לֹא, אֵין זוֹ טִיפָּה סְרוּחָה,
הִיא הַשִַּׁעַר לְחַיִּים,
הִיא טִיפָּה הַנּוֹלֶדֶת בַּעֵת הִבְּרוּכָה,
שֶׁל נִסּוּךְ אַהֲבָה בִּקְעֲרַת הַפְּרָחִים.
 
הִיא מְלֵאָה בְּתַמְצִית שֶׁל מוֹרֶשֶת הָאָב,
הִיא יוֹצֶרֶת הֶמְשֵׁךְ לְשַׁרְשֶׁרֶת דּוֹרוֹת,
הִיא פּוֹרֶצֶת הַדֶּרֶך, כַּחֵץ הַנִשְאָב
אֶל בֵּית הַיּוֹצֵר, אֶל רְחָמֵי בְּשׂוֹרוֹת.
 
כֵּן, זוֹ הִַּטִּיפָּה הַבָּאָה וּמַרְוָוה
עֶדְּנַת הַצִּימּוּד בֵּין שְׁנֵי הַגּוּפִים,
כֵּו, זוֹ הַטִּיפָּה מִפִּיסְגָה שַׂגִּיבָה
בֵּין שְׁנַיִּים, בְּרוֹגַע-סוֹעֵר אֲפוּפִים.
 
בְּפֶרֶץ זִירְמָה שֶׁל אוֹן וְשִׁיפְעָה
עוֹלָה מְלוּוָה בִּגְּנִיחַת נְאָקָה,
טִיפָּה לֹא סְרוּחָה הִיא, טִיפָּה שֶׁל יִפְעָה
כִּפְּרִי אַהֲבָה וְעֲטֶרֶת תְּשׁוּקָה.