מתוך היומן שלי,
אני סטודנט בירושלים, בגיל 23, לפני 65 שנים
ט' באייר תשי"ט. 17.5.1959. [ירושלים]. גמרתי לקרוא את הספר Hitler and I מאת אוטו שטרסר. הספר מעניין יותר בפרקיו הראשונים. סימנתי לעצמי כמה קטעים וכן הוצאתי, כרגיל, את הביבליוגרפיה מתוכו.
 
"התרבות הגרמנית, המנהגים, הספרות, התיאטרון והקולנוע הראו בהכרח את הסכנות האלה ואת הזמנים מלאי הצרות והפגעים, כאשר המוסר נמצא בדרך לשכחה, שיכרון, גירוי סנסציוני, ותענוגות אקסצנטריים.
"מועדוני לילה צצו כפטריות, רקדנים ערומים הציגו עצמם לתשואות הקהל השיכור מיין ותשוקות. זו היתה התקופה של סדיזם ומזוכיזם, של פרברסיות, אקסצנטריות, וסטיות מכל מין. הומוסקסואליות ואסטרולוגיה פרחו.
"איש אינו יכול לשכוח את המעשים של המפלצת קוֹרְטֶן והַארמאַן, הוומפיר מדיסלדורף."
Hitler and I, p. 25))
 
"הקושרים נפגשו ערב ערב בחדרים הפרטיים של הבּוּרְגרְבּראוּ, מרתף-בירה ורסטורנט במינכן, שהיה לו כמו כן אולם גדול לפגישות ציבוריות. אחד מן המבקרים הקבועים של הבורגרבראו היה גרינג, קצין בחיל האוויר וחייל מושלם, אשר לבטח לא היה בוחר בהרפתקנות לו היה יכול להישאר במשרתו הנידחת. מקודם תלמיד של בית הספר לקצינים, להרמן (Hermann Goering) היה את אופן המבט הנוקשה של מעמד הקצינים המקצועי. הוא היה אדם בעל השכלה ממוצעת וברוטאליות פיסית מודגשת. הוא אהב מזון, יין וחיים עליזים.
"מבקר אחר היה היינריך הימלר (Heinrich Himmler), חקלאי מחוסר עבודה, אשר פעם ביקש לשווא להיות קצין. 'אתה תישאר אינפנטילי כל ימי חייך,' ו'יש לך נשמה ורגישות של קצב,' היו שני הדברים שאחי גריגור (Gregor) היה רגיל לומר לו. הימלר לא היה אכזרי, אבל הוא היה בלתי מוכשר לרגש או לכאב (לסבל). יותר מאוחר הוא אסר את אחיו לפי פקודת הפיהרר (Fuhrer) והוא היה הורג את הוריו ללא היסוס אם הפיהרר היה פוקד זאת עליו. בקשר לנשים, הימלר תמיד הזכיר את המשפט של גרטכן ב'פאוסט' – 'היינריך, אתה ממלא אותי אימה.'
"היה לו רק מאורע סקסואלי אחד, אותו הוא תיאר לי בעצמו. זה, הוא אמר, היה בגיל של שלושים ושתיים. הוא בילה לילה שלם בפונדק, שם הוא פותה על-ידי הפונדקית, אשר היתה בעשר שנים גדולה ממנו. הוא נשאר קשור לאותה אישה אשר עשתה מעשה זה.
"בקשר לרודולף הס (Rudolf Hess) יש מעט לומר. הוא היה אדם צעיר ונאה, אינטלקטואל ואמן, קצין ומשורר. הוא היה נלהב ונאמן. הוא מעולם לא סר מנאמנותו לאדולף היטלר. כה גדולה, למעשה, היתה הערכתו הרגשית לאדולף עד אשר לשונות הולכי רכיל נהגו לקרוא לו 'פרוילין הס'. אני עצמי מאמין, בכל זאת, כי יחסיהם היו בהחלט טהורים.
"דבר אינו יכול להיות מפתיע יותר מן הניגוד בינו ובין יוליוס שטרייכר הבלתי נורמלי באופן מיני (Julius Streicher). מעולם לא פגשתי אדם מכור יותר לפנטסיות ארוטיות. בשביל שטרייכר התיאוריות הגזעיות של הנציונל סוציאליזם היו אך ורק סיבה למלא את ה'שטירמר' (Sturmer) בתוצאות המסוכנות של דמיונו החולה. 'פשע סקסואלי מבוצע בידי יהודי בעמוד הראשון של עיתונו הוא קוקטייל משובח, ארוחה המתחילה ב"קאווייר",' הוא אמר לי פעם. הוא היה אדם אשר כיעורו היה דוחה נשים. במשך המלחמה הגדולה הוא הודח בשל מקרה התנפלות על אומנת צרפתית צעירה." (Ibid p. 35-37).
 
י' באייר תשי"ט. 18.5.1959. [ירושלים]. המשך תרגום הקטעים מספרו של שטרסר.
 
"כאן ניקח בחשבון רק את אדולף היטלר. אנחנו ננסה לגלות מה היו התכונות האנושיות אשר עשו אותו למגשים של עקרונות ההרס.
"היטלר עונה לתנועות שבלב האדם בעדינות של סיסמוגרף, או אולי של קולט אלחוטי, [זה] איפשר לו, בביטחון, אשר כל מתנה של הכרה (בלבד) לא יכלה להעניק לו, לפעול כנואם המביע את התשוקות הנסתרות ביותר, את האינסטינקטים האסורים ביותר, את הסבל והתגובות האישיות של האומה כולה. אבל עקרונו בכללותו הוא שלילי. הוא יודע רק את אשר הוא רוצה להחריב. הוא הורס את החומות ללא כל אידאה אשר אותה הוא יבנה במקומם. הוא אנטי-שמי, אנטי-בולשביק ואנטי-קפיטליסט. הוא דוחה אויבים, אבל אינו יודע כל ידידים. הוא נעדר מכל עקרון של יצירה. (Ibid p. 62) .
"'כוח', זעק אדולף, 'אנחנו מוכרחים כוח' – 'כוח קודם כל. אחר כך נוכל לפעול כפי שהמסיבות יכתיבו.' -- . הוא שנא ללא דעת אהבה. הוא היה שיכור באמביציה שהיתה מחוץ לכל מעצור מוסרי, והיתה לו הגאווה של לוציפר, אשר שאף להוריד את אלוהים ממקומו הנצחי.
"היטלר נתן שני תיאורים על עצמו --, בראשון הוא מתאר את עצמו כ'מתופף הצעיר של העם הגרמני.'  (Ibid p. 63).
(ובשני) – "'אני אלך בדרכי,' הוא אמר, בביטחון של הולך בשינה!
"כשהוא מנסה להוכיח את טענותיו בתיאוריות או ציטטות מתוך ספרים שבקושי הבינם, הוא כמעט ואינו מתרומם מעל לבינוניות מסכנה. אבל תנו לו לזרוק את קביו ולצאת בלהט, בדיבור כשם ש[כאשר] הרוח ממלאה אותו ומניעה אותו, והוא בהחלט יהפוך לאחד מגדולי הנואמים של המאה.
"הוא אינו עושה כל ניסיון להוכיח את דבריו. הוא חזק כשהוא מדבר על דברים מופשטים כמו כבוד, ארץ, אומה, משפחה,  נאמנות. ההשפעה שלו בעניינים אלה ממש מפתיעה. (Ibid p. 64)
"חבל על אנשים ללא מוסר. עולם ללא אהבה, דבר ללא אלוהים.
"אבל מאחר והיטלר אין לו כל שליחות, מאחר ואין הוא רק אדם אלא מכשיר של ההיסטוריה, האם היה יכול להיות שונה? האם לא היה מוכרח שיהיו לו הפנים של לוציפר, הלשון בה מפיסטופלס דיבר כדי להדיח את פאוסט? מפיסטופלס של גיטה אמר רק את אשר פאוסט עצמו חש, חשב, רצה, בדיוק כשם שהיטלר רק אמר את אשר הגרמנים הרגישו חשבו רצו.
 
"אבל היו שני אנשים בפאוסט, ומפיסטופלס העמיד עצמו דובר רק לאינסטינקטים היסודיים ולתשוקות הברוטליות, בדיוק כשם שהיטלר הינו הפה לגרמניה המתפרצת, הנוהגת בעקרונות השלילה וההחרבה.
"כל האנשים וכל האומות מורכבים מחטא וממעלה. פאוסט שיחרר עצמו ממפיסטופלס, גרמניה תשחרר עצמה מהיטלר." (Ibid p. 77-78)  .