כשם שמאז יום כיפור תשל"ג, 6 באוקטובר 1973 – אין הוא נזכר בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ללא "מלחמת יום כיפור", וגם תפילת "ונתנה תוקף" כמעט שאינה נשמעת ללא הלחן המצמרר של יאיר רוזנבלום [ובייחוד בביצוע של להקת גבעטרון עם הסולן חנוך אלבלק] לזכר אחד-עשר בני קיבוץ בית השיטה שנהרגו באותה מלחמה –

כך גם חג "שמחת תורה" תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 – לא ייזכר מעתה בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל ללא מלחמת "חרבות ברזל" ושחיטת ושריפת יותר מאלף ישראלים ביישובי עוטף עזה באותה שבת ארורה אחת שתיזכר לנצח בתולדותינו –

כשם שגולדה ודיין ואלעזר קשורים לעד, בתולדותינו, לטוב ולרע, ל"מלחמת יום כיפור", כך נתניהו וגלנט והלוי יהיו קשורים מעתה בתולדותינו, לטוב ולרע, ל"טבח שמחת תורה תשפ"ד".

תהיינה תוצאות מלחמת "חרבות ברזל" אשר תהיינה, ואולי גם באין ברירה תתרחב, בסיוע האמריקאים, להשמדת חיזבאללה, ואולי גם לפגיעה אווירית משולבת של ישראל וארה"ב במערך הגרעיני של איראן ולניצחון סוחף על אויבינו – אנחנו לא נוכל לשכוח את המראות של הישראלים הנטבחים, גם נשים, זקנים וטף, ושל הקיבוצים הנשרפים על יושביהם בשבת "שמחת תורה" תשפ"ד. נורא יותר ממראות חיילינו בנפילת המעוזים על גדת תעלת סואץ באוקטובר 1973.

המראות האלה החקוקים בזיכרוננו ילוו אותנו ואת בני דורנו לאורך כל ימי חיינו הנותרים.