במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2013

7.5.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין" ואחר-כך באים יפה ברלוביץ ואמנון בלוך ואנו אוכלים ארבעתנו צהריים על המרפסת הנחמדה ואני גם כותב על כך בגיליון מחרתיים:

"מקום חדש-יחסית יש בתל-אביב – קפה-מסעדה 'קלמנטיין' שמו, ואנחנו מהססים להמליץ עליו פן יתמלא מבקרים עד אפס מקום ולנו לא יישאר היכן לשבת. בית הקפה מרווח, בסגנון אירופי של פעם. רהיטים כהים, יציבים. דוכן עיתוני חינם. מרחב ישיבה גדול באולמות הפנימיים, ובמרכזם בר מרשים – ויש מרפסת נעימה בחוץ, ולמטה גינה גדולה הנושקת לשדרות בן-גוריון. מצעד האימהות הצעירות עם התינוקות לחנות הצמודה בבניין, 'דיאדא', הופך את הישיבה לנעימה עוד יותר כי הפעוטות מחייכים אליך – אם אינך מזעיף אליהם פנים.

"בדרך כלל אנחנו שותים שם לפני-הצהריים קפה עם חברים מבוגרים מאיתנו, יצחק אורפז, שמאי גולן. הפעם, עם עוד זוג חברים, יפה ואמנון, החלטנו לנסות את ארוחות הצהריים של המקום."

8.5.13. אחרי חצות גיליון 841. אני נותן גם הודעה ומודעה על הערב לסרט על אורפז בסינימטק ב-3.6. וגם ממליץ על הסרט.

11.6.13. לפני הצהריים עם אורפז בקלמנטיין. הוא שולל מעבר לבית אבות כי אז פירושו של דבר שאין לו לאן לחזור, והוא לא מסוגל לחיות מחוץ לדירתו.

2.7.12. ב-11.30 עם אורפז, הפעם בקפה ליד "תולעת ספרים" כי קשה לו ללכת עד "קלמנטיין". קודם לכן יוצא לי לשבת כרבע שעה עם אשר רייך ודניאל כהן-שגיא כי אורפז כלל לא נכנס לתוך הקפה לחפש אותי אלא ישב בחוץ. בגללו אני יושב בחוץ וחם לי מאוד אבל לו בגילו זה בסדר. אני שואל אותו אם קיבל את הספר שלי והוא אומר שלא. זה מפליא. אבל אחרי דקותיים הוא מתאושש ואומר שאמנם קיבל ואפילו קרא שלושים עמוד אבל שכח שקיבל וגם שכח מה היה לו לומר לי. הוא כבר די מטושטש וגם בקושי שומעים אותו. אני צריך לחפש חברים צעירים יותר.

אני מקבל תגובות טלפוניות ובמייל... יש גם כמה תגובות כתובות, מפוצ'ו, שפירסמתי, ויעקב זמיר, שאותה אפרסם בגיליון הקרוב. בינתיים לא מזדעזעים אפילו, לא אורפז.

5.7.13. זה כמה ימים שאני לא מצליח ליצור קשר עם יהושע קנז. האמת שלא טילפנו אליו מאז חזרנו מפריז. המשיבון שלו מנותק והוא לא עונה למיילים. חשבנו אולי הוא בחו"ל ואולי בבית חולים? אחר-הצהריים הוא טילפן והיתה לו שיחה ארוכה עם יהודית. יותר מאוחר גם איתי. הוא טוען שלפתע חסרות לו מילים בדיבור והדבר מדאיג אותו. הוא ניתק את המשיבון וגם לא פתח את האי-מייל. לצערי הוא באמת לא נשמע כרגיל. סיפר שהוא נמצא בטיפול. לקח לו הרבה זמן לקבוע פגישה בצהריים ביום רביעי הקרוב. נשמע לעיתים קצת כמו אורפז בן ה-91 שכבר לא כל כך יודע מה נעשה סביבו. אני מקווה שיהושע ייצא מהמצב הזה כי אני יודע כמה הוא חרד לבריאותו.

[מתוך מכתב של ענת]: אהוד היקר, שבנו אמש, מאוחר, לשטוטגרט. לפני הטיסה ישבנו עם חברה בתולעת ספרים ומכיוון שראיתי שם את אורפז, ניגשתי אליו וברכתי אותו. אחרי כמה דקות וכמה מילים, נזכר שהוא מכיר אותי וכו'. אמר שאתה מזכיר אותי בשיחותיכם השבועיות.

 [אהוד בתשובה] לענת היקרה, אורפז קצת מתקשה בהכרת אנשים, גם כאלה שהכיר בעבר. אפילו את אשר רייך לא זיהה לאחרונה.

9.7.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". מאחר שקשה לו ללכת הוא לקח מונית. אני בקושי שומע את דבריו כי הוא ממש לוחש. סביבנו אימהות צעירות וסבתות צעירות ותינוקות. אני אומר שאלה יכלו להיות כבר נינים שלו והוא אומר שיש לו שני נינים אבל הוא לא ראה אותם עדיין. אמנם, יש לו כשלי זיכרון רבים לאחרונה וקשה לסמוך על מה שהוא אומר.

16.7.13. ...לאחר בלבולים טלפוניים עם יצחק אורפז, שדעתו כבר קצת משובשת עליו, נפגש איתו בקפה "העירייה" ליד "תולעת ספרים" בכיכר. משימה קשה מאוד. הוא בקושי מדבר ואני בקושי שומע אותו. רעש של דיבורים מסביב. הוא מביא עימו תיק של חומר ואני בוחר מתוכו שיצלם לי מאמר שלו על שדה וכן פרקי ביוגרפיה.

25.7.13. לפנות ערב מטלפן יצחק אורפז ומעתיר שבחים על פרק 10 ברומאן שלי, שעכשיו הגיע אליו ולדבריו הוא משיאי הפרוזה העברית וממש שירה. פתחתי שוב את הפרק ולא מצאתי אותו שונה בהרבה מפרקים אחרים, שאני מבין כי יצחק התקשה לקרוא בהם עד שהגיע לפרק העשירי. מילא. שיהיה. בעיניי אין הפרק הזה שונה בהרבה מפרקים אחרים, והוא גם די אירוטי.

אני חושש שאולי נהפך ליבו לטובה עליי בגלל שביטלתי ביום שלישי האחרון את פגישתנו השבועית בעקבות כאב הגב שהיה לי, והוא חושש שמא ברצוני להפסיק את הפגישות.

[אהוד: "מסעותיי עם נשים", 2013, פרק עשירי: "החלום לרדת לעיר התחתית ולמצוא זונה". אבל הסיפור על הזונה בחיפה, שסיפר לי עמנואל בן עזר בן דודי, ואשר התרחש בתקופה ששירת כנוטר – מופיע רק בפרק שנים-עשר ברומאן].

30.7.13. הייתי אמור להיפגש עם אורפז ב-11.30 ב"קלמנטיין" אבל במקום זאת ביליתי שם שעה עם העוזרת המסורה שלו עליזה, והוא לא הגיע. נראה לי שהוא ירד לגמרי מן הפסים. מבולבל לגמרי וגם קמצן ורע-לב, לדבריה, חרף מסירותה לו. הוא רודה בה, והשיא שלאחר ששכחה להחזיר לו את כרטיס קופת חולים שלו, דרש ממנה שתבוא באחת-עשרה בלילה להחזיר, והאשים אותה שהיא עושה קניות בכרטיס הזה! מאחר שידעה שב-11.30 אני נפגש עימו ב"קלמנטיין", ישבה וחיכתה לו כדי להחזיר לו בנוכחותי את הכרטיס, שייווכח שאין זה כרטיס אשראי. מתברר שהוא רב ומתייחס בגסות לבני משפחתו וגם אליה ועם זאת הולך ונעשה מבולבל לגמרי. על כל פגישה שקבענו הוא מצלצל פעמים אחדות לוודא את השעה, ולבסוף גם לא מגיע.

בצהריים טילפן, מבולבל לגמרי, והתקשה להסביר היכן בילה את שעות לפני הצהריים בהן היה אמור לפגוש אותי, והתנצל שלא הגיע. נשמע הזוי וחוזר על כל דבר פעמים אחדות. אמרתי לו שעליו לבחור בין שתי אפשרויות: לקחת את עליזה לשבעה ימים בשבוע כדי שתשגיח עליו, או לעבור לבית האבות של ויצ"ו בדוד המלך. הוא שאל אם אהיה מוכן ללכת איתו לפגישה בוויצ"ו, אמרתי לו שלא, שעליו ללכת לשם עם הבן שלו, זאביק. הוא אמר שרב איתו [זאת גם עליזה סיפרה]. אמרתי לו שיתנצל ויילך איתו. התשלום, אחד-עשר אלף לחודש כולל הכול, גם ארוחות, ללא דמי פיקדון מראש, אינו יקר והוא יוכל לעמוד בו. הרי יש לו דירה בירושלים שהוא מסרב למכור. לא סיפרתי לו על הפגישה עם עליזה, כי זה היה לוקח עוד שעה בטלפון ואני כבר הייתי ישנוני אחר ארוחת הצהריים.

1.8.13. אורפז מעיר אותנו ב-2.30 בצהריים. יהודית עונה שהוא העיר אותה וסוגרת. לפנות ערב הוא שוב מצלצל ואומר לי שאין לו מים. אני – איפה הוא קונה את המים והוא אומר שבחנות הקרובה שאינו זוכר את שמה וגם אין לו טלפון שלה. אני מציע לו לרדת ולעשות משם משלוח של שישיית בקבוקי מים. הוא נשמע מפוזר לגמרי. הזיכרון שלו לא תקין. אני שב ואומר לו שעליו לקחת יותר ימים בשבוע את עליזה או להיכנס לבית האבות של ויצ"ו אך הוא טוען שהוא עדיין שולט במצב. אני משתדל להבהיר לו שהגבול של הפגישות שלנו הוא פעם בשבוע ב"קלמנטיין", ובמובלע שאין לי כוונה להיות עוזר שלו שיזעיק אותו כל פעם, מה עוד שהוא מבולבל מאוד.

6.8.13. מתחילת הבוקר אני מטלפן פעמיים לאורפז, גם אתמול השארתי לו הודעה בקשר לפגישה היום ב-11.30 בקלמטיין, והוא לא חוזר אליי. אי אפשר לדבר איתו ישירות אלא יש להשאיר הודעה מוקלטת ואז הוא חוזר אליך, אם הוא חוזר. כבר חשבתי שהוא בבית-חולים או שאינו כבר בחיים.

רק לפנות-ערב יהודית מספרת שהוא טילפן ב-4.30 מבולבל לגמרי ואמר שהוא רוצה לפגוש אותי היום ושאתקשר אליו. לא התקשרתי.

7.8.13. אורפז טילפן פעמים אחדות אל הנייד שלי ולבית. לא עניתי. רק בצהריים התקשרתי אליו והוא התקשר חזרה. מבולבל לגמרי. בקושי שומעים אותו. מדבר שוב ושוב על פגישה אבל אני מבהיר לו שרק במסגרת ימי שלישי בצהריים בקלמנטיין.

8.8.13. אורפז התקשר בבוקר וגם אחר הצהריים, בדיוק בשעה שישנים, וביקש מיהודית שניפגש איתו, גם היא, היום. היא אמרה שאי אפשר. אני לא מתקשר אליו כי אמרתי לו שניפגש ביום שלישי הקרוב ואני רוצה לראות אם הוא יעמוד בזה או ששוב יבריז מתוך בלבול.

13.8.13. לפני הצהריים אני נפגש סוף-סוף ב"קלמנטיין" עם אורפז. יום חם מאוד. הוא קצת מבולבל. אני בקושי שומע אותו. רוכן אליו באוזני הימנית ועדיין שומע רק לחישה לא ברורה. בשבע בבוקר כבר העיר את יהודית בקשר לפגישה שלנו היום.

18.8.13. לפני הצהריים פגישה עם שמאי גולן ב"קלמנטיין". הוא פורש כרגיל תגובות על הגיליונות האחרונים מרשימותיו. הוא סקרן לגבי היומן שלי לאחר שקרא בגיליון האחרון את הסיפור על שדה ואילנה במחנה יהודה בירושלים, למרות שזה לא מתוך היומן.

לאחר התייעצות עם ארנה וגם עם שמאי החלטתי לדחות בינתיים את המפגש של ארנה עם אורפז כי אינני יודע באיזה מצב הוא יהיה ואם הפגישה ביום שלישי הקרוב בכלל תתקיים. חשבתי שיותר  טוב שהיא תזכור אותו במיטבו. נראה אם הוא יזכור לשאול על הפגישה עימה.

27.8.13. לפני הצהריים עם אורפז ב"קלמנטיין". נראה מטושטש מאוד אבל הביא לי את החומר שביקשתי ממנו, "קוריקולום", כדי שאשלים את ההקלדה לקראת גיליון ראש השנה.

3.9.13. חשבתי שאפגוש את אורפז ב-11.30 כרגיל וגם השארתי לו שתי הודעות טלפוניות, אבל בצהריים טילפנה עליזה, המטפלת המסורה שלו, מבית החולים איכילוב ואמרה שיצחק מאושפז בפנימית ו' כי קיבל חום גבוה, וגם הבלבול. הוא ישהה במחלקה כל ימי החג. חשבנו להביא לו מחר מאכלים לחג, כמנהגנו בראש השנה ובפסח, אבל זה ירד מן הפרק.

אהוד בן עזר

המשך יבוא