מתוך "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה. 1993

ערב. פנסי-נפט מעשנים, נתונים בבתי-פח הנראים כפיראמידות הפוכות, מאירים מעל עמודים ברחוב. אור עולה מחלון בית-הפקידות שבו מתאסף ועד-המושבה, וסערת צעקות פורצת החוצה. אלכסנדר גרשוני ותומכיו מבין האיכרים דורשים לפטר את שפירא ולהטיל עליו קנס כבד.

"כתוב: כל המלבין פני חברו ברבים..." נחנק גרשוני בכעסו.

"הוא עוד בא אלי בטענות?!" מתרתח שפירא. "לא די שקיבל חזרה את הפרה שלו בריאה ושלמה, אחרי שמסר אותה לידי ערב א-סוארקי ולא היתה כלל באחריות שלי? – וחוץ מזה, תדעו לכם שהוא חייב לי הוצאות ששילמתי שכר מרעה ושכר שמירה בשביל הפרה שלו, ושכר טירחה לשליח מהכפר חארס..."

"שאני עוד אשלם לו? חה! כפל-כפליים ישלם לי על הסטירה!"

מישהו עובר בחוץ, שומע את קולות הוויכוח וצועק: "חברי הוועד תיישים זקנים! כלבים זקנים! הגיעה שעתם להתפטר!"

"אברום," מתעלם מהקולות ראש-הוועד, יהושע שטמפפר. "הכול טוב ויפה, אבל כיצד אינך מתבייש להרים יד ולהכות יהודי מבוגר ממך?"

"תראה רב שוע, אני מאוד מצטער שיצא כך שסטרתי לו, אבל דע לך – אם אתם עושים לי בירור וקונסים אותי, אתם פוגעים בביטחון המושבה כולה!"

"זה אוואנטאג'י, זוהי ערמומיות... זה ערבישע-שטיק, אך ורק התחמקויות... חי-חי-חי... הוא למד לדבר ככה מהעראברס שלו..." מאדים גרשוני בכעס חנוק עד שיש חשש לבריאותו.

"ואיזה נזק נגרם לביטחון המושבה מזה שלא תכה?" חוקר שטמפפר.

"מה אני נתתי, בסך-הכול, סטירה קטנה, כמו שעושה שיח' בשבט שלו!?"

שפירא מגמגם קצת, כדרכו. מפרק משפט לצמדי-מילים שסופן נבלע כאילו פיו מלא תפוחי-אדמה לוהטים. הדבר אינו מפריע לו אלא אדרבא, נשמע סמכותי, מתאים לגערות ולפקודות. החי"ת והעי"ן הגרוניות, כדרך הערבים, מודגשות אצלו, ובצרידות, גם כשהוא מדבר אידיש או עברית.

"ואיך, אתם חושבים, נוהגים שיח' חמודה ושיח' ערב-מלאלאחה ושיח' ערב-ג'ראמנה, וכל השיח'ים השכנים שלנו, בנתינים שלהם? הה? במקל! בשוט! – ואני? לא השיח' שלכם? כבודי, לא כבודכם? כוחי, לא כוחכם? איך אתם רוצים שהם יכבדו אותי אם ייוודע שאתם מעמידים אותי לדין על דבר פחות-ערך שכזה? איזה כבוד יהיה לי בעיניהם? הלא למענכם עשיתי זאת, רק למען ביטחונכם!"

ובפנקס הפרוטוקולים של ועד-המושבה, שבו נרשמים כל ענייניה, ממיסים וסכסוכי-שכנים ועד לתברואה, חינוך ותחבורה, נכתב:

"הא' א. שפירא, בדבר שביזה בהרמת-יד את האיכר א. ג. בסיבה שענה בו דבר עלבון למשרתו כהיותו ראש-השומרים, והלה חייב תשיעית מהוצאות הא' א. שפירא על העניין הנזכר מהגניבה בעדר משל ערב א-סוארקי ודבר החזרתו – על כן הוחלט שאין לאיש מהם טענות זה על זה ולא ישלם שום צד שהוא פיצוי לצד שני, והא' א. שפירא מצטער ומבטיח שישתדל בדבר שלא יישנה לעתיד אבל אין רשות לאיש להעליבו בפומבי אלא יביא כל טענה נגדו להוועד ורק על פיו יקום דבר."

אהוד בן עזר