מתוך ארכיון אסתר ראב
1894-1897 – פתח-תקווה. בבית אביה ואימה, יהודה ולאה ראב, בית חד-קומתי שעמד ברחוב פינסקר 21, נולדה אסתר ראב ב-25 באפריל 1894, אביב תרנ"ד (יום ד', י"ט בניסן. במקומות אחרים סיפרה שנולדה בפורים ולכן שמה אסתר), להוריה יהודה ולאה ראב (בן עזר).
אביה של אסתר, יהודה ראב (1948-1858), עלה לארץ-ישראל ב-1875, תרל"ה, [או 1876, תרל"ו] ולאחר שהות של שנתיים-שלוש בירושלים, היו יהודה ואביו אליעזר ראב במייסדי המושבה העברית הראשונה, פתח-תקווה, בשנת תרל"ח, 1878. ילדותה ונעוריה עברו עליה בבית האב, איכר חרוץ ואדם משכיל, שאותו העריצה כל ימיה: "הוא היה לא רק אבי הביולוגי אלא גם אבי הרוחני. היינו מבינים זה את זה בשתיקה."
1897-1901 – פתח-תקווה, רחוב רוטשילד. בבית חד-קומתי שכור של בן-ציון שאטיל. הבית נמצא בצד המערבי של המשך רחוב רוטשילד, צפונה לרחוב יפו (רחוב ז'בוטינסקי כיום), ומיקומו שלושה או ארבעה בתים מהפינה.
1901-1910 – פתח-תקווה, רחוב רוטשילד. הבית החדש, אף הוא חד-קומתי, שנראה בעיני אסתר כארמון, נבנה ברחוב רוטשילד על עשרה הדונמים שקיבל יהודה ראב מפקידות הברון. השטח היה קודם גן ניסיונות לעצי פרי נשירים. הוא משתרע מרחוב יפו (רחוב ז'בוטינסקי כיום) עד ביתו של שאטיל, שבו גרה המשפחה עד שהושלמה בניית הבית החדש. זיהוי נוסף: בית שני ברחוב רוטשילד, צפונית לרחוב ז'בוטינסקי, בקטע המערבי, בחצר פנימה, חזיתו לכיוון צפון. בינו לבין רחוב ז'בוטינסקי ניצב לימים על הרחוב בניין נוסף, שנבנה כניראה על מקום האורווה של יהודה ראב. ואולם את חלקו הדרומי היה אפשר לראות גם מרחוב ז'בוטינסקי.
1911-1913 – פתח-תקווה. הבית החד-קומתי ברחוב ביל"ו, שבו גר יהודה ראב עד יום מותו ב-1948. יהודה נאלץ למכור את ביתו ומשקו הגדול ברחוב רוטשילד ובנה את הבית ברחוב ביל"ו על חלקת אדמה שהגיעה עד רחוב פיק"א 7 (כיום 10) שבו גדלתי אני, אהוד בן עזר. התקופה הכלכלית הקשה של יהודה ראב מקבילה גם לתקופה שבה הוציא את אסתר מהלימודים בבית ספר יק"א המעורב. אסתר גרה בבית עד ההליכה לדגניה.
1913-1914 – דגניה. אסתר ראב שוהה תקופת-זמן בדגניה, עד פרוץ המלחמה העולמית.
1915, בקיץ – נס-ציונה. אסתר שוהה תקופת-זמן בקומונה בפרדס בנס-ציונה.
1915-1918 – פתח-תקווה. אסתר עוברת את תקופת המלחמה העולמית עם משפחתה, בבית ההורים ברחוב ביל"ו.
1918, בקיץ – בן-שמן, אחר-כך – תל-אביב. אסתר הולכת לעבוד תקופת-זמן כפועלת בחוות בן-שמן אך חוזרת לתל-אביב, שם נמצאת משפחתה ב"גלות" מפתח-תקווה תחת הוראות הבריטים, לאחר כיבוש המושבה. ושם נמצא אביה יהודה, כווי אנושות מהתפוצצות מוטור המשאבה בפרדסו. היא חוזרת עם משפחתה למושבה עם הרשאת הבריטים לחזור.
1919-1920 – בן-שמן. מסתיו 1919 עד אוקטובר 1920 משמשת אסתר כמורה בחוות בן-שמן. שם נכתבים ראשוני שיריה.
1920-1921 – פתח-תקווה. ושוב, ובפעם האחרונה, בבית הוריה ברחוב ביל"ו. עוברת את ההתקפה על המושבה במאי 1921.
1921-1925 – קהיר. משלהי 1921, עם בן-דודתה ולימים בעלה איזאק (יצחק) גרין, תחילה בדירה בקהיר ואחר-כך בבית חד-קומתי משלהם בחילואן, משלהי 1921.
1925-1929 – תל-אביב. גרה בבית חד-קומתי בפינת הרחובות שפ"ר-התבור, בשכונת אפ"ק. מול ביתו של אשר ברש. מתואר ב"ימי 'הדים'" שב"כל הפרוזה" ובביוגראפיה.
1929-1938 – תל-אביב. "הבית האדום" ברחוב שבטי ישראל 36 (כיום רחוב רופין), ליד רחוב הגליל (כיום רחוב מאפו), נבנה על-ידי זאב רכטר. חלקו המזרחי של הבית בן שתי הקומות פנה לרחוב בן-יהודה, היכן שניצב כיום בניין השופרסל. הבית הדו-קומתי מתואר ברשימתה על זאב רכטר ב"כל הפרוזה" וכן בביוגראפיה. אסתר התגרשה מאלוואיל בשנת 1936. את הבית שבו גרה כתשע שנים מכרה בקיץ 1938.
1938 – תל אביב. לפי עדותו של עקיבא אור גרה אסתר חודשים אחדים בדירה בקומת הקרקע של בית הדירות הסמוך, שבטי ישראל (רופין) 38, שבו התגורר גם הוא בילדותו עם הוריו. הוא זוכר את מגבעת הקש הגדולה של הסופר אז"ר, המבקר אותה ויושב אצלה.
1939-1942 – תל-אביב. בדירה בשדרות ח"ן 5, כנראה בשכירות. במעבר מ"הבית האדום" לשדרות ח"ן גרה חודשים אחדים בחדר שכור בתל-אביב, לא ברור היכן (ואולי הכוונה לדירה בשבטי ישראל 38).
1942-1944 – תל-אביב. בדירה רחוב בן-יהודה 191, קומה שלישית לצד צפון מערב. כניראה בשכירות. מתוארת בביוגראפיה.
1944, סתיו – תל-אביב. אצל כצברג, רחוב קינג ג'ורג' 43, כניראה בחדר שכור, באופן זמני.
1945-1948 – כפר-סבא. מינואר 1945. בבית חד-קומתי, כנראה קנוי, ברחוב חול הפונה צפונה, בשכונת הפועלים (שכונה ב') בחלק המערבי של המושבה. ממזרח לו נסלל לימים הכביש לכיוון שכונת אליעזר.
1948-1955 – תל-אביב. דירה ברחוב דבורה הנביאה 8 (כיום רחוב זלמן שניאור), קומה שנייה על עמודים בחזית הרחוב לצד צפון-מערב. מהמרפסת הפתוחה היה אפשר לראות עד רחוב פינסקר.
1955-1960 – אבן-יהודה. בית בודד חד-קומתי ברחוב הניצב על כביש הכניסה הראשי משרך חיפה, רחוב שהיה אז קיצוני במושבה לצד מזרח, וכיוונו מדרום לצפון.
1960-1964 – פתח-תקווה, רחוב אלתר מיהוד 7, דירת קרקע, בכניסה לבית, שנקנתה על-ידי אסתר. היא גרה שם מקיץ 1960 ועד אביב 1964.
1964-1967 – כפר-יחזקאל. בית חד-קומתי בודד ומוזנח באיזור של המושב שהיה מכונה "בהרחבה", מול הגלבוע.
1967-1968 – פתח-תקווה. באפריל 1967 אסתר חוזרת לפתח-תקווה וגרה בדירה בקומה שנייה בבית דו-קומתי ברחוב שפירא 38, בשכירות, עד קיץ 1968.
1968-1972 – טבעון. ממאי 1968 היא גרה בבית חד-קומתי בודד על מגרש גדול, בשכירות, ברחוב הדגניות 16.
1972-1977 – טבעון. קונה דירה ב"רכבת" דירות חד-קומתית על הקרקע, דירות בעלות קירות משותפים, ברחוב הדגניות 15ב', וגרה בו מאוגוסט 1972.
1977-1979 – קריית-עמל (טבעון). עוברת בקיץ 1977 לגור בחדר ב"נווה הורים" ברחוב זייד בקריית-עמל, שבו כבר שהתה פרק-זמן קודם לכן כאשר שם המקום היה: בית האבות וילקנסקי.
1980-1981 – טבעון. בבית האבות "רמת טבעון", חדר נפרד בקצה הצפוני-מזרחי של הבניין המרכזי, בקומת הקרקע.
אסתר ראב מתה בטבעון בבוקר יום שישי, ה' אלול תשמ"א, 4.9.1981, ונקברה בעיר-הולדתה פתח-תקווה ביום ראשון ה-6 בספטמבר והיא כבת 87. על מצבתה חקוקות המילים שביקשה, מתוך שירה "נשורת", משנת 1961:
מתקו לי רגבי-עפרך
מולדת – כאשר מתקו לי
ענני-שמייך –
אסתר גרה בת"א 19 + 7 שנים, ס"ה 26 שנים, בשנים 1925-1944 ובשנים 1948-1955.
עד היום אין רחוב על שמה בעיר.
ביבליוגראפיה
"כל הפרוזה", המהדיר: אהוד בן עזר, כולל סיפורי "גן שחרב" וסיפורים מהעיזבון, תרגומי שירים ושירים לילדים, במלאת 20 שנה למותה של המשוררת, אסטרולוג, 2001.
בן עזר, אהוד, "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", עם עובד, תל-אביב, 1998.
טקס חנוכת לוח הזיכרון לאסתר ראב בתל-אביב
אתמול יום רביעי [25.6.08], בשש בערב, התקיים במעמד ראש העיר רון חולדאי, ברחוב זלמן שניאור (מקודם רחוב דבורה הנביאה) 8, מאחורי בניין העירייה הישן של תל אביב – טקס הסרת הלוט מעל הלוח לזכרה של המשוררת אסתר ראב (1894-1981).
אסתר ראב חיתה בתל אביב במשך 26 שנים בין השנים 1925-1944 ובין השנים 1948-1955, בשנים אחרונות אלה היא התגוררה בבית שברחוב זלמן שניאור 8 בקומה השנייה מעל העמודים בחזית הרחוב לצד צפון-מערב, ומהמרפסת הפתוחה שלה, שכיום מוקפת עצים גבוהים, היה אפשר לראות שטח ריק עד רחוב פינסקר.
לאחר הסרת הלוט מעל הלוח, בידי ראש העיר ושני אחייניה של אסתר, לאה שורצמן לבית בן עזר ואחיה אהוד, נשא רון חולדאי דברים על אסתר ואפילו הודה שלא ידע עליה קודם. חשבנו שכדאי לרשום מינוס למורה שלו לספרות בחולדה וגם למנהל שלו בתקופה שבה ניהל את גימנסיה הרצליה. אבל יותר טוב מאוחר מאשר לעולם לא, דבריו היו נלבבים ומלאי שבחים לעיר ולמשוררת, ויש לקוות שכרך "כל שירי" אסתר ראב שהוענק לו לקראת הטקס ישלים את החסר.
לאה ואהוד קראו ארבעה שירים של אסתר, שלפי תאריכיהם נכתבו בתקופה שגרה בדירה למעלה: "ערב אחד", "נוף", "אוכלי הוורדים" ו"נופי קיץ שכוחים".
אהוד הרחיב במקצת וסיפר על חייה של אסתר, ובייחוד על תקופתה בתל-אביב ובדירה בבית הזה. הוא אמר שתחילה הצטערה המשפחה על כך שאין רחוב על שמה של אסתר, אבל לאחר מעשה, במקום רחוב בשכונת עג'מי או מצפון לירקון, מוטב לוח הזיכרון במרחק חמש דקות ירידה במדרגות ממתחם התרבות המתחדש ברחוב ביאליק, שכך יוכלו הסיורים לתולדות העיר והיוצרים שחיו בה להתחיל באסתר ראב. מבלי משים היא בחרה את המקום המתאים ביותר.
עוד הציע שברחוב צבי ברוק הסמוך יוצב גם שלט בבניין שבו שכנה שנים רבות מערכת "גזית" שעורכה, המשורר גבריאל טלפיר, היה ידיד מסור של אסתר וגם תיאר באחת מרשימותיו את החיים ב"בית האדום" שבנה עבורה זאב רכטר ברחוב שבטי ישראל (היום רופין, מאחורי השופרסל שברחוב בן-יהודה) ושהיה שם דבר ומרכז חברתי לסופרים ולציירים. הוא גם הודה לברכה נאמן, המופקדת על הנצחת אמנים בתל-אביב, ואשר הביאה לגמרי מוצלח את תודתה של העיר למשוררת שחיתה בה, אם כי כתבה על תל-אביב רק שיר אחד בספרה הראשון "קמשונים" (1930) ולא יספה. נופי שיריה ומרבית סיפוריה של אסתר ראב לא היו עירוניים.
במהלך הטקס הושמעו הקלטות של הלחנות משיריה של אסתר ראב, "הציפורים אינן יודעות" בהלחנתה ובביצועה של חוה אלברשטיין, ו"חלמתי תבל מכוסה אפר" בהלחנתה ובביצועה של פוליאנה פראנק, הלא היא שרון בן עזר. אביה של שרון הוא עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב בן עזר, ועמנואל, יחד עם לאה ואהוד, הם שלושה שארי הבשר הקרובים ביותר לאסתר כיום – אחייניה.
בסיום הושמעה הקלטה, בקולה של אסתר, של שירה הידוע "לאב", שנכתב, כנאמר בקולה בהקדשתה הכלולה בראשו: "במלאת חמישים שנה לעלותו על אדמת פתח תקוה", ומה יפה שיכולנו השנה לומר – במלאת 130 שנה לעלותו על אדמת פתח תקווה!
בטקס נכחו בני-משפחה, חברים, סופרים ומשוררים וכולם אוהבי שירתה. הצטערנו אחר-כך שלא ביקשנו גם מש. שפרה לקרוא שיר של אסתר, שאין כמוה לקרוא את שיריה, והיא אף עושה זאת בהזדמנויות רבות.