במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2002

20.10.02. בצהריים, אני נפגש עם יצחק אורפז בקפה ג'באנז בפנים. יושבים שם בשקט ומשוחחים. אני נותן לו את העותק עם ההקדשה: "ליצחק היקר, בהרבה תודה על חלקך בספר ועל עזרתך החברית." והוא מאוד נרגש. אני גם מראה לו את התרגום הערבי של האנתולוגיה על הערבי בספרות העברית, ובה גם סיפורו "על חודו של כדור".

לפני יומיים מלאו ליצחק שבעים ותשע שנים. הוא באמת ניראה כבר די קשיש וחלש, לפעמים אפילו דיבור ממושך עולה לו בקושי. אנחנו כמובן מדברים הרבה על שדה. יצחק מציין שכיום הספרות וסדר היום הציבורי כל כך שקועים בחומרנות, בחברתיות ובכל הנושאים האקטואליים, שכבר שכחו שהיה פעם סופר כמו שדה שביקש תמיד להעמיד את הדברים על היסוד הרוחני שלהם. לא להיכנע לשטחיות היומיומית אלא להצביע על עולמות אחרים.

עוד הוא מספר שפעם ישב אצל שדה וצילצלו בדלת. פנחס ניגש לפתוח ובדרך עבר על פני ראי שהיה כניראה במסדרון, עצר רגע וסירק באצבעותיו את השערות של גבותיו. יצחק אומר שבחיים לא ראה אדם שמיישר את הגבות שלו לפני ראי. ואכן, לפנחס היו גבות עבותות מאוד ומגודלות-פרא. אולי הוא חשב שזה חלק מהגבריות שלו.

בעמ' 208 בספר המודפס מופיע הקטע:

ענה פנחס: "דיברנו. דיברנו. ראיתי ששום דבר לא מתקדם. רציתי לעשות לה טובה. זו היתה ממש מצווה לעזור לה, לעשות לה טוב. העברתי את היד שלי על ראשה. היא לא כל כך קיבלה זאת. לא מבינה שאני בסך-הכול רוצה להיטיב עימה. מתנהגת כמו טיפשה. לבייש אותה ולגרשה מהדירה לא רציתי, אז מה אני אעשה?"

על כך באה תוספת מאוחרת של אורפז, מהפגישה איתו היום, כאשר נתתי לו את הספר עם הקדשה. הבחורה שעליה סיפר לי כאן היתה בתולה. שדה סיפר לה כיצד י., כאשר באה אליו פעם ראשונה, עשתה מיד ניקיון בדירה שלו (ייתכן שהסיפור הוא על מישהי אחרת). כאשר כרעה על ארבעתיה, והוא ראה את אחוריה, הדבר גירה אותו מאוד והוא בא עליה מאחור, ככה, באמצע השטיפה. הוא חשב שהסיפור שלו יגרה את הבחורה וירכך אותה כדי שתסכים לשכב איתו. אבל היא נבהלה. וכאשר ראה שהיא לא מוכנה, הלך לישון.

22.10.02. בערב מטלפן יצחק אורפז, ואחרי שהוא מוכיח אותי קשות על כך ששמתי את שמי בתוכן העניינים ליד כל פרק שנכתב על-ידי, ולא כתבתי מונוגראפיה עם מבוא ונספחות ובהם כל המשתתפים האחרים, ובטרם קרא ממש את הספר ["להסביר לדגים", עדות על פנחס שדה], רק דיפדף בו, הוא מתגולל עליי במין טירוף בכייני ומאשים אותי על כך שלא כתבתי בפרק ששמו עליו את שמו: יצחק אוורבוך-אורפז אלא רק אורפז, כפי שהוא מופיע בכל שאר המקומות בספר שבהם הוא נזכר, כולל הקטעים ששלחתי כדי שיעבור עליהם. מילה לא אמר לי בשעתו על כך שהוא עומד על תוספת אוורבוך.

הוא טוען שמשנת 1981 או 1984 הוא עומד על כך שבכל מקום יופיע שמו המלא. אני אומר לו שבאנתולוגיה שערכתי "במולדת הגעגועים המנוגדים", והוא קיבל בשעתו כרך ממנה, בשנת 1992, הוא מופיע רק בשם יצחק אורפז על סיפורו "על חודו של כדור" ולא שמעתי ממנו מילה של התנגדות לכך בשעתו.

ועוד אמרתי לו שבשום אופן לא ייתכן שהשמטתי אוורבוך, וכי למיטב זיכרוני קיבלתי ממנו את ההספד על שדה בחתימת יצחק אורפז. לאחר שהמשיך לצעוק עליי בצורה שכבר היתה קצת לא נורמאלית, התרגזתי וסיימתי את השיחה איתו בהנחת השפופרת. זה היה מצידו משהו מטורף לגמרי, וזאת מצד אדם שחשבתי אותו לידיד שלי במשך שנים רבות. אולי קרה לו משהו ונפשו התערערה? אני נזכר שכל פעם שהיה יוצא ספר חדש שלו, היה נתקף מין טירופים שכאלה. "ידידיי בגדו בי כמו נחל!" היה אומר.

כמובן שמיד פתחתי את התיק עם החומר על שדה ומצאתי שיצחק שלח לי צילום טיוטה מודפסת של הספדו על שדה, כפי שנשלח לפסח מיילין ל"משא" בעיתון "דבר", וכמובן רק יצחק אורפז חתום שם. כנ"ל גם לגבי המכתב ששלח לי ובו הוא מרשה לי להשתמש בפרק שלו, הן בחתימתו למטה והן בכתובתו על המעטפה מאחור. רק אורפז.

פשוט משוגע.

צילמתי את שלושת הפריטים האלה, שמתי במעטפה לפי הכתובת "יצחק אוורבוך-אורפז", הוספתי מכתב קצר בכתב-ידי, ומחר אניח בתיבת הדואר שלו. מעתה לא אקרא לו ולא אכתוב עליו בשום מקום יצחק אורפז אלא רק בשם המלא שבחר לעצמו.

ליצחק היקר,

אני חושב שאתה חייב לי התנצלות מסויימת. הנה צילום החומר ששלחת לי, כולו יצחק אורפז ואפילו אתה לא העלית על דעתך לחתום אחרת או לבקש ממני לכתוב אחרת את שמך.

חבל שידידות רבת שנים תיקטע בגלל אי-הבנה שכזו.

שלך

אהוד

23.10.02. לאחר שאני משאיר לו את המכתב, מטלפן אוורבוך-אורפז אחר-הצהריים ומתנצל על אתמול. הוא חזר להיות רגוע ונחמד ואנחנו משוחחים שעה ארוכה כשאני אומר לו שכדאי שנשכח הכול ולא נקלקל את הידידות שלנו. הוא מספר לי שבשעתו שכב באיכילוב במחלת לב ובאה אחות לתת לו תרופה והוא א+מר לה שכבר קיבל, ואז התברר שהוא רשום שם פעמיים, אוורבוך ואורפז, ושני הרישומים אפילו לא בדיוק תואמים זה לזה.

אהוד בן עזר

המשך יבוא