* תלושים – כותרת ב"הארץ": "ארץ ישראל היפה". ואו! הצירוף "ארץ ישראל" ב"הארץ", זה ממש "אדם נשך כלב." בכותרת המשנה מעלים על נס את "החלוצים". מי היה מאמין? ובגוף הכתבה מדברים על "התיישבות בעמק".
הכתבה היא כתבת השער של מוסף "הארץ", המתפרסת על פני שישה עמודים. לא, היא לא מדברת על ארץ ישראל, אלא על ירידה מהארץ, בעיקר להרי האלפים באיטליה. ה"חלוצים" אינם מי שעולים למולדת כדי לחונן עפרותיה, להפריח את שממתה וליישבהּ ביהודים, אלא יורדים שמחפשים את הנוחות בניכר. "התיישבות בעמק" אינה המפעל החלוצי של בניין עם וחברה, אלא התמקמות של יורדים בגולת איטליה. הכתבה מפרגנת מאוד ומעודדת; לא את הירידה, כי זו מילה פסולה. את ה"הגירה" או ה"רילוקיישן". והירידה מוסברת כשילוב של ירידה פוליטית בשל המצב בארץ לבין חיפוש החיים הנוחים. והדבר החמור מכולם הוא הירידה המאורגנת.
הכתב, הילו גלזר, דווקא שואל שאלות קשות. אבל לא שאלות ציוניות, על המשמעות של עקירה מן המולדת, של הבחירה בגלות וכד'. הרי כל עולם המושגים הזה זר להם. השאלות הן על המצב הפוליטי באיטליה, ששם הימין הקיצוני עלה לשלטון. כלומר, אין מולדת. יש דרך פוליטית אוניברסלית, והשאלה היא רק למה לעבור דווקא למדינה שהשלטון בו ימני. קלישאה אנטישמית במאה ה-19 אמרה שהיהודי – איפה שטוב לו, שם מולדתו. הציונות הציגה מסר הפוך: היהודי – איפה שמולדתו, שם טוב לו. והנה, יהודים תלושים וחסרי שורשים, שבוחרים לעקור מן המולדת ולחזור להיות היהודי הנודד ומוצגים כגיבורי תרבות.
שמא רבין צדק בהגדרתו?

* הפסיקו להתנדב – אני רק שאלה. אם אלה שמאיימים לא להתגייס לצה"ל אם יתקבלו חוקי ההשתמטות יממשו את איומם, גם אותם נצטרך להגדיר "הפסיקו את ההתנדבות"?

* איזו תורה הם לומדים? – האם הסיוע של השר פרוש לאנס המנוול "הרב" ברלנד ושל השר לשעבר ליצמן לאנסת מלכה לייפר– זו ה"תורה" שלשם לימודה החרדים משתמטים? לבטח אין זו תורת ישראל. הרי תורת ישראל שוללת גם את ההשתמטות. איזו תורה הם לומדים, בדיוק?

* הפרת אמונים – אי כינוס הוועדה למינוי שופטים – הפרת אמונים. עוכר המשפטים פוגע במזיד במדינת ישראל ובאזרחיה. ממשלת פיגולים.

* השופט אלרון: שתי הערות ביוגרפיות – מבלי להיכנס לסוגיית הסניוריטי ומועמדותו של השופט אלרון לנשיא בית המשפט העליון – שתי הערות ביוגרפיות, בעקבות פרסומים לא מדויקים בתקשורת.
בניגוד למסופר, הנשיאה לשעבר נאור והשופטים חיות ועמית לא התנגדו לבחירתו של אלרון לעליון. הוא נבחר פה אחד בידי הוועדה למינוי שופטים. ייתכן שהם הסתייגו, העדיפו מועמדים אחרים, אך בתום השקלא וטריא בוועדה, בהגיע ההצבעה, הם תמכו.
תיקון נוסף הוא בנוגע לפסיקתו בעניין פסילת מינוי של העבריין הסדרתי דרעי כשר בממשלה. נכון שהוא היה בעמדת מיעוט מול פסיקת עשרת השופטים האחרים, אך הוא לא פסק שדרעי יכול להישאר בתפקיד, אלא שמי שצריך להחליט בסוגיה הוא יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. היו"ר בבחירות לכנסת ה-25 היה יצחק עמית. אלרון ידע היטב מה יפסוק עמית, שהיה חברו להרכב שפסל את דרעי.

* האם אלרון מתאים? – האם השופט אלרון מתאים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון? על פי שיטת הסניוריטי, התשובה חיובית בהחלט. על פי שיטת הסניוריטי, כל שופט בבית המשפט העליון מתאים להיות הנשיא, ולכן אין התמודדות על התפקיד, אין בחירה על פי כישורים או עמדות, אלא על פי הוותק.
על פי שיטת הסניוריטי, הנשיא הבא הוא יצחק עמית, המזוהה כאקטיביסט (האמת היא שפוגלמן קודם לו, אך הוא ויתר, כיוון שנותר לו זמן קצר מאוד בין המינוי לפרישה, והוא סבור שאין בכך טעם), והבא אחריו הוא נועם סולברג, המזוהה כשמרן ביותר בין השופטים. על פי שיטת הסניוריטי, התמיכה היא אוטומטית בכל אחד משניהם, על אף שכל אחד מייצג תפיסה אחרת.
מלבד ההנחה הבסיסית, שעליה מבוססת השיטה, שכל שופט בעליון מתאים להיות הנשיא, אני רואה יתרונות באלרון, דווקא בשל גישתו השמרנית, הנכונה בעיניי, בדרך כלל (למעט בסוגיות הנוגעות לטוהר מידות, שבהן עמדותיי קיצוניות), ואני מאמין שהיא טובה יותר לחברה הישראלית ועשויה לחזק את האמון בבית המשפט (בהמשך אסייג את ההנחה בדבר חיזוק האמון). כך, שבעיניי אלרון הוא בהחלט מועמד ראוי והייתי שמח לראותו בתפקיד.
ובכל זאת, אני בעד שמירה על שיטת הסניוריטי, שאגב, היא שיטה שמרנית מאוד (אבל כאשר מהפכנות רדיקלית כמו של יריב לוין נחשבת "שמרנות", שזו ממש הזניית השפה, אין באמת משמעות למילים ולמושגים). בעבר, לאורך שנים רבות, התנגדתי לשיטת הסניוריטי. הזדהיתי עם עמדת שרי המשפטים מימין ומשמאל – ביילין, רמון, פרידמן ואיילת שקד שצידדו בביטול הסניוריטי, והעדפתי אותה על עמדת שרי המשפטים מימין ומשמאל – דן מרידור, צחי הנגבי וציפי לבני שדבקו בשיטה, למרות שביטולה תעניק להם עוצמה אדירה.
גישתי היתה, שכמו בכל מערכת, נכון לבחור את המתאים ביותר, את הראוי ביותר, גם לתפקיד החשוב הזה.
שיניתי את דעתי. מה שגרם לשינוי דעתי... אשנה את הניסוח. מי שגרם לשינוי דעתי הוא יריב לוין. כשאני רואה שר משפטים כוחני, קיצוני, פנאט, מיליטנטי ורדיקלי כמו לוין, וכשאני רואה שדמויות כמו דודי אמסלם וראש הכנופייה עלולים להתמנות לתפקיד וזה לא מדע בדיוני, אני מבין את גדולתה של שיטת הסניוריטי להפרדת הרשויות, לעצמאות הרשות השופטת ולמניעת השתלטות הממשלה, השולטת בלאו הכי בכנסת, גם על בית המשפט.
למדתי שהיתרונות של שיטת הסניוריטי גדולים יותר מחסרונותיה; שהימנעות מתחרות בתוך בית המשפט על תפקיד הנשיא טובה ולעומת זאת התחרות עלולה להזיק. שיטת הסניוריטי, מגינה על עצמאות בית המשפט, כיוון שהתחרות עלולה לגרום לשופטים לא להכריע על פי מצפונם, אלא להתאים את עצמם לרצון הוועדה למינוי שופטים ובעיקר לרצונו של שר המשפטים. היא עלולה לגרום לשופטים להטות משפט כדי לשאת חן בעיני הגוף הממנה, וכאשר לתפקיד ממונים אנשים בלתי ראויים בעליל, כמו עוכר המשפטים יריב לוין וכמו אוחנה, מדובר בסכנה אמיתית לדמוקרטיה.
אני מאמין שנשיא שמרן, כמו אלרון או סולברג, עשוי לחזק את מעמד בית המשפט ואת האמון הציבורי בו, אך כפי שהבטחתי, אסייג את דבריי. שופטים כמו אלרון או סולברג, הגם שהם שמרנים ומזוהים כימנים, הם קודם כל שופטים מקצועיים ונאמנותם היא לחוק ולצדק, ולכן הם בהכרח יאכזבו את נתניהו, לוין, אמסלם ושות', ולא יספקו להם את הסחורה. וכך, מהר מאוד תעשיית השקרים וההסתה תציג אותם כססמולנים עוכרי ישראל, כמו הסמולנים הרדיקליים אלשייך ומנדלבליט. ואם הבייס קנה את הסיפור שאלשייך (!!!) ומנדלבליט (!!!) הם לא סתם שמאלנים, אלא עד כדי כך שמאלנים קיצונים, שהם תפרו תיקים נגד נתניהו כדי להפיל את שלטון הימין, הם יקנו באותה מידה את הטענה שהשופטים השמרנים, הימנים, הדתיים, המתנחלים הם חלק מן ה"דיפ-סטייט" הסמולני. על סמך מה אני יודע זאת? על סמך העובדה שגם היום אותו בייס מדקלם את הבדיה שהשופטים "ממנים את עצמם" ושכל השופטים הם "משובטים" וכו' וכו'. כי האמת היא, שמה שלוין חותר אליו אינו שופטים שמרנים, אלא שופטים מטעם.
ואגב, ניתוח כמעט כל פסיקות בג"ץ בנושאי ביטחון ובנושאי ההתיישבות ביו"ש תפריך את טענת בית המשפט השמאלני. בוודאי שהדברים נכונים לאהרון ברק וגם לאחרים. גם ליצחק עמית, מושא ההסתה הנוכחי. מישהו שמע פעם מה הן דעותיה הפוליטיות של אסתר חיות? אני לא. בעצם, אני מכיר התבטאות פוליטית אחת שלה. כאשר יהודה הראל, אבי ההתיישבות בגולן, זכה בפרס ישראל על מפעל חייו ההתיישבותי, כשהנשיאה חיות לחצה את ידיו היא לחשה באוזניו: "איזה מזל שהגולן נשאר בידינו."

* הדחה עסקנית – יום לפני פתיחת שנת הלימודים, כאשר חרב השביתה בבתי הספר היסודיים טרם שבה לנדנה, מה שהעסיק את שר החינוך יואב קיש(קוש) הוא להדיח מתפקידו את יו"ר "יד ושם" דני דיין. הוא לא רוצה להדיח אותו מטעמים ענייניים, מקצועיים או מכל סיבה שקשורה בצורה זו או אחרת למטרות המוסד החשוב הזה, אלא מטעמים עסקניים בלבד. הוא רוצה להדיח אותו כי הוא היה מועמד לכנסת מטעם תקווה חדשה ומן הסתם קיש(קוש) רוצה למנות איזה קבלן קולות או חבר מרכז או עסקן זה או אחר.
כאשר מונה דני דיין לתפקיד שגריר ישראל בברזיל, הפעילו אנשי שמאל רדיקלי בוגדני לצד אנשי BDS קמפיין נגדו, בשל היותו מתנחל ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר, ושיכנעו את ממשלת ברזיל לא לאשר את האמנתו. עכשיו הקיש(קוש) מנסה להדיח אותו כיוון שהוא מזוהה עם תקווה חדשה. ברית המנוולים נגד דני דיין.

* בלתי סבירה בעליל – אם צריך הוכחה לחשיבותה של עילת הסבירות, הרי זה הניסיון הבלתי סביר בעליל של שר החינוך להדיח את יו"ר יד ושם. הרי איש לא יחשוד שההדחה הזאת נגועה בענייניות. ברור שזו גחמה של משפחת נתניהו ונקמה על כך שדיין הצטרף לגדעון סער. החלטה מסוג זה היא בדיוק החלטה שבג"ץ קיים כדי לפסול אותה. אגב, מתאים להם למנות ליו"ר יד ושם את איציק זרקא.

* קו אדום – באחת ההפגנות נגד המהפכה המשטרית, הונפה כרזת תועבה, ובה נראה נתניהו קורע את מגילת העצמאות ונכתב בגדול MEIN KAMPF. ההשוואה להיטלר ולשואה היא חציית קו אדום. היא בלתי לגיטימית. מי שאשם בזוועה הזאת הוא החלאה שהכין את הכרזה והניף אותה. אך יש אחריות גם לכל הסובבים אותו, שלא קרעו אותה לגזרים.

* השוואה – לומר על אדם שיש לו שפם שהוא תואם היטלר, זה פחות דמגוגי מה"הסבר" מדוע היריב הפוליטי שלי הוא תואם היטלר.

* המסית מספר 1 – יאיר נתניהו, המעי הגס של "המשפחה", הוא דיבה מהלכת. הוא עובד בלהסית, לשקר ולהוציא דיבה. למרבה הצער, מעט מאוד מאוד מנפגעי ההסתה והדיבה שלו, הגישו נגדו תביעת דיבה. אני מקווה מאוד שהנפגעים יתעשתו ויתבעו אותו. יש להכות את המנוול בכיס.

* מבחן הנאורות – כאשר אדולף אייכמן, הפושע הנאצי, מראשי האחראים על ביצוע "הפתרון הסופי" – השמדת היהודים בשואה, ישב בכלא הישראלי, הוא זכה לכל הזכויות המוקנות לאסיר. ישראל יצאה מגדרה להוכיח לעולם כולו שבהיותו אסיר, היא שומרת על כל זכויותיו. על מעשיו הוא נדון למוות והוצא להורג, אך עד רגע הוצאתו להורג, לא נגרע מאומה מזכויותיו.
אחד המבחנים לנאורותה של חברה, של מדינה, הוא היחס לאסיר. אמנם האסירים הם פושעים, חלקם פושעים נוראים – רוצחים, אנסים, סוחרי סמים, רוצחי המונים, מחבלים, פושעים נאצים; אך ברגע שהם מאחורי סורג ובריח הם חסרי ישע, והמדינה מחויבת בזכויות המוקנות להם.
זה לא פופולרי לנהוג בכבוד בחלאות המין האנושי. לכן, קל מאוד לדמגוגים פופוליסטים כמו ראש הכנופייה בן גביר, לשלהב את היצרים בהבטחות לקרוע להם את הצורה. הרי הם האנשים השנואים ביותר, ובצדק, ומה משלהב יותר מליבוי שנאה?
וכאשר אותו דמגוג הוא נֶפֶל, כישלון מהלך, השר הגרוע ביותר בתולדות ממשלות ישראל, שהורס כל דבר שהוא נוגע בו – מה הפלא שהוא יקפוץ מיד לדמגוגיה הפופוליסטית, עם כל מיני שיגעונות כמו רפורמת הפיתות, רפורמת המים החמים, רפורמת הביקורים? הרי כל צעד שיעשה נגד האסירים יקנה לו פופולריות. אז מה אם זה עלול לפגוע בביטחון המדינה ובמעמדה הבינלאומי? אז מה אם זה עלול להוביל לשפיכות דמים? מה זה אכפת לאיש הנקלה הזה?

* מה היה עושה בן גביר היפאני – במקום להתפטר לנוכח כישלונו הקולוסלי המונומנטלי במיגור הפשיעה והטרור, או אולי לעשות מה שהיה עושה שר יפאני בעקבות כישלון כזה, ראש הכנופייה המציא עוד "רפורמה" פופוליסטית נגד האסירים הביטחוניים, בתקווה שהיא תחולל מהומות אלימות, שמהן הוא יוכל להיבנות.

* בפעם הבאה – ראש הכנופייה הבטיח לפני הבחירות למגר את הפשיעה והטרור, ומאז דם נשפך ברחובותינו כמים. אבל הבטחה אחת שלו קוימה ובגדול. כאשר נפנף לעיני המצלמות את הסמל שנתלש מרכבו של רבין הוא הבטיח – בפעם הבאה נגיע אליו.

* תחתית החבית – סמרטוט הרצפה גוטליב, שאיני יודע היכן נמצאה החבית הדלוחה שמתחתיתה גרדו אותה, מאשימה את צה"ל והשב"כ שהם עובדים אצל המחבלים. לוחמי צה"ל והשב"כ שמסכלים מדי יום פיגועים ומצילים חיי אלפי ישראלים מדי שנה, תוך שהם מסכנים את חייהם, היו למרמס בפי ה---- המנוולת. אפילו בשלולית הביביסטית המעופשת, היא בולטת בנאלחותה.

* הביתה – את האריתראים הפורעים בת"א יש להעמיס על מטוס – חזרה לאריתריאה. כך הם ילמדו להעריך את הכנסת האורחים של הדמוקרטיה הישראלית.

* מלחמת אזרחים זוטא – מה שראינו בפרעות האריתראים בת"א, היה מלחמת אזרחים זוטא, מיקרוקוסמוס של מלחמת האזרחים באריתריאה, בין תומכי השלטון ומתנגדיו. תומכי השלטון אינם פליטים, אינם מבקשי מקלט, אין נשקפת להם כל סכנה ולכן יש לגרש את כולם. מתנגדי המשטר הם מבקשי מקלט וראוי לבחון כל בקשה ובקשה שלהם, אבל מי שהתפרעו, תקפו שוטרים, פגעו ברכוש, בזזו חנויות – מעלו בהכנסת האורחים שלנו ויש לגרש אותם. מי שאינו יודע לכבד ולהכיר תודה, מקומו אינו כאן.

* נתניהו ובעיית ההגירה – הפרעות בת"א העלו למודעות הציבורית את סוגיית מבקשי המקלט / פליטים / מסתננים / מהגרים. כיוון שנתניהו שולט במדינה לאורך רוב התקופה שבה קיימת הבעייה, ראוי לבחון מה הוא עשה בנדון.
בסך הכול, למיטב שיפוטי, כשבוחנים את הצלחותיו וכישלונותיו בנושא הזה, כף הזכות כבדה לאין ערוך. זאת, בעיקר בזכות אחת ההחלטות הטובות שלו כראש הממשלה – הקמת גדר הפרדה לאורך הגבול עם מצרים. זמן קצר מאוד אחרי היבחרו מחדש לקדנציה השנייה, ב-2009, הבין נתניהו שהגבול הפרוץ עם מצרים והמצוקה במדינות אפריקה, מביאות לגל הולך וגדל של הסתננות לישראל, שעלול להפוך לאיום דמוגרפי קיומי, לא פחות. הוא החליט על הקמת הגדר, הקצה לכך את התקציב בסך 1.6 מיליארד שקל ופחות משנה אחרי הקמתה, החליטה ממשלתו על הקמת הגדר. הביצוע היה מהיר ביותר וב-2013 הקמת הגדר הושלמה. המהלך הזה הציל את ישראל מאסון דמוגרפי. מרגע זה, סוגיית ההגירה אינה עוד איום אסטרטגי, אלא עוד בעיה מתוך בעיות רבות, שצריך וניתן להתמודד איתה. ונתניהו התמודד איתה היטב. הוא הנחה את המל"ל לקדם יחד עם האו"ם פתרון ראוי. ואכן באפריל 2018 הוא התייצב לצד שר הפנים אריה דרעי במסיבת עיתונאים חגיגית, ובישר לאומה על ההסכם המצוין (כלשונו, ולמיטב הכרתי הוא באמת היה מצוין) – גירוש בסיוע האו"ם למדינה שלישית של מחציתם וקליטה בישראל של המחצית השנייה, תוך פיזורם בכל חלקי הארץ. אני זוכר ששמעתי את הדברים בנסיעה מת"א הביתה וממש התרגשתי ושמחתי. הערכתי שלא תהיה התנגדות לפתרון הזה.
אלא שהבייס הימנני יצא בחריפות נגד הפתרון, מתוך קסנופוביה קיצונית, כיוון שמחצית המהגרים עתידים להישאר בארץ. נתניהו נבהל מהזעם בבייס, ובעיקר מהבייס הביתי – יאיר נתניהו, ובתוך שעות התקפל וביטל את התוכנית שאותה הציג בחגיגיות, בצדק, כבשורה גדולה. הוא לא שינה את דעתו. הוא ידע שהתוכנית מצוינת והיא הישג גדול. אבל כתמיד, הוא כשל במנהיגות. וכאשר היתה סתירה בין הבנתו המנהיגותית את טובת המדינה, לבין האינטרס האישי העסקני שלו, האינטרס האישי גבר. וכך החמצנו הזדמנות לפתרון הבעייה.
ומה עושים? יש שעיר לעזאזל, בג"ץ. בג"ץ מעולם לא התערב במדיניות ההגירה של ישראל. בג"ץ התערב בזכויות האדם של הנמצאים. הוא התערב רק בשאלה כמה זמן ניתן להחזיק אנשים במעצר ללא משפט. זה תפקידו. ההתמודדות עם הבעייה, היא של הדרג המדיני.
כאן נתניהו הצליח וכשל. הצליח בגדול בבלימת האיום האסטרטגי. הצליח במתן פתרון טוב לבעיית ההגירה. כשל בהתקפלות המבישה מביצוע הפתרון.

* הפלישה לקאפיטול – אם אלה העונשים על הש"ג, אפשר להבין מה העונש הצפוי למנהיג הפוטש.

* אל נאחר רגע נכסף – לפני שלושה חודשים השקנו בארכיון הגולן את ספרי השני "אל נאחר רגע נכסף – תנועת העבודה וההתיישבות בגולן 1967-1969". היה זה אירוע מרומם נפש. ביום רביעי הקרוב, 6 בספטמבר ב-18:30, ייערך בבית בן גוריון בתל-אביב אירוע השקה נוסף, מטעם היחדה למען הגולן. יישאו דברים: אילה מלו – מנכ"לית היחדה למען הגולן, חכ"ש צביקה האוזר – מייסד היחדה למען הגולן, ההיסטוריונים פרופ' אבי בראלי ופרופ' אודי מנור ואני.
כניסה לאירוע בעלות – 20 שקל. רכישת עותק של הספר באירוע, בעלות 60 שקל (במקום 98 שקל). אני מזמין אישית כל אחד ואחת מכם ומבטיח שיהיה מרתק.

* ההבטחה קוימה – כשתמר שלנו היתה בכיתה א' (!) היא החליטה לגדל שיער ארוך כדי לתרום אותו לחולי סרטן. זה בא לגמרי ממנה. מאז, לאורך כל השנים, היא זכרה את ההבטחה.
כעת, ערב עלייתה לכיתה י"ב, היא מימשה את ההבטחה.

* בפעם האחרונה – בראש חודש ספטמבר 2001 עמוס, בכורנו, עלה לכיתה א' והתחלנו קריירה של הורים לילדים במערכת החינוך. בראש חודש ספטמבר 2023 תמר עולה לכיתה י"ב וזהו לנו ר"ח ספטמבר האחרון (עד הנכדים).
אגב, כשעמוס עלה לכיתה א', המגדלים התאומים עוד עמדו על תלם. במשך 9 ימים.

* ביד הלשון: גבעת יואב – גבעת יואב הוא בכור מושבי הגולן (עד הקמתו היו בגולן רק קיבוצים – מרום גולן, מבוא חמה ועין זיוון. היה ניסיון להקמת מושב אל על אך הוא לא עלה יפה). היישוב שייך לתנועת המושבים וממוקם צמוד לבני יהודה, בדרום הגולן, במעלה לגולן מהכינרת. הגרעין המייסד של המושב הורכב בעיקרו בידי קבוצה של לוחמי גדוד הצנחנים 202 שהשתחררו אחרי מלחמת ששת הימים. הם הנציחו בשם המושב את מפקדם הנערץ, המג"ד שלהם, סא"ל יואב שחם, שנפל בפעולת סמוע, 1966. המושב עלה לקרקע בפברואר 1968.
אישור שמו של המושב, על שם יואב שחם, חייב מאבק ממושך עם ועדת השמות הממשלתית, שסרבה לאשר יישוב על שמו של חלל צה"ל. הוועדה רצתה שהיישוב יקרא בני יהודה, כשם היישוב הסמוך בתקופת העלייה הראשונה. את השם בני יהודה קיבל היישוב הקהילתי הסמוך, שהוקם כמרכז האזורי של יישובי דרום הגולן.
יואב שחם (1935-1966) גדל במזכרת בתיה. שירת כלוחם וכקצין בצנחנים. לאחר שחרורו ניהל את הפארק הלאומי בר"ג, עסק בחקלאות ויצא מטעם משרד החוץ לשליחויות בקפריסין ובאתיופיה, ולאחר שנים אחדות חזר לשירות קבע. חייליו מספרים, שזמן קצר לפני נפילתו הגדוד שירת בתעסוקה מבצעית קשה וחמה בגבול עם סוריה, ושהוא אמר להם שהמצב לא יוכל להימשך כך וצה"ל יהיה חייב לכבוש את הגולן. הם חשו שבהקמת היישוב על שמו, הם מקיימים מעין צוואה שלו.
אורי הייטנר