על "מרוב אהבה – מבחר שירי אהבה"
מאת מיכל סנונית
הוצאת צפרא 2023, 65 עמ'
הענקתי לרשימה הזאת את הכותרת "לקנא", כי אני משוכנע שכל גבר שיקרא את קובץ השירים שבספר זה יהיה ירוק מקנאה כלפי האהוב עלום השם שהקובץ הזה מעתיר עליו אוקיאנוס של מבעים אוהבים. שירי האהבה בקובץ זה הם כל כך עזים וכל כך טוטאליים, כפי שלא נתקלתי בדומים להם בשום קובץ שירים של משוררות שקדמו למיכל סנונית. אהבה עזה כזאת אולי נמצא בשיר השירים, כשהרעיה מחפשת את שאהבה נפשה בשווקים וברחובות, וכשהיא מוצאת אותו, היא אוחזת בו ומביאה אותו לבית אימה (שיר השירים ג' 4-1).
ההישג הגדול של קובץ זה הוא בהיגדים הייחודיים שבו, שהרי בשירי אהבה עלולים הכותבים לנקוט בתבניות שחוקות. וכדי לאשש את דבריי, אני נאלץ, שלא כדרכי, לסקור כבר בראשית דבריי את הקווים הפרוסודיים בהם מצטיינים שירים אלה.
האימאז' הוא אחת התבניות מפעימות הלב שמשורר/ת יכול /ה לנקוט בהן, יש בהן צבר של דימויים שבאיחויים מתגבשת תמונה מפתיעה. אביא דוגמה משיריו של יצחק למדן: "רוחו גלגל תמורות בציר האינמרגוע" – כמה מבע יש בצבר הדימויים הזה!
ונחזור לקובץ שלנו – שיר הפתיחה "נגיעות" בנוי כולו כאימאז': "כשנגעת בי / כל העולם עלה על גדותיו / גופי נפער חלונות חלונות / ומכל חלון התעופפה ציפור / לעולם שאהב אותי / כשנגעת בי."
בשיר "פתאום אהבה" (עמ' 5) מדומה האהבה לדיירת שלישית בבית האוהבים: "באה (האהבה שהגיעה פתאום) וממלאת את הבית / פותחת את המזוודה / תולה את הבגדים בארון / מכינה לעצמה כוס תה / משתרעת בסלון / ..." – יש כאן תמונה שלימה של השתלטות האהבה על הבית. בשיר זה אנו פוגשים גם אנאפורה (אנאפורות נמצא גם בשיר "אהבה מבולבלת", עמ' 22, ובשיר "געגועי הדרך", עמ' 60), וגם קלמבור: "אהבת פתאים, / פתאום."
אביא עוד דוגמה לאימאז' בשיר "וכל השאר לדמיונכם" (עמ' 37): "בסירת הסתיו שטים געגועים / מעוטרי ברבורים," ובהמשך מתארת המשוררת את תמונת אהבתם העדינה של הברבורים. הברבורים כמשל לאהבה אידיאלית מופיעים גם בשיר "שיחה לילית" (עמ' 43).
מרחל למדנו כיצד בהיעדר חרוז ניתן "לפצות" את הקורא בתזמור – בשיר "אל ארצי" היא כותבת "לא שרתי לך ארצי, / ולא פיארתי שמך / בעלילות גבורה, / בשלל קרבות" – הצלילים "המפצים" הם AR AR;RA RA.
שילוב של חרוז ותזמור נמצא אצל המשוררת שלנו בשיר "מעשה העץ בתפוח" (עמ' 46): זה היה בחמישי בשבוע / וקראתי לכך מעשה / העץ בתפוח. / ולא קם בי הרוח ללכת משם / גם ביום השביעי בשבוע." "תפוח" (פרי האהבה בשיר השירים) מתחרז עם "הרוח", ואנחנו שומעים SHAM GAM KAM. ראו חרוזים משולבים גם בשירים "הוא לקח אותי מהמדבר (עמ' 21), "דרך היופי דרך הכאב" (עמ' 24), "אהבת הסמוי מן העין" (עמ' 17), "שיחה לילית" (עמ' 43), "נמר, אני צריכה נמר" (עמ' 51), "איש ואישה" (עמ' 56).
אנו מוצאים בקובץ הזה מיספר שירים בתבנית של מכתם, הרי דוגמה בשיר "חיבוק", שבו נמצא גם חרוז: "חיבוק בעיניים / חיבוק בלב / השולחן בינינו / מרחיק עד כאב" (עמ' 13).
וכעת אביא זר של היגדי האהבה העזה שבקובץ – אנו זוכרים את החרוז של יהודה עמיחי "תמיד את שוכבת על עיניי", כשהמילה הטעונה "שוכבת" משנה לחלוטין את משמעותה, ופירושה – הדובר אינו יכול לחשוב על משהו אחר מלבד אהובתו. היגד יפיפה האומר דבר דומה הוא בשורה "מי קיבע אותך, כך בחשכת אישוניי" ("אפשרות תנועה", עמ' 45), לאמור, האהוב איננו נמצא על יד האוהבת, אלא חדר לתוך ארובת העין. דוגמה נוספת: "אני רוקחת / את ריבת היופי, / מגישה לשולחן / שאליו אנו יושבים" (סמוכים זה לזה" עמ' 7). באימאז' שלפנינו שגרת הישיבה ליד השולחן מקבלת משמעות ארוטית, במהופך ממה שמשתמע במסכת נדרים על זכותו של הבעל "להפוך את השולחן". מי שרוקחת את היופי, ומגישה לשולחן היא האוהבת.
האוהבת מצהירה שעונת האהבה אסור שתתפוגג: "עונת האהבה שלי / עד בוא יומי האחרון." ("בעונת האהבה", עמ'16). היגד דומה נמצא בשיר "בערה", (עמ' 52): "ומיהרתי לסגור את הדלת / ולתת בחלון סימנים / שאהיה גם מחר בוערת / לקראתך עד קץ הימים." בשיר "אתמול עשיתי אהבה" (עמ' 18), האוהבת שולחת פרח לאיש האהוב שהרעיף עליה את הטוב הזה. האהבה בין הדוברת ובין האיש האהוב עלום השם היא כל כך עוצמתית, עד כי ברור שכמוה קיימת רק באגדות: "ואתה תאהב אותי / כפי שמעולם לא אהב / גבר אישה / ובגד הירוקת של הנהר / יעטוף את שנינו / ונהפוך / לאגדה" ("אגדה" עמ' 44).
בכל הקובץ המרתק הזה יש רק רמז ארוטי אחד בשיר "רכות" (עמ' 9): "רכות גופי תחתיך / רכות שפתיי עליך."
בקובץ שלפנינו יש גם שני שירים הגותיים המבקשים להתחקות על השאלה הגדולה של ביאליק – "מה זאת האהבה?": "אהבה בהישג יד" (עמ' 26) ו"יופי וכאב" (עמ' 28).
ברור שלא מיציתי כל מה שניתן לומר על קובץ נפלא זה, אבל אני מקווה שדבריי ידברו לליבם של אוהבי השירה ושל האוהבים באמת. אני רואה לנגד עיניי את עיניהם הכלות של הגברים שיקראו את השירים: איפה יש בעולם אוהבת כזאת?
משה גרנות