על "התחייה" מאת לב נ. טולסטוי

בתרגום מ.ז. ולפובסקי

הקיבוץ המאוחד 1966, 413 עמ'

מי שקרא את "מלחמה ושלום", התוודע אל נטייתו של לב טולסטוי לרתום את הסיפורת למסות הגותיות, במקרה ההוא – אל התובנות ההיסטוריוסופיות, וברומן שלנו  "התחייה" – אל תובנות סוציאליות ודתיות. הגישה המסאית הזאת של טולסטוי גרמה לא אחת להתערבות הצנזורה הצארית, שלא התלהבה במיוחד מהרוחות המהפכניות שנשבו ממערב אירופה.

אביא כאן בתמצית את העלילה של הרומן, שכאמור, היא תפלה למבוקש ההגותי: הנסיך דימיטרי נאכליודוב נפגש אצל דודותיו בחדרניתן, נערה יפיפייה בשם קטרינה (קטיה) מאסלובה, בת בלתי חוקית של שפחה, שהיתה נכנסת כל פעם בהריון מגבר מזדמן, וממיתה את הילוד באי הנקתו. קטיה ניצלה מגורל דומה משום שאחת מדודותיו של הנסיך החליטה לגדלה, ולימים להופכה לחדרנית. הנסיך מתאהב במאסלובה למגינת ליבה של הדודה. הנסיך שהתבהם בחיי ההפקר של קציני הצבא (תיאור מפורט בעמ' 49-47) מפתה את מאסלובה לשכב עימו, מעניק לה 100 רובל, וחש עצמו ככישלון (כאן ימצא הקורא מסה על האדם הרוחני והאדם הבהמי).

מאסלובה נכנסת להריון, מפוטרת מבית הדודה, יולדת אצל מיילדת השולחת את הילוד לאימוץ כשזה מת בדרך. מאסלובה מנסה להתפרנס במלאכות שונות, אבל בגלל יופייה, גברים נטפלים אליה, ולא נותנים לה מנוח. היא משתכנעת "לעבוד" בבית בושת חוקי – אם כבר לקבל הצקות של גברים, לפחות לחיות ברווחה ולזכות בגרדרובה מפוארת. הסופר מתאר את גורלן המר של חיי היצאניות, שסופן להידבק בעגבת ולמות בייסורים. בין הלקוחות של מאסלובה נמצא סוחר הנזקק לה יומם ולילה במלונו. שני עובדי המלון סימון וביצ'קיבה מציעות למאסלובה לתת לסוחר סם שינה, כדי שתהיה לה מנוחה ממנו. אלא שהסם גרם למותו של הסוחר, והשלושה נתבעו לדין על רצח.

הסופר מתאר בפרוטרוט את קלקלות המשפט: השופט מבקש לסיים מהר את הדיון, כי יש לו פגישה עם מאהבת, וסגן הקטגור, המבקש קידום, בטוח שכל משפט, המסתיים בחיוב הנתבע, מקדם אותו לקראת מטרתו. כך קורה שרבים חפים מפשע מקבלים עונשים מרים. בעיני המחבר, אפילו החוטאים אינם ראויים לעונש, כי ישוע הטיף לוותר על נקמה אפילו על שבעים ושבע סיבות (במוטו בראש הרומן מובאים דבריו של ישוע בנדון על פי הברית החדשה).

הנסיך נקרא על ידי בית המשפט לשמש שופט מושבע, והוא מכיר מיד את מאסלובה, אבל היא לא מכירה אותו. הסופר מתאר את הליקויים בדקויות של המשפט החפוז (כאמור, נשיא בית הדין מיהר למאהבת...) שגרם לכך כי הרעלה שלא בכוונה תיענש בארבע שנות כלא עם עבודת פרך. הנסיך מודע לעוול שנעשה לנאשמת, ומאשים את עצמו על כך. הוא מפסיק את ביקוריו אצל מיסי קורצ'אגין שהייתה מיועדת להינשא לו, שוכר עורך דין מפורסם ויקר, ופונה למושלים, לסנאט, ואפילו למלך להעניק חנינה למאסלובה. הוא מקבל אישור להיכנס לבית הסוהר כדי לבקש סליחה ממנה, והוא אף מציע לשאתה לאישה.

אלא שמאסלובה רוכשת לעצמה עם השנים אישיות של יצאנית, המבקשת לנצל את הגבר הזה המבקש טובתה. בעקבות השתדלותו, היא מועברת להיות מטפלת בבית חולים, ומשם מקבל הנסיך מידע (שקרי) שהיא כביכול פיתתה חובש. הסופר מקדיש מילים לתיאור התנאים הלא אנושיים של בתי הסוהר: עביט של שופכין בחדר המפיץ סירחון, כינים וכו'. הסופר מתאר דרך עיניו של הנסיך את מסע האסירים לאורך שבועות ברכבת וברגל אל סיביר, כשבדרך חלקם מתים. הנסיך מצליח להעביר את מאסלובה מאזור הפליליים לאזור הפוליטיים, ושם מצויים העילית התרבותית של רוסיה הצארית (כאן, כצפוי, התערבה הצנזורה). אחד האסירים הפוליטיים מתאהב בה, והיא נוטה להסכים, למרות שמנעוריה היא אהבה את הנסיך.

הנסיך, שכאמור, מתרוצצים בליבו האדם הרוחני והאדם הבהמי, מחליט לאמץ את הגותם של הרברט ספנסר והנרי ג'ורג' (הנסיך שולט באנגלית ובצרפתית), בצעירותו העניק חינם לאיכרים חלק מהאחוזה שירש מאביו, ולאחר המסע לסיביר הוא הקטין את דמי החכירה מהאיכרים העניים, משום שהוא התוודע אל חייהם הקשים.

הספר מבקש להנחיל את ההטפות של הברית החדשה, כי מאחר שאין איש שאינו חוטא, אסור להעניש את החוטאים, וכן נוקט הסופר במניפסט סוציאלי במשטר הצארי שמעניק עושר תועפות לאצילים וחיי עבדות לאיכרים שהיו קודם צמיתים. הסופר מדגיש, כאמור, שהנסיך מושפע בהתנהלותו מהרברט ספנסר הבריטי והנרי ג'ורג' האמריקאי באשר ליחס כלפי עניי עולם, ואגב, שניהם לחמו למען שוויון זכויות לנשים, וכן, שניהם בני דורו של לב טולסטוי. וכן, התחייה בספרנו מתייחסת לתמורה שחלה באישיותו של נסיך דימיטרי נאכליודוב.

משה גרנות