במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2005

1.6.05. לפנות-ערב פגישה מרתקת עם יצחק אורפז, שמספר לי את תולדות חייו במשך כשעתיים ויותר, בקפה יהודית בגן העיר. אולי נחליט לערוך מהם ספר. אני ארשום מפיו, אקליד, אוסיף מהיומן שלי לתקופה שבה הכרתי אותו, וגם את הראיון שערכתי איתו. לדבריו הספר יהיה שלי, לא שלו. כמו אצל גוטמן. אהוד בן עזר: יצחק אוורבוך-אורפז.

 אין לי כוח לשבת ולהעלות על הכתב מהזיכרון את כל הדברים המרתקים שסיפר לי. אציין רק ראשי פרקים. מצבו הנפשי והבריחה מאימו המופרעת לארץ-ישראל בעליית הנוער בשנת 1938. היום במצרים כחייל בריטי שבו קיבל את הגלוייה מאחיו שמבשרת לו שכל שאר בני-משפחתם הושמדו. המסע בבטן המשחתת למלטה. ההשתתפות בקרבות הבריגדה. הקרבות שלקח בהם חלק במלחמת השחרור. הסיפור הראשון שפירסם בעיתון "במחנה", ושזכה בתחרות, והיום שלחו לו את הגיליון שנשכח ממנו, ובסיפור הגיבור הגלותי נזכר באחותו שהנאצים רצחו והוא היחיד שמתעשת בקרב החיילים ומפיל במגל"ד מטוס ספיטפייר מצרי. נישואיו האומללים לאשתו הראשונה פנינה, אם בנו זאב. הסיבות שהניעו אותו לפרוש מהצבא. האהבה המטורפת שחש ל-נ.ל. (הוא לא הזכיר אותה בשם) ואשר בגלל נזקק לטיפול נפשי, בדיוק בתקופה שבה התיידדנו, אני כתבתי את שיריי הטובים ביותר (ינואר-פברואר 1973) והוא נעזר בי, בלי שידעתי, לא פחות משאני נעזרתי בו. רותי בימי מחלתה האחרונים. "לא אמרת לי אף פעם שאתה אוהב אותי." ילדותה של רותי. אביה הסטכנוביץ בחרושת הפלדה באוראל. גידל אותה על תפוחי אדמה לא קפואים.

28.6.05. בבוקר אני יושב עם יצחק אורפז בבית-קפה בגן העיר ורושם מפיו כעשרה עמודים של זיכרונות והיזכרויות, לאו-דווקא בסדר כרונולוגי. הייתי צריך אולי לעשת זאת לפני שנים אחדות, והאמת שדיברנו על כך והוא היסס. בריאותו כבר לקוייה מאוד. תחילה קשה לו לדבר אך כשהוא נדלק קשה להפסיקו, ואני לא מקליט אותו אלא כותב מפיו, שאז הולך חלק לאיבוד, ואחרי השיחה הוא מותש לגמרי, ליבו הולם בו ממאמץ, ידו הימנית רועדת בנסותו להרים ספל קפה, וגם כשהוא קם הוא צריך להסתגל רגע בטרם יילך.

תהיה קצת עבודה עם פיענוח החומר. בייחוד ההשלמות.

24.7.05. פגישה שנייה ולא קלה עם אורפז בקפה בגן העיר. לבסוף נפתחו חרצובות לשונו וכתבתי מפיו יותר עמודים מאשר בפגישה הראשונה. היתה לו פרשת חיים מרתקת ואני חושש שדווקא בחלקים היותר מעניינים לא השתמש לספריו אלא גדש אותם בתיאוריות ובדמויות מלאכותיות. אין לי כוח לקרוא את כל הרומאנים שלו עכשיו. אול אקרא רק את "רחוב הטומוז'נה" בגלל ערכו הביוגראפי המוצהר. מה יהיה עם החומר הנאסף עדיין איני יודע. הוא מאוד קאפריזי. מדבר בלחש וקשה לשמוע אותו. מתעצבן שעליו לחזור על מילה. אבל גם להקליט אותו אי-אפשר כי אינו מדבר ברור, וגם אינו מוכן להקלטה. עליי לבקש ממנו כל הזמן להאט כדי שאספיק לכתוב את דבריו. ואילו הוא חושש לאבד את חוט המחשבה אם יעצור.

13.9.05. פגישה ממושכת עם אורפז בבית קפה בגן העיר לפני הצהריים. הפעם לא רשמתי מפיו אלא רק שוחחנו והיתה שיחה מרתקת. בעיקר הוא דיבר על עצמו. הצעתי שבפעם הבאה כבר אביא עימי טייפ, כי כשאני רושם מפיו ומפסיק אותו מדי פעם, זה לא יוצא כל כך טוב כי קשה לו לחזור ולטוות את חוט מחשבתו. הוא כבר די חלש ולעיתים הדיבור עולה לו במאמץ והוא נסחף ואחר-כך נותר תשוש.

13.9.05. לאליהו הכהן היקר ערב טוב, את השיר הבא זוכר יצחק אורפז מנעוריו בסוף שנות השלושים בכפר הנוער מאיר שפיה. הוא תרגם אותו לעצמו מאידיש, אך שכח כליל את המקור של האידיש. מדובר בהסתכלות על ציורי הכפור שעל החלון בחוץ, בחורף. התוכל לעזור לו?

"ומצטייר על השמשות / צלם כל צומח / ראה! כמו יונים מתות / שלג דק צונח."

שלך,

אהוד

27.9.05. לפני הצהריים פגישה ראשונה מוקלטת עם אורפז, הפעם בקפה של יהודית בגן העיר למטה, בעוד המקום כמעט לגמרי ריק וממוזג היטב, מה שאיפשר לו לדבר כמעט שעתיים ללא הפסקה אל המכשיר הזעיר שבן קנה לי ושיש בו כשישים שעות הקלטה בדיסק קשיח, וכמעט אין לו נוכחות, כמו קופסת גפרורים, וכן לא הפחיד את אורפז וכמעט שכח שהוא מוקלט. הסיפור היה כיצד סילקו אותו ממאיר שפייה, וימיו האחדים בדגניה ב'. נראה לי שסיפור חייו הרבה יותר מרתק ממרבית ספריו אך כמובן אינני אומר לו זאת. למרבה המזל, למרות שהוא מדבר בשקט, ההקלטה הצליחה.

15.11.05. ב-11.00 פגישה עם אורפז בקומה התחתונה של "אצל יהודית". אני מקליט אותו למרות שטרם פיענחתי את השיחה הקודמת מתוך חישוב שחשוב קודם כל להקליט את דבריו כי בריאותו אינה יוצאת מן הכלל וכל הזמן שהוא יכול לדבר צריך לנצל את הזמן והפגישות הללו גם מאוד מאוד עוזרות לו למרות המאמץ שהוא משקיע בהן. הוא טוען שהרבה מילים כבר בורחות לו ורק כאשר הוא "מתחמם" ונכנס ל"שוונג", דיבורו נעשה שופע יותר. את עיקר דבריו הוא מייחד לרותי. למעשה דברים שחלקם כבר אמר לי בפגישות הראשונות אבל לא עמדתי בקצב הדיבור שלו ולכן יהיה עלינו לחזור עליהן בהקלטה. הנושא העיקרי שעליו דיבר היתה רותי, אשתו האחרונה, וכיצד רק לפני מותה היה מסוגל להודות בפניה שהוא אוהב אותה. שיחה קצת מאכזבת מפני שהוא התפלסף כל הזמן ולא סיפר נתחי חיים ממשיים.

[ביום שישי מתברר שלא הפעלתי נכון את הטייפ האלקטרוני החדש ושום דבר לא הוקלט.  האמת שאין בכך הפסד גדול כי הוא חזר על עצמו לבלי סוף. בינתיים לא אומר לו אלא אלך הלאה. חלק מהדברים כבר סיפר לי בשתי השיחות הראשונות. אם נתקדם הלאה אזיי במועד מאוחר יותר אבקש לחזור על השיחה הזו].

11.12.05. אורפז טילפן לומר שמחר הוא עובר ניתוח קטאראקט בעין שמאל שכבר אינו יכול לראות בה כי היא דומעת וכואבת לו בקריאה. היו לו גם בעיית שיניים. יש לחכות שיתאושש מעט כדי להמשיך בפגישות המוקלטות. לא היה לי לב לומר לו שהפגישה האחרונה לא הוקלטה כלל בגלל מחדל שלי בהפעלת הטייפ החדש. אני מקווה שיחזור לכוחותיו ומבלי שירגיש, הרי הוא נוטה לחזור על דבריו, אקליט ממנו שוב את הדברים האלה.

אהוד בן עזר

המשך יבוא