במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2011

3.5.11. בבוקר פגישה עם אורפז ב"שיין". הוא נראה מדוכא ובמצב-רוח ירוד. כל דבר מרגיז אותו וכל דבר מזכיר לו את הצליין החילוני שלו או את אחת מיצירותיו וכל הזמן הוא מתבכיין על כך שלא קראתי מספיק את ספריו ומסותיו ומנסה לעשות לי בחינה עד כמה ידיעותיי בו מגיעות. אני אומר לו שאני לא עומד אצלו לבחינה ואינני יכול לזכור כל מה שקראתי. האיש נעול על עצמו בלבד ושום דבר אחר לא מעניין אותו חוץ מאשר ללעוס שוב ושוב את מה שכתב בספריו, שרובם אינם קלים כלל לקריאה. אני מניח שהיה רוצה שאתמסר לקריאתם ולכתיבה עליהם כדי לפאר את שמו ולהציב לו זכר. כמעט ברור לי שאת ספריי שלי אינו מחשיב כלל שהרי אני לא "מטאפיסי" בכתיבתי.

חוץ מזה הוא אומר שיש לי מצד אחד את אסתר, מצד שני את גוטמן, ומאחור את פתח-תקווה, וכך אני נטוע היטב בעוד שהוא עדיין מרגיש בגלות ובעצם ההימור שלו הוא רק על ספריו-שלו ללא שום "כוחות-עזר". נדמה לי שהוא גם מעולם לא תרם בכתיבתו לעיסוק בסופר אחר, אלא אם כן היו אלה סיפורים שלדעתו תומכים בצליין החילוני שלו, דוגמת "מול היערות", שאני לא מוצא בו שום קשר לכך ודומני שהכול נעשה מצידו כדי לזכות באהדתו של א.ב. יהושע שלימד אז ספרות באוניברסיטת חיפה וזיכה את יצחק בפגישות אחדות עם סטודנטים על התיזה שלו, שבהן דיבר כמובן גם על "מול היערות".

יצאתי מהפגישה עימו בהרגשה מאוד לא נעימה. קצת נמאס לי ממנו ואני משתדל לקחת בחשבון את גילו, קרוב לתשעים, ומצבו הבריאותי הרעוע, ולא לנטור לו.

17.5.11. בצהריים פגישה עם אורפז ב"שיין". הוא לא מתאפק לומר שרוב הדברים שכתבתי אינם נראים בעיניו בגלל הגסויות ותיאורי המין. הוא לא מסוגל לקרוא דברים כאלה. כל מה שיש לו כיום בחיים, בגיל קרוב לתשעים, זה הצליין החילוני שלו וספריו, שאותה הוא זוכר בעל-פה ונדמה לי שהוא היחיד בעולם שכל-כך בקיא בספריו. כל מה שאני אומר מזכיר לו מיד את הצליין החילוני או אחד מספריו או מה אמר מישהו לטובה על שני אלה. לכן אני ממעט לדבר ובעיקר מקשיב לסיפוריו, שחוזרים על עצמם מבלי שירגיש שכבר סיפר לי כמעט כל דבר כמה וכמה פעמים.

24.5.11. פגישה כרגיל בימי שלישי עם אורפז. הוא מספר לי על שלושה עלי שלכת זהובים שמונחים אצלו על שולחנו. שלושתם יחד, איך שלא ישימו אותם, יוצרים קשר ומעין הרמוניה ביניהם. אפילו שניים יוצרים איזה קשר. אבל אם שמים עלה אחד, אין לו שום משמעות. וזוהי הבדידות.

אחר-כך הוא שב ומספר לי את כל הפרשה שלו עם ד. כיצד נסעה איתו לאחיו בקיבוץ שמיר. בדרך, במכוניתו, הסביר לה שאינו מוכן לקשר קבוע איתה. אותה תקופה כבר היה לו מפתח לדירתה ולה מפתח לדירתו. לפנות ערב, בקיבוץ, היא נעלמה והותירה רק את הכלבה שלה. יצחק ומנדל אחיו יצאו במכונית לחפש אותה מחוץ לגדר של הקיבוץ ומצאו אותה יושבת על אחד מתילי הבזלת. יצחק הצליח להחזיר אותה וגם הכלבה שהיתה עימם במכונית שמחה. הם קיבלו חדר לעצמם בדירה של מנדל וציפורה. בלילה הוא ישן לידה אך לא הסכים לקיים יחסים איתה כי אמר שהם מעתה רק ידידים. בבוקר קם ונוכח שהיא ישנה בלי לזוז. תיקה פתוח ובו כדורים רבים שמהם לקחה וחוץ מזה היו חתכים מדממים באמות ידיה, והיו שם גם צלקות קודמות. מיד לקחו אותה באמבולנס לקריית שמונה ומשם לבית החולים זיו בצפת. יצחק חזר במכונית לקיבוץ, לקח את הכלבה ונסע לתל-אביב, שם את הכלבה בדירה של ד., ומיד חזר לבית החולים בצפת. שם נתבשר שהיא כבר נעלמה. חזר שוב לתל אביב ומצא שדירתו סגורה והיא מתבצרת בפנים.

28.6.11. בצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא שר לי שיר באידיש שכאשר הוא נזכר בו בלילות הקשים העוברים עליו הוא מתעודד ושבה אליו ילדותו:

ס'קען זיין אז איך בוי אין דער לופט מיינע שלעסער

ס'קען זיין אז מיין שיף וועט נישט קומען צום ברעג

אין טרוים איז מיר העלער

אין טרוים איז מיר בעסער

איך חולם דעם הימעל נאך בלויער ווי בלוי

ובעברית:

יכול להיות שאני בונה באוויר את מגדליי [מבצריי]

יכול להיות שספינתי לא תגיע לחוף

בחלומי בהיר לי

בחלומי טוב לי

בחלומי השמיים כחולים מכחול

[לאחר ימים אחדים אני שולח את הנוסח הזה לאליהו הכהן והוא עונה לי, ב-2.7 –

אהוד, שלום לך.

לא, ממש אינני מכיר את השיר.

לא רק 15 שנים מפרידות ביני ובין אוורבוך.

תהפוכות דור שעברו עליו – לא חוויתי אנכי.

הוא בא משם, עם כל המטען.

מה שאני יודע זה רק מה ששמעתי כאן או מה ששרו לי מרואייניי.

דרוש בשלומו.

ואולי באחד הימים אסתופף בצילכם בסעודת הצהריים ב"שיין" ואחכים גם אני.

מקום עבודתי הוא כמטחווי קשת משם.

 לילה טוב

אליהו].

בהמשך השיחה מספר לי אורפז על עצרת שבה השתתף בנעוריו בעיירה, הנואם היה מנהיג סוציאליסטי, יהודי, באידיש, והוא עמד קרוב מאוד לקרובת-משפחה שלו, אולי בת-דודה, שהיתה בעלת גוף ראוי להתכבד, ובדוחק נלחץ אליה, הוא היה במכנסיים קצרים, והיה לו קישוי אבר רציני, ודמה לו שגם היא חשה בכך וחננה אותו בתשומת-אחוריים מצידה.

12.7.11. צהריים עם אורפז ואליהו הכהן ב"שיין". שיחה מרתקת ואורפז מוצא אפשרות לספר מחדש את תולדות חייו, הפעם לאליהו, ואני, שכבר כל כך בקיא בהם, משלים לו מדי פעם פרטים ושמות שקשה לו להיזכר בהם.

*

עלי גבעה

אהוד ידידי,

אמור נא ליצחק אוורבוך-אורפז. כי בדקתי שוב את הנוסח המקורי של השיר "בגליל",

והוא:

עלי גבעה שם בגליל

יושב שומר ובפיו חליל.

אך אל נא ידאג ויתאכזב.

הרועה מוזכר בבית השני:

הוא מחלל שירת רועה,

לשה, לגדי, לסייח תועה.

והעבר אליו את תודתי על ההזדמנות להכירו מקרוב ולשמוע את שטף סיפורי העבר שקלחו ממנו בזה אחר זה.

נקווה שעוד יזדמן לנו להסב יחדיו בנעימות כזאת.

לילה טוב.

אליהו הכהן

12.7.11

המשך יבוא