הלחימה בה מצויים אנו עכשיו בעזה, אינה רק תגובה לטבח ה-7 באוקטובר. היא תגובה מתגוננת למוצהר בגלוי באמנה הפלשתינית ובהכרזות ראשי המשטר באירן. שם, לא צריך לחפש שברי אמירות, מפי איש זה או אחר, כדי לתלות בהם באופן מלאכותי האשמת רצח עם. שם, באמנה הפלשתינית, המנחה את הרשות הפלסטינית עם אבו מאזן בראשה, בהצהרות האירניות/נחיזבליות  – הכוונה המוחלטת לרצח עם חשופה ומוחלטת, ה-7 באוקטובר, הוא לה ביטוי ראשוני, ואותם שום מדינה לא תובעת.
פסה"ד  בהאג, וכנראה גם כתב ההגנה מטעם ישראל, הפותח באיזכור טבח ה-7 באוקטובר, מבלי להציג את האמנה הפלשתינית ואת ההצהרות של האייתולות, הוא פסיקה מוטה מיסודה.  לא כתב הגנה עם טיעונים משפטיים מצטדקים, אמיתיים ככל שהם, צריכה היתה ישראל להציג  בהאג, מה שנידרש הוא – כתב התקפה, העברת הלחימה אל עומק שטח פשעי האוייב, הגלויים על פניהם.
ההתנחמות בתפישה כי "יכול היה להיות גרוע יותר" היא השקפה דפייטיסטית של מי בתוכנו, שמראש ראה בעצמנו מום, ואימץ קו של הצטדקות במקום קו של התקפה;.קו שהותיר אותנו, מראש, לבד, לבד, בלי סיוע של שופט כלשהו ממדינה דמוקרטית, לא האמריקנית, לא האנגלי (אנחנו זוכרים את הפצצת האנגלים את דרזן על כל יושביה, כאשר גרמניה, כבר שבורה ומוכנעת),
לא הצרפתי, לא הגרמני, לא הברזילאי, לא הסרבי, לא ההודי, לא היפני (פרל הארבור מחד, הירושימה מאידך),לא האוסטרלי. בנושא יחיד עם אוגנדה ובכל הסעיפים האחרים – לבד , לבד.
הרשעים שבתוכנו אף ששו להפנות אצבע מאשימה כלפי יושבי אחוריים מחברי הקואליציה. שופטי האג איכזבו אותם כשתלו את פסיקתם, דווקא ורק, בציטוט דברי הנשיא הרצוג ויואב גלנט שלהגנתו יצאו הקפלניסטים  בליל האיילון.
החמאס, שהשמדת עם ישראל בארץ ישראל היא מטרתו המוצהרת, זכה ברוב  גדול בבחירות ברצועת עזה, (שממשלה ישראלית  בראשות השמאל איפשרה). גם היום זוכה הוא במישאלים ב- % 98 אחוזים של ה"לא מעורבים". אפילו תחת שלטון הנאצים היו מספר חסידי אומות העולם, שתוך סיכון חייהם שלהם, הצילו יהודים. ברצועת עזה אצל ה"לא מעורבים" לא נמצא ולו חסיד אנושי אחד, שהציל מי מן החטופים. מורה, רופאים,  עובדי אונר"א – סייעו לחמאס בהחבאת שֶבִי החטופים.
איזה עם משמידה, כביכול, ישראל, אם פלשתינים, בני אותו העם יושבים בטח, ביישובים משגשגים בתוך מדינת היהודים ואף מכהנים בפרלמנט הישראלי, יושבים בבית המשפט העליון שלה, וכמה מהם אף היו שרים בממשלת ישראל. זו התמונה השלמה. אותה יש לראות. מי שמוכן לראות.
הטריבונל בהאג, שקרא לשחרור החטופים לא דרש מהחמאס, או מדרום-אפריקה המייצגת אותו, את מה שדרש מאיתנו – דו"ח ביצוע תוך חודש. ברגע שטריבונל זה קבע, וכך קבע, כי אין לדחות על הסף דיון המייחס לישראל – פשע של השמדת עם, מפקיע הוא את זכותו לקבל מאיתנו דו"ח על התנהגותנו הטובה. התנהגותנו המוסרית , שכמותה לא היתה באף מלחמה, של אף מדינה לוחמת –והיא גלויה על פניה לכל מי שאינו עוצם עיניו בכוונה.
הדרישה לקבל מאיתנו דו"ח כזה, שאחריו מוקנית לדרא"פ זכות תשובה, היא הכנסתנו לקורליס בדרך ל"כיפה אדומה". בל לנו להמשיך ולהשתתף במשחק הזה, המכור מראש. ואולי, ראוי להתנות תשובתנו בקבלת התייחסות חמאס לדרישה שהופנתה אליהם לשחרר מיד את כל החטופים. יציית החמאס לדרישת ביה"ד לשחרר את החטופים – רק אז נציית אנחנו לדרישת הדיווח על המצב הקיים בפועל של הומניות קיצונית בניהולנו את מלחמת הגנתנו מהשמדה.
עקיבא נוף