במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2013

29.1.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". הוא חושש שהוא מאבד את יכולת ההבחנה בין חלום לבין מציאות וגם את חוש ההתמצאות. עבורו הפגישות השבועיות שלנו הן נקודה של אור ושל קשר שלו עם אנשים כי הוא בודד מאוד. אני ממלא תפקיד זה ברצון ושומע שוב ושוב כמעט את אותם סיפורים שלו וגם חש שאין בו נכונות מיוחדת לקלוט סיפורים מצידי כי הוא נתון כולו בתוך עצמו ובמאמץ שכלי להיזכר בשמות של בני אדם, ספרים ומקומות. כאשר יהודית באה לקחת אותי אורות עיניו שבעתיים.

5.2.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". הוא במצב רוח רע מאוד ופוחד מאיבוד אוריינטאציה בייחוד בלילות. חושב שאולי היתה צריכה להיות לו כתובת של מחלקה סיעודית כדי שיוכל לאשפז את עצמו אם הוא מרגיש תחושות כאלה. פתאום נדמה לו שהבתים מאחוריו הם של עיירת ילדותו ולוקח לו זמן להתמצא ולחזור להווה.

אני מציע לו קודם כל שתהיה לו פתקה ברורה עם שמו וכתובתו וכתובות בנו ובנותיו שיהיה אל מי להתקשר עם פתאום קורה לו משהו, וכן שיתייעץ עם רופא הבית שלו ורופא גריאטרי בקשר למצבו. נשמע ונראה עצוב מאוד.

22.2.13. יום שישי. לפני הצהריים אני מביא משלוח מנות לאורפז שתי קציצות גדולות של דגים ממולאים מעשה ידי יהודית עם חזרת והוא מתרגש מאוד כי אינו זוכר כבר את היום שבו קיבל "משלוח מנות" ומכין עוגה מוכנה של אוסם עבורנו כמשלוח מנות מצידו.

26.2.13. לפני-הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". אני מביא לו את הספר האחרון העבה של הלל ברזל על הספרות העברית, שבו יש פרק שלם עליו ועל הסופרים הדומים לו. אליו לא שלחו את הכרך מהקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים. שמי אינו נזכר בכרך וכאשר אני מביא אותו לאורפז מתנה הוא שמח מאוד על כך ובודק מיד את הדפים העוסקים בו, אבל אחר-כך אומר בקול תלונה: "אבל כנראה הספר לא שווה לך שתחזיק אותו אצלך בזכות הדברים הכתובים בו עליי!"

השיחה מתגלגלת לספרים שלי. ב"אנשי סדום" הוא מתעקש למצוא צליינות חילונית. ואילו על "הנאהבים והנעימים" הוא אומר: "הגבהה רוחנית לכל מידות התחת!"

19.3.13. לפני הצהריים עם אורפז בקפה קלמנטיין. הוא נהנה מאוד מהקפה ולוקח פעמיים, וגם שני קרואסונים-חמאה שאני חולק בהם איתו. הוא מתעקש להזמין. הוא כל כך נהנה מהקפה והקרואסונים הרכים.

אלישע בן-מרדכי מטלפן. אני מספר לו שאני עובד על השלמת הרומאן "מסעותיי עם נשים" – והוא אומר שהוא מוכן להוציא לי אותו בלי בעיות תמורת עשרת אלפים שקל פלוס מע"מ ואיש לא יתערב לי בכתב-היד אלא כמו שאוריד אותו לדפוס כך יתפרסם. אני מתייעץ בנושא עם אורפז, ופורש את הנימוקים בעד ונגד, וגם אורפז סבור שהכי כדאי לי להוציא את הספר באסטרולוג, מאחר וממילא השם שלי הוא כמו שהוא, וכפי שאני סבור, גם הוצאה יקרה ומייגעת ב"זב"מ", למשל, לא תתקן את הדיעה הכללית עליי. אז מוטב לי להיות נאמן לעצמי.

25.3.13. יום שני. ערב פסח. לפני הצהריים אני מביא לאורפז משלוח מנות מיהודית, דגים ממולאים, מרק עוף, קניידאלך, עוף ממרק וצימעס. הוא מבקש שאשב קצת אצלו ומתאונן שאין לו כבר טעם בחייו ואיש אינו צריך אותו והוא מתכוון התחיל לצום ומבקש שאדאג שלא יאכילו אותו בכוח. אני מציע לו להתחיל לצום לאחר שיסיים את המעדנים שיהודית שלחה לו.

2.4.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". הוא די מיואש ממצבו הגופני והיה רוצה להיות בבית-חולים סיעודי, עד שיהודית שמצטרפת מצננת את חלומו בתארה את התנאים הקשים בבית-חולים שכזה.

12.4.13. יהודית הכינה אתמול עלי כרוב ממולאים באורז ובשר, "פראקעס", ואני מביא ליצחק אורפז קופסה ובה כשלושה ממולאים. לדבריו הם מזכירים לו את תבשיליה של אימו וזה שנים לא טעם אותם.

23.4.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". הוא מתאונן שוב ושוב על בדידותו, למרות משפחתו העניפה שיש לו ממנה כבר נינים. מתלונן על איבוד תחושת הזמן והמקום. אני מביא לו את הגיליון האחרון 835 [מיום 22.4.2013] שבו פירסמתי את פגישתו עם עגנון. אגב הגיליון הזה מסתיים בסיפור פגישתי שלי עם עגנון מתוך "שלוש אהבות" [רומאן בידיוני].