"הבטחה עם שחר" מאת רומן גארי

מצרפתית – ש.מ. עוגן

ספריית פועלים 1987 (1960)

שמו של הרומן האוטוביוגרפי של רומן גארי מפורש בעמ' 21: "אהבת אם זו הבטחה עם שחר", שהחיים עצמם אינם מקיימים. נינה, אימו של המחבר, הדובר ברומן בגוף ראשון, היא ליטאית-פולנייה-רוסייה פרנקופילית ללא תקנה: היא דוברת צרפתית רהוטה במבטא רוסי, שרה בהתלהבות את המארסייז, ולפי דבריו של בנה – רק היא ושארל דה-גול בטוחים בתפארתה של צרפת.

המחבר מגחיך את אימו, כשהוא מתאר את הגדולה המיועדת לבנה: הוא יהיה סופר דגול כמו ויקטור הוגו, וירטואוז מוזיקלי כמו יהודי מנוחין ויאשה חפץ, רקדן כמו ואצלב ניז'ינסקי, פיזיקאי כמו אינשטיין, זמר כמו שליאפין, מחזאי כמו איבסן. האם מצטערת ששמות גדולים כמו גיתה, שקספיר, דה-גול כבר תפוסים... פושקין ומוצארט לא נחשבים כי מתו בצעירותם, ובאמת מדוע פושקין ומיצקביץ' לא כתבו בצרפתית? ולבסוף, כשהבן נכשל כל פעם בהשגת הגדולה המיועדת לו – היא מועידה לו קריירה דיפלומטית, כי לשם כך לא צריך כישורים... ובאמת באחד השלבים בחייו, רומן גארי מתמנה לקונסול צרפת בלוס-אנג'לס.

האם עוסקת באינספור מלאכות: כובענית, תופרת, מוכרת פרוות, שיניים תותבות, מתווכת דירות, מנהלת מלון – כל זאת כדי לאפשר לבנה להגשים את חלומותיה. היא מממנת לימודי ריקוד, סיף, רכיבה על אופניים, ירי באקדח. היא דורשת ממנו לרכוש מידות של אביר צרפתי: לנשק ידי גברות, להעניק מתנות לנשים, לעולם לא לקחת מהן כסף. אביר צרפתי יילחם עד מוות על כבודה של אישה, בוודאי על כבודה של אימו. כדי להיות בטוחה שהבן יקיים צווים אלה, היא משביעה אותו בכנסייה, למרות שהיא יהודייה. הבן רחוק מלמלא את משאלות אימו: תלמיד בינוני, בקושי מצליח לעבור את בחינות הבגרות, בשיעורי שחייה הוא כמעט טובע, מסיים בקושי לימודי משפטים. מסיים אקדמיה לטיס, אך כאשר הוא מתגייס לחיל האוויר הצרפתי, בשל הישגים נמוכים הוא זוכה רק לדרגת טר"ש. אף על פי כן, אימו דורשת ממנו לטוס לברלין כדי להרוג את היטלר.

כאן צריך להזכיר שהאם מצליחה להגשים את חלומה הגדול, ואחרי מאמצים לא פשוטים, מאשרים לה הגירה מוורשה לניס שבצרפת. לבן נודע שהאם התחתנה פעמיים, והתגרשה פעמיים, והאיש שהיה אביו, נשא אישה ונולדו לו ילדים, והוא וכל משפחתו, כמו רבים ממכיריו, נספו בשואה. בספר מסופר על צייר שמבקש לשאתה לאישה, והיא מסרבת.

מסתבר שגם באהבת נשים גיבורנו לא היה ממש הצלחה: בגיל 9 הוא מתאהב בוולנטין, ילדה בת 8, אבל לה יש תנאים לפני שתסכים כי ינשק אותה, וכשהיא מספרת לו שמחזר אחר בשם יאנק אכל את אוסף הבולים למענה, הגיבור שלנו אוכל אדמה, פרפרים, עכבר ונעל גומי וכו' – מעשים שמחייבים אשפוז בבית חולים.

פעם הוא ברח מבית הספר כדי להתעלס עם מריאט, עוזרת הבית. האם מגלה את המעשה, מכה את מריאט ומגדפת אותה. מאוחר יותר כאשר ביקר בבתי בושת (שילם בחפצים שגנב מהבית ומכר) , האם דווקא היתה מרוצה כי הפך לגבר. בלימודי המשפטים בפאריס הוא נהנה מחסדיה של נערת מעדנייה בשם אדל, שאף דרשה לשאתה לאישה, אך נישאה לאחר, וילדה תשעה ילדים. יש לו מאהבת שוודית בשם בריג'יט, אלא שזאת בוגדת בו, והתירוץ שלה: ההוא כל כך דמה לך! היו לו עוד אהבות, כמו אילונה ההונגריה, נערה פולנייה שנישאה לבסוף עם קצין מלגיון הזרים, נערה צרפתייה שנטשה אותו ונישאה לאדריכל. הוא מתחתן עם כושית יפיפייה, אבל מסתבר שהיא חולה בצרעת, ונאלץ להיפרד ממנה.

מסתבר שללא ספק האם האנרגטית הזאת של גיבורנו ניתבה בסופו של דבר את דרכו בחיים: סיפוריו מתחילים להתפרסם ולזכות אותו בתמלוגים. רומן שלו מיתרגם לאנגלית, וזוכה לתהילה. הוא מצטיין כטייס, מגיע לדרגת סרן, וזוכה לעיטורים על גבורתו. הוא נקלע לאינספור תאונות מטוס, ונפגע בקרבות אוויר, נפצע לא אחת, אבל ניצל, והוא מאמין שמזל זה נובע מההכרח להגשים את חלומות אימו. אימו שהייתה סוכרתית, והזריקה לעצמה אינסולין, מתה כשבנה עדיין נלחם בקרבות אוויר, אבל לפני מותה היא מעבירה מכתבים לא מתוארכים לחברה בשווייץ, האמורה להישלח לבן הנלחם, כך שעברו שלוש שנים עד שנודע לו על מות אימו.

אנו פוגשים בספר אודיסיאה שלימה של עריקת גיבורנו מצבא צרפת המובס על ידי הגרמנים, והמשתף עם פעולה לאחר התבוסה. הוא נודד לצפון אפריקה, שט לג'יברלטר, האונייה נפגעת על ידי האנגלים, והגיבור שלנו שוחה עד שמצילים אותו, ובסופו של דבר מגיע לאנגליה, ומתגייס לחיל האוויר הנלחם בנאצים.

למרות האירועים הלא פשוטים המתוארים בספר זה, יש בו הומור טוב, והמחבר מציין בצדק שההומור הוא הכרזת עליונותו של האדם (עמ' 94). כזכור ב"פאוסט" של גיתה דוקטור פאוסט מוכר את נשמתו לשטן, ואילו רומן גארי בנימה של הומור טוען שהטרגדיה היא שאין מי שיקנה את הנשמה (עמ' 76).

מספר פעמים בספר מביע הגיבור רצון להתאבד. ואמנם, אשתו השנייה השחקנית האמריקאית ג'ין סיברג התאבדה ב-1979, ורומן גארי עצמו התאבד ביריית אקדח ב-1980 בשיא הצלחתו כסופר גם בשמו (פרס גונקור על "שורשי שמיים"), וגם בשם העט שלו - אמיל אז'אר, שספרו "כל החיים לפניו" הופק כסרט שזכה באוסקר.

משה גרנות