במלאת 8 שנים למותו בגיל 94
מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב
יצחק אורפז ביומנים שלי
מתוך יומן 2012
 
6.11.12. לפני הצהריים עם אורפז בקפה "מסריק" כי קפה "שיין" נסגר לשבועות אחדים לצורך שיפוצים. אני מחזיר לו את גיליון "דבר" עם הסיפור שלו, שהקלדתי והבאתי במכתב העיתי.
 
7.11.12. אני שולח בדואר במזומן במכתב רשום אלף שקלים ליוסי גמזו, שאותם נתן לי עבורו אתמול יצחק אורפז.
 
13.11.12. לפני הצהריים עם אורפז ב"מסריק" כי "שיין" עודנו בשיפוצים.
 
20.11.12. עם אורפז ב"מסריק". הוא מספר על יוסי גמזו שאותו הכיר בתקופה ששניהם למדו באוניברסיטת תל-אביב. הוא אפילו ביקר פעם בדירתו של יוסי לאחר נישואיו לנעמה. המסדרון היה מלא בתמונות של ציירים ישראליים, של אביו ד"ר חיים גמזו, וכנראה שכולם נשארו בידי גרושתו.
 
27.11.12. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין", פינת אדם הכהן ושדרות בן-גוריון. מקום נהדר ונראה לי שמעתה נקבע את פגישותינו רק כאן, ומתאים לי בהזדמנויות אחרות.
 
4.12.12. עם אורפז ב"קלמנטיין". ממש נעים בקפה המחודש הזה בפינת שדרות בן-גוריון ואדם הכהן. לדעת אורפז, היחידי שאשם בכל מה שקורה לנו הוא נתניהו. לא הערבים. לא האו"ם. לא העולם הצבוע. אלא נתניהו שמתגרה בו!
 
12.12.12. אחרי חצות גיליון 798 ובו מכתבו של אורפז לארנה גולן על ספרה "ילדת קיבוץ".
 
מכתבו של יצחק אוורבוך-אורפז לאָרנה גולן
על ספרה החדש "ילדה של קיבוץ"
5.12.2012
ארנה היקרה
קראתי בעניין רב את "ילדה של קיבוץ", ובמעורבות גדולה. בקצת מקומות הרגשתי כאילו קורעים מעלי את כסותי, ביד רכה אמנם, והרגשתי די נבוך אם להגיד את האמת. בקטעים אחרים אני מולבש כנער, וגם מוחנף קצת במכנסיים קצרים ובחולצה מתנפנפת, ואני צעיר כל כך וצח ונקי כל כך, שאני מתחיל להזיע. ושוב, אני נבוך אם להגיד את האמת. איך עשיתְ את זה רק אלוהי הנקם והרחמים וילדת פלאים ושמה ארנה יודעים לזווג זיווגים אנדרוֹגֶניים כאלה. כך או כך, זהו ספר שיש בו דת ודעת, וגם מָרוֹר, והרבה מאד יופי פנימי, ופה ושם גם מין צחוק מר-זוהֵר ישמור אלוהים. בעיקר במקומות הרציניים באופן תהומי. סלחי לי על המלים הגבוהות, בגילי הבלתי-אפשרי להגיד מלה פשוטה קשֶה מכול.
מה שרציתי לומר, שקריאת הספר הזה היתה לי בכמה מובנים התנסות אישית מטלטלת ומטהרת והרבה מאד שוֹאֶלת – ואף-על-פי-כן, ודווקא משום כך בא לי לצטט כאן את המשורר וההומַניסט הגדול שלנו:
"כי עוד אאמין גם באדם
גם ברוחו, רוח עָז."
שלך בתודה
יצחק א"א
ד"ש לשמאי
 
18.12.12. לפני הצהריים ב"קלמנטיין" עם אורפז. מתברר שגם הוא ראה ונהנה מאוד מהסרט "בתוך הבית".
[מתוך רשימה על המסעדה המחודשת, למכתב העיתי]:
"שיין" היה מקום פופולארי מאוד לנכדים ולנינים של קשישים בני-גילנו, ובשעות היום יכולת לראות בו הרבה תינוקות, הרבה נשים צעירות מניקות, הרבה בחורות יפות וגברים נאים בבגדים קרועים ומוזנחים באופן מסוגנן, היתה בו אווירה מיוחדת אם כי קצת רועשת. אנחנו נהגנו לשבת שם מדי יום שלישי בצהריים עם חברנו יצחק אורפז-אוורבוך בן ה-91, וככל שקולו נחלש והלך כך גם השמיעה שלנו, והיינו יושבים קרוב אליו ומצמידים אוזן לפה כדי לשמוע אותו, ובינתיים מציצים לחזות השופעים של האימהות הצעירות וגם מחייכים אל התינוקות כדי שיפסיקו לבכות ולא פעם גם תופסים מבט לעומק הירכיים של בחורות יפהפיות, עד מקום החיבור.
לפני שבועות אחדים נסגר המקום, ובשבוע שעבר נפתח מחדש לאחר שיפוץ רציני, ושמו עתה "פיצה שיין", מסעדה איטלקית עם תנור גדול במרכזה לאפיית פיצות, אך עדיין גם בית-קפה. יצחק ואני גילינו בינתיים קפה-מסעדה שקט ומרווח יותר בשם "קלמנטיין", בפינת הרחובות אד"ם הכהן ושדרות בן-גוריון, וקבענו מפגשנו השבועי שם בגלל השקט, הרחבות והאופי האירופי של המקום (שם אנחנו יושבים גם עם שמאי גולן, וזאת לאחר שהצפיפות והרעש ב"תולעת ספרים" שבכיכר התישו אותנו), ואילו את "פיצה שיין" ניסינו שלשום לראשונה, בחבורה אחרת – בתור מסעדה לצהריים. בגלגול הקודם של המקום היו בו מעדנים כמו פטה כבד עוף, "פרנץ' טוסט", מרק גולש, עוף מוקפץ עם ירקות, מוסקה, ועוד מטעמים רבים. כיום כל התפריט עומד בסימן איטלקי – מרק מינסטרוני, פיצות ופסטות למיניהן, ועוד ועוד.
 
21.12.12. בערב אני רואה עם יהודית את הסרט האוטוביוגראפי על יצחק אורפז. ההופעה שלו מאוד מרשימה ומוצלחת למרות גילו המתקדם, רק שמפריע שדרך דיבורו לא תמיד ברורה וחסרות כתוביות שתלווינה את דבריו. כל סיפורי חייו מוכרים לי אבל הסרט מגבש אותם לכדי אחדות אחת שבמרכזה אימו, שעליה אין הוא מספר בסרט את מלוא האמת, וגם כיצד כמעט הבריחו אותו ארצה בגלל מצבה הרפואי, שהיתה לא-נורמאלית. הוא מדבר הרבה על ספריו, שאודה ואומר שאת חלקם לא קראתי ואני מתקשה לקוראם כיום ואולם הוא מתייחס אליהם ברצינות תהומית. מכל מקום, הסרט הדוקומנטארי עליו הוא יצירה לעצמה, יצירה מעולה, שתשמר לדורות את דיוקנו גם למי שלא מכיר את יצירותיו, או רק את חלקן.
יהודית אומרת שהסרט נהדר אבל לא לחרשים.
אני מניח שאילו היו עושים סרט עליי לא היתה בו פילוסופיה ווידויים רגשיים אלא הרבה היסטוריה ארצישראלית. אבל אין חשש. לא יעשו עליי סרט כי אני לא סופר חשוב והספרים שלי לא משעממים.
 
27.12.12. אני מצליח עד 11.30 להשלים ולהדפיס עותק אחד של גיליון 802 [מיום 27.12.12] הפותח בשיר של אורפז לבתו גי בילדותה ולהביא לו אותו לפגישה.
אהוד בן עזר
המשך יבוא