כמו מארקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס  (Marcus Porcius Cato Censorius), הידוע כקאטו הזקן  שהתפרסם בכך שנהג לסיים כל נאום בסנאט במילים הבאות: "מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו Ceterum censeo Carthaginem esse delendam." והודות למאמציו יצאה רומא למלחמה הפונית השלישית בקרתגו, שבסופה הושמדה העיר, כך גם אני כותב כאן שנים רבות את אותו דבר. סליחה מהקוראים. דוקטרינת ההכלה של נתניהו כלפי הטרור מעזה הגיע לסיומה. כדי להגיע לפתרון הבעיה יש ללכת בדרך שונה. המדיניות כלפי עזה צריכה לעמוד על שלושה דברים:
1. הכרה בעזה כמדינה: על מדינת ישראל להכיר בעזה כמדינה לכל דבר, ולהטיל עליה ככל מדינה את כל האחריות למעשיה. (מדינה היא ארגון שיש לו מונופול של שליטה בשטח מסוים, וזה המצב האמפירי של עזה).
2. התנתקות מעזה: על ישראל להתנתק מעזה באופן סופי ומוחלט.
עד השגת הסכם מדיני עם מדינת עזה, יש לסגור את הגבול, ולהסיר כל אחריות עליה ועל אזרחיה. לא לספק לה דבר. לא חשמל, לא דלק, ולא תרופות. את הכול יוכלו העזתים לייבא ממצרים. ישראל גם לא תעביר להם את כספי קטר או כל השקעה אחרת (ממילא זו רק הצגה כלפי חוץ, כי הם מקבלים כספים דרך מצרים).
ודוק: למרות שהגרמנים לא תבעו לחסל את אנגליה וארה"ב, ולרצוח את האנגלים והאמריקאים כפי שתובעים אנשי החמאס לחסל אותנו, הרי לא עלה בדעתם של בנות הברית לספק לאוייב גרמניה הנאצית, מזון, דלק, תרופות, וכו', כפי שעושה ישראל.
כמובן אם העזתים ירצו לקנות טובין מישראל ישראל תאפשר זאת בפיקוח בטחוני.
3. הגדרת תורת מלחמה: התיאורטיקן ואבי תורת המלחמה קרל פיליפ גוטפריד פון קלאוזביץ, קבע בספרו "על המלחמה" כי המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים. כלומר, למלחמה יש תכלית מדינית.המטרה המדינית של המלחמה הנוכחית בעזה אינה צריכה להיות כיבושה, ולא חיסול החמאס, אלא הרתעה וסיכול בלבד.
למרבה הצער למדינת ישראל אין המשאבים הפוליטיים, הכלכליים, ובכוח אדם שהיו לבעלות הברית במלחמתן נגד גרמניה הנאצית ויפן, שבה השיגו כניעה ללא תנאי וכיבוש. מה גם שוהחמאס הוא "רעיון" שאין בכוחנו למגר.
ודוק: אסור בתכלית האיסור לכבוש את עזה כפי שמציעים אחדים כדי להביס את החמאס ולהביא במקומו את אבו מאזן כדי שיתאפשר לו להקים מדינה ערבית-מוסלמית ביהודה ושומרון שעליה בהיעדר צה"ל ישתלט החמאס, וימשיך את המלחמה משם ביתר שאת כאשר די לו ברובים ומרגמות כדי לאיים על נתב"ג ותל אביב.
כדי להשיג את מטרת המלחמה (שהיא כאמור הרתעה וסיכול בלבד) שתביא את האויב לרצון להפסיק את המלחמה, יש לנקוט בצעדים המלחמתיים הבאים:
1. אימוץ דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל.
2. מיקוש הגבול.
 
1. דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל: כדי לנצח (ניצחון משמעו הרתעה וסיכול) לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר", גיליון 628):
על כל מקום ממנו נורים רקטה או פצמ"ר, או בלוני תבערה על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים בהתראה של 3 שעות לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". Cordon sanitaire איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש. כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר כל שטח וכל מנהרה מהם נורית אש.
יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה.
אבירי "זכויות האדם" (הערבי) יטענו מיד כי ירי ספוראדי אחרי שלוש שעות, הוא ירי "לא מידתי" המוגדר כפשע מלחמה ומיד יוגשו כתבי אישום נגד ראשי צה"ל. לכן יש לפעול בזהירות ע"פ החוק הבינלאומי המתיר להשיב אש למקורות הירי, גם במחיר פגיעה באזרחים.
על נתניהו לפעול על פי הבנת חשיבות ה"דימוי" בעולם התקשורת המודרנית. עליו לשאת נאום ובו יזהיר את האוייב היורה שמתאריך זה וזה כל ירי יקבל תגובה מיידית. בנאומו יתבע מראשי החמאס לשאת באחריות של פינוי האזרחים מאותו אזור.
ביחסי ציבור נכונים יתקבל המעשה בהבנה בעולם. (תמיד יהיו כאלו שיאמרו שהמעשה אינו "מידתי" אבל אלו יהיו במיעוט). אין דבר פשוט ומוסרי מזה. ירי על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה. מניעת הירי – הגנה עצמית לגיטימית.
החוק הבינלאומי מתיר השבת אש למקורות הירי, ואם מודיעים על אזור לחימה אין יכולים לבוא בטענות על קורבנות של לא לוחמים.
אסור בתכלית האיסור לחזור למצב הקודם. אסור להסכים יותר לטפטופי פצמ"רים או רקטות לכיוון ישראל.
אסור להיכנס קרקעית לעזה. כמו בכדורגל עדיף תמיד לשחק במגרש הביתי. כניסה קרקעית תביא לנפגעים רבים מצידנו. על הקרקע העדיפות הטכנולוגית של צה"ל אינה ניתנת לביטוי. ניתן להכריע את המערכה מן האוויר בלבד.
 
2. מיקוש הגבול: אנחנו עדים מדי שבוע להפגנות "השיבה" של עשרות אלפי עזתים. ומדי לילה להפגנות ליליות, המלוות בזריקת מטעני נפץ. מדי פעם מצליחות גם חוליות של מחבלים לחצות את הגדר ולהעלות באש את מוצבי צה"ל. כל זה חייב להיפסק.
הדרך הטובה היא מיקוש הגבול. הכרזה בולטת על כך תעביר את האחריות למות המתקרבים לגדר, והחוצים אותה מחיילי לצה"ל אליהם, דבר שימנע את האשמת חיילי צה"ל בפשעי מלחמה.
Victoire, C'est  La volonté
על נתניהו לאמץ את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:
 Victoire, C'est La volonté  – הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח. (הבעיה הגדולה היא שבציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד). אם נתניהו אינו מסוגל לעשות כן, ואין ביכולתו להביא את ישראל לניצחון עליו להתפטר מיידית!
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01431.php
הנה המאמר המקורי של יוסף דוריאל ז"ל:
 
יוסף דוריאל
קברניטי אסון 1973 יוצאים צדיקים 
ביחס לאלה כיום
אסון יום הכיפורים של 1973 נגרם על ידי קברניטים שטעו קשות אך בתום לב. האסון המתגלגל לפתחנו כיום נובע מתרבות ניהולית הבנויה על אובדן ערכים, אטימות מחשבתית, צביעות ובוּרוּת שחצנית.
זו לא הפעם הראשונה שאני מנסה להזהיר ממהלכים נושאי-אסון של קברניטי ישראל. עשר שנים לפני שהדברים תוארו בספרי האחרון – "ללמוד מהחיים" – פורסמה ברבים תוכנית להדברת הטרור מעזה, שהצגתי לביקורת טובי המוחות של תורת הביטחון הלאומי. הם הבינו והביעו תמיכה. קברניטי המדינה נשארו אטומים. וכך, במקום מהלך סטרילי אך פוגע קשות באוייב, שיחקנו לידיו באספקת מחזות של דם ואש ותמרות עשן – לליבוי ההסתה נגד ישראל על "תגובה לא-מידתית" לתוקפנות שלו. נכון להיום, כבר הרגלנו את העולם לראות כמצב נורמטיבי את חמש שנות השבי של גלעד שליט ואת ההפגזות הבאות מרצועת עזה. אם לביצוע מעשה הנבלה של גירוש יהודים מגוש קטיף גויסה ארמייה של פסיכולוגים-יועצים, אף פסיכולוג הראוי לשמו לא הוצב למשימת ניתוח צורת החשיבה של האוייב מול פעולה ישראלית כזו או אחרת. לא מול החמאס בדרום ולא מול החיזבאללה בצפון.
בימים אלה הומחש שוב המחדל הפסיכולוגי, כששידורי ישראל חזרו כמו תוכים על "חפים מפשע" שנפגעו מפגז של צה"ל שנורה על טרוריסטים, והתנצלויות מנהיגי ישראל על "פגיעה בילדים." היה חסר רק שיבקשו גם לשגר לנו את העונש המתאים. וזאת, במקום לפרסם אזהרה תקיפה – שכול מי שנמצא בקרבת אנשי הטרור – דמו בראשו, והטרוריסטים המשתמשים במגינים אנושיים חיים יובאו על עונשם כפושעי מלחמה לפי החוק הבינלאומי. ובמקום לאיים ב"עופרת יצוקה 2", לשמחת הגולדסטונים שבדרך – להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ הגובלים בישראל, מהם אי-אפשר למנוע ירי, שיוכרז כאזור אסור לשהייה, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה ספוראדית שלו במרגמות 120 מ"מ. זו תהיה גם תשובה קונסטרוקטיבית למזכ"ל האו"ם שגינה את "הרג הילדים" בידי צה"ל, ובתנאי שתפורסם כראוי בעולם.
ובהקשר זה, אי-אפשר שלא להזכיר את "תג המחיר" המקומם שפירסמה ישראל לרצח משפחת פוגל באיתמר: "הם רוצחים ואנחנו בונים." וכמה בונים? – 300 יחידות. וזה במקום אלפי היחידות שהקפאתן (המיותרת) פגה ממילא. לשם מה לקשור שוב את הטרור עם הבנייה היהודית ביו"ש? וזאת, כשבאותם ימים ממש נשלחו פקידי השלטון הישראלי לסייר עם נציגי הרש"פ בקרקעות שבשליטת ישראל בבקעת הירדן, כדי להעבירן להתיישבות ערבית. היכן ההצהרה החגיגית על הירדן כגבול הביטחון של ישראל? או שמא הכוונה היתה ל"ציר פילדלפי" חדש לגבולנו המזרחי? האם כל הדברים האלה הם מעבר לכושר ההבנה של קברניטינו או שהם מתנפצים אל חומה של חוסר אחריות, המסתתרת מאחורי איום ב"צונאמי פוליטי"?   ("חדשות בן עזר", 628)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00628.php
 
והנה דבר נוסף שכתבתי: מבצע "מרכבות פלישתים"
בשעה זו לא ברור מהו המצב בעזה. האם אפשר יהיה לייצב הפסקת אש? אבל הפסקת האש אסור לה שתתבסס על הרתעה הדדית שבה מתגאה החמאס לאחרונה.
מצד שני אל לה לישראל לנסות אפילו למוטט את שלטון החמאס ע"י ניסיון לכבוש את עזה.
יש לפעול רק ע"פ הדוקטרינה הרוסית שבוצעה בסוריה, והיא מערכה מהאוויר.
בשלב הראשון יש להפסיק להפציץ בניינים ריקים ולעבור למבצע "מרכבות פלישתים". יופצצו מהאוויר בשיטתיות כל כלי הרכב של אנשי החמאס. ולאחר מכן מגוריהם.
 [אהוד: ויש לבקש סליחה מהרמטכ"ל-לשעבר, איש חיל האוויר, דן חלוץ, שידע זאת כבר במלחמת לבנון השנייה ושיטח בהפצצות מהאוויר את רובע דאחייה של החיזבאללה בביירות. וכאן לא הפסיקו לחרף  ולגדף אותו על כך ודרשו פעולה קרקעית!]
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01361.php
לצערי שיעממתי מאד את הקוראים כאשר חזרתי על הדברים עוד ועוד. ואפילו זכיתי ללעג מצידו של החבר יואב ויגודסקי-אהרוני:
 
יואב אהרוני
לנצח את עזה – יש!!!
חכמי ישראל, ממשלותיה ויועציה, לא מצאו עד כה פתרון איך לנצח את רצועת עזה, והנה מסתבר שיש פתרון שהוא כה פשוט עד שיש להתפלא שעד כה לא עלינו עליו. יתירה מזאת: הפתרון אינו חדש, הגה אותו יוסף דוריאל ז"ל וגם העלה אותו על הכתב, כדוקטרינה, כבר לפני שנים רבות – בחב"ע 628. עתה שב נעמן כהן לחדש אותו ולהזכיר לנו את קיומו כתוכנית מדף שרק מחכה להגשמה. החלק העיקרי מתוך פתרון זה מובא כאן:
 דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל: כדי לנצח (ניצחון משמעו הרתעה וסיכול) לא חייבים להיכנס קרקעית לעזה. כדי לנצח צריך לאמץ את הדוקטרינה שהגה יוסף דוריאל ז"ל (יוסף דוריאל, "ללמוד מהחיים", "חדשות בן עזר" גיליון 628):
על כל מקום ממנו נורים רקטה או פצמ"ר, או בלוני תבערה על ישראל, יש להוציא אולטימאטום לתושבי רצועת עזה, שיישמע בכל העולם – שכדי למנוע פגיעות באזרחים שאינם לוחמים – הם נדרשים בהתראה של 3 שעות לפנות רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי על ישראל, שטח שיוכרז כאזור מלחמה האסור לשהייה לאזרחים, ובשפה הבינלאומית – "קורדון סניטר". Cordon sanitaire – איסור השהייה בשטח זה ייאכף בהפגזה מסיבית, ואז השטח יופצץ וייכתש. כך ניתן יהיה לכתוש מן האוויר כל שטח וכל מנהרה מהם נורית אש.
יש להמשיך בכתישה זו בנחישות ובאורך רוח עד שארגון החמאס יסכים לנקות את כל רצועת עזה מרקטות. אסור להסכים להפסקת אש ללא תנאי זה. (נעמן כהן, חב"ע 1431, 28/3/2019).
יש לי כמה שאלות טכניות:
איני מבין מהי "רצועת שטח של 4 ק"מ מנקודת הירי." אם הכוונה היא לעיגול שהרדיוס שלו הוא 4 ק"מ, מדובר בשטח של כ-50 קמ"ר. האם מר כהן חישב כמה פגזים/פצצות דרושים כדי "לכתוש" שטח כזה, מהי עלותם, והאם ישנה כמות כזאת במחסני צה"ל?
שטח רצועת עזה הוא 365 קמ"ר. יוצא שאחריה שבע "כתישות" כאלה תיגמר לנו הרצועה. מה "נכתוש" אז?
אולי זול יותר "לכתוש" את הרצועה בעזרת דחפוריD9  – בהשוואה להפצצה מהאוויר? האם יהיו לנו דחפורים כאלה שאינם מועסקים באותו זמן בכתישת בג"ץ?
אולי כדאי להתחיל בקטן? למשל בעיגול שהרדיוס שלו הוא 2 ק"מ ולא 4? זה גם יהיה יותר זול לכל "כתישה" וגם יקנה לנו מרווח של 28 "כתישות" עד שרצועת עזה תיגמר לנו.
כיון שיוסף דוריאל ז"ל אינו יכול כבר להבהיר לנו קושיות אלה, הייתי מצפה ממר כהן שיאיר את עינינו.
יואב אהרוני ("חדשות בן עזר", 1432)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01432.php
 
על כך עניתי לו:
על כתב כמויות ואתון
הניצחון בעזה – עיקרון ולא כתב כמויות
החבר יואב ויגודסקי-אהרוני (מאחר והוא קורא לי "מר", והוא עדיין חבר קיבוץ, אני קורא לו "החבר"), מבקש ממני להכין לו "כתב כמויות" המחשב בדיוק את כמות הפצצות, הפגזים, חומר הנפץ וכו', הנחוצים ליישום דוקטרינת דוריאל ז"ל. ("חדשות בן עזר" גיליון 1432)
מאז הזמן שכתב דוריאל ז"ל את דבריו, שוכללו אמצעי הלחימה. יש היום גם "פצצות חכמות", כך שניתן לחשב כתב כמויות אחר, אבל דרישה זו של החבר ויגודסקי-אהרוני לחישוב "כתב כמויות" שמטרתה ללעוג ולהגחיך אותי ואת דוריאל ז"ל, לא יכולה שלא להזכיר את החישוב המדוקדק של כתב הכמויות שחישבו ודרשו המפאי"ניקים (ביניהם החבר יואב ויגודסקי אהרוני) בזמן הפילוג בקיבוץ המאוחד.
העיקרון היה חלוקה שיוויונית של רכוש הקיבוץ. חישוב כתב הכמויות, הספירה והחלוקה נעשו באופן מדויק ביותר. 
בדיר חילקו העובדים "כבשה אחת ל'מאוחד', הכבשה השנייה ל'איחוד'", ברפת  – "פרה אחת ל'מאוחד', הפרה השנייה ל'איחוד'," כך גם בלול חילקו את התרנגולות, ובמחסן הבגדים "חולצה אחת ל'מאוחד', החולצה השנייה ל'איחוד'..." –  אבל החישוב המדוקדק יצר גם בעיות. בדיר בגבת בנוסף לכבשים היו גם חמור ואתון. המפא"יניקים לא ויתרו, ולקחו את האתון.
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "ומותר האדם מן הבהמה אָיִן." אָיִן – פרשו חכמים –ראשי תיבות: "אדם יש נשמה." לא בטוח.
יום אחד בא החזיר בטרוניה אל החמור: "למה זה כשבני האדם רוצים להשתמש בשמות גנאי הם משתמשים בשמנו?"
"נכון מאוד," השיב לו החמור, "זו באמת חזירות!..."
באותם ימים של פילוג, חי בדיר בגבת חמור אחד. תמיד, משהבחין החמור ברועה הנכנס לדיר ומתקרב אליו, התלהט ופתח בקולות נרגשים. בשל נעירותיו המוזיקליות נתן לו ליטמן, הרועה המסור, את הכינוי: "החזן."
יום אחד הופתעו ליטמן ועמיתו לעבודה בדיר – הרועה והסופר יוסל בירשטיין, כאשר בבוקר חורפי אחד מתח החמור את שריריו, סובב את זנבו, פתח את פיו, אבל קול לא יצא ממנו. זו היתה בבירור מחאת "חמור."
בגבת חילקו כבר הכול. גם את משק החי. תרנגולות, בקר, וצאן. והנה הפרידו גם בין החמור "החזן" לבין האתון "המפא"יניקית" אותה קיבלו חברי "האיחוד". "החזן" מחה על המעשה בשתיקה.
ימים אחדים לאחר הפרֵידה מהאתון, ברח "החזן" מהדיר. ליטמן ידע מיד היכן לחפש. הוא הוביל את יוסל לנקודה החדשה של מתפלגי גבת שמעבר לכביש.
החמור "החזן" עמד שם בחוץ והביט מעל לגדר על האתון שבתוך הסככה. הוא עמד שם כל הלילה בקור העז מתחת לאפס והתקרר. כשהבחין בהם, מתח עצמו, זנבו הקצר החל מסתובב במהירות, פיו נפער כמו פרסה של סוס, ונדמה היה שתצא מתוכו תרועה אדירה. כלום.
שלושתם – ליטמן, יוסל', והחמור, חזרו יחד בשתיקה.
כשחצו את הכביש בחזרה לגבת, שאל יוסל את ליטמן: "כיצד ידעת לאן ברח 'החזן'?"
"ידעתי," השיב לו, "משום ששאלתי את עצמי את השאלה: לו הייתי חמור, לאן הייתי בורח?"
רוצה לומר, בפתרון בעיית עזה לא מספיק כתב כמויות צריך גם שכל ישר. בעצם כאן חישוב כתב הכמויות הוא משני. העיקר הוא העיקרון.
הדרישה של החבר יואב ויגודסקי-אהרוני לחישוב כתב הכמויות, מטרתה היתה להגכיח את עצם הרעיון שניתן לנצח בעזה, כי לדידו אין פתרון צבאי אלא רק מדיני. ומהו הפתרון המדיני? הסכם עם אבא של מאזן. על הקמת מדינה ערבית-מוסלמית נוסח עזה גם ביהודה ושומרון,
בדבריי הזכרתי את קביעתו של מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, גנרל פרדינאן פוש, שטען שהרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון. בלשונו:  Victoire, C'est  La volonté    הניצחון הוא הרצון. ראשית דבר צריך לרצות לנצח. קיימת בארץ בעייה, בציבור הישראלי ישנם רבים שאינם רוצים כלל לנצח. רבים רוצים להפסיד.
חבר ויגודסקי-אהרוני, השאר את חישוב הכמויות לצה"ל, החשוב הוא העיקרון של יוסף דוריאל ז"ל שרק בו היכולת להגיע לניצחון. לפניו כמובן יש לרצות לנצח. בלי רצון אין ניצחון.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01433.php
לסיכום: גם במצב הנוכחי של המלחמה בעזה כל מילה שכתבתי נכונה, ויש לפעול ע"פ דוקטרינת דוריאל כפי שכתבתי. יישומה הנחרץ ללא פשרות יביא גם לחיסול החמאס.
 
"לא נשאר כלום": המסעדה הוותיקה נהרסה כליל
ביום שבת בערב אזעקה. ירדנו בחדר המדרגות שתי קומות (בבית אין ממ"ד). ממקום קרוב נשמע בום אדיר. חזק בהרבה מרעש מיירטי כיפת ברזל הרגיל. בטלוויזיה לא אמרו דבר. רק למחרת נודע לי שרקטה פגעה לא רחוק ברחוב בן יהודה, והרסה בניין ובו המסעדה היהודית פולנית הוותיקה בשם וינה. (אף פעם לא הבנתי למה קוראים לה וינה ולא ורשה?)
שנים עד הקורונה שבה נהייתי צמחוני, הייתי נהנה לאכול בה. מרק קרעפלאך, געהאקטע לעבער, געפילטע פיש, צ'ולנט, ואוסובוקו.
73 שנה שרדה מסעדת וינה, מסעדה משפחתית לאוכל מזרח אירופי. מלחמות, פיגועים, תקופות מיתון, אינתיפאדה, מבצעים צבאיים וקורונה, היו תקופות קשות מאוד, אבל היא עברה את כולן ושרדה, עד עכשיו: במתקפת הטילים (בשבת) על תל אביב, נפל טיל על בניין המסעדה, והרס אותה כליל.
"אנחנו על הפנים," אמר אייל בן מנחם, הנכד של זוג העולים מפולין שהקימו את המסעדה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. "כל החזית של המסעדה נהרסה לגמרי, לא נשאר כלום. הטיל נפל בקומה העליונה של הבניין וכרגע הוא נחשב לבניין מסוכן ואי אפשר בכלל להיכנס אליו. החשמל במסעדה הלך, האינסטלציה הלכה, המזגנים הלכו. אני עדיין לא יכול לאמוד את הנזק. נתנו לנו ולדיירים בבניין חמש דקות להיכנס בליווי ובפיקוח לקחת כמה דברים, וזהו. המזל הוא שאף אחד לא נפגע, וזה מה שחשוב."
המסעדה נפתחה בתקופה שבה רחוב בן יהודה עוד נקרא שטראסה ומכרו בו מעילי פרווה בכל פינה. סבא וסבתא של בן מנחם היו אלה שהקימו אותה, בתחילה בבוגרשוב פינת הירקון בחצר, אחר כך היא עברה לבן יהודה 48 ואירחה גברות אירופאיות מהודרות עם כפפות לבנות על הידיים וכלבי פודל מטופחים. לפני 23 שנה המסעדה עברה למיקומה הנוכחי, זה שנפגע, כאמור, במתקפת הטילים.
בן מנחם מפעיל את המסעדה בשנים האחרונות יחד עם אשתו מאשה. אין להם טבחים, אין שוטפי כלים וגם אין מלצרים. הוא קם מדי בוקר, הולך לקנות סחורה בשוק, מגיע למסעדה ומבשל עם אשתו. כשמגיע לקוח בן מנחם היה יוצא מהמטבח ומגיש את האוכל שלמד להכין מסבתא. כבר קרוב ל-40 שנה שהוא בין הסירים.
"הייתי ילד, אבל אני זוכר את הגברות עם התסרוקות הגבוהות ואת הגברים המכובדים שהיו מגיעים לאכול במסעדה, לבושים בחליפות גם באמצע אוגוסט. סבתא שלי ידעה תמיד מי יושב איפה וכמה אוכל צריך בדיוק להכין כדי שיספיק לכולם. היום בן יהודה הוא רחוב שאי אפשר להתפרנס ממנו יותר. יש כאן יותר חנויות להשכרה מאשר עסקים פעילים. עברנו כאן המון תקופות קשות," אמר בעבר בן מנחם.
היום נראה שהוא מתגעגע לתקופות הקשות: "שני הצדדים של המשפחה שלי איבדו את כל משפחתם בשואה. לסבתא שלי לא נשאר שום דבר והיא איבדה בשואה גם שלושה ילדים לפני שהתחתנה עם סבא שלי. גדלתי ברחוב הזה, זה היה הרחוב של הפרוונים, היו מגיעים לכאן מכל העולם בשביל לקנות פרוות.
"אחר כך זה הפך לרחוב של משרדי נסיעות. כל מי שרצה לטוס היה צריך להגיע למשרד נסיעות בבן יהודה ולקנות כרטיס, שאותו היו מקבלים רק אחרי שבוע. לא היה אז אינטרנט. אבל משרדי הנסיעות נגמרו, אחר כך התחילה הקורונה, אחרי זה החפירות של הרכבת ועכשיו זה. יש תמונות של כל ההיסטוריה על הקירות, אני אפילו לא יודע אם הן שרדו את הטיל."
חשבת אולי לא לפתוח שוב אחרי שיסדרו פה את כל הבלאגן?
"לא. אני בן 57 ואני גדלתי בין הסירים של סבתא. לפתוח עסק במקום אחר יעלה לי סכומים שאין לי. זו הפרנסה שלי ואני כבר מת לפתוח שוב. כרגע אטמו את הכניסה לבניין ואי אפשר להתקרב, אני מקווה שתוך כמה חודשים בעל הבניין ישפץ ונפתח."
(תיקי גולן ynet)
https://www.ynet.co.il/food/foodnews/article/r1mq3vew6
מאחל לו שיצליח לשרוד כלכלית ולפתוח את המסעדה מחדש.
 
הפתרון הסופי
"מדען המדינה", פרופסור גמור אמריטוס, אורי יוספזון-בר יוסף מאוניברסיטת חיפה, ערך השוואה בין הפתעת 1973 להפתעת 2023, ולסיכום יש לו גם תובנה שתהווה את "הפתרון הסופי" לבעיית עזה:
"הסכסוך עם הפלסטינים הוא ארוך ומר. הם לא יוותרו על שאיפתם למדינה, ועכשיו אנו מבינים טוב יותר את מחיר המשך הסכסוך. סיום הכיבוש וחלוקת הארץ על בסיס גבולות 1967, תוך כדי שמירה ופיתוח של עוצמת צה"ל ליום פקודה, הוא בסופו של דבר הפתרון."
(אורי יוספזן-בר יוסף, "בין 1973 ל-2023", "אל ארצ'י", 9.10.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-10-08/ty-article-opinion/.premium/0000018b-0ec4-dc5d-a39f-9ee4a8230000
הבנתם? כמובן שיוספזון-בר יוסף צודק. הקמת מדינת חמאס נוספת ביו"ש תביא לפתרון סופי. פתרון סופי לבעיית היהודים בארץ ישראל.
 
סילוק לא השעייה
ארבעה סטודנטים ערבים קיבלו מכתב מרקטור אוניברסיטת חיפה פרופ' גור בלינדמן-אלרואי ("היהודים לא חברים שלי") שבו נכתב: "לאור התבטאותך ברשתות החברתיות ותמיכתך במתקפת הטרור על יושבי עוטף עזה ורצח חפים מפשע, הנך מושעה מלימודיך עד לבדיקת הנושא." האוניברסיטה: "מגלים אפס סובלנות"
https://www.colbonews.co.il/academy/157776/
בושה בושה בושה. מה פתאום השעייה? את תומכי האיסלמו-נאציזם יש לסלק מיד מהאוניברסיטה לעזה.
 
סיפור פשוט (בתגובה לסיפור פשוט של אהוד בן עזר)
אילו בנימין מיליקובסקי-נתניהו, יואב גלנט, והרצל גורדין-הלוי היו רק מקשיבים קצת לאיומי החמאס ועורכים את השמירה על הגדר כיאות תוך תיאום מלא עם חיל האוויר – הכול היה נמנע. לא היה צורך בשום מכה מקדימה כי לא היה במה להכות. אלף חיילי נוחבה של החמאס הסתתרו במנהרות.
 
אין צורך במודיעין
מקור במודיעין המצרי: ישראל הוזהרה מפני "משהו גדול", אך העדיפה להתמקד בגדה.
הפקיד המצרי אמר לסוכנות אי-פי כי "הזהרנו שהמצב יתפוצץ בקרוב, ובקרוב מאוד, ושהפיצוץ יהיה גדול. אך הם המעיטו בהתרעות האלה." לשכת נתניהו הגיבה: פייק ניוז.
אתר ynet דיווח כי שר המודיעין של מצרים התקשר לנתניהו עשרה ימים לפני מתקפת הפתע כדי להזהירו, אך נתניהו אמר לו כי צה"ל שקוע בהתמודדות עם הטרור בגדה המערבית, וכי השר "נדהם מהאדישות שהפגין נתניהו." גורם מדיני אמר בהתייחס לפרסום, כי לא התקיימה כל שיחה בין ראש הממשלה לשר המודיעין המצרי מאז כניסת נתניהו לתפקיד.
בהודעה נוספת שהעבירה בהמשך לשכת נתניהו נכתב: "הפרסום כאילו ראש הממשלה נתניהו קיבל מסר מקדים ממצרים הוא שקר מוחלט. לא הגיע שום מסר מקדים ממצרים וראש הממשלה לא דיבר ולא נפגש עם ראש המודיעין המצרי מאז הקמת הממשלה – לא בעקיפין ולא במישרין. מדובר בפייק ניוז מוחלט."
("מקור במודיעין המצרי: ישראל הוזהרה מפני "משהו גדול", אך העדיפה להתמקד בגדה", "אל ארצ'י", 9.10.23)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2023-10-09/ty-article/.premium/0000018b-1467-df31-a99f-7de7bed30000
הסיפור נראה תעמולה פוליטית, אבל לאמיתו של דבר, לא היה כלל צורך בהתרעה מודיענית. החמאס הכריז שהוא עומד לכבוש ישובים ישראלים, ורק צריך היה להיערך בהתאם.
 
על תפקיד מצרים
יש לחקור טוב טוב את תפקיד מצרים. האם מצרים עשתה בשנית תרגיל הסחה כאשר שכנעה את ישראל כי הכנסת כסף קטארי לעזה וקבלת עובדים ממנה תביא שקט, בשעה שידעה את האמת. ובכלל הרי לא סביר שהחמאס היה מצליח לבנות תשתית טכנולוגית כל כך מפותחת של רקטות ללא עזרת מצרים.
 
איסלמו-נאציזם בריש גלי
קשה לי להבין את המופתעים מגילויי האכזריות האיסלמו-נאצית של החמאס. הרי בניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכניתם להשמדת היהודים – הערבים-המוסלמים (הן החמאס והן אש"פ) מכריזים על כך בגלוי בריש גלי:
אמנת החמאס (1988) (סעיף 7) קובעת שע"פ דברי מוחמד, והאיסלם, יש לחסל את מדינת ישראל ולהשמיד את כל היהודים כתנאי לגאולה.
על זה חוזר גם המופתי של אש"פ מוחמד חוסיין ומכריז, כי בהתאם לדברי מוחמד יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים:
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
שנים רבות אני מפרסם זאת ומחפש ערבי-מוסלמי אחד שרואה בדברי מוחמד אלו גזענות ולא מופת מוסרי, ולמרבה הצער טרם נמצא כזה. דוד אמיתי מגבעת חביבה לא הצליח למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען בין ערביי הדו קיום של גבעת חביבה. אז מה ההפתעה?
(אם אתם מכירים ערבי-מוסלמי שאינו גזען אנא הציגוהו).
 
זהירות גננת איסלמו-נאצית
בית משפט השלום בפתח תקווה האריך בשלושה ימים את מעצרה של היא חאג' יחיא (23) מטייבה, גננת בגן בהוד השרון, שפירסמה בפייסבוק פוסט תמיכה בחמאס.
לאחר מתקפת הפתע של חמאס בשבת, חאג' יחיא כתבה ברשת החברתית: "אין דבר יפה יותר מלהתעורר לחדשות על ניצחונות ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה – וסצנות אימה של הציונים נבהלים והטילים נופלים על ראשם. הו אלוהים, תן ניצחון למשרתים שלך בעזה, פלסטין וכולם תמכו בדגל שלכם ועזרו להם נגד אויבי הדת."
העבירות המיוחסות לה הן פרסום קריאה למעשה אלימות, הסתה למרד, הסתה לגזענות ופרסום דברי שבח שיש בהם להביא לטרור. נציג המשטרה יניב הינדי טען בדיון כי החשודה מודה בביצוע העבירה, טוענת שעשתה טעות, שמחקה את הפוסט ושהיא גננת האוהבת ילדים. עורך דינה של חאג' יחיא טען שמרשתו מודה בטעות שלה, שהיא לקחה אחריות ואין לה עבר פלילי. הוא ביקש לשחררה בתנאים מגבילים, אך השופט רפי ארניה קבע כי מדובר במעשה חמור ביותר בשעה קשה של המדינה והורה כאמור על הארכת מעצרה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=815175&forum=scoops1
גננת אוהבת ילדים כמוה מהווה רק סכנה לילדים לאחר שהיללה את רצח הילדים התינוקות וכריתת ראשם שביצעו "גיבוריה" הנאצים אנשי החמאס. זה מסוכן לקבל לעבודה ערביה-מוסלמית לפני שמבררים אם היא רואה בדברי מוחמד הקוראים לרצח יהודים גזענות שהיא מגנה.
 
חקלאים שעבדו בצמוד לגדר המערכת במשך שנים
פרצו את הגדרות בשביל חמאס
מסתבר שלפי אחת התצפיתניות שהיו במשמרת בעוטף בזמן הפריצה. חקלאים שעבדו בצמוד לגדר המערכת במשך שנים פרצו את הגדרות בשביל חמאס. 
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=815036&forum=scoops1
מסקנה יש ליצור איזור חייץ גדול עם עזה ממוקש כולו. בנוסף לא מובן למה לא היתה תעלה למניעת פריצות של רכב. יש גם לבדוק אם היה שיתוף פעולה של ערביי הפזורה במסירת מידע על מסיבת הטבע.
 
פדיון שבויים
אם אכן החמאס הציע חילופי אסירות ואסירים צעירים בחטופים הנשים והילדים, יש בהחלט להיענות זאת בחיוב ובתנאי שכל המשוחררים יועברו לעזה. או אז יטופלו בידי צה"ל.
אין בזה סיכון ויש בזה סיכוי להצלת הנשים והילדים.
 
מצפון תיפתח הרעה?
ד'ו אלפקאר גדל בארגון חיזבאללה וכבש בקסמו את מפקד כוח קודס האיראני שחוסל. הוא עומד בראשות "דיביזית חוסיין" והפך למנהיגם של אלפי לוחמים. באמ"ן מעריכים כי לא רחוק היום שהדיביזה, שמוכוונת על ידי איראן ונסראללה, תפעל מול ישראל: "הם על הכוונת."
מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני נחת בקיץ 2016 בדמשק ונפגש עם נשיא סוריה בשאר אסד כדי לקדם פעולות נוספות של "גיס 18000" (גיס לבנון-סוריה) בפיקודו של חסן מהדווי האיראני.
ד'ו אלפקאר, יליד לבנון ובן הכפר השיעי ח'נאוויה בדרום לבנון, התגייס בראשית שנות האלפיים כפעיל הזרוע הצבאית של חיזבאללה, עבר הכשרה בתחום ההנדסה והחבלה, ומהר מאוד טיפס בסולם התפקידים והדרגות כי הוכיח מנהיגות ויצירתיות. אחרי מלחמת לבנון השנייה הוא מונה לפקד על כוחות ההנדסה ביחידת "עזיז", שאחראית על מרחב גיאוגרפי בצפון לבנון ודרגתו הייתה מקבילה לאלוף משנה ועם תחילת מלחמת האזרחים נשלח לסייע למשטר אסד על אדמת סוריה במלחמה עקובה מדם.
בשנת 2021 חיסלה ארה"ב את סולימאני בעיראק, אך רעיון הדיביזיה בסוריה לא גווע אלא התעצם תחת פיקודו של ד'ו אלפקאר, באישור נסראללה ובמימון מלא של איראן. הבחירה של סולימאני בד'ו אלפקאר הכריזמטי הצדיקה את עצמה .
סולימאני שלט בכל צעד של הדיביזיה עד לחיסול שלו בשנת 2021, אך מאז המציאות השתנתה. מעמדו של ד'ו אלפקאר עלה והוא החל לפתח מידה של עצמאות. כוחו של נסראללה עלה, גם ביטחונו האישי לקבל החלטות אמיצות, בעיקר כי הפך להיות היועץ הבכיר של האיראנים לענייני האזור.
כיום מונה דיביזית חוסיין 6,000 פעילים מלאומים שונים, רובם שיעים, מניגריה, מאלי, ניז'ר, לבנון ואפגניסטן שגויסו, אומנו והוכשרו למלחמת דת בתמורה למשכורת של מאות דולרים מדי חודש ואמצעי לחימה חדשים ומתקדמים. הם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: כוח לוחם נייד לקרבות אש על גבי טנדרים המונה 5,000 לוחמים. מעת לעת הם יוצאים לחופשה במדינות המוצא שלהם וחוזרים לסוריה להילחם בעיקר בתדמור, בשטחים בין חלב לחומס, אבו כאמל ומשולש טאנף ובגבול הטורקי. הם אלו שמנהלים את הירי מנגד וקרבות פנים מול פנים עם ארגוני הג'יהאד העולמי וכיסי ההתנגדות המקומיים למשטר אסד שנותרו בערים השונות.
הכוח השני כולל 1,000 לבנונים שמפעילים את האמל"ח האסטרטגי: כלי טיס לא מאוישים, טילי קרקע-קרקע וטילי קרקע-אוויר תוצרת איראן. "מדובר בכאלף לוחמים מאוד מאוד מיומנים, שמפעילים מערכות ניידות שהשילוב ביניהן הופך את דיביזית חוסיין לסמי-צבא."
עד כה הדיביזיה פעלה בכמה הזדמנויות נגד ישראל. בינואר 2019 ביצעו לוחמיה ירי טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל. בתגובה תקף צה"ל יעדים מגוונים בשטח הסורי. חמישה חודשים מאוחר יותר הובילו לוחמי הדיביזה ירי רקטי לישראל ובתגובה הותקף שדה התעופה T4, ששימש את איראן להעברות אמל"ח. באוגוסט באותה שנה סיכלה ישראל ניסיון שיגור של ארבעה כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"מים) נושאי נפץ לעבר ישראל במרחב עקרבא טרם שיגור. אירוע נוסף התרחש באוקטובר 2021, אז שיגרו לוחמי הדיביזה כטמ"מים נושאי חומר נפץ לעבר בסיס אמריקני במרחב אל תנף. לאחר האירוע, מפקד גיס סוריה בכוח קודס דאז ג'ראר ע'פארי, שהוביל את המתקפה, הועבר מתפקידו. האירוע האחרון הידוע התרחש רק לפני חצי שנה, אז שוגרו רקטות מסוג אוראגן לעבר בסיס קוניקור האמריקני במרחב דיר א-זור בסוריה כחלק מחילופי המהלומות בין כוח קודס לאמריקנים.
לדברי הגורמים באמ"ן, הפעלת הכוח של 1,000 מומחי הנשק האסטרטגי של דיביזית חוסיין נעשית בכובד ראש כדי לא לחשוף אותה לעיני המודיעין הישראלי, ובהתאם משקיעים הפעילים את מרביתם זמנם באחסון, תחזוקה והסתרה של כלל המערכות הניידות. סרן ר' סיכם את התרחיש העתידי האפשרי. "בצבא הסורי יודעים שלדיביזיה יש אמל"ח. הם שמים את האמצעים בשכונות מגורים ומגרשי כדורגל. יש טילי קרקע-קרקע וכלי טיס בלתי מאוישים מוכנים לשימוש מול ישראל ומול כוחות הקואליציה. הם על הכוונת של מדינת ישראל. לא כדאי להם אפילו להתחיל לאסוף מודיעין."
(אמיר בוטבוט, "המערכה הבאה מצפון: זהו צבא הצללים האיראני בסוריה", וואלה 16.7.23).
https://news.walla.co.il/item/3609685
אם החיזבאללה לא יורתע גם הכוח הזה יצטרף למערכה.
 
בחזרה לימי ברית המועצות מוסקבה הסירה את המסיכות
מאז מתקפת הטרור האיומה, רוסיה לא הביעה הזדהות עם ישראל, לא הבהירה כי זכותה להגן על עצמה, וגם לא גינתה את חמאס. המדיניות הרשמית היא ניטרליות, אך הקו הדומיננטי הוא בכלל האשמת ארה"ב בהסלמה. כך מנצלת מוסקבה את זוועות חמאס כדי לשקם את מעמדה כמעצמה אנטי-מערבית ומפנה כתף קרה לישראל. על הדרך היא גם בונה על כך שנשק שיופנה לישראל, ייגרע מאוקראינה
דמיטרי מדבדב, בעבר נשיא רוסיה והיום המזכיר הראשון של המועצה לביטחון לאומי, מצא את האשם באירועים: ארה"ב. "תחילת הקרבות בין חמאס לישראל," כך במקור, "במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים היתה צפויה. הסכסוך נמשך עשורים, וארה"ב היא שחקן מפתח שם."
שר החוץ (האנטישמי נ.כ.) לברוב אמנם הביע "דאגה עמוקה ממותם של מאות ישראלים ופלשתינים" וקבע כי "לקיחת נשים וילדים כבני ערובה בידי שני הצדדים (!) אינה מתקבלת על הדעת," אבל בה בשעה האשים את ארה"ב בהתחמקות מהקמת המדינה הפלשתינית ובפגיעה במאמצים לפתור את בעיית ישראל ועזה.
הפעם לא ידוע על תמיכה בנשק (רוסיה עצמה זקוקה לתרומות מצפון קוריאה), אבל הברית ההדוקה עם איראן והשפה הלכאורה-ניטרלית ביחס למתקפה מספקות מטריית לגיטימציה לפעילות חמאס. גם שני הביקורים של ראשיו במוסקבה בשנה האחרונה לא הזיקו ללגיטימציה של ארגון הטרור.
רוסיה מייצרת כיסי אי-יציבות כדי לקדם את האינטרסים שלה. הפעם האינטרס נראה ברור בעליל: הסטה של תשומת לב מזירת אוקראינה, וחשוב מכך – של אספקת נשק לישראל במקרה של הסלמה. כי אם האמל"ח יידרש כאן, לאן הוא לא יישלח? נכון מאוד, לקייב. הנה, אפילו לברוב עצמו מצוטט בסוכנות הידיעות הרוסית הרשמית טאס"ס: "אם בשדה המערכה באוקראינה יהיה פחות נשק מערבי, היעדים של רוסיה יושגו מהר יותר."
בין שרצתה ישראל בכך ובין אם לאו, לבסוף היא מוצאת את עצמה בסירה אחת עם אוקראינה. נכון, רוסיה לא תקפה את ישראל במישרין, אבל לגמרי לא במקרה היא לא נמצאת ברשימת 82 המדינות שגינו את חמאס. פוטין ביקש להשיב את בריה"מ.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/14690996
דבר אחד בכל זאת השתנה. אין כבר יותר בארץ ישראלים ממפ"ם הרואים בה את "המולדת השנייה".
נעמן כהן