בספרי "פרשים על הירקון", 1989,
סיפור חייו של סבי יהודה ראב בן עזר
עם קצת תוספות מן הדמיון
 
בוקר אחד יצא אבו-יוסף כדרכו על סוסתו הגבוהה לסיור בשדות המושבה. ממולו הבחין בלהקת רוכבים מבני שבט ג'ראמנה ובראשם השיח' שלהם. חשבון ארוך היה למושבה עימם, לילות של שמירה קשה, חילופי-מהלומות כאשר העלו את עדריהם על שדותיה, ואובדן רכוש כאשר פרצו לגנוב בחצרות.
לאבו-יוסף לא היה ספק לגבי מטרת החבורה ומידת הידידות שהם עתידים לגלות כלפיו. הוא עשה הערכת-מצב מהירה. לבדו, אם יתנפלו עליו, אין לו סיכוי רב לעמוד כנגדם. אבל אבו-יוסף ניחן לא רק באומץ-לב ובזריזות כשד אלא ידע גם להפתיע את אויביו בתכסיסיו. במהירות הבזק התפרץ ביניהם, חטף את השיח' מעל סוסו, הניח את עורפו על ברכיו לפניו, כל זאת בעוד יושב על סוסתו הלבנה – שלף חרב, הידק אותה לצוואר השיח', והודיע לרוכבים המקיפים אותו:
"מי שרק ינסה לזוז מהמקום – דם השיח' על ראשו יחול!"
"יבורך היום שהיקרה אותך כל דרכי, אבו-יוסף!" נאק השיח'. "הלא אנשים אחים אנחנו, כל משפחות האדמה! רק לשֵׁם ידידות באנו לבקר את אחֶיך, הפראנג'ים!"
בני ערב ג'ראמנה נשארו נדהמים, ובטרם הספיקו להחליף ביניהם מבט ולהיוועץ מה לעשות – האם להתנפל על אבו-יוסף, או להעמיד-פנים ולהשתתף במשחק-הכזבים של השיח' – התנפל עליהם בו-ברגע אבו-יוסף שנית, כשהוא מכה בחרבו על ימין ועל שמאל, בידו האחת, ופיזר אותם לכל רוח.
לאחר שברחו, שיחרר את השיח', הניח לו לעלות על סוסתו, ופקד עליו לרכוב לפניו אל המושבה. משהגיעו לסוכתו, ירד אבו-יוסף ועל-פי כל גינוני הטקס הזמין את השיח' להתארח אצלו. לקול העלי הכותש את גרעיני הקפה הקלויים, במכתש, נתאספו ובאו גם יעקב מימון ויהודה והצטרפו, שלובי-רגליים, לישיבה על המחצלת. הם לא הבינו מה מטרת ביקורו של שיח' ערב ג'ראמנה, בבוקר, יחידי, על מחצלתו של אבו-יוסף.
ואולם אבו-יוסף לא הסגיר במילה את אשר קרה. להפך, הוא עשה כבוד גדול לשיח'. ישב לפניו, ניגן ברבאבה ודיקלם לו שיר (שחיברו בו-במקום) המספר על:
 
"ע'וּלֶת אִל-עוֹגָ'ה, מפלצת הירקון
עיניה נוצצות כפנסים ירוקים
ריחה כביצה סרוחה,
זנבה שחור ומעוקל כנחל אשר על שמו היא נקראת,
היא יוצאת בלילות ונושכת בצוואר אנשים תמימים,
התועים בשדות מלאבס,
כל נשיכה שלה – כנשיכת כלב שוטה, לא עלינו! –
גרועה מן הדַבֶּע, הצבוֹע!
אבל הפראנג'ים הערומים הביאו עימם מעבר-לים
אבקת כַּבְּרִית, גָפרית, צהובה,
אם זורים אותה על זנבה של הע'וּלֶה, המפלצת
סר כוחה ממנה!"
 
"אח, אח..." נפלטו קריאות התפעלות מגרונו של שיח' ערב ג'ראמנה, כשהוא מחליק ידו בחיבה על צווארו העבה.
לאחר שנסתיימו הזימרה ושתיית הקפה, שילח אבו-יוסף את השיח', בריא ושלם, חזרה אל אנשיו, כשהוא פוקד על יהודה לכבדו בחרוט סוכר, מתנת ידידות של מלאבס לערב ג'ראמנה. רק לאחר שהתרחק השיח', גילה אבו-יוסף לשני חבריו-לשמירה, פרט לפרט, את קורות הבוקר.
 
אהוד: דמותו של דאוד אבו-יוסף המשתתף במשלחת לגילוי יהודי חייבר מככבת לא רק ב"פרשים על הירקון", 1989, אלא גם בספרי "בעקבות יהודי המדבר", 1983, המעניק עיבוד ספרותי לדמויות היסטוריות.