במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2008

7.10.08. אורפז עבר בדיקה קשה ולא היה לו כוח להיפגש היום. כאשר יצאתי לסיבוב היומי ראיתי אותו מרחוק מתנהל בקושי לחצות את רחוב פרישמן ולא ניגשתי אליו כדי שלא להכביד עליו. נראה לי כי בריאותו אינה משתפרת.

16.10.08. לפני הצהריים פגישה עם אורפז ב"שיין" אני מביא לו את ספרו של שמאי "ואם אתה מוכרח לאהוב" עם הקדשה של שמאי, וכן את הגיליון האחרון ובו ה"נגיעות" שלו וכן החלק הראשון של הסיפור המשעשע של שמשון ארליך על הגזוז בכפר סבא בשנות השלושים.

אורפז נראה קצת יותר טוב אבל מצב רוחו רע. הוא אומר שהבדידות קשה לו. אמנם רוב חייו עברו עליו בבדידות ולא בנישואים, אבל מה שמציק לו עכשיו הוא החשש שמא לא יוכל לשרת את עצמו ולהחזיק מעמד לבד. אני שואל אותו אם שקל לשכור פיליפינית שתגור איתו ותדאג לו והוא אומר שהדבר לא בא בחשבון. הוא אינו יכול לסבול נוכחות של אדם זר. גם לא העוזרת שבאה אליו פעמיים בשבוע, ואחרי שלוש שעות הוא כבר מחכה שתסתלק. דבר נוסף, הוא תומך כל הזמן בגי בתו, וכל זמן שהוא יכול לתת, יש לו עבור מה לחיות. על כך חשוב לו להוציא את הכסף ולא על עצמו. היתה לו דודה, אשת אחי-אימו, שכאשר החליטה שהגיע שעתה למות הפסיקה לאכול עד שגוועה. כך היה גם הוא רוצה לגמור ומבלי להזדקק לעזרת הזולת.

אתמול, 15.10, היה יום הולדתו ה-87 האמיתי, למרות שלפי דבריו, מאחר והוסיפו שנתיים לגילו כדי לאפשר את עלייתו ארצה, הריהו רשום כאילו הוא בן 89. בדקתי אחר-כך בוויקיפדיה ושם הוא בן 87, נולד ב-1921.

4.11.08. בבוקר פגישה עם אורפז. הוא מוכן שאכין קובץ של "נגיעות" עם כותרת חוזרת בכל עמוד ואציע גם אותו לקוראים בצרופה.

18.11.08. לפני הצהריים פגישה עם אורפז בקפה שיין הסמוך. הוא נראה מאושש וגם הגופייה החורפית שלו לבנה מאוד באיזור הצוואר. לא קל לשמוע אותו כי בגלל בעיות שיניים וקוצר נשימה הוא בולע חלקי מילים ומדבר לרוב בלחש, אלא אם הוא מתרגש ואז זו סכנה לליבו.

הוא מספר לי כיצד אחרי סאברה ושתילה היה מן הראשונים שכתב נגד שרון בטור שלו "נגיעה אישית" ב"על המשמר" והישווה את אחריותנו לטבח לזו של הנאצים כלפי יהודי אירופה, ובהם בני-משפחתו שלו, של יצחק, שניספו בשואה. אם אינני טועה הוא קרא, או קראו את דבריו בעצרת השלוש מאות אלף המפורסמת, שהוא ראה בה ציון דרך של מירוק חטאים של לפחות מחציתו של העם. ניבה לניר לקחה ממנו את הטקסט והביאה אותו להלית ישורון, שהדפיסה אותו באחד הגיליונות הראשונים של "חדרים".

לימים הוזמן יצחק לפאריס על ידי המו"לית של אחד מספריו שתורגם לצרפתית, והיה אורח כבוד במסיבת סופרים שהיה בה גם אלבר ממי. ההדים של סאברה ושתילה נשמעו במסיבה הזו, וכאן כבר הוצגה ישראל כאחראית לטבח וכאילו ידיה שלה שפכו את הדם. יצחק אומר שהוא לעולם לא היה מוכן להעביר ביקורת על ישראל בחוץ. ובכלל, ביקורתו על ממשלות ישראל אינה אף פעם ביקורת על ישראל עצמה. לכן, כאשר הגיע תורו להגיב באותה מסיבת אינטלקטואלים, אמר שנדמה לו כי לאור ההיסטוריה של השנים האחרונות, מותר לנו, כיהודים, להיות חשדנים, ולעשות הכול כדי להגן על עצמנו. הוא אינו בטוח אם הסכימו לדבריו מפני שהשתכנעו או מפני שהיה אורח הכבוד ולא רצו להעליב אותו.

ואולם המעגל נסגר כאשר קיבל את פרס ישראל. שרון היה אז ראש ממשלה. יצחק עמד מאחורי הקלעים עם שורה של מקבלי הפרס, כשהם מקבלים הוראות איך להיכנס בזה אחר זה לבמה. פתאום הוא רואה בקפל המסך החשוך, מבפנים, את דמותו של אריק שרון, ניצב כמו פסל, לבדו, לא ראו את שומרי ראשו. מבטיהם נפגשו ואריק שלח כמחצית יד-ימינו לקראת יצחק, כמכיר אותו, ויצחק לחץ את ידו. הוא כל כך התרגש שכמעט נפל כאשר נכנס לבמה והיה עליו לרדת במרבד שכיסה על מדרגה. ופעם שנייה לחץ את ידו של שרון כאשר קיבל את הפרס!

כאשר יצחק סיפר דברים אלה בהתרגשות, ובכישרון רב, הם היו הרבה יותר משכנעים וציוריים ממה שאני מוסר כאן. אני התרשמתי מסיפוריו בעל-פה של יצחק, במשך כל השנים, וגם אמרתי לו זאת – שהוא לא מסוגל לשקר. וההוכחה, גם כאשר הוא מספר לי אותו סיפור פעם שנייה ושלישית, תמיד זה אותו הנוסח. אילו היה ממציא דברים, לא היה זוכר בדייקנות כזו. את ההמצאות, הבידיון, הוא שומר ליצירתו הספרותית. שם הוא חופשי.

אחר כך התווכחנו קשות כי יצחק העלה את הדיעה שסטאלין צדק כאשר חיסל את כל צמרת הגנרלים שלו בשנות ה-30, עוד לפני המלחמה, מאחר שאלה היו גנרלים של פרטיזנים, של מלחמת האזרחים, והוא היה זקוק לגנרלים צבאיים של מלחמה ממש, כמו ז'וקוב. סילוק הגנרלים נתן אפשרות לדור צעיר ומוכשר יותר של גנרלים לעלות. אמרתי לו שדברים כאלה הוא אולי שמע בחוגים של "השומר הצעיר" ומפ"ם, אבל אני לא שותף לדברי ההבל הללו. זה ידוע שסטאלין היה במשבר נורא כאשר פרצו הגרמנים לרוסיה. הוא לא ציפה לכך. ואילו יצחק טוען שסטאלין העביר בכוח עשרות אלפים גנבים ממוסקבה, וכן פליטים יהודים מפולניה – לסיביר, כדי שיבנו שם את בתי החרושת הגדולים לטאנקים ולכלי נשק ותחמושת אחרים, אשר הכריעו את הגרמנים, בסופו של דבר. גם זה נראה לי מוגזם ותלוש מהמציאות.

אני מביא ליצחק עותק מיומן הנסיעה לפאריס, שעדיין עובר אצלי כמה וכמה שיפורים ותוספות.

2.12.08. לפני הצהריים פגישה עם יצחק אורפז ב"שיין". קשה להבין את דיבורו כי כנראה יש לו בעיות עם התותבות והמילים לא ברורות. הבעלים של הקפה מוקי סלע ניגש אלינו ונראה שהוא מעוניין בכיתוב על רטוש שהצעתי לו לפני כחודשיים. הבטחתי לו לברר את הנושא. ישבה לידינו בחורה נחמדה שהקלידה במחשב ונשאה אלינו עיניים יפות, כחולות דומני ושערה שחור, כמתעניינת בשיחה. לפני שהלכה נתתי לה את האי-מייל שלי והיא נתנה לי את שלה, מיכאלה שמה, ושלחתי לה את המכתב העיתי האחרון.

אהוד בן עזר