ביקורתו של מנחם רהט (מסתיר את שמו המקורי מהערך עליו, אותו כתב הויקיפדיה) על עיתון "הארץ" ("חדשות בן עזר", 1925) מוצדקת לחלוטין. אבל אמירתו כי "מסע העונשין הישראלי בעזה, רק משמח," יכולה רק לשמח את אויבי ישראל בהאג, וכמובן את החמאס המציג את ההרס וההרג כמסע עונשין שיש להפסיקו. טעות אחרת שלו היא כשהוא כותב: "יריבי 'הארץ' בימין, מכנים אותו בבוז נחרץ: עיתון פלשתיני בשפה העברית, או בקיצור: "אל-ארצ'".  
מכיוון שרק אני מכנה כך את "הארץ" הרי טעות בידיו. ממילא המושגים ימין שמאל איבדו את משמעותם המקורית בארץ מאז קבע הבורגני-קפיטליסט הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי כי "שמאל" משמעותו רק אקטיביזם פרו-איסלמי. אני אינני איש ימין. אני לא קפיטליסט, ולא קלריקל. אלא איש הציונות הסוציאליסטית ההיסטורית, וליתר דיוק הולך בדרכו של יגאל פיקוביץ'-אלון המשלב סוציאל-דמוקרטיה עם שמירה על ביטחון ישראל וריבונות על בקעת הירדן.
 
צמדי הפכים בשפה העברית
[אהוד: אובססיבי אנטי-ביבי/בעל שכל ישר].
הגדרה אחרת: ביביפוביה/ביביפיליה. שני הפכים של שתי מחלות נפש קשות שיש לרפאן.
חַאבְיֵ֫יר חֵרָ֫רְדוֹ מִילֵ֫יי נשיא ארגנטינה תומך ישראל/קרולינה לנדסמן מהגרת מארגנטינה כתבת ב"הארץ" התומכת בחמאס.
 
הוצאה מיותרת
יאיר האן-מיליקובסקי-נתניהו, בנו של, מבלה בדירת נופש במיאמי העולה 5000 דולר בחודש. בשבעת החודשים הראשונים לשהותו בארה"ב הגיעה עלות השמירה על נתניהו לכמיליון שקל. שומריו מוחלפים אחת לשבועיים-שלושה.
https://www.haaretz.co.il/news/world/america/2024-02-14/ty-article/0000018d-a8ca-d0cb-a5ef-bbeea8360000
זו פשוט שערוריה. בארץ מן הראוי שיקבל שמירה, אבל בחו"ל, מה פתאום? הוא הרי אינו בשליחות רשמית. שיסע לחו"ל לאן שהוא רוצה  אבל שיממן את השמירה עליו מכיסו ולא מכיסם של משלמי המיסים.
 
מתאם סיוע החירום של האו''ם,
הבריטי מרטין גריפית – חמאס אינו ארגון טרור
מתאם סיוע החירום של האו''ם הבריטי האנטישמי מרטין גריפית אומר שהוא לא יכול לישון בלילה בגלל תקיפה אפשרית של החמאס ברפיח. 
 כאשר נשאל, כמה זה מציאותי לחסל את חמאס שמטרתו חיסול ישראל, הוא השיב: "אני חושב שזה מאוד קשה, וכמו שאמרת עבדתי עם הרבה ארגונים טרוריסטיים וארגוני מורדים, וחמאס הוא לא ארגון טרור בשבילנו, כמובן, זו תנועה פוליטית" ואכן – עבור האו"ם חמאס לא מוגדר כארגון טרור.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=837653&forum=scoops1
על מדינת ישראל להכריז עליו כאוייב סוכן החמאס ולא להתיר את כניסתו לארץ.
 
סיפורו של עזתי – כיצד החמאס בונה מנהרות מתחת לבתים
מאמר בטיים: ''חמאס בנה מנהרות מתחת לבית משפחתי בעזה. עכשיו הוא הרוס.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=837543&forum=scoops1
כדאי לקרוא.
 
אי מדינה ליהודים הפתרון ליהודים
דניאל בויארין המתנאה כפילוסוף והיסטוריון אימץ בעבר כאוטו-אנטישמי את תורתו של אוטו ויינינגר שהתאבד בגלל יהדותו למרות שהתנצר (היטלר אמר עליו שהוא היהודי היחיד שהעריך), כמוהו הוא סבור שהפסיביות הנשית היא תכונה הכרחית ליהדות מכיוון שבדת היהודית קיימת דמות אל גברי חזק שדורש ציות. בויארין הסתמך על ההגדה של פסח וניסה להראות שהבן החכם הוא תלמיד חכם ושהבן הרשע הוא איש המלחמה. באופן בלתי נמנע מוליכה השקפה זו את בויארין להתנגד לציונות, מכיוון שהוא חש שהמרכיב ההכרחי של האקטיביות והמלחמה כרוכים יחדיו בשליטה על חבל ארץ והם במחלוקת עם מה שהוא מזהה כזרם האמיתי והקבוע של המסורת. והנה עתה לאור אי הנוחות להיות באמריקה יהודי התומך בישראל  עוד לפני מה שקרה בעזה, הוא הוציא ספר בשם: "אי מדינה הפתרון ליהודים".
 The No-State Solution: A Jewish Manifesto / Daniel Boyarin. Yale
University Press, 200 pp
דניאל בויארין מדמיין לאומיות יהודית גלותית וחסרת טריטוריה משותפת. יהדות של תלמוד תורה וריקודים. בלשונו לא "יהדות", אלא ""יהודיות".
נטורי קרתא הרואים ביהדות דת בלבד מתנגדים לציונות וללאומיות היהודית, לעומתם בויארין האנטי-ציוני המתנגד לתנועה הלאומית הציונית, מסרב לצמצם את היהדות ל"דת" – מונח שלטענתו מושפע מהרוח המודרנית הפרוטסטנטית, המצמצמת את הדתות לשאלות של זהות אישית הרלוונטיות למרחב הפרטי ושוללת מהן אחיזה נרחבת בחיים הקולקטיביים של חבריהן.
חידושו של בויארין בספר הוא בניסיונו להעניק ליהדות מעמד של זהות קולקטיבית וציבורית מבלי להיחשד, רחמנא ליצלן, בציונות. בויארין רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: שהיהדות תקבע את הקיום הקולקטיבי היהודי, אך שבכל זאת לא תפתח שאיפות פוליטיות עצמאיות. הוא מסרב לבחור במושגים "תרבות" או "עמיוּת", שרווחו אצל הוגים שהתנגדו לצמצום היהדות לסד ה"דת" מזה וה"לאום" מזה. (למשל הבונד) במקום זאת, הוא מאמץ מחדש דווקא את המושג "לאומיות" כלוכד את טיבה של היהדות.
הגורם הלאומי שמחבר את היהודים המפוזרים טוען בויארין הוא "הדם היהודי". כאנטי-נוצרי עיקש וכמגן רב-שנים על זכות הבשר למול הרוח, בויארין מבהיר שאינו מתכוון לדם במובן הביולוגי והגזעני שלו. הדם הבויאריני מתאר המשכיות הזורמת ושוצפת בעורקי היהודים – שגורמת להם להאזין באופן מחויב לקולות הדורות הקדומים ולהשתייך למשפחה היהודית.
ציונות היא "טרייף" והדם גלאט-כשר? התשובה, כך נדמה, טמונה ברצונו של בויארין, לשאת חן בעיני השמאל האמריקאי: הוא טוען שעתידה של היהדות טמון במחשבתם של הוגים והוגות שחורים. מדובר במהלך שהחל להתאזרח בשנים האחרונות במדעי היהדות המנסים לבסס את הפילוסופיה היהודית במחשבה המעמיקה על אודות "הבדל", שפותחה בהגות השחורה.
בעקבות היסטוריה ארוכה של דיכוי, זרמים שונים בפילוסופיה השחורה הסתייגו מרעיונות קוסמופוליטיים עיוורי צבעים – וקידמו תיאוריה החותרת להבליט בגאווה את ההבדל השחור אך מחויבת בכל זאת למאבק בעל רוח אוניברסלית בדיכוי מכל סוג.
נדמה שלדעתו של בויארין, משה קיבל תורה מסיני – והיא הגיעה להשלמתה בהגות הפוסט-קולוניאלית. כיצד נראית מחשבה יהודית שחורה? בויארין מעוניין לכנות אותה בכינוי היידי "יידישקייט" – אלא שברוח התקופה, הוא גוער בעצמו מיד על אימוץ מטבע לשון אשכנזי ובשל כך כמשוער מדיר ומפלה. הוא בוחר במקום זאת במושג הלא יהודי במיוחד Judaïtude (יודאיטיוד), המקביל בעיניו לזרם הספרותי השחור המכונה Negrtiude (נגריטיוד). מדובר ב"לימוד תלמוד, שמירת שבת, דיבור יידיש, ריקוד עם יהודים כורדים או תימנים, ולימוד התורה שלהם יחד עם יהודים אשכנזים."
ה-Judaïtude חותר לסולידריות עם המאבק השחור לשוויון – וכמובן גם עם הפלסטינים, אף שאותם בויארין האמריקאי כמעט אינו מצטט. בויארין אף משווה את התלמוד למוזיקת ג'ז – מעין צליל חקרני ושואל, שאין לו התחלה או סוף. מעניין לשאול את השחורים לדעתם על כך שאקדמאים פריבילגים כבויארין מדמים את מצבם למאבקם.  בויארין יושב לבטח בארצות הברית כאזרח אמריקאי. הספר כלל אינו מתמודד עם אנטישמיות; להיפך, הוא מבקר את המאבק באנטישמיות. הוא גם לא מזכיר ולו פעם אחת פוליטיקה ואינטרסים בינלאומיים – את איראן, האיסלאם הרדיקלי או ארצות הברית; ממש עם לבדד ישכון.
 (איתמר בן עמי, "האם פתרון האי־מדינה טוב ליהודים?" "אל-ארצ'", 16.2.24)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/2024-02-13/ty-article-magazine/.premium/0000018d-9799-d57f-a1ef-bf9d47080000
הבנתם? הפתרון ליהודים ע"פ בויארין הוא חיסול מדינתם, ורציחתם ע"י מחבלי החמאס כי היהודים (בניגוד לערבים שלהם יש 24 מדינות) צריכים להיות נשיים ופסיביים, ולחיות ללא מדינה וללא דת, אלא ב"לימוד תלמוד, שמירת שבת, דיבור יידיש, (לא עברית) ריקוד עם יהודים כורדים או תימנים, ולימוד התורה שלהם יחד עם יהודים אשכנזים," למרות שאינם דתיים.  
אין כמו בויארין להדגים את האוטו-אנטישמיות של יהודים. זה כמובן לא ישנה ליַחְיא אבראהים חסן סִנְוָאר שהרי לפי דברי מוחמד באמנת החמאס צריך לרצוח אותו כשאר היהודים כתנאי לגאולה. והוא גם לא יצליח לשאת חן בעיני האנטישמיות השחורה ממנה הוא לוקח דוגמה.
 
אידיש שפה לאומית בשבדיה
בדומה לבויארין, גם שבדיה מכירה באידיש כשפה רשמית, כלומר כשפת מיעוט בעלת מעמד רשמי. זאת לצד שפות של מיעוטים ותיקים אחרים במדינה: פינית, סאמי, רומאני (שפת בני הרומה) ומאנקיאלי (שפה פינית המדוברת באזור עמק הטורנה בצפון שוודיה). כפועל יוצא מכך, הממשלה השוודית מחויבת למשימת שימור היידיש.
"משום שהיידיש היא שפה רשמית יש סוכנות ממשלתית ליידיש שתפקידה לקדם את השפה. לשוודים יש זכות ללמוד יידיש בבית הספר כשפת אם, גם אם היא לא שפת האם שלהם. ברדיו הציבורי יש תוכניות ביידיש, יש תוכניות טלוויזיה ביידיש והכל חלק ממכסה שהשירות הציבורי חייב לשדר. יש מחלקת יידיש באוניברסיטת לונד (בדרום שוודיה), יש כנס יידיש עולמי שמתקיים כל שנה ויש קורסים שקשורים ביידיש בפאידיאה, מכללה שוודית העוסקת בתרבות יהודית. מעבר לכך, יש בשוודיה תיאטרון יידי כבר 120 שנה, יש מקהלה ביידיש והוצאות לאור המוציאות ספרים ביידיש.
"למה דווקא האידיש היא שפה רשמית בשבדיה ולא העברית? התשובה הרשמית היא: 'זה נובע מהצורך להגן על שפה בסכנת הכחדה. העברית היא סיפור אחר לגמרי. בניגוד ליידיש, היא לא מדוברת בשוודיה יותר מ-200 שנה ולכן היא לא עומדת בקריטריון של שפת מיעוט רשמית. ארון אייזק, היהודי הראשון שהגיע לשוודיה לפני 250 שנה, דיבר יידיש."
(דוד סטברו, "איך קורה שהיידיש פורחת דווקא בשוודיה?" "אל-ארצ'", סוף שבוע 16.2.24)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-02-15/ty-article-magazine/.highlight/0000018d-a885-d0cb-a5ef-bbaf3e6a0000
אז ראשית זה לא נכון. בשנת 1774 הגיע לשוודיה אהרון אייזיק, חרט וגַּלָּף במקצועו, מגרמניה, ודיבר גרמנית ולא אידיש. הוא קיבל אישור לישיבת קבע, בתנאי שיקבל על עצמו את דת הנצרות. לפי מסורות בקהילה הוא השיב: "לא אמיר את דתי בעד כל הזהב בעולם." תגובתו הרשימה את ראש העירייה של סטוקהולם והוא הציע לו להגיש מחאה חריפה למלך שוודיה גוסטב השלישי. המלך אישר לאייזיק אזרחות שוודית ואפילו התיר לו להביא לעיר משפחות יהודיות נוספות עד אשר יימנו מספר האנשים הדרושים למניין, במטרה לאפשר קיום תפילה יהודית בציבור.
הסיבה היא פשוט אנטי-ציונות. העברית מזוהה עם הציונות והאידיש החילונית מזוהה עם האנטי-ציונות, ולכן יש לה פתאום תומכים בעולם.
הערה: השוני בכתיב שם השפה הוא אידיאולוגי. הבונד האנטי-ציוני כתב "יידיש".
הציונים כתבו "אידיש".
 
סיכול עצת אחיתופל
על חולצתו של לוטננט גנרל ג'יימס גלין (דרגה מקבילה לרב אלוף) לא נותר כמעט מקום: היא מעוטרת בעשרים ושלושה עיטורים שונים, מכוכב הארד דרך לב הארגמן וכל מה שבאמצע. הוא לחם בשלוש יבשות, שחרר את כוויית, תמרן קרקעית בעיראק. זה האיש ששלח הנשיא ביידן לישראל באמצע אוקטובר כדי "לעזור למפקדי צה"ל לחשוב על השאלות הקשות שלפניהם." הגנרל הגיע יחד עם עוד שני קצינים בכירים כדי לומר שלוש מילים: אין סיכוי לתמרון.
גלין נפגש עם גנץ, איזנקוט, גלנט, הלוי ונתניהו, ושפע אזהרות שמבוססות על ניסיונו בלחימה בעיראק. האמריקנים הציגו נתונים, ניתחו ניתוחים, סיפרו סיפורים, ומסקנתם אחת: מטרות המלחמה לא יושגו בתמרון קרקעי, שיהיה כבד ימים וכבד דמים. ההערכה האמריקנית דיברה על עד עשרים הרוגים ליום לכוחות צה"ל. המחיר ששילמנו מאז כבד, אבל עומד בערך על עשירית מכך.
האמריקנים הציעו מבצע ממוקד, עם יעדים יותר מינוריים. באחד הדיונים אמר להם גנץ: התוכנית שלכם אפשרית אם היעד הוא אלפי קילומטר מהמדינה, לא כשהיעד יושב 500 מטר מאזרחים שלכם.
הסוף ידוע: החמאס טרם הוכרע, אבל כבר כעת אין עוד דוגמה בלוחמה המודרנית למה שעושה צה"ל ברצועת עזה. הוא נלחם במערך מנהרות מפלצתי ומפרק אותו חתיכה אחר חתיכה, מחסל ומשתק מחצית מהכוח הלוחם היריב, כובש יעדים שנתפסו בלתי ניתנים לכיבוש. במבצע החטיבתי האחרון בצפון הרצועה לקח שעה בלבד להגיע מהגבול אל אזור בית החולים שיפא. צבאות זרים מתעניינים בשילוב אוויר-יבשה-ים שמופעל על ידי צה"ל.
 (עמית סגל(
https://x.com/amit_segal/status/1758408629772857796?t=owX5qIXKhqMSUEO3_A1U4w&s=03)
לאט לאט הולך ומסתבר כי בדומה להיינץ הנרי אלפרד (אברהם) קיסינגר, שמנע ניצחון על מצרים כדי להביא את ישראל למו"מ, גם העזרה של ביידן לישראל באה במטרה להכות בחמאס אבל לא להביסו כדי להביא להקמת מדינה חמאסית בעזה וביו"ש.
 
"חיבוק דב" של ביידן
במשל מאת ממשיל המשלים, הצרפתי, ז'אן דה לה פונטן Jean de La Fontaine‏, מהמאה ה-17 – ישנו דב המנסה לגרש זבוב מפניו של חברו האדם, וכדי לעשות זאת הוא מכה באדם מכוונה טובה. מכאן בא הביטוי חיבוק דב. ניסיון של אדם לתרום ולעזור כשבפועל נגרם נזק.
לאט לאט הולך ומסתבר כי החיבוק של ביידן לישראל הוא חיבוק דב. נקווה שיהיה הכוח להשתחרר מחיבוק זה.
 
התוכנית של אהוד ברוג-ברק להצלת החמאס
והקמת מדינה עצמאית בעזה
אהוד ברוג-ברק אומר בתדריך: "חובה להביא לנפילת הממשלה עד פסח ולערוך בחירות ביוני – זו הדרך היחידה להביא למסירת עזה לרשות פלסטינית כפי שרוצה הממשל האמריקאי. במידה והדבר לא יקרה בלוח הזמנים הנ"ל קיים סיכוי משמעותי שטרמפ יעלה לשלטון, מה שיימנע את ביצוע התוכנית."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=837481&forum=scoops1
יש להכריז על אהוד ברוג-ברק כסוכן זר. ויש לחשוף את האינטרסים הכלכליים שלו בהקמת מדינת חמאס עצמאית בעזה.
 
עיוותי "ההיסטוריון" יגאל גולדשטיין-עילם
היטלר לא פקד על השואה, ישראל לא מדינה, והחמאס לא אויב
פרופסור יגאל גולדשטיין-עילם מתנאה בהיותו היסטוריון, חוקר תולדות הציונות ומדינת ישראל. קצת קשה להאמין לתוצאות מחקריו ההיסטוריים של פרופסור ("פרופסור גמור" לפי עגנון) יגאל גולדשטיין-עילם. במחקרו ההיסטורי המפורסם "ממלאי הפקודות" הוא זיכה את היטלר מאשמת השואה כאשר ניסה להוכיח שפקודת השמדת היהודים לא היתה של היטלר, אלא נבעה מלמטה מהגרמנים שחשבו מה שהיטלר רוצה, וכאקטיביסט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הפשיזם האיסלמו-נאצי (לא מסתפק ב- 13 מיליון קמ"ר של שטחים הכבושים ע"י הערבים) הוא הגיע לתגלית מרעישה ותובנה היסטורית מדהימה: "ישראל של חוק הלאום החדש אינה מדינה כי אם פסאודו-מדינה. מדינה המתכחשת למהותה האזרחית אינה זכאית להכרה בה כמדינה."
(יגאל עילם, "פסאודו-מדינה", "הארץ" 25.4.19)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7163131
מדהים.
ודוק: ישראל לדעת הפרופסור הגמור יגאל גולדשטיין-עילם, אינה מדינה, אבל 24 הדיקטטורות הערביות הפשיסטיות הן כן מדינות, ו-57 המדינות המוסלמיות הן כן מדינות. רק מדינת היהודים אינה מדינה.
ולאור מלחמת עזה קובע הפרופסור הגמור גולדשטיין-עילם כי "הכשל הגדול של ישראל הוא מדיני. תחת הנהגת בנימין נתניהו סימנה ישראל את מחמוד עבאס כאיום הגדול ביותר על עתיד המדינה, דווקא בשל דבקותו בקו פרגמטי של זניחת המאבק האלים נגד ישראל – שחיזק את הסיכוי של העם הפלסטיני לזכות למדינה משלו. כדי להכשיל את המהלך הזה היתה ישראל מוכנה לגדל ולטפח נחש צפע בדמות חמאס, שלרגע לא הסתיר את כוונותיו הרצחניות ביחס אליה."
(גולדשטיין-עילם מתעלם מהעובדה שהחמאס זכה ברוב בבחירות ועשה הפיכה בעזה, ומיליקובסקי-נתניהו הוא שהגן על אבא של מאזן מפני החמאס והצילו מידיו ע"מ להציל את ישראל מהקמת מדינה חמאסית ביו"ש המוגדרת גם על ידו "נחש צפע שלרגע לא הסתיר את כוונותיו הרצחניות ביחס אליה,")
"האיום האמיתי הנשקף לישראל," קובע גולדשטיין-עילם, "הוא לא חמאס ולא חיזבאללה ואף לא איראן. הוא פנימי ולא חיצוני. הוא נובע מן המבנה המעוות, המפר את תנאי היסוד לקיומה של מדינה. תנאי ראשון הוא הפרדת הדת מן המדינה. ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו תפישה פרטיקולריסטית, המנוגדת לתפישה האוניברסלית של המדינה. המדינה," קובע גולדשטיין-גולן, "אינה מוגדרת לא על פי דתה ולא על פי תרבותה. אנגליה איננה מדינה אנגלית. צרפת איננה מדינה צרפתית." (ינסו הערבים בצרפת, שאחוזם דומה לישראל, לבקש מערכת חינוך בערבית. ובכלל לפי הגיונו כל 57 המדינות המוסלמיות אינן הרי מדינות. נ.כ.)
(יגאל עילם, "האיום האמיתי אינו חמאס. הוא פנימי ונובע מהמבנה המעוות של המדינה", "אל-ארצ'", 16.2.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-02-15/ty-article-opinion/.premium/0000018d-acd7-da6e-af9f-acdf69390000
הבנתם? לפי פרופסור גודשטיין-עילם ישראל היא האוייב של עצמה, לא החמאס והחיזבאללה. וברגע שהיא תהיה מדינת כל אזרחיה ולא מדינה יהודית יפסיקו אויביה בניסיונות לחסלה ע"מ להפכה למדינה ערבית-מוסלמית. יגאל גולדשטיין-עילם שהתחיל את הקריירה שלו [כעורך] בעיתון הסטודנטים "פי האתון", שם שניתן לו ע"י פרופסור ישעיהו ליבוביץ על פי האימרה הגזענית שבקוראן לפיה היהודים הם חמור נושא ספרים שאינם מבינים מה כתוב בהם (סורה 62, 5) – כאילו מוכיח את תקיפות המשל הערבי-האנטישמי הזה.
 
אולף שולץ מגן על הנכדים הגרמנים
נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד חזרה מברלין בירת הרייך מביקור אצל בניה ונכדיה הפולקיסטים הגרמנים שהצליחו להשתחרר מיהדות ומישראליות.
"בביקור האחרון שלי בברלין," כותבת  נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד, "שמתי לב לעובדה, שליד כל אבן לזכר קורבנות השואה אני חושבת על החטופים, הנרצחים והחיילים שנהרגים כמעט מדי יום במלחמה הנוראה שהביא עלינו ביבי. אדגים: פעם, כשהיה מיכאל נכדי בן עשרה חודשים, [לא ברור למה טרם שינו הוריו את שמו לשם גרמני ארי פולקיסטי גרמני לאחר השתחררותם מיהדות וישראליות. למשל היינריך, ריינהרד, או פריץ] נאלצתי לקחת אותו בזרועותיי, בעוד אימו גוררת את העגלה, ולצעוד במהירות בעלייה הגדולה של ברגמן שטראסה לכיוון ביתם של בני וכלתי. הייתי עייפה וכושר גופני הוא דבר שאין לי, ובכל זאת הצלחתי לעמוד במשימה כשאני אומרת לעצמי – דמייני שאת עכשיו בצעדת המוות והתינוק שלך בזרועותייך, דמייני שהנאצים בעקבותייך, האם תעצרי עכשיו? ברור שלא. ואילו עכשיו, בביקור האחרון שלי בברלין, במקום נאצים עלו בדמיונותיי אנשי חמאס.
"כשהיה לי קר, קר מאוד אפילו, המחשבה שעברה במוחי היתה על השבויים, שמורעבים כמעט למוות ובוודאי קופאים גם מקור. מי אני שאתלונן בכלל ועל מה, אני פריבילגית, גרה בתל אביב, נוסעת מרצוני החופשי לבקר את ילדיי ונכדיי בחו"ל, כשקר לי אני לובשת משהו חם, מעולם לא ידעתי רעב אלא אם כן גזרתי על עצמי דיאטה, לו הייתי נאלצת לישון על הרצפה לא הייתי מצליחה לקום ממנה, יממה אחת לא הייתי מחזיקה בשבי.
"קרוב למחצית מאזרחי המדינה, מסוגלים לאטום את ליבם למען המטרה העליונה – לעשות לביבי נעים, כי הם מאמינים שכשטוב למלך טוב לנתיניו. הם לא רק אוהבים את ביבי, הם מאמינים בו כפי שמאמינים ביישות ערטילאית ובלתי קיימת, באלוהים, למשל. אף על פי שהמציאות טופחת על פניהם בכל רגע, אף על פי שרע להם, אף על פי שהוא מוביל את כולנו לאבדון. שוב מתברר שטמטום יכול להתגלות כברכה למטומטמים וכאסון גדול לאלו שאמורים לחיות איתם."
(נרי לבנה, "מתברר שיש עדיין הרבה אנשים שביבי חשוב להם יותר מאשר החזרת החטופים", "אל-ארצ'", 16.2.24)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-02-15/ty-article/.highlight/0000018d-acf3-da6e-af9f-acfb21480000
כמובן שנרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד אינה מסוגלת להבין שיש אנשים שחיי יהודים חשובים להם בלי קשר לביבי. היא כמובן אינה רואה שום סכנה בהצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו תוך התחייבות ישראלית לא לתקוף עוד בעזה, ושחרור אלפי רוצחים שיביאו אלפי הרוגים, הרי בניה ונכדיה הפולקיסטים הגרמנים החדשים, שהצליחו כבר להשתחרר מיהדות ומישראליות, מוגנים בדויטשלנד-ברלין ע"י אולף שולץ הקאנצלר הגרמני.
 
ניר מאיר מזכ"ל התנועה הקיבוצית הפורש: "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל"
ניר מאיר, האיש שהוביל את התנועה הקיבוצית בעשור האחרון, משוכנע שהקיבוצים צריכים לזנוח את השמאל ולשתף פעולה עם דמויות כמו אורית סטרוק ואיילת שקד. לדבריו, מי שלא מבין את זה, לא מבין איפה הוא חי.
"האנדרטה לזכר נופלי הקיבוצים ניצבת כיום ביער הקיבוצים, ליד משמר העמק, משקיפה לשדות עמק יזרעאל. הנה, הגיעה מלחמת חרבות ברזל וחזרו לדבר על חללים ומגזרים," אומר מאיר. "אז הציונות הדתית יכולה להגיד בכל מקום 'אנחנו, אנחנו ואנחנו', והקיבוצניקים יכולים לענות: לא חברים יקרים, זה לא אתם, זה אנחנו. לפני 7 באוקטובר היו רשומים באנדרטה 3,110 שמות, ובחרבות ברזל התווסף מספר נופלים בני קיבוץ שכבר אין לו מקום. נצטרך להקים קיר נוסף ולשנות את התמה המקורית של האדריכל בשביל השמות החדשים."
בכל הקיבוצים התגוררו עד 6 באוקטובר פחות מ-200 אלף בני אדם. רק כ-60 אלף מתוכם חברי קיבוץ. ציבור קטנטן זה קבר עד כה 334 מאנשיו, ועוד מחכה ל-39 חטופים, שהם כשליש מכל החטופים בעזה. 56 קיבוצים התרוקנו כמעט כליל מיושביהם, מתוכם 28 בגבול עם עזה ו-28 בגבול לבנון. קרוב לחמישית מאוכלוסיית הקיבוצים נהפכה לקהילת פליטים.
ניר מאיר מתרוצץ בין הקיבוצים ("קיבוץ הוא לא מושג גיאוגרפי למקום היישוב, הוא מקבץ האנשים שגרו בו"). בבוקר הוא נוסע טרוד לפגישות עם ראשי מועצות בצפון, ובערבים יורד לים המלח ולאילת, להשתתף בשיחות קיבוץ, באולמות אירועים של בתי המלון, עונה לשאלות, מציע פתרונות ומרגיע חרדות. אך מביע דאגה עמוקה לקיבוצים שהוא חושש לעתידם. קיבוצים שנפגעו קשה ב-7 באוקטובר ולא היה בהם דור המשך, אלה שדחו ועיכבו קליטת חברים חדשים במשך שנים, קיבוצים שהתפצלו בין מלונות רבים ופסקו לתפקד כקהילה מאורגנת. "מי שהיו חלשים לפני האירוע יתקשו להשתקם," אמר. "בצוק איתן נהרג ילד אחד בנחל עוז, וחמש המשפחות הכי חזקות בקיבוץ עזבו.
"כל מי שעסק אי־פעם במקצוע צבאי, יודע: 'קו המגע לעולם ייפרץ'. לכן אסור שבקו המגע יהיו אזרחים. בין הקיבוץ לבין הגבול חייב להיות מוצב צבאי משמעותי. אם מצפים שאנשינו ישתלבו בהגנה על הגבול, כיתות הכוננות חייבות להיות מצוידות היטב, מאומנות ומקושרות עם הצבא. תסדרו לנו את זה ועם כל היתר כבר נסתדר לבד. המתנחלים לא טועים," אומר מאיר, "הימין צודק: זו השיטה לתפוס ולהחזיק בקרקעות, ונכונה טענתם שמכל מקום שאנחנו נזוז, הערבים יבואו במקומנו. הימין צודק גם בדרך: בהתיישבות ורק בהתיישבות אפשר להשליט ריבונות. הוויכוח הוא אם צריך להשליט ריבונות. ההתנחלויות טוענות שהן ההמשך של קיבוץ חניתה, כי כמו בימי חומה ומגדל כובשים גבעה אחר גבעה בלי להתחשב בחוק וקובעים עובדות בשטח. הם למדו אצלנו איך להתיישב ולתפוס קרקעות. הוויכוח איתם אינו על הדרך, אלא על המטרה".
לפני חודש עלה בערוץ היוטיוב של התנועה הקיבוצית סרטון מפתיע. "חבריי בקיבוצי העוטף," פותח מאיר בפנייה ישירה לצופים כשלצידו ניצבת השרה אורית סטרוק. "אני מדבר איתכם ממשרד ההתיישבות. אנחנו אומרים באופן המוסמך ביותר: שיקום קיבוצי העוטף זו משימה של התנועה הקיבוצית, והמשרד יעזור לנו ככל יכולתו. לאיש אין כוונה לחמוס את הקיבוצים."
סטרוק עונה אחריו מיד: "מסכימה מאה אחוז. אנחנו מעריכים את התנועה הקיבוצית שיש לה אידיאולוגיה וגם יכולת עשייה מאוד מאוד משמעותיות. שבע פעמים ייפול צדיק וקם. נפלתם, אתם תקומו, אנחנו נעזור לכם לקום."
כשהסרטון פורסם, הדס ילין-דניאלי, שעבדה עם מאיר כמנכ"לית התנועה וכמשנה למזכ"ל והתמודדה על החלפתו והפסידה, לא בררה מילים: "בלי גרם בושה, בגאווה מהמקפצה, ניר מאיר שופך דליים של רפש על מי שאנחנו, הקיבוצניקים, ועל כל מה שאנחנו מייצגים. אם זה לא היה מתועד, לא היינו יכולים אפילו לדמיין: מזכ"ל התנועה שלנו מתרפס לרגלי אורית סטרוק המשיחית."
"יש לי תפיסת עולם מגובשת," מסביר ניר מאיר, "דמוקרטית וליברלית. בשנה החולפת התרוצצתי עם דגלים כל מוצאי שבת. מצד שני, אני לא פוליטיקאי. לא באתי לתפקיד כדי להפוך לפוליטיקאי ואני גם לא מאמין שהתנועה הקיבוצית צריכה לבנות את עצמה כגוף פוליטי-מפלגתי. יש לי פריבילגיה לעשות דברים שהם לא פוליטיקלי-קורקט ולחבור אד-הוק לכל גורם כדי לקדם מהלך חשוב. שיתפתי פעולה עם אורית ועם הימין גם בקידום התיישבות יהודית בלב הגליל (הכוונה לחוק שמאפשר ליישובים של אלפי משפחות להפעיל ועדות קבלה לסינון תושבים). זה היה נגד גישת הפוליטיקלי-קורקט שהביאה לכך שבלב הגליל במקום 50% יהודים ו-50% ערבים, יהיו 85% ערבים ורק 15% יהודים. אני מאוד אינסטרומנטלי, מקדם ערכים שאני מאמין בהם עם כל מי שמוכן לשתף פעולה. הפוליטיקלי-קורקט הוא פוסט-ציונות, ואני ציוני.
"אם בסופו של דבר הקיבוצניקים יישארו ביישובים בטוחים במרכז הארץ ולא יחזרו הביתה, אולי עדיף שיבואו דתיים לאומיים מאשר שלא תהיה התיישבות בכלל. הייתי בסרט הזה כשעמדו לחסל את קיבוץ כרם שלום. פנחס ולרשטיין חבר טוב שלי ויש לו חלק חשוב בשיקום יישובי העוטף אחרי צוק איתן. הוא לא סקטוריאלי ואני מאוד מעריך אותו.
"אנחנו לא בוחרים את השלטון, אבל אנחנו חייבים לעבוד איתו. אי אפשר לייצג את התנועה הקיבוצית כשאתה מטיל חרם על השלטון. מי שיישב בכיסא שלי ויטיל חרם על השלטון ימעל בתפקידו. אני לא מגדיר את עצמי איש 'שמאל', אני מגדיר את עצמי אדם שמבין איפה הוא חי. לא יהיה שלום עם פלסטינים. דעתי השתנתה הרבה לפני 7 באוקטובר. זה לא ההתנתקות, זה אוסלו שנכשל. אני לא מספר לעצמי סיפורים. היחס לסכסוך ולפתרונו ישתנה מקצה אל קצה. רבים מהקיבוצניקים שחוו את 7 באוקטובר לא יכולים לשמוע ערבית ורוצים לראות את עזה מחוקה. הם 'קורבנות השלום' החדשים. מעט מאוד מהקיבוצניקים שביתם מסמן את הגבול סבורים כיום שמעברו השני חיים אנשים טובים. הם לא יכולים להתגבר באופן רציונלי על החוויה האמוציונלית. הטראומה יותר חזקה מתפיסת עולמם.
"אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין התנועה הקיבוצית למפלגות השמאל הקלאסיות," הוא אומר בגאווה גלויה. "במקום מפלגות ההיסטוריה הקמנו רשת קשרים עם יש עתיד וגנץ לדורותיהם וגלגוליהם ועם איילת שקד לדורותיה וגלגוליה. חשבתי שלא נכון לשים את כל הביצים בסל אחד ועדיף להטיל ביצה בכל קן ולפזר כמה שיותר ביצים בכמה שיותר קנים. כרגיל – צדקתי. בבחירות שהקימו את ממשלת השינוי הכנסנו לכנסת שמונה קיבוצניקים ולא אחד,"
(מירב מורן, "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין הקיבוצים לשמאל", "אל-ארצ'", 16.2.24)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2024-02-15/ty-article-magazine/.highlight/0000018d-a3a8-d42f-adcd-ebe8f7690000
ניר מאיר הוא בן קבוצת שילר ודוק: קבוצה ולא קיבוץ שנוסדה ע"י תנועת גורדוניה, והיתה שייכת לאיחוד הקבוצות והקיבוצים, ולא לקיבוץ הארצי. אמנם קיבוצי האיחוד היו מתונים יותר מקיבוצי "הקיבוץ המאוחד" של טבנקין, אבל תמיד גם היו פחות קנאים לאידיאולוגיה הקיבוצית השיוויונית. כיום כאשר רק כ-15 אחוז מהקיבוצים הם שיתופיים והשאר מופרטים. המושג שמאל כלכלי נחלש, ואילו הגדרת השמאל שקבע הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי כאקטיביזם פרו-איסלאמי לא היה מעולם השקפת העולם של רוב הקיבוצים. גם מפלגת העבודה שייצגה תמיד את ההתיישבות העובדת דעכה בגלל זה ונעלמה מההיסטוריה.
 
סאמר סינג'ילאווי
מפת הדרכים לשלום של פלשתינאי
סאמר סינג'ילאווי, איש עסקים  עשיר המקורב למוחמד דחלאן, המתנאה כפעיל ופרשן פוליטי פלסטיני ממזרח ירושלים, ממתנגדי הנשיא הפלסטיני עבאס בפתח ויו"ר "הקרן לפיתוח ירושלים", מפרסם את מפת הדרכים שלו.
"אני," מספר על עצמו סינג'לאווי, "מקיים קשרים עם ישראלים זה 30 שנה. נפגשתי עם נשיאים, ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, אקדמאים, ראשי מפלגות ופעילים מהשמאל, מהמרכז ומהימין. הענקתי מאות ראיונות לכלי תקשורת ישראליים והשתתפתי באין-ספור דיונים. אני נמנה עם קומץ אנשים שיכולים לטעון שהם מכירים הן את הפלסטינים והן את הישראלים. הזוועות של 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת בעזה אינן יכולות לשנות עובדות בסיסיות הנוגעות לישראלים ולפלסטינים. שני העמים ימשיכו לחיות בארץ הזאת. הישראלים ימשיכו לשאוף לשלום אבל לחשוש לביטחונם, והפלסטינים ימשיכו לשאוף לשלום שיכיל בהכרח כבוד אנושי, זכויות, צדק ושאיפות לאומיות.
"ב-3 בינואר ביקרתי בכפר עזה. בשם עצמי ובשם רוב הפלסטינים באתי לבטא תנחומים עמוקים ולהביע השתתפות באבל, בצער ובעצב של הישראלים על כל פגיעה שפגעו פלסטינים באזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר. אני מקווה שבדומה לביקורי בכפר עזה, יבוא יום שבו פעיל או מנהיג ישראלי יבקר בעיר עזה, יביע תנחומים בשם רוב הישראלים ויבטא צער ועצב על עשרות אלפי האזרחים שאיבדו את חייהם במלחמה הזאת. כל אחד מאיתנו צריך להכיר באחריותו המוסרית לפעולות עמו. אנו הפלסטינים נושאים באחריות מוסרית לכל פגיעה שפגעו בני עמנו באזרחים ישראלים בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. הישראלים נושאים באחריות למוות של אזרחים בעזה ולהרס שנגרם ברצועה.
"ההנהגה הפלסטינית החדשה תכונן יסודות של דמוקרטיה, שקיפות ואחריות ותקים מערכת שלטונית המבוססת על הפרדה בין שלוש הרשויות. יהיה עליה לאחד את כל הפלסטינים, לאפשר להם ליטול חלק בחיים הפוליטיים, לכבד את זכויותיהם, להגן על חירויותיהם, להניע פיתוח חברתי וכלכלי ולמצוא דרך לשלב כוחות עם ישראל כדי לסתום את הגולל על אחד הסכסוכים המורכבים של העת המודרנית."
 והדרך: "יש להכריז על הפסקת אש, לשחרר את כל בני הערובה והאסירים משני הצדדים ולפתוח פרק חדש ביחסים בין הפלסטינים והישראלים."
(סאמר סינג'ילאווי, "מפת דרכים לרשות הפלסטינית ביום שאחרי", "אל-ארצ'", 16.2.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-02-15/ty-article-opinion/.premium/0000018d-acd9-da6e-af9f-acd9b3550000
הבנתם? זה נשמע כאילו יפה. מילא החוצפה הבלתי נתפסת שלו בבקשתו שהישראלים יבקשו סליחה על שהם מגינים על עצמם בפני מחבלי החמאס ומכיוון שהוא משתמש באזרחים כמגן חי, רבים מהם נהרגים – במקום לדרוש סליחה מהחמאס ומהג'יהאד על הריגתם, אבל מה ערך יש לדבריו על הקמת ממשלה פלסטינית דמוקרטית בעוד הוא קורא להפסקת אש כדי להציל את שלטון החמאס והג'יהאד בעזה כדי לאפשר את שיקומו, במקום לקרוא לישראל לחסל את החמאס כדי שתוכל לקום ממשלה דמוקרטית שוחרת שלום המכבדת את שלושת הרשויות?
האם דברי סאמר סינג'ילאווי הם דברי עורמה, או סתם פיליסטיניזם?
נעמן כהן