במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2012

6.1.12. יום שישי. במדור מכתבים למערכת מוסף "הארץ" מהיום מתפרסם בשינויים קלים מכתבי על יצחק אורפז והצליין החילוני.

הצליין החילוני

בכתבתו של דורון רוזנבלום "אל המעיין" [גיליון 16.12.11] הוא משתמש שוב ושוב בנוגע לעצמו במונח "צליינכם החילוני" כאילו זה איפיון מקובל בנושא ג'ינג'י או בננות, וזאת מבלי להזכיר אפילו במילה אחת ש"הצליין החילוני" הוא פרי הגותו המקורית של חתן פרס ישראל לספרות עברית, הסופר יצחק אוורבוך-אורפז, כפי שגם העלה בספרו "הצליין החילוני" [הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982, שהופיע מאז בכמה מהדורות]; ודומה שאין כיום קורא משכיל עברי בתחום מדעי הרוח והספרות שאינו יודע על השיוך של "הצליין החילוני" ליצחק אורפז.

אהוד בן עזר

תל אביב

10.1.12. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא לא התרחץ כבר ימים אחדים כי עליזה, המטפלת המסורה שלו פעמיים בשבוע, חולה. היום אמורה לבוא לעזור לו בתו טלילה.

17.1.12. לפני הצהריים פגישה עם אורפז ב"שיין". לדבריו הבדיקות של הכליה היחידה שנשארה לו מראות על שיפור, וזאת לאחר תקופה ארוכה שבהן היתה הרעה. הוא מתאונן שקשה לו לישון בלילות והוא מתעורר עם התכווצות שרירים קשה בחלק העליון השמאלי של אגן הירכיים, קרוב לכליה.

14.2.12. פגישה לפני הצהריים עם אורפז. כאשר אני מספר לו על המגבית שאני עורך למען יוסי גמזו, הוא מתחייב בו-במקום לתת אלף שקלים בשבוע הבא, במזומן או בשיק. אני מקווה שיעמוד בדיבורו.

28.2.12. פגישה ב"שיין" עם אורפז. השוק הימנית עדיין כואבת לי מהתכווצות השרירים. יצחק ממליץ לשתות מי טוניק של שוופס שמכיל מגנזיום. ככה הוא נוהג בהתכווצויות שלו. אני קונה בקבוק בצרכנייה ושותה בצהריים. קצת הוקל לי אבל ייתכן שזה היה קורה גם בלי המשקה.

יצחק מספר לי באריכות את תולדות שני הניתוחים שלו, בהסרת הכליה ושנים קודם לכן בהוצאת כיס המרה. הוא מספר באריכות וביסודיות וחוזר שוב ושוב על אותם דברים. אני כמעט שלא מפסיק אותו כי החשוב לו ביותר זה לדבר ושיהיה מי שישמע אותו.

6.3.12. בצהריים עם אורפז ב"שיין". מתברר שבשבוע שעבר אכן קנה אי-פד ב-2,300 שקל אבל כאשר חזר הביתה הגיע למסקנה כי זה לא בשבילו, ומסר אותו לגי ותומר, בתו וחתנו.

סיפרתי לו מה שסיפר לי משה מוסק על ארכיונו של שדה, שכל כתבי היד שלנו מצויים בידי אותה אישה, שטיפלה בו בתקופתו האחרונה בירושלים. אורפז ביקר אצלו אז פעמים אחדות ושמע ממנו כיצד הוא מאמין בהישארות הנפש ומצוי תחת השפעתם של אנשים חרדים ממאה שערים שהבטיחו לו כל מיני דברים בתחום הזה.

13.3.12. פגישה בבוקר עם לאלה [אחותי] בקפה "שיין". באחת-עשרה וחצי בא כרגיל אורפז והוא נהנה עוד לשבת קצת בחברת לאלה עד שהיא עוזבת. על עצמו הוא אומר שיש לו בלבול במוח וחמסין בלב.

20.3.12.  בצהריים ישבתי כרגיל עם אורפז ב"שיין" והוא התפלסף על גורלו וייחודו של העם היהודי.

10.4.12. לפני הצהריים עם אורפז כרגיל בקפה "שיין". הוא מעלה את הסברה שאולי גינתר גראס חיכה עם ההכרזה על חלקו בוואפן אס-אס – עד שיקבל את פרס נובל, שאחרת אולי לא היה מקבלו.

17.4.12. לפני הצהריים פגישה עם אורפז ב"שיין". אני מביא לו את הקטע מהיומן שעכשיו אני עובר עליו ומתקין סופית, וקורא לו אותו:

2.5.90. יום רביעי. אחר-הצהריים נסעתי לירושלים ובמקרה פגשתי את יצחק אורפז בדרך. בילינו כשעה של שיחה מעניינת באוטובוס. הבטחתי לשלוח לו, בעקבות השיחה, את הראיון שעשיתי עם א. ראובני ב-1968 – "ככלות התאווה לתאר". יצחק סיפר בצורה מעניינת על סוף-שבוע שהיה לו, בחג אחרון של פסח, בירושלים. הוא הוזמן לביתה של מכרה, אם לבנים מבוגרים, לארוחה. נשאר לישון אצלה בלילה, ולאחר שסירבה לו, וגם לו לא התחשק ביותר – יצא בבוקר מבלי להודיע לה על כך, רק השאיר פתקה. הלך רגלי עד לרחוב קינג ג'ורג', אל חבר שלו, ארכיטקט, שתה אצלו ליקר מעשה-ידו, ניצח אותו בשח, במפתיע (החבר שחקן מעולה ממנו), וכאשר סיפר לחברו על קורותיו, אמר לו הלה:

 "אתה רואה את כוסית הליקר השקופה, העדינה שבידך? אתה יודע מדוע היא יפה? כי מה שיפה – שביר."

סיפרתי לאורפז על עייפותי מקריאת מה שאני מגדיר בשם "הריאליזם המשעמם" – של מרבית הפרוזה המתפרסמת לאחרונה. השיב שהוא מכנה זאת בשם – "הריאליזם הסתמי".

ירדנו בתחנה המרכזית בירושלים. באוטובוס, כשקמנו ממושבינו, הודתה לנו בחורה שישבה לפנינו – על הדברים המעניינים ששמעה ולמדה מפינו בדרך!

8.5.12. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא מוסר לי רשימה ביוגראפית שכתב אחיו מנדל על חייו, והיא מעניינת משתי סיבות, קודם על חיי אחיו, ודבר נוסף הוא הפרטים הרבים שהיא מוסיפה על חייו של יצחק עצמו. אני מבטיח לקרוא אותה ולהחליט אם אביא במכתב העיתי. בכל מקרה זה מחייב הקלדה מחדש.

21.5.12. אני עובד במקביל על הקלדת הספר השני של הגימלאים וכן הקלדת סיפור חייו של מנדל אורפז, אחיו המנוח של אורפז. [ר' כאן בצרופה "אורפז, מנחם מנדל"]

22.5.12. לפני-הצהריים כרגיל עם אורפז ב"שיין". קשה לדבר איתו כי כל מילה שלי מזכירה לו את עצמו והוא יודע בעל-פה את כל הכתוב בספריו וכל מה שקרה לו בחייו ולא משנה לו שהוא מספר לי זאת פעם אחר פעם והכול כמובן גם בסימן הצליין החילוני שהוא משוכנע שהוא הפילוסוף היחיד בעולם שהמציא זאת ולא קדמו לו הוגי דיעות אחרים שכתבו על אותו מצב בדיוק.

28.5.12. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא חוזר שוב ושוב על אותם דברים שאמר לי בתחילת השיחה. פתאום גם נדלק והתרגז שאני, לדבריו, תומך במה שאמרה ח"כ מירי רגב על המסתננים השחורים, שהם כמו "סרטן". והוא מסיק זאת מכך שתמכתי במובאראכ, ושיש לי כוח רב במכתב העיתי שלי ואני מנצל אותו לרעה להפיץ דעות גזעניות כאלה, ובגללי ייצא לנו שם כל כך רע, שהאמריקאים אפילו לא ישלחו אוניות להציל אותנו!

בדברו כך הוא מתרגז עד שאני חושש לבריאותו ומבקש ממנו להירגע.

אהוד בן עזר

המשך יבוא