באמצע מרס 1974 פירסמתי ב"דבר" וב"הארץ" מכתב גלוי לראש הממשלה גולדה מאיר וזה היה לשונו:

"גולדה מאיר, אינני אלא סופר, אך מעט חוש היסטורי יש לי, ואני נשבע, נשבע לך, כי ההיסטוריה תשפוט אותך בחומרה ובאכזריות על החלטתך להמשיך ולכהן כראש הממשלה. כמה כיתות של סופרים גייס סטאלין, כדי לפאר את שמו בפני ההיסטוריה – וקם סולז'ניצין אחד ודיבר אמת של ספרות – והיא אמת ההיסטוריה כיום. לוא אני במקומך הייתי חושש מכל מה שכל סופר ישר יכתוב עלייך ועל תקופתך בארץ, כי כך, רק כך – ולא בדברי חנופה של מרכז המפלגה – ייחרץ גורל דמותך בהיסטוריה שלנו."

בעקבות דבריי כתבה אסתר [דודתי אחות אבי, אסתר ראב] לגולדה מאיר מכתב הזדהות, שרק ראשיתו נותרה כטיוטה בעיזבונה:

לכבוד ראש הממשלה, הגברת גולדה מאיר, גברת יקרה! אני רוצה להביע לך בזה את צערי על כל העלבונות וההתחצפויות אשר הדור הצעיר מטיל בך. אני המכירה אותך מזה שנים יודעת שכל חייך היו קודש לעם, ואין להתייחס אלייך – אלא בכבוד הגובל לפעמים בהערצה...

ב-3 באפריל שלח אלי מזרחי, מנהל לשכת ראש הממשלה, את המכתב הבא לאסתר: "לכבוד גב' אסתר ראט [כך במקור], ת.ד. 1033, טבעון. גב' ראט הנכבדה, הנני מאשר קבלת מכתבך מיום 22.3.1974. ראש הממשלה מודה לך מאוד על שמצאת לנכון לכתוב אליה."

איזכור לחילופי המכתבים הללו מצוי במכתב ששיגרה אסתר לראובן שוהם: "רק אהוד עוד מעכיר את רוחי – כתבתי מכתב לגולדה, והיא הודתה לי עליו בלשון פקחית – משמע שקראה את כתב הפלסתר של אהוד." (20.4.1974).

הנוסח המלא של מכתב ההתנצלות של אסתר אינו מצוי בידי, אך אולי הוא שמור עד היום בגנזך המדינה תחת השם: אסתר ראט. על-כל-פנים, בביקורי הראשון אצל אסתר בטבעון לאחר פרסום המכתבים, לאחר עצם שמחתה על בואי, היא פותחת עליי פה:

"מי אתה בכלל שתכתוב כך נגד גולדה? היא אישה גדולה וחשובה ואני מעריצה אותה. תדע לך שכבר כתבתי לה והתנצלתי בשם כל המשפחה, ואמרתי לה שאתה הכבשה השחורה של המשפחה וביקשתי שהיא לא תתחשב בדברים שלך כי אתה לא מייצג את ה'ראבים'. אבא שלך כבר לא בחיים, אז התפקיד שלי להגיד לך את זה. וחוץ מזה, הלא בי מתנקמים אחר-כך על כל הדיעות הפוליטיות שלך! אני משלמת את המחיר! אחרי כל פעם שאתה מפרסם דברים נגד – הם עוברים כאן בלילות ודוקרים אותי במכות-חשמל – המשמר-האזרחי, הנוער-העובד. עד היום לא סלחו לי שאני בת-איכרים. עד היום אני סובלת מהשנאה שהשאיר אחריו ברוך [אחיה ברוך בן עזר ראב] בחוגי השמאל בגלל העבודה הערבית, ועכשיו אתה בא ומוסיף עם הדיעות התבוסתניות שלך, גיבור גדול! אני סובלת בשבילך!"

מכתבה של גולדה לאסתר לא נשתמר בארכיונה, וספק אם נכתב. לאסתר אין שום ביקורת על גולדה בעקבות מלחמת יום כיפור. ייתכן שמעמד קבלת פרס ראש הממשלה מידי גולדה נחקק בה עמוק מאוד והיא רואה בו סמל היסטורי-תנ"כי לשתיהן, היא המשוררת, וגולדה – הכוהנת הגדולה.

אסתר מקדישה לה את השיר "בנות חווה" ומדפיסה אותו ב"ידיעות אחרונות" (12.9.1977). השיר פותח במילים: "יש נשים – / כוהנות גדולות / שליחות – / רוח-אנוש / וברוכות-אל". ההקדשה אינה נדפסת בעיתון, אלא נמצאת לימים בטיוטת השיר, בעיזבון.

כותבת אסתר לברוך אורן: "שירי ['בנות חווה'] בידיעות אחרונות הביא לי גל הדים, בעצם היה מוקדש לגולדה – אבל מפאת המערבל הפוליטי, שאין לי כל חלק בו, נמנעתי מעשות זאת, הזמנים טרופים כל-כך ואני אפוליטית גמורה – " (7.12.1977).

[מתוך "ימים של לענה ודבש", סיפור חייה של אסתר ראב. עם עובד, 1997].

אהוד בן עזר