פרופסור יוסף אברון: לכו על כלכלה שחורה!
"במסגרת ההצעות להילחם בהפיכה המשטרית עלו הצעות למרי מיסים. אלה הצעות שברובן אינן מעשיות, מכיוון שהן דורשות מהאזרח הקטן מחויבות טוטאלית, חוסן נפשי וחוסן כלכלי לעמוד מול רשויות שמחזיקות בידן אמצעי אכיפה נקמניים בלי להזדקק לאישור בתי המשפט – החל בהטרדות של שלטונות המס וכלה בחסימה של חשבונות בנק, שלילת דרכונים, איסור יציאה מהארץ, תביעות סרק ושאר תופינים.
"מרד מיסים קל ופשוט, שמתאים אפילו לפנסיונרים ושקשה יהיה לרשויות להילחם בו, הוא ההשחרה של הכלכלה הלבנה. מרד כזה כבר קורה, כך אני מאמין, מעצמו, ספונטנית, וכתגובה אנושית טבעית להתנהלות של ממשלה שנמצאת באטרף של חקיקה כוחנית; ממשלה שלא רואה ממטר המוני אזרחים שלא מוכנים להשלים עם שחיתות שלטונית, ושואבת הנאה משונה מלהכניס להם אצבע בעין. התנהלות בשחור היא התנהלות מקובלת בקהילות שהנורמות שלהן נמצאות בהתנגשות עם הנורמות של המדינה. כך הוא המצב בכל העולם, בחברות עברייניות במדינות מתוקנות, ובחברות נורמטיביות במדינות מושחתות.
"הקהילה הליברלית בישראל מחוברת לאתוס של מגילת העצמאות. קהילה שתרמה דם ודמים. ששילמה מיסים, אולי לא בשמחה, אבל מתוך הבנה של ההכרח והצורך. קהילה שהנורמה שלה הוא לא לעבוד בשחור, ולא לרמות את הרשויות, והמעטים שרימו עשו זאת באי נוחות, עם רגשות אשם ובהסתר. קהילה זו מוצאת את עצמה היום בעימות מול שלטון המורכב מפוליטיקאים מושחתים, משיחיסטים הזויים, לאומנים גזעניים, חרדים הסמוכים על שולחן הציבור ועבריינים. ממשלה שפוגעת בביטחון המדינה ומחריבה את הכלכלה. הנורמות של ממשלה מושחתת, ששודדת את הקופה הציבורית ומחלקת את השלל למקורבים, אינן נורמות שהקהילה הליברלית תקבל. שחור הוא הלבן החדש."
יוסי אברון, פרופסור אמריטוס לפיזיקה בטכניון (דעתי אישית, ואינה משקפת את דעת הטכניון) ("הארץ" מכתבים למערכת 1.9.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2023-08-31/ty-article-opinion/.premium/0000018a-4b29-d0ea-a7ab-db6f9eed0000
הבנתם לאן הגיע טרלול הטאנאטוס של התנועה הפרוסטנטינטית? פיזיקאי העוסק בתורת הקוונטים קובע תורה מדעית חדשה: "שחור הוא הלבן החדש." וכדי להרוס את כלכלת המדינה הוא ממליץ לעבור לכלכלה שחורה. הפיסיקה הלניניסטית החדשה: רק הרס הכלכלה יביא לדמוקרטיה. אז הנה כדי שלפחות תיהנו מנוסטלגיה, הנה השיר המיתולוגי "השוק השחור" בביצוע ישראל יצחקי:
(ישראל יצחקי – השוק השחור')
https://youtu.be/OUxzqtEZrGg?si=Q_qdvIRAwM8QIdix
ומי יהיה ברנרד יוזף-דב יוסף של ימינו שיטפל בשוק השחור של פרופסור יוסף אברון?

פרוטקשיין בתל אביב
עבריינים בדואים הגיעו לדרום ת''א: ''המשטרה לא קיימת בשבילם. מי שלא משלם להם שורפים לו את הדוכן.'' ''אל תשחק איתנו. נשרוף אותך ואת כל המשפחה.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=809685&forum=scoops1
האם זו הכלכלה השחורה עליה מדבר פרופסור יוסף אברון?

יהודים בהחלט יהודים
דברי איתמר פרמסלא-פרת בתגובה למאמרו המצוין של משה גרנות "יהודים שונאי ישראל" (ולא שונאי יהודים כפי שכתב) פשוט אינה נכונים. לדברי פרת: "הכינוי 'יהודים' ioudaios בברית החדשה מתייחס כולו ליושבי יהודה וירושלים". פשוט לא נכון. למרות שחי בגליל בנצרת, ישו הנצרתי מגדיר עצמו יהודי משבט יהודה.* ויותר מכך. ממציא הדת הנוצרית שאול התרסי-פאולוס מציג עצמו כיהודי מתרסוס, ובכל מקום שהוא עובר כדי להפיץ את דתו החדשה, למשל אתונה, תסאלוניקי, וכד', הוא פוגש ביהודים שמתנגדים לו.
בניגוד לדבריו של פרת גם יהודי הגליל לא נכחדו במרידות, אלא שרדו אפילו יותר מיהודי יהודה.
לסיכום בברית החדשה מדברים על "יהודים" החיים בכל מקום, ולא רק על יהודאים (תושבי יהודה בלבד).
הדוגמה העכשווית שאיתמר פרמסלא-פרת נותן לדבריו: "הסגרתו של ישו על ידי 'היהודים' היה אקט פוליטי של כהונת ירושלים, נקמה על השתוללות עולי הרגל בחצרות בית המקדש. תופעה עממית-דתית הנמשכת גם בימינו." ("חדשות בן עזר", 1877) אינה אלא השוואה פוליטית עכשווית הדומה להשוואה הנפוצה היום, נתניהו=היטלר. (אלא אם התכוון למוסלמים. עולי רגל יהודים לא מתפרעים היום בחצר המקדש).
והערה קטנה למשה גרנות: הוא כותב: "וזאת לדעת – מחברי "הבשורות" שבברית החדשה היו כולם יהודים". לא מדויק. לוקאס היה רופא יווני יליד אנטיוכיה. (יש אכן חוקרים הסבורים שהיה מתגייר).
* בברית החדשה יש סתירה. אמנם ישו מוצג כיהודי משבט יהודה ובן דוד, אבל דרך יוסף שהיה מבית דוד. דא עקא יוסף לא היה אביו. לעומת זאת אימו מרים היתה לפי הכתוב ממשפחת כוהנים משבט לוי. (לוקאס פרק א').

ינון אלישע הלוי-מגל: יגאל עמיר רצח בגלל התקשורת
שדרן ערוץ 14 ינון אלישע הלוי-מגל, אמר בתוכנית "הפטריוטים" כי שוחח עם יגאל עמיר, והוא אמר לו כי רצח את רבין בגלל שלא נתנו לימין ביטוי בתקשורת, ובאיום מרומז הוסיף כך יקרה אם יסגרו את ערוץ 14. הקהל באולפן מחא לו כפיים.
https://hm-news.co.il/397095/
שום תירוץ לא יכול להצדיק את הרוצח הנתעב יגאל עמיר. ודאי שלא פייק כמו סיבת חוסר ביטוי בתקשורת. רצח הוא רצח הוא רצח. נכון, גם נפתלי בנט התבטא באותן המילים, אבל גם הוא וגם ינון אלישע הלוי-מגל הולך במדרון החלקלק של הצדקת הרצח.

עופרה שטראוס מחלקת מילקי למחבלים?
העיר טירה מקיימת מדי שנה יריד רמדאן בהובלת סגן ראש העיר טירה עו"ד סמאח עיראקי, בכיר מפלגת חד"ש. באירוע נישאים נאומים: "אהובים, אנשינו בטירה, אנו נפגשים הלילה על בימת רמדאן מרקט ה-11... אנו נפגשים הלילה כדי שהסיום המיטבי ביותר יהיה לילה פלסטיני שדרכו נדגיש את הנרטיב שלנו," פתחה מנחת האירוע. אחריה עלה לנאום סגן ראש העיר עיראקי והכריז: "רצינו שהסיום הטוב ביותר יהיה לילה פלסטיני ממדרגה ראשונה. כן, למי שגמגם בחלק מהזמן בנוגע להשתייכותנו השורשית לעמנו הפלסטיני, למי שהטיל ספק בהכרח שנשתלב באופן עמוק בהגנה על הסוגיות של העם שלנו, למי שחשב שהוא יפקיר את הסוגייה הפלסטינית ויניח אותה בצד, גם היום בטירה אנחנו מדגישים שאנחנו חלק חי, פעיל ונמרץ מעמנו הפלסטיני. אנו שולחים את ברכת ה'צֻמוד' (העמידה האיתנה, הדבקות בקרקע) והאהבה לבני עמנו בשיח' ג'ראח, בירושלים, בשכם, בחברון, בעזה של ה'צֻמוד', בכל מקום שבו נמצא העם הגיבור הזה, כדי להדגיש שהכיבוש יחלוף, ללא ספק הכיבוש יחלוף, מקור כל הרוע."
הזמרת למה אבו גאנם שרה שירים לאומניים קיצוניים, ביניהם מוטני שהפך להמנון הבלתי רשמי של הרש"פ, שירים על זכות השיבה הפלסטינית למרחבי הארץ כולה ועוד. "מולדתי, מולדתי, הנוער לא יתעייף עד עצמאותך, או עד מותו, ניזהר מן המוות ולא נהיה עבור אויבינו כעבדים," שרה לקול תשואות הקהל. במהלך ההופעה הצהירה אבו גאנם כי היא מקדישה שירים לאימהות המחבלים. השהידים והאסירים בבתי הכלא של הכיבוש כלשונה. "אני שולחת את המוואל הזה לאימא העומדת איתנה, לאימו של אחמד מנאסרה ולאימהות השהידים ולאימהות אסירינו הגיבורים הסגורים בבתי הכלא של הכיבוש.. (אחמד מנאסרה הוא המחבל שבגיל 13 פצע קשה נער יהודי בפיגוע דקירה בפסגת זאב לפני מיספר שנים).
בשיר נוסף של סמיח אלקאסם שרה אבו גאנם "הו הצבאות המובסים של העושקים, דעו את מה שאתם יודעים, אנחנו עם שלעולם לא יתרכך בגיהנום של הדיכוי." את סיום ההופעה חתמה במילים "(עדיפה לי) דקירת הפגיונות, ולא שלטון השפל עליי." האירוע כולו התרחש כאשר סמוך לבמה שרשראות דגלי אש"ף (סייקס) ודוכן בו מוכרים דגלי אש"ף (סייקס).
ומי נותן חסות (כלומר מממן) את המופע? עופרה שטראוס.
(מתוך מאמר של אלחנן גרונר, "בחסות שטראוס ועוד חברות גדולות במשק: אירוע 'פלסטיני' ותמיכה במחבלים")
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=809642&forum=scoops1
https://twitter.com/YinonMagal/status/1697306820811936251?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
ועכשיו רק נשאר לאיתמר חאנן-בן גביר לבדוק האם עופרה שטראוס גם מחלקת מילקי למחבלים בבתי הסוהר?

איימן עודה: בטוח יותר לערבי לחיות בעזה או בגדה המערבית
יו"ר חד"ש-תע"ל, חה"כ האחמדי איימן עאדל עודה, אמר בראיון לגל"צ כי לערבי יותר בטוח לחיות בגדה המערבית או בעזה מאשר בישראל. כשנשאל מי מאיים עליו – והשיב: "אני לא יודע מי מאיים עליי בדיוק. אני לא מאוים בדרגה שהיא הכי מיידית, מצבי שווה עכשיו למצבם של משהו כמו 200-300 אלף ערבים."
עודה, קיבל הודעה בשבת מקצין הכנסת ולפיה ארגוני פשיעה מאיימים על חייו. בשל כך הוצמדה לו אז אבטחה, אך לדבריו הוא כבר מסתובב בלעדיה: "אני כל הזמן יוצא נגדם (העבריינים) וקורא להפגין, ובסוף החודש תהיה הפגנה. יש לי אפליקציה שבה לוחצים על כפתור ואז מגיעים מהר, ואמרו שיש אבטחה סביב הבית."
"כל הסיפור הוא," מסביר עודה, "שהאזרחים הערבים במדינה איבדו את המבנה המסורתי. את החמולות והמוכתרים שהיו יכולים לומר לצעירים 'אל תחזיר' וזהו, ומגיעים לסולחה. עברנו תהליך של עבודה פרטית בערים, בד"כ זה מצוין, אבל בשביל להבטיח את החברה הזו צריכה להיות מדינה. אין לנו מדינה, זה המצב."
"אין מדינה," המשיך חה"כ עודה: "אני מדבר עם אנשים ושואל למה הם לא פונים למשטרה. מסתכלים עליי כמו הזוי ואומרים שאין מדינה ואין כתובת, זה המצב. בואו נעשה השוואה בין פלסטיני בישראל ובין פלסטיני בגדה המערבית או בעזה או בירדן. 60% מתושבי ירדן הם פלסטינים. שם לכל מיליון אזרחים נהרגים מדי שנה עשרה אנשים. אצלנו לכל מיליון אנשים נהרגים לפחות מאה בכל שנה, פי עשרה מהשטחים הכבושים, מעזה או מירדן. צריך להפנים את העובדה הזו. משנת 1948 ועד 2000 היינו 4.9% מהנרצחים במדינת ישראל, משנת 2000 ועד עכשיו אנחנו 69% מהנרצחים. אני מדבר עם מפכ"ל המשטרה הפלסטיני, בשנה שעברה נהרגו 29 אנשים בגדה המערבית, 27 רוצחים נתפסו." בהמשך חה"כ נשאל אם "להיות ערבי בגדה המערבית זה יותר בטוח מלהיות ערבי במדינת ישראל, וענה: "בזה אני בטוח, אבל לא רק."
(איימן עודה: "לערבי יותר בטוח לחיות בגדה המערבית מאשר בישראל")
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=809293&forum=scoops1
איימן עאדל עודה הוא אחד האחראים לרציחות במגזר הערבי. באופן שיטתי הוא נלחם נגד גיוס ערבים למשטרה, וקורא לכל ערבי המשרת במשטרה להתפטר ממנה. לעודה יש אינטרס פוליטי בערעור החברה הערבית, ובלבד שזה יפגע ביהודים, ויביא לחיסול מדינת היהודים. אז עודה, הנה הצעתנו: לך לעזה או לרמאללה ותרגיש יותר בטוח. זה וודאי גם ישפר את בטחון שאר ערביי ישראל.
(למרבה הצער בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים, האחמדים, בני עדתך, אינם לגיטימיים ואסור להם להקים בתי תפילה).
 
מייצ'סלב בגון-מנחם בגין והקיבוצים:
הרחיק את בגין מהקן של "השומר הצעיר"
"מנחם בגין נולד בעיר בריסק דליטא שבפולין – אותה עיר, כנראה, ששנתיים לפניו נולד בה אבי, סניה קולודיצקי, או בשמו המעוברת, נתנאל בארי. אבי היה חניך השומר הצעיר, ולימים גם מדריך וראש הקן. בין יתר הפעילים בקן היתה גם משפחת בגין – רחל בגין (ראה "ספר בריסק", עמ' 403), וכמובן גם מנחם בגין הנער. אחרי שנים עלה אבא לישראל וחי כל חייו בקיבוץ עין החורש. מנחם בגין עצמו היה חניך של אבא שלי. כשבגין ביקר בעין החורש, אבא לא הסכים להיפגש איתו. לימים סיפר אבא איך הרחיק את בגין מהקבוצה שהדריך, ומהקן כולו, בגלל שסירב להגיע לפעולה כי באותו יום ביקר בעיר זאב ז'בוטינסקי, ומנחם החליט ללכת ולשמוע אותו. אבא אמר לו, שכבודו של ז'בוטינסקי במקומו מונח, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון פעולת תנועה. כך הרוויחו הרביזיוניסטים את בגין והשומר הצעיר הפסידו אותו, וכל היתר היסטוריה. ההיסטוריה היתה אולי שונה אם אבא שלי (ז"ל) — שלא ויתר אף פעם, לא לעצמו ולא לנו – היה מתעקש מאוד עם הנער ההוא, שרץ לשמוע תורות חדשות בבריסק הרחוקה, ותוך כדי כך עובר ממדרכה אחת לזאת שמולה."
עמי בארי, בכורו, קיבוץ עין החורש. (מכתבים למערכת, "הארץ", 25.8.2023)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2023-08-24/ty-article-opinion/.premium/0000018a-26d7-d895-abce-eedf621a0000
איזו טעות היסטורית עשה קלודיצקי-בארי. שוו בנפשכם כיצד היתה מתפתחת ההיסטוריה אם בגון-בגין היה מנהיג "השומר הצעיר", ולא מאיר ולד-יערי. יתכן שכל ההיסטוריה הישראלית היתה שונה.
(וזיכרון אישי, פעם קיבלתי עונש כי לא באתי ל"פעולה" ב"נוער העובד" בקיבוץ, כי לא יכולתי להפסיד פרק מותח מתסכית הרדיו פול טמפל. (המדריך ה"סוציאליסט" נהפך לימים לקפיטליסט עשיר סוחר קאנאביס), אבל אז לא היתה אלטרנטיבה של תנועת נוער אחרת).

מייצ'סלב בגון-מנחם בגין אוהב הקיבוצים ואהוב הקיבוצים
נדמה כי מאז ומעולם היתה מושרשת סלידה בין מייצ'סלב בגון-מנחם בגין ואנשי הקיבוצים. אלא שמחקר היסטורי מגלה כי בקיבוצים דווקא ביקשו לשמוע מקרוב את מנהיג הימין, והוא נהג לבוא בשמחה. פרופסור אמיר גולדשטיין כותב ספר שמנתח את הדרך למהפך הפוליטי ב-1977, ובשעת עבודה בארכיונים נחשף לפרק נעלם בתולדות המדינה: הידברות, הערכה והקשבה הדדית בין בגין והקיבוצים.
"אם בממשלה יושבים כמוך אז העם לא ייבש! התבקשתי על ידי כל החברים להעביר לך את תודתנו העמוקה על הערב הנפלא במחיצתך..." כך כתב מוישלה לב-רן, רכז התרבות של קיבוץ נחל עוז למנחם בגין, מנהיג תנועת החרות. הימים ימי ראשית 1970, בגין חבר כנסת מטעם גח"ל (גוש חרות ליברלים) ושר בלי תיק בממשלת גולדה מאיר. חודשים אחדים אחר כך פגש בגין חברים בקיבוץ אחר – הגושרים. כתב עיתון "מעריב" דיווח מהשטח ותיאר בסיפוק את המפגש: "נפלו מחיצות שעמדו כחומה בצורה... נמתח גשר ראשון של הבנה על פני תהום הבדלי דעות, אשר בעבר כמעט שהביאו למלחמת אחים."
ובאביב 1971 הסתתר בעמוד 3 בעיתון "הארץ" דיווח קצרצר של הכתב לענייני מפלגות: "למוסדות תנועת החרות הגיעו בקשות רבות מקיבוצי שלושת הזרמים (איחוד, מאוחד, הקיבוץ הארצי–השומר הצעיר – מ"מ) לבוא להשמיע את השקפותיהם בבעיות המדינה המרכזיות... רבות מן ההזמנות ממוענות ליושב ראש התנועה מנחם בגין... כעת רשומים כשלושים קיבוצים בתור לביקורו."
התיעוד הראשון שמצא גולדשטיין לביקור של בגין בקיבוצים כמנהיג פוליטי הוא בקיץ 1959. המארח היה קיבוץ מגל שבמרכז הארץ, והאירוע נמצא מעניין דיו כדי ש"מעריב" — העיתון הנפוץ במדינה באותם ימים – ישלח כתב לסקר אותו והעורכים יציגו את האירוע בכותרת "היסטוריה". "מעריב" דיווח מהשטח: המנהיג הימני פקד את החברים בחדריהם, ביקש לדעת את תולדות הקיבוץ, התעניין במספרם ובמוצאותיהם ובקשיי היומיום שהם מתמודדים איתם. שיא הביקור היה ההרצאה לפני החברים בחדר האוכל. היא נפתחה בברכת שהחיינו שאמר בגין לציון המעמד החגיגי. חברי קיבוץ מגל ציפו להרצאה בעניינים מדיניים, אך בגין הפתיע ודיבר על כלכלה ועל פרנסה, בתוכן שבימינו היה זוכה לכותרת "הון-שלטון". בגין פתח בתיאוריה, ביקר את הפילוסופיה המרקסיסטית ודיבר בשבח היוזמה הפרטית ומשק ליברלי וחופשי. ואז, כדי לקשור את התיאוריה להווה, הרחיב על הפגיעה בחירויות של עובדים התלויים לפרנסתם במעסיק שהוא גם שליט. הדוגמה האקטואלית שבחר להמחשת הפגיעה לא היתה מקרית: העובדים השכירים במפעלים של חברת העובדים שבידי ההסתדרות, שבה שולטות מפלגות השלטון שמייצגות גם את הקיבוצים.
בגין סבר שחברי הקיבוצים מבינים את כישלון השיטה ושמים לב לשינויים באורחות חייהם. הוא היה משוכנע שבסתר ליבם חברי הקיבוץ מבינים שאין סיכוי לקיים מדינה משגשגת בשיטה הסוציאליסטית. לפיכך קרא להם לשאול "איך טעו מנהיגינו זמן כה רב? ואיך הטעונו כך?"
לביקור בקיבוץ עין גדי בא בגין עם אשתו עליזה. האווירה החברותית והאוהדת שהיתה שם באה לידי ביטוי במכתב התודה ששלח לקיבוץ "על הכנסת האורחים החמה והמלבבת ממנה נהנינו." בגין מציין במכתבו במיוחד את השיחה הפתוחה עם החברים ואת הרוח הסובלנית שנשבה בה. את דבריו לקיבוץ הוא מסכם בסופרלטיבים על מעשה ההתיישבות במדבר הקשוח אשר "צריך לעורר רגש של גאווה בליבו של כל יהודי ושל כל אזרח במדינת ישראל... מעשי ידיכם להתפאר."
כאשר גלש השיח עם קיבוצניקים לסכסוך עם הערבים, ליהטט בגין במאזיניו. בקיבוץ עין החורש שאל חבר על פשרה טריטוריאלית עם הפלסטינים (החזרת שטחים) והפיל בידי בגין ההזדמנות לחדד נקודה בכישרון דמגוגי: "ידידי, היזהר לך! כאשר אתה מודה במושג 'פלסטינה', אתה חותר תחת זכותך לשבת בעין החורש. אם זו פלסטינה ולא ארץ ישראל, אתה כובש – ולא חורש. רק אם זו ארץ ישראל יש לך הזכות לשבת פה או בדגניה ב'. הקיבוץ הארצי לא לקח אדמות מאת הערבים ולא סיפח אותם אל הקיבוץ שלו בגליל? מה נעשה פה, נשתעשע במילים?"
המפא"יניקים בקיבוץ יפעת ניסו לפתות אותו לבוא וכדי להקל עליו לבוא ולפיתוי הציעו "דירת אירוח נאה ורחבה שבה יוכל לבוא אלינו לשבת עם בני ביתו," ואף אירוח לסוף שבוע שלם: "יבוא נא אל יפעת שבעמק ויראה כיצד מקבל את השבת בית יפעת למשפחותיו. אנו מקווים שיישא איתו חוויה מרשימה ממסיבה זו. כשם שהעידו רבים שהוזמנו נענו ונהנו." בגין הציג עצמו כשומר שבת והודיע כי יבוא רק ביום חול.
מחילופי מכתבים אחרי המפגשים שכן התממשו עולה אווירת פיוס והקשבה הדדית, גם אם לא בהכרח הסכמה:
בהזדמנות אחרת התנבא בגין לגבי עתיד הקיבוץ ולא טעה בתחזיתו: "יש לצפות לשינויים רבים במשטר החיים הקיבוצי. איש מחוץ לקיבוץ לא יכפה את [השינויים] עליו, אך איש, [מתוך] הקיבוץ, לא ימנע אותם... תהליך אנושי הוא... שר החיים [הוא שיהיה] אחראי לה."
מנהיגי התנועות הקיבוציות לא שבעו נחת מהתקרבות החברים למנהיג הרוויזיוניסט. מארגני המפגש בקיבוץ עין החורש, למשל, נקראו לבירור דחוף וננזפו במשרדי הנהגת תנועת הקיבוץ הארצי. לבגין היתה ידועה ההתנגדות שהדבר עורר, והוא אמר בהרצאתו במשמר השרון לחברים שבאו מקיבוצים שכנים כי הוא מקווה ש"לא יסלקו אותם מהקיבוץ."
מאיר ולד-יערי, מנהיג הקיבוץ הארצי, נדחק לפינה ולבסוף נדרש להסביר את הפופולריות של בגין בקרב צאן מרעיתו. כמנהגו של יערי, הגיב במאמר שכתב ופורסם במקום בולט ב"על המשמר", יומון התנועה שחילקו לחברי הקיבוצים בכל בוקר. במאמרו נכתב שהתופעה המפתיעה היא "הוכחה לניצחון התנועה הקיבוצית," כלומר עדות להצלחתה של נוסחת החיים והשיטה הסוציאליסטית. לדברי גולדשטיין, יערי לא טעה לגמרי. ביקורי בגין היו עדות להישגי הקיבוץ, אבל לא אלה שעליהם כתב. "רצונו של בגין להתקרב לקיבוצים נבע מכך שהם הצליחו להפוך את עצמם לסמל באתוס הלאומי – תנועה שבולטת בחלוציות ובתרומתה. הקיבוץ הוא דבר ייחודי אשר זוכה להכרה כיצירה ציונית מקורית, וההסתפחות אליו היא המפתח לשער הכניסה אל הקונסנזוס הישראלי הרחב," הוא מסביר.
"בגין לא היה תמים. הוא עשה שימוש בקיבוץ," אומר גולדשטיין. "הוא ידע כמובן שחברי הקיבוץ יתקיפו אותו, אך היה בטוח בכישרונו להותיר רושם טוב על הקהל עם תשובות טובות לכל שאלה, ולהציב טענות שירתקו ויעוררו מחשבה בקרב שומעיו. המשאבים שהקדיש לביקורים הם הוכחה להכרתו במעמד המיוחד של המגזר המכונה 'ההתיישבות העובדת', אף על פי שהתנגד לכנותו בשם זה, המחביא אמירה שלפיה המתיישבים במקומות אחרים אינם עובדים. בשנות ה-70 המוקדמות תנועת העבודה עוד דומיננטית. בתודעה הציבורית הימין אמנם כבר זכה במידה מסוימת של לגיטימציה, אך עדיין שרוי בשוליים. לדידו של בגין, לגיטימיות מהקיבוץ שהחזיק במעמד סמלי כה בולט ומוביל היא מפתח לצעד חשוב נוסף בדרך לקבלת הימין כגורם ראוי בקונסנזוס הכלל-ציוני והישראלי."
ירח הדבש עם הקיבוצים הגיע לסיומו כאשר הבין בגין שעליו להתפנות למשימה חשובה בהרבה: תפיסת השלטון במדינה. בדרך למטרה זו לא היה עוד טעם להופיע במעוזי תנועת העבודה. במפלגתו של בגין (באותה העת כבר איחוד מפלגות שיצר את הליכוד) הושמעה כלפיו ביקורת גלויה. שותפיו טענו שהוא מבזבז משאבים בפעולות להשגת לגיטימציה וחיזוק מעמדו כמנהיג, במקום לרכז מאמצים בארגון כוח פוליטי שיתבטא בקלפי הבחירות לכנסת. כך, מאמצע שנות ה-70 ואילך העביר בגין את פעילותו למחוזות הציבוריים שבהם רב הסיכוי לקושש קולות בהיקף נרחב ולהביא תמורה למאמץ וערך אלקטורלי למפלגה.
במבט היסטורי הביקורים בקיבוצים והפסקתם יכולים להתפרש כמהלך ציני, מתוכנן וטכני: חימום יחסים כדי לסייע לרוויזיוניזם ולימין לקבל לגיטימציה בלב הקונסנזוס. משהושגה המטרה, והקיבוצים עשו את שלהם, הקיבוצים יכולים ללכת, ובגין מתפנה לכיבוש היעד הבא.
העניין העדתי, לדברי גולדשטיין, ניצת רק במערכת הבחירות שאחרי המהפך, והחל לבעור רק אחרי הניצחון השני של הליכוד. אז גם התפרסם המשפט על "הקיבוצניקים המיליונרים עם בריכות השחייה שלהם," שיוחס לבגין, אף שבגין הכחיש שאמר אותו.
הכול החל בכתבת טלוויזיה על הגליל העליון שנערכה ושודרה בתום מערכת הבחירות. כתב הטלוויזיה הכללית ריאיין בין השאר את בנימין בנאי, חבר קיבוץ מנרה. בנאי דיבר על היחסים בין קיבוצו לתושבי קריית שמונה הסמוכה, כשהוא יושב על שפת הבריכה של מנרה וברקע נשקף הנוף המוריק והמרהיב של הרי גולן. כתבה זו ככל הנראה היתה נבלעת בארכיון ונשכחת, לולא דיבר עליה בגין בריאיון חגיגי שנתן ל"ידיעות אחרונות", ארבעה חודשים לאחר ניצחונו, ולאחר שכבר הקים קואליציה והושבעה ממשלתו.
בריאיון אמר בגין: "אני מעריך את הקיבוץ מילדותי. זהו מעשה רב, מעשה גדול, היום הם עשירים, אין עיני צרה בעושרם... (בני הקיבוצים) חיילים מצוינים, חיילים לוחמים, עם מוטיבציה גבוהה." המראיין לא הרפה ודחק בו להשיב לטענה כי "אתה גרמת וחידדת את הקיטוב העדתי במערכת הבחירות." בגין קשר את ההתבטאויות שנאמרו כלפי הימין, כמו "הצ'חצ'חים" של דודו טופז לפני הבחירות, לדבריו של הקיבוצניק ממנרה אחרי הבחירות, והשיב למראיין בשאלה רטורית: "האם אני דיברתי בהתנשאות על שתי תרבויות? אמרתי על אנשים שהם בקושי שי"ן־גימ"לים? אתם לא ראיתם בטלוויזיה את האיש בקיבוץ מנרה יושב בבריכת שחייה כמו איזה מיליונר אמריקאי ומדבר במידה רבה של זלזול על תושבי עיירת פיתוח סמוכה? האם אני ישבתי באותה בריכת שחייה? לי אין סידור כזה."
את הסערה התקשורתית שהתעוררה ניסה בגין להדוף כ"היסטוריה מלאכותית" עד סוף ימיו מחה על סילוף דבריו. "מעולם לא קראתי לחברי הקיבוץ מיליונרים," חזר וכתב בעשרות מכתבים לאזרחים מן העיר ומן הקיבוץ, שפנו אליו בעקבות הפרסומים. פעם אחר פעם הסביר, ובכל פעם במילים אחרות, שדבריו נגעו לאופן שבו הוצג קיבוצניק אחד ממנרה בכתבת טלוויזיה. בגין אף מסר התנצלות אישית לבנאי, במברק ששלח אליו ערב יום הכיפורים ושבו כתב: "על פי המסורת עתיקת היומין של עם ישראל, הריני מבקש את סליחתך. אמנם לא עלה על דעתי לפגוע בך או בחבריך, אבל בעיניי מספיקה הרגשתך הסובייקטיבית כדי לעשות את הנדרש ערב יום הכיפורים ביחסים שבין אדם לחברו. גמר חתימה טובה."
בנאי הודה לבגין על ההתנצלות, אך ציין את המשמעויות הציבוריות של הדברים והדגיש שעליהן הוא אינו מוחל. הנה כי כן המונחים "בריכות", "מיליונרים", "צ'חצ'חים" ו"שי"ן־גימ"לים" נהפכו ממילים למותגים פוליטיים – מושגי מפתח קליטים ושימושיים לטיפוח עוינות והשגת רווח אלקטורלי של שני הצדדים. כיום גולדשטיין מפגין באופן קבוע וחבר פעיל בהתארגנות "בלי דמוקרטיה אין אקדמיה." כמי שחרד למדינה הוא מציע להפיק ממחקרו תובנות מעשיות על אירועי הזמן הזה. הוא דווקא אופטימי. לדעתו, עוצמת האיבה בין הימין והשמאל בתקופה שקדמה להקמת המדינה ותקופת הפיוס וההתקרבות שליבלבה אחריה ונחשפת בפעם הראשונה במחקרו, מלמדות שביריבות פוליטית מרה ייתכן גם רצון הדדי להכרה וללגיטימציה.
(מתוך מאמר של מירב מורן, "כולם מכירים את האיבה בין בגין לקיבוצניקים. איש לא מכיר את הרומן שפרח ביניהם", "אל-ארצ'י", 16.8.23)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-08-16/ty-article-magazine/.highlight/00000189-fdee-dbc5-a59f-fdefd9610000
כך חולפת תהילת עולם. הקיבוצים כמעט ונעלמו מהעולם, כך גם נעלם הרוויזיוניזם הקלאסי האשכנזי של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, ומה שנשאר זו שנאת האשכנזים שאותה ליבה בגין עליה רכב כדרך לעלות לשלטון.
 
הדרת נשים מוצלחת ב"שומר הצעיר"
"ספרות המחקר של החינוך רוויה במידע על חשיבות ההפרדה בין בנים לבנות בתהליך הלמידה. חוקרי החינוך יודעים שאם מאפשרים לתלמידות ללמוד בכיתות נפרדות, בעיקר במקצועות כמו מתמטיקה, מדעים ומחשבים, הישגיהן משתפרים. התלמידות, גם המוכשרות, נרתעות מללמוד מתמטיקה או פיסיקה ברמה גבוהה, על אף שלרתיעתן אין שום הצדקה – הישגיהן אינם פחותים מהישגי התלמידים.
"שלא כמו בארצות המערב, שבהן החינוך הנפרד לבנות, בתיכונים ובקולג'ים, נהוג דווקא במוסדות העילית הפרטיים, בארץ, ההפרדה בין תלמידים לתלמידות מעוררת מעט רתיעה, מאחר שהיא משויכת לחינוך הדתי, שם לומדות הבנות בנפרד מהבנים מטעמים הלכתיים.
"והנה דווקא 'המוסד' החינוכי של השומר הצעיר, בית הספר התיכון העל-אזורי 'מבואות עירון', המשתייך לארבעת הקיבוצים עין שמר, מענית, מצר וברקאי, ערך ניסוי מאלף: בנות כיתה ט' למדו בכיתה נפרדת משלהן פיסיקה, ובני כיתה י"ב, למדו בנפרד ספרות לבגרות.
גם הבנים וגם הבנות יצאו נשכרים מהניסוי: מחצית מבין 60 בנות כיתה ט' שלמדו פיסיקה ללא הבנים, החליטו לבחור, בשנת הלימודים הבאה, בפיסיקה מורחבת במגמה לעבור את בחינת הבגרות ברמה של חמש יחידות לימוד. לפני ההפרדה, רק בת אחת בחרה במגמת פיסיקה מורחבת. לשם השוואה, רק 10% מתלמידי י"ב בוחרים בפיסיקה מוגברת לבגרות. ואילו הבנים, ניגשו בתחילת השבוע לבחינת הבגרות בספרות בביטחון, מתוך ידיעה שישיגו ציונים טובים בבחינה, כפי שהשיגו בבחינת המגן.
"לא בנקל החליט מנהל תיכון מבואות עירון, רונן דורי, על הפרדה בין המינים. 'היה לי ברור, עוד לפני שהניסוי החל, שהבנות ייהנו ממנו והישגיהן בפיסיקה ישתפרו,' אומר דורי, 'אולם חששנו מהמחיר שנצטרך לשלם בצד החברתי. לא רצינו שהבנים ירגישו שהם הצד המפסיד, בעיקר בגלל העובדה שהתיכון עובר מעין מהפכה פמיניסטית בשנים האחרונות, כי אנחנו שמים דגש רב על לימודי השוויון בין המינים.'
"הניסוי בלמידה נפרדת של פיסיקה נולד באקראי. מאחר שתלמידי כיתות ט' קיבלו השנה שיעורים בחינוך מיני בנפרד בנים בנות, עלה הצורך למצוא 'תעסוקה' לבנות בסמסטר שבו הבנים למדו על ההבדלים שבין המינים.
"'הבנים יותר דומיננטיים ומשתלטים על השיעור, מה שמאלץ את הבנות לשבת בשקט,' מעידה אפרת דגאי, בת קיבוץ עין שמר. לדבריה, 'אולי הבנות חוששות לטעות, בגלל הפחד לצאת טמבליות בעיני הבנים. כשבת מתחילה לענות על תשובה בכיתה, היא ממש צריכה להילחם על זכותה לדבר, כי הבנים מתפרצים לתוך הדברים שלה.' ואילו עדי פרוג מבנימינה אומרת: 'השנה, כשלמדנו לחוד, היה יותר ריכוז בכיתה, כי הבנים עושים בלגאן ומפריעים בכיתה.'
"רפי שכטר, המורה לפיסיקה, שהיה נוכח בעת קיום הדיון הסוער בעד ונגד הוראה נפרדת, אמר כי 'השנה לימוד המקצוע היה איכותי יותר. לא נאלצתי להתמודד עם בעיות משמעת, והטיעונים בעת השיעור היו ענייניים. בכיתה מעורבת, הגרעין החזק בשיעור הוא הבנים, ואילו השנה, הבנות הפכו לגרעין החזק.'
"שכטר מספר כי לראשונה בעת הניסוי, תלמידותיו לא התקשו להתבטא. 'תלמידה שלי העלתה טיעון אנליטי מפורט של בעייה בפיסיקה, והיה ממש תענוג לשמוע אותה. בכיתה מעורבת היא לא היתה מעזה, כי מיד הבנים היו צועקים לעברה: איזה שטויות את מקשקשת.'
"גיליונות הציונים של תלמידות כיתה ט', מלמד שהניסוי בפיסיקה שיפר מאוד את עקומת הציונים שלהן לעומת השנה שעברה, עת שיעורי הפיסיקה התקיימו בכיתות מעורבות.
"מאחר שעדיין לא התקיים בארץ ניסוי מבוקר בהוראת מתמטיקה ומדעים בכיתות נפרדות בחינוך החילוני, אפשר ללמוד על שיפור הישגי הבנות שלומדות בנפרד, דרך השוואת הישגיהן של תלמידות החינוך הממלכתי לתלמידות החינוך הממלכתי-דתי. שיעור המצטיינות בחינוך הדתי, במבחני הבגרות במתמטיקה ובפיסיקה, ברמות המוגברות, גבוה ב-10% משיעור המצטיינות במקצועות אלה בחינוך החילוני.
"תמונת הראי של כיתת הבנות הנפרדת לפיסיקה בתיכון 'מבואות עירון' היא הכיתה הנפרדת ל-21 בנים בי"ב, שלמדו השנה ספרות לבחינת הבגרות ברמה של שתי יחידות לימוד, ללא הבנות. מורה כיתת הבנים, קובי גרוסמן, הסביר כי 'הכיתה הנפרדת הוקמה בגלל אילוץ – הבנים לא תפקדו בשיעורי הספרות בשנה שעברה.'
"אסא ארטמן מקיבוץ ברקאי הסביר: 'הבנים הרגישו חוסר תקשורת בשיעורי הספרות. הבנות רצו להתעמק בחומר, ולקיים דיונים כיתתיים על היצירות, ולנו, הבנים, לא היתה סבלנות לכך. רצינו לימוד ממוקד ותכליתי, שיכין אותנו רק לעבור את הבגרות בספרות.'
"רביב דן מפרדס חנה תיאר את שיטת הלימוד המיוחדת שהמציא המורה גרוסמן במיוחד לתלמידיו קצרי הסבלנות: 'במקום דיונים כיתתיים, הכנו עבודות לפי נושאים שקובי בנה, שהיו ממוקדים לבחינה. השיעורים הפכו לתכליתיים, כי עסקנו בהם בעבודות עצמן, וכך שני הצדדים נהנו: הבנות למדו ספרות ברמה גבוהה, ואנחנו הכנו עצמנו לבגרות.'
"בשביל כיתת הבנים במבואות עירון, שיטת הלימוד המיוחדת שהמציא בשבילם המורה קלעה בדיוק למידת הסבלנות שהיו מוכנים להקדיש למקצוע. וכך, הציון השנתי הנמוך ביותר שהושג בכיתה זו (שהוא מחצית מהציון שיופיע בתעודת הבגרות) היה 80. רוב התלמידים קיבלו ציונים של 85 ויותר. מאחר שהציון השנתי מנבא, במידה גבוהה של דיוק, גם את ציון בחינת הבגרות החיצונית, מבחינת הבנים, הלימודים היו אפקטיוויים ביותר.
"אולם קובי גרוסמן לא המליץ להנהלת בית הספר על חידוש הניסוי בשנת הלימודים הבאה, ולכן הבנים ישובו ללמוד ספרות עם הבנות. 'בכיתה רגילה, שהבנות משתתפות בשיעור, נוצר בעת דיאלוג רוחני שמעשיר את התלמידים ואת המורה. זו נשמת אפו של המקצוע, אני לא מוכן לוותר על החלק הזה.'"
(ראלי סער, "הבנות שלומדות לבד מצטיינות יותר", "אל-ארצ'י, 20.6.2001)
https://www.haaretz.co.il/misc/2001-06-20/ty-article/0000017f-db6f-df62-a9ff-dfff86060000
הניסוי החינוכי המוצלח בהפרדה מגדרית שהתקיים לפני עשרים שנה לא המשיך, כי "הצד הלימודי פגע בצד החברתי." והיום התלמידות שנהנו לימודית מההפרדה המגדרית הן מן הסתם מתחפשות לשפחות ומוחות נגד ההפרדה המגדרית.

תל אביב עיר ללא הפסקה – (הפסקה בהפגנות)
אוי לתושבי תל אביב העיר ללא הפסקת הפגנות. כל פעם הפגנה אחרת. הפגנת הפרוטסטנטים, הפגנת האתיופים, הפגנת האריתריאים. אין הפסקה.

גדעון סער: להגביל סמכות בג"צ נותרנו בלי כלים
"גדעון משה זריצ'נסקי-סער קורא להגביל את התערבות בג"ץ בחקיקת הכנסת בסוגיית ההסתננות, לאחר פסילת הסעיפים המרכזיים בחוק שאותו יזם. החוק שיזם זריצ'נסקי-סער להגבלת ההסתננויות לישראל נפסל בבג"ץ, ושר הפנים הפורש תוקף ההחלטה וקורא כעת להגביל את הסמכות השיפוטית להתערבות בסוגיות הנוגעות להסתננות לישראל. בתגובה להחלטת בג"ץ לפסול את סעיפיו העיקריים של חוק המסתננים, כינה שר הפנים גדעון סער את אותה פסיקה 'שגויה' ואמר כי היא 'ותירה את ישראל ללא כלים להתמודד עם תופעת ההסתננות הבלתי חוקית.' האחריות לדבריו על 'התמודדות עם תופעה זו מוטלת על הרשות המבצעת והמחוקקת, אך בפועל כל הכלים שבאמצעותם הן ביקשו להתמודד עם התופעה – נפסלו, פעם אחר פעם, על ידי הרשות השופטת.'
"זריצ'נסקי-סער הזכיר כי מאז חקיקת חוק המסתננים חדש גדלה יציאת המסתננים מישראל בקצב של פי שלושה. 'לא סביר שדווקא החוקים אשר הוכיחו את עצמם כאפקטיביים בהתמודדות עם תופעת המסתננים, תופעה אשר מדינות רבות בעולם המערבי נכשלות בהתמודדות איתה, ייפסלו על-ידי בית המשפט,' נאמר בהודעה שפרסם. השר זריצ'נסקי-סער שוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, עידכן אותו בעיקרי תוצאות פסק הדין והציע לקיים דיון דחוף בראשותו להערכות בעקבות הפסיקה.
"ח"כ מיכל רוזין ממרצ, יו"ר ועדת העובדים הזרים בכנסת, שיבחה את השופטים: 'ההחלטה החשובה שהתקבלה היום היא אי של שפיות ותמרור אזהרה לממשלה נגד הפרת זכויות האדם שבהן נקטה בשנים האחרונות. הממשלה לא הפנימה את החלטת בג"ץ האחרונה ועשתה ממנה חוכא ואטלולא. היום בית המשפט העמיד את הממשלה במקומה.'
"בתגובה לפסיקת בג"ץ מסרו ארגוני זכויות האדם שעתרו נגד החוק: 'בית המשפט הבהיר היום פעם נוספת, באופן חד משמעי וחריף, כי המדיניות כלפי מבקשי מקלט לא יכולה להסתכם בכליאה המונית של אנשים חפים מפשע או הזנחה מוחלטת של הנושא. אנו קוראים לממשלה – זה הזמן לפעול באופן אמיתי למען תושבי דרום תל אביב ומבקשי המקלט גם יחד – על ידי השקעת כספים בשיפור שירותי הרווחה, הבריאות, והדיור במקומות המאכלסים מבקשי מקלט, ויצירת פיזור טבעי של הקהילות על ידי הענקת רישיונות עבודה מוסדרים ותמריצים לבעלי עסקים ברחבי הארץ'."
(עומרי אפרים ומורן אזולאי, 22.9.14)
https://www.ynet.co.il/article/4574030 
אופס. זה היה זריצ'נסקי-סער לפני הריב שלו עם נתניהו. מעניין מה הוא אומר היום?...
נעמן כהן