנים, וגורם לילדים הערבים להיות כועסים ומנוכרים. "אתן לך דוגמה", הוא מסביר, "מתחום הגיאוגרפיה דווקא. שמות המקומות שמופיעים בספר הלימוד הם השמות הציוניים. אלו לא השמות שהילדים מכירים. הם מכירים שמות אחרים. כשליש מהתלמידים הערבים הם ממשפחות עקורים, הם מכירים את שם היישוב שלהם, שנהרס ב-1948, ולרוב גרים בקרבתו. בחלק מהכפרים יש אפילו יישוב יהודי שהוקם על ההריסות, ששמו דומה." (ודוק: לדידו של ד"ר שרף חסאן האנטי-ציוני, השמות אינם שמות עבריים, אלא ציוניים...) (אילת שני, "שרף חסאן רואה בדיוק מה קורה לילדים שמשקרים להם בבית הספר", "אל-ארצ'י, 9.8.23)
באתר "האגודה לזכויות האזרח במדינת ישראל" כתוב על שרף חסאן כך: "שרף חסאן הוא מנהל מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח משנת 2008. היה במשך 3 שנים מעריך בכיר במקצוע האזרחות. כמו כן עבד בהנחיית קבוצות בנושא חינוך לדמוקרטיה וסדנאות דו-קיום יהודי-ערבי בארגונים שונים. במהלך השנים גם היה פעיל בארגונים מקומיים וארציים של החברה האזרחית, ביניהם תנועת הסטודנטים, אמנסטי אינטרנשיונל – סניף ישראל, ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי ותנועות חברתיות וסביבתיות.
"אני מאמין בפוטנציאל הרב שיש בחינוך לשינוי חברתי. אני גם מאמין שנשות ואנשי חינוך יכולים לעשות המון למען שינוי המציאות ולחינוך לערכי דמוקרטיה וזכויות אדם, ונגד גזענות.
"אני סבור שחינוך לערכי דמוקרטיה צריך להשתלב בכל המרכיבים של התהליך החינוכי הפורמאלי והבלתי פורמאלי. בתוך בית הספר, לא רק המורות/ים לאזרחות, מחנכי/ות כיתות ורכזי/ות חינוך חברתי צריכים לעסוק בחינוך ערכי, אלא כל מורה – בכל מקצוע ובכל מעשה חינוכי. גם מורות/ים למדעים, למתמטיקה, לאמנות, למדעי החברה ולחינוך גופני יכולים לשלב חינוך לערכים דמוקרטיים בעבודתם ולא להסתפק רק 'בהעברת חומר.' זה יהפוך אותם למורות ולמורים משמעותיים. המציאות החברתית המורכבת בישראל, גילויי הגזענות המתרבים והאלימות הגואה בחברה מחייבים את כל מי שעוסק/ת בחינוך לעשות יותר, כי בלי חינוך ערכי ההצלחה במיגור תופעות אלו תהיה מוגבלת."
https://education.acri.org.il/שרף-חסאן/
מכיוון שכך שלחתי לו את המכתב הבא:
ד"ר שרף חסאן שלום רב. 19.8.23
קראתי בעניין את הריאיון עימך לגבי ספר האזרחות ב"הארץ", ואכן אתה צודק בספר האזרחות חסר בהחלט הנאראטיב הערבי-מוסלמי. בעת כהונתו של מפמ"ר המקצוע אדר כהן שלחתי לו בקשה להכניס לספר האזרחות את הנאראטיב הערבי, אך למרבה הצער הוא סירב. לא יעלה על הדעת שספר האזרחות לא ישקף את הנאראטיב הערבי:
קיימת חובה ללמד בשעורי אזרחות את ארבעת המרכיבים המהותיים של הנאראטיב הערבי:
1. תורת מוחמד: היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם להשפילם, לענותם, ולהשמידם (קוראן, סורה 5 פסוק 60, סורה 7 פסוק 163, סורה 9 פסוק 29. חדית' אל-בח'ארי ומסלם).
2. האמנה הפלשתינאית (1964): היהודים הם רק דת ולא עם ולכן הם אינם זכאים לריבונות. לכן יש לבצע טרנספר של כל היהודים בישראל (למעט אלו שהיו בארץ לפני 1917) לארצות מוצאם.
3. אמנת החמאס (1988): אמנת החמאס (סעיף 7) קובעת שע"פ האיסלם, יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את כל היהודים כתנאי לגאולה.
(המופתי של אש"פ מוחמד חוסיין, בהתאם לדברי מוחמד יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים): https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
4. חזון ערביי ישראל (2006): "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי." "הגדרתה של המדינה כמדינה יהודית שנעשה בדמוקרטיה לשירות יהדותה מציב אותנו בעימות עם טבעה ומהותה של המדינה."
מכיוון ש"האני מאמין שלך" כפי שכתבת באתר "האגודה לזכויות האזרח" הוא: "אני מאמין בפוטנציאל הרב שיש בחינוך לשינוי חברתי. אני גם מאמין שנשות ואנשי חינוך יכולים לעשות המון למען שינוי המציאות ולחינוך לערכי דמוקרטיה וזכויות אדם, ונגד גזענות," אני פונה אליך. למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, המצהיר שהוא רואה בדברי מוחמד (המופיעים באמנת החמאס (סעיף 7) ובדברי המופתי של אש"פ), לפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים כתנאי לגאולה, גזענות ולא מופת מוסרי.
בהמשך לשליחותך החינוכית היה נא הערבי-מוסלמי הראשון שאינו גזעני, המכריז כי זו גזענות שאתה מגנה, ובכך תתרום תרומה שאין לה שיעור למיגור הגזענות בעולם. הן הגזענות הערבית-מוסלמית והן הגזענות היהודית, והרי זאת היא לדבריך מטרת החינוך.
(ודוק: שתיקה כהודאה דמיא).
בתודה ובתקווה.
נעמן כהן
(כמובן אם תתקבל תשובה אאדכן אתכם. אולי בכל זאת תהיה הפתעה ויימצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אגב, אם אתם מכירים כזה אנא ספרו).
נפלאות נג'יב ארמנדו אבו קילה אורטס – הנשיא הערבי של אל סלבדור
עד לפני כמה שנים הייתה אל-סלוודור אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם, אם לא המסוכנת ביותר שבהן. היא הגיעה לרמה של יותר מ-6,000 מקרי רצח בשנה אחת בלבד, עם אוכלוסייה קטנה יחסית של כ-6 מיליון וחצי בני אדם, הגיעה אל-סלוודור למצב שבו אין אדם שלא מכיר מקרוב מישהו שנרצח כחלק ממלחמות הכנופיות האלימות, ששלטו במדינה ביד רמה וללא מצרים.
ב-27 במרץ 2022 הממשלה בראשות הנשיא הערבי הצעיר של אל-סלבדור – נג'יב ארמנדו אבו קילה אורטס (אביו נולד להורים נוצריים מירושלים ובית לחם אך התאסלם וההפך לאימם) הכריזה רשמית על מצב חירום – ופתחה במבצע אדיר נגד הפשע המאורגן במדינה. מאז, יותר מ-72 אלף בני אדם נעצרו, תוך שימוש והפעלת כוחות צבא ומשטרה נרחבים. ממשלתו של אבו קילה אישרה שורת חוקים ותקנות שנועדו להקל מאוד על המאבק בעבריינים, והציגה לחימה בלתי מתפשרת במראס – הכנופיות המאורגנות והאלימות שהטילו אימה במשך שנים.
לא היתה מדינה שהיה לה שיעור רצח פר קפיטה יותר גדול מאל סלוודור. אנחנו מדברים על למעלה מ-106 נרצחים לכל 100 אלף איש במדינה בשנת 2015. בשנת 2021 יצאה אל סלבדור מהטבלה של רשימת המדינות האלימות, ובשנת 2022 נרשמו רק 7.8 מקרי רצח לכל 100 אלף איש, ואילו ב-2023 ירד המספר עוד יותר ל-.2.3."
בפברואר האחרון חנך אבו קילה את אחד הפרויקטים המרכזיים שלו במסגרת הקמפיין הנרחב נגד ארגוני הפשיעה, והציג לעולם את המגה בית-כלא החדש והמתקדם שהוא בנה כדי לשכן את עשרות אלפי האסירים. בתוך זמן קצר מילאו באל-סלוודור את "הכלוב" החדש, שנועד להכיל עד כ-40 אלף אסירים. "זה יהיה הבית החדש שלהם," כתב עם חנוכת המתקן החדש, "איפה שהם יחיו למשך העשורים הקרובים, כולם יחד, ללא יכולת להמשיך ולפגוע באוכלוסייה."
בחודש יולי אישר הפרלמנט באל סלוודור שורת תיקוני חקיקה – שמאפשרים לרשות השופטת להעמיד לדין עד כ-900 אסירים בכל פעם, במטרה לצמצם ככל הניתן את ההליך המשפטי הנרחב. בנוסף, הוחמר מאוד העונש לחברי הכנופיות – שצפויים כעת לרצות 60-45 שנות מאסר בפועל.
ההצלחה איפשרה לאבו קילה הנערץ להפוך את הפרלמנט, הרשות המחוקקת במדינה, לחותמת גומי עבור רבים מהצעדים והמהלכים החריגים שלו. הוא להדיח כמה מבכירי שופטי בית המשפט העליון באל סלוודור והתובע הראשי במדינה. דקות לאחר ההצבעה במאי 2021 ניסו השופטים המודחים לפרסם פסיקה שפוסלת את המהלך, אך שוטרים חמושים נשלחו ללוות אותם מלשכותיהם. הנשיא אבו קילה עצמו צייץ "משוחררים". (תארו לכם אם היה קורה בארץ?)
בית המשפט העליון באל סלוודור אישר לאבו קילה שינוי מהותי בחוקת המדינה. למרות שנשיא רשאי לכהן כהונה אחת בלבד לאורך חמש שנים – בוקלה נערך להתמודד גם בבחירות לנשיאות שייערכו ב-2024. "החוקה כן מאפשרת לעשות את זה, על פי החלטת בית המשפט העליון, זה עניין שנתון לפרשנות". ". (תארו לכם אם היה קורה בארץ?) אבו קילה כבר הודיע כי יעמיד עצמו לבחירה מחודשת. (אסף רוזנצוויג N12):
https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/2023_q3/Article-6a70a29ff7af981027.htm
מסתבר שלמרות הפגיעה בדמוקרטיה, כאשר צריך לבחור בין חיים וביטחון לבין חופש ודמוקרטיה מעדיפים בני האדם לוותר על החופש.
מועמד הימין לנשיאות ארגנטינה חשף: אני ''שוקל להתגייר''
אם באל-סלבדור יש נשיא ערבי, בארגנטינה כבר היה נשיא ערבי-סורי - קרל מנם, ואולי יהיה גם נשיא יהודי. איש הימין, חאבייר מיליי זכה בפריימריז לאחרונה בתמיכה חסרת תקדים של 30% בקרב אנשי הימין במדינה. בראיון הוא אמר שביקורו הראשון כנשיא אם ייבחר יהיה בישראל ומסר שהוא אף שוקל להתגייר ונמצא בקשר רציף עם רב בנושא. המועמד אינו מסתיר את חיבתו לישראל ואף הצהיר שיעביר את השגרירות לירושלים עם היבחרו. בנוסף הצהיר שהמקום הראשון בו יבקר אחרי היבחרו יהיה מדינת ישראל. מיליי, שגילה עניין רב ביהדות, חשף בראיון לרשת 'אל-פייס' כי למרות שגדל כנוצרי קתולי, הוא שוקל להתגייר ולהפוך ליהודי. במהלך הריאיון הוא חלק את מחשבותיו בעניין עם המראיין ואמר שאינו יודע איך יוכל לתפקד כנשיא אם אכן יהיה יהודי במקביל. "אם אני נשיא ויש שבת, מה אני אעשה? האם אני מתנתק מהארץ מיום שישי עד צאת השבת?" שאל בראיון.
באתר 'i24 news' בו הובאה הידיעה, נחשף כי חאבייר מיליי לומד את הדת היהודית אצל הרב שמעון אקסל וואניש, ראש ACILBA, קהילה יהודית ארגנטינאית-מרוקאית שבסיסה בבואנוס איירס. ביולי האחרון נסע מועמד הימין לניו יורק להשתטח על קברו של הרבי מחב"ד זיע"א, ובהופעות אחרות ציטט פסוקים מהתורה, ואף עלה לבמה כשברקע קול שופר.
מיליי חאבייר הוא כאמור מועמד הימין לנשיאות בארגנטינה והוא תומך באולטרא-ליברליזם כלכלי, ומתנגד חריף לדעות השמאל.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=808100&forum=scoops1
תופעת מפתיעה. עוד יהיה לנו בארגנטינה נשיא יהודי-מרוקאי, ומי יודע אולי בשנה הבאה ייסע מכלוף אריה דרעי לחופשת קיץ במקום לסנט מוריץ לברילצ'ה.
נעמן כהן