הִנֵּה קָם הָעָם בַּבּוֹקֶר
וְהִנֵּה הוּא אָדָם,
שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד אֶת צַלְמוֹ
גַּם אֶל מוּל הַזְּוָועָה וְהַדָּם
 
וּמוֹסִיף לְשַׁמֵר אֶלוֹהִים בִּלְבָבוֹ
וְדֶלֶת נַפְשׁוֹ פְּתוּחָה כִּי יָבוֹא
בָּהּ הַטּוֹב וְהַחֶסֶד וְרוֹךְ אֶנוֹשִׁי,
אַחֲוָוה לַזּוּלָת וְחִיבּוֹר לָאִישִׁי
וְיָד מְלַטֶּפֶת
חוֹבְקָה וְעוֹטֶפֶת,
כָּךְ, זֶה הָאָדָם, מַאֲמִין וְחָפְשִׁי.
 
כָּך כָּל יְחִידָיו, אֶחָד פְּלוּס אֶחָד,
חוֹבְרִים זֶה לַזֶּה לִהְיוֹת אֲגוּדָּה
שֶׁל עַם כּוֹהֲנֵי הַכִּיסוּף הַמְאוּחָד
לִהְיוֹת גּוֹי קָדוֹשׁ, זוֹ דְּמוּתוֹ הַיְּעוּדָה
מֵאָז בֵּין הַבְּתָרִים, מִיּוֹם עֲקֵדָה.
עקיבא נוף