כְּשֶׁאלך בגיא צלמוות – אירא,
אירא אֶת הרָע,
רואֶה למולי את הרֶשע הזה,
את כל האָיום, הנורא,
ואומר: בדמייך חיי,
נוֹקֵמָה וטורפת היי;
אַת מולדת – שילפי את חַרְבֵּך
והכּי באוייב, ונִקְמי כאבֵך
ניקמת ילד קטן – השטן לא ברא,
 ותהא ניקמתך חדה וברוּרה: –
נִקמת אנוסות בטרם שוּסְפו,
נקמת נערים, ראשיהם נעֶרפו,
נקמת הזקנים שֶבאֵש הועלו,
נקמת השדות שבהרס קַמְלו
נקמת הבתים – נהרסו, פוצְצו
נקמת חלומות השלום שֶׁנופּצוּ.
הִלְמי והכִּי וחרבך לא תיסוג     
את הרֶשע לקטול, הזדון להרוג!
 
ישראל נִקָרֵא כי נִשׂרֶה עִם המוות
והארץ תפרח, ותהא שוב נושָבֶת,
בארי הנלכדה, שדרות, מצדה
שרשרת דורות של עַם יהודה,
מִגֵיא הריגה ועָפָר
נָקוּמה בְּעוֹז וּבְהָדָּר.
 
שמשון יחזור וישָׂא על כָּתֵף
את שער העיר המרַצּחת,
ניכנס ונַכְרית כל עורף, כל חוטף
ותהא ניקמתנו נִצַחת.
שועליו של שמשון – אש נקם ושילם
ישלחו בה בעיר הפושעת
ותָסוּף רשעותה וּזְדוֹנָהּ יֵיעלם
עד תהא אדמתנו רוגעת.
כפר דרום ונצרים יפרחו מחדש
חממות, לא טילים – מעטפת,
נשוב ונחיה בשילוב המקוּדש
של עָם עִם ארצו האחת, הנכספת.
עקיבא נוף