[זה עתה מלאו לי 23 שנים]
ירושלים. ה' בניסן תשי"ט. 13.4.1959. עליי לספר על המכתב מעגנון. אין זה מכתב של ממש אלא חלום שחלמתי הבוקר. קיבלתי מכתב מעגנון. היה בו כתב היד המוכר, ובכל זאת היה זה כתב-יד אחר, המכתב היה על שמי, היו בו תשבחות על איזה סיפור שכאילו שלחתי אליו, לשמוע את חוות דעתו. המכתב התחיל באופן יפה, כלל לא הפליא אותי שכותבים לי, ועונים לי מבלי שאני עצמי שלחתי את אחד המכתבים הנמצאים אצלי ומבלי שציפיתי לתשובה.
בהמשך המכתב התברר לי שיש כאן טעות. מי שהוא שלח למר עגנון סיפור, הסיפור מצא חן בעיניו ומשום מה ייחס אותו אליי, או שטעה, והוא כותב לי ומהלל אותי בשעה שהוא מתכוון למישהו אחר. שם הסיפור היה "נערת עמק יזרעאל", או עמק אחר, משהו בדומה לזה, ובמכתב שאל אם לא התכוון הכותב במילה "עמק יזרעאל" (או משהו אחר, קשה לי לזכור אף את שם הסיפור) , אם לא התכוון  לשם – וכאן בא שם גרמני או באידית שגם בו אינני בטוח ורק צלצולו נשמע לי מסוג השמות כגון – ליכטפוס, גריפנבך או משהו בדומה להם.
הצטערתי על הטעות ושמחתי על המכתב, שכעת יש בידי מכתב שלישי מידיו. פתאום נמצאתי בבית חולים, בעמק הירדן או בעמק אחר בצפון הארץ, לידי שכב בחור במיטה וטילפן ושוחח עם מר עגנון, בידי היה המכתב. מתוך השיחה הבנתי שקיימת אי הבנה. מר עגנון סבור היה כי הבחור קיבל את מכתבו והתפלא שהלה אינו מגיב על המכתב המשבחו. 
פניתי אל הבחור ושאלתיו אם הוא מחברו של אותו סיפור, משענה בחיוב סחתי לו את כל אותה הטעות ונתתי לו לקרוא את המכתב, רק ביקשתיו שיחזיר אותו משום שהמכתב עצמו יקר לי, אפילו שטעות ביסודו. הבחור חייך בהסכמה והחזיר לי את המכתב אחרי שקרא בו, נראה היה בחור טוב-לב במיוחד וכלל לא התרעם על הטעות. כך נגמר החלום. סופו מעט מטושטש ואינני בטוח אם נגמר לחלוטין או ששכחתי את חלקו האחרון.
לחלום הזה היו קשרים מרובים בחיי היומ-יומיים. אינני עומד על משמעותו הכללית ויכול אני לזהות מוטיבים מוכרים, למשל – המכתבים שטרם שלחתי למר עגנון. סיפוריי שאינם זוכים עדיין  להערכה. הטלפון הנמצא בבית בו אני גר כעת, אי נעימות מסויימת שהיתה לי אתמול בקשר לטלפון. בלבול מסויים שעשיתי מתוך שלא ידעתי עדיין היטב כיצד נוהגים בו. מחשבה שחשבתי במקרה על השם – "נערת מערב-יזרעאל" שהוא שם שיר של י.[יצחק] שלו, ובוודאי נשתרבב לתוך השם של הסיפור בחלום, עניין דרוש-השמות בסיפורי עגנון, שמצאתי כמה מוטיבים מהם בילק"ש [ילקוט שמעוני] – יקותיאל, נאמן וגמולה בהקשר לגמול. עניין הטלפון של מר עגנון שמיספרו עימי ויכול אני לצלצל ואיני עושה זאת, הכול מוזכר בחלום מבלי שאבין את ההקשר הכללי. 
[הערה מאוחרת: בביתה המרווח של בני סיל, בית ערבי עם קירות עבים ותקרה גבוהה, בן קומה האחת, ברחוב עקיבא 4 בירושלים, שבו כתבתי בשנת 1961 את "המחצבה", הטלפון השחור היה בהוֹל, חדר הכניסה לבית, ליד החלון. חדרי היה קרוב אליו ולא פעם הרמתי את השפופרת וקראתי למי מדיירי הבית שאליו כוונה השיחה. בפעם הראשונה שעשיתי זאת הנחתי את השפופרת על המכשיר במקום בצידו, ובכך ניתקתי את השיחה. זו היתה פעם ראשונה שגרתי בבית שיש בו טלפון, וטרם ידעתי איך משתמשים בו. ומקרה נוסף היה שטילפנה חברתה של בעלת הבית בני סיל, ציפורה שרת, ואני טרקתי את המכשיר כי חשבתי שמדובר במתיחה].
אהוד