במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2008

23.6.08. צהריים עם אורפז ב"שיין". בעקבות השיחה איתו אני מכניס את הקטע הבא לגיליון הקרוב:

האם שיתוף הפעולה האכזרי עם הנאצים במזרח אירופה נבע מחלקם של קומוניסטים יהודיים בשלטון הכיבוש הסובייטי לפני כן?

בשיחה עם חבר מבוגר הוא העלה בפניי קו מחשבה שאודה על האמת, מימיי לא ידעתיו קודם למרות שאת כל העובדות ידעתי זה מכבר. לדבריו, לאחר חתימת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ שמסר בידי הרוסים את חלקה המזרחי של פולין כאשר הגרמנים פלשו בספטמבר 1939 וכבשו את כל מערבה של פולין, הקפיאו הגרמנים את חזית המזרח וניפנו לכבוש את מרבית ארצות מערב אירופה: בלגיה, צרפת, הולנד, דנמרק ונורווגיה. כדי שהרוסים לא יפרו את ההסכם ולא יפתחו נגדם חזית במזרח, הם העניקו לרוסים לעשות אותו דבר במזרח אירופה. או-אז, מעבר לחלק שכבשו בפולין, כבשו הרוסים את הארצות הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה, את בוקובינה ובירתה טשרנוביץ שהיתה שייכת לרומנים ואת בסרביה שהיתה אף היא שייכת לרומנים אבל מרבית תושביה אוקראינים. וכן כבשו את טראנסדנייסטרה. אולי אני לא מדייק אבל באופן כללי אלא היו הטריטוריות.

 ומי עלה בהם לשלטון מטעם הסובייטים? פעילים קומוניסטים יהודים, שבשם האידיאולוגיה הסובייטית התעמרו באחיהם היהודים ורדפו אותם, שלא לדבר על יחסם לאוכלוסייה המקומית הלא-יהודית. לכן, לאחר שגרמניה פלשה לרוסיה בשנת 1941 וכבשה את כל הארצות הללו, פרץ בהן גל אנטישמיות חזק ממה שהיה קודם בגלל שנאת האוקראינים, הרומנים, הליטאים, הלטבים ודומיהם לשלטון הרוסי השנוא ולעושי דברו הקומוניסטים היהודיים. זה מסביר תופעות כמו צבאו האוקראיני של גנרל ולאסוב שערק כולו מהצבא האדום לצבא הגרמני, וכן את עזרתם של הגויים הלא-גרמנים להשמדת יהודים כמעט בכל מחנות המוות באירופה.

ואני שואל – האם הניתוח הזה יש בו ממש? האם יש הוכחות מבחינה היסטורית להזדהות של חלקים בעמים האלה עם הנאצים בגלל חלקם של היהודים בקומוניזם באותה תקופת ביניים שבין 1939 ל-1941?

[גיליון 355 מיום 26.6.2008]

1.7.08. צהריים עם אורפז ב"שיין". אני מביא לו את תשובתו של ליטמן מור לנושא שהעלה בפניי בגיליון הקודם ושאותו מסרתי בשם ד"ר אודי ראב. [גיליון 356] מביא לו גם את הקטע של ברנר "החיים תמיד סודיים" וכן רשימת ספריו אצלי כדי שישלים לי לסט מקיף של ספריו. הוא נראה חלש מאוד, רזה ואיטי. קפריזי. מתווכח עם המלצרית הרוסייה היפהפייה הצעירה אך גסת האצבעות שלא ממלאה בדיוק אחר כל דרישותיו המיוחדות סביב שתי הביצים הרכות שהוא מזמין לארוחת הבוקר. אני לוקח פרנץ' טוסט כי לא התחשק לי לאכול ארוחה כבדה, ומרק אין להם בקיץ. יצחק חוזר ומספר שוב ושוב על רגשי האשם שלו על כך שהוריו ואחותו מתו בטרנסנייסטרה ואפילו אין מצבה לזכרם. הוא אומר שאחיו מנדל, בקיבוץ, פחות לקח ללב כי אצלו האם התחלפה בקיבוץ, באשתו, בכל מה שמאמץ אותו אל חיקו הרחב ולכן לא חש כמו יצחק כלפי המשפחה שנותרה בגולה ונשמדה.

8.7.08. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא בקושי מתגבר על שתי ביצים רכות, זו הארוחה שלו עם קרואסון וקפה, כי ידיו קצת רועדות. הוא בדעה שעליי להוציא את הספר ["ספר הגעגועים"] בזב"מ. מספר שהשעות הקשות עליו ביותר הן בין ארבע לשבע בבוקר, שאז הוא יושב לחלון ומסתכל על העץ שהעירייה הותירה לו לפליטה בצד מערב, לאחר שהראה לממונה שאחד מספריו, לאחר שזכה בפרס ביאליק, פותח בתיאור מה הגיבור עושה לאחר שכרתו לו את העץ.

אורפז מלווה אותי לכאן [לדירתי] ואני מצלם מחזור חדש של "נגיעות" שלו ואחר כך מלווה אותו לדירתו ומביא משם צרור של ספרים שלו שאין לי אותם. הוא רוצה שיהיה לי סט שלם בספרייה שלי אם ארצה פעם לכתוב עליו.

15.7.08. פגישה בצהריים עם אורפז ב"שיין" הפעם הוא מספר לי על חלקו בראשיתה של מלחמת השחרור. [הוא עתיד לחזור ולספר לי כל זאת בפרטות ואני כותב על כך ביומן מיום 29.7.08].

אהוד בן עזר

המשך יבוא