אִם אֵין יותר לאן  ללֶכֶת,
אם ננְעֲלוּ כל הדלתות,
אם מסביב רק הַשַׁלֶּכֶת,
אֲזַי גם אז – אמשיך לִצְעוֹד;
 
נושא בַּלֵּב  כתובתו של יָעַד,
רואה רחוק, אחרֵי ההָר,
במחשבה, כך – צעד, צעד,
אֶחְצֵה אט, אט את הנהר;
 
בטוח כי בַּסּוֹף אגיע,
גם אִם הדֶַּרֶך תֶאֶרָך,
וּמפִסְגַת ההָר אַשְׁמיעַ
שלום לַשֶׁמֶּש שֶׁתִּזְרח.
 
שָם רֵעַ, בְּחִיוּך מַרְגִיעַ,
כַּפּוֹת ידָיו אלַי יִשְּלַח,
וּבְמִלְמוּל שפתיו יביע
את מְלוֹא אושְרנוּ, רַב וְזַך.