ממוחמד לדעא"ש ולחמאס
לראשונה נחשפו שתי הקלטות המפלילות  מחבלים בארגוני טרור שלקחו חלק במתקפת ה-7 באוקטובר, השתתפו בטבח בעוטף, וחטפו בעצמם אזרחים ישראלים – ושימשו, במקביל, כמורים בבתי ספר של אונר"א. צה"ל פירסם תעודות זהות של ארבעה מחבלים שהשתתפו בטבח.
בהקלטה הראשונה, מתאר המחבל ממדוח חסין אחמד אלקאק, שעובד כמורה בבית ספר יסודי של אונר"א בחאן יונס, כי הוא נמצא בתוך שטח ישראל: "טוב אני בפנים, אצל היהודים בפנים," הוא אומר בשיחה.
בהמשך, כשנשאל כיצד יחזור הביתה – הוא עונה: "כשאמות."
בהקלטה השנייה מחבל נוסף, יוסף זידאן סלימאן אלחואג'רי, שעובד גם כמורה לערבית בבית ספר של אונר"א בדיר אל-בלח, מתאר את כניסתו לשטח ישראל ומציין שיש בידיו חטופות ישראליות.
הוא נשאל בשיחה היכן הוא נמצא – והוא עונה: "איפה שנמצאות השבויות. יש לנו שבויות – תפסתי אחת." בהמשך השיחה אלחואג'רי צוחק על כך שמחבל נוסף הביא סוסה – ככל הנראה מדובר על אישה – ונאמר: "סוסה אצילית, לא סתם סוסה."
בנוסף, אלחואג'רי מספר בהקלטה כי הוא "נכנס פנימה" לשטח ישראל וראה איך"ירו להן בעיניים." בהמשך השיחה הוא אומר: "תקשיב, קרעו אותם, אפילו שברו את המצלמות ואת השערים. וואו מה הם עשו שמע – עשו פעולות שחרור אינשאללה."
https://ch10.co.il/news/888517/
המחבלים שהשתתפו במעשי הטבח והטרור השתמשו במינוח הערבי-מוסלמי "סבאייה" מונח המתאר נשים וילדים כרכוש של גבר מוסלמי. מונח שההקשר שלו הוא עבד, או שפחה.
השימוש במונח מוכר לכל מוסלמי. כשמוחמד כבש את אל-מדינה הוא רצח את כל הגברים היהודים משבט קוריטה ומכר את כל הנשים והילדים בשוק כעבדים ושפחות. הוא מיד קבע שכל רכוש היהודים – אדמות, בתים, נשים – שייך למוחמד ולערבים. סורה 59 פסוק 7. סורה 33 פסוק 27.
מוחמד אף אינו מסתפק בארבע נשים, כפי שמותר בקוראן לכל מוסלמי. רק הוא באופן אישי, קיבל אישור  מאללה, אלוהיו, לקחת נשים ללא הגבלה כרצונו. ביניהן נשים שלקח כשלל, ואף את אשת בנו המאומץ.  סורה 33 פסוק 50. סורה 33 פסוק 37. 
מוחמד לקח שתי נשים יהודיות כשלל מלחמה. האחת נערה יפהפייה בת 17 בשם צפיה, שמוחמד רצח את בעלה בעינויים קשים והכריחה לחזות בגופתו. ונשאהּ לאישה (אחת מ-13 נשותיו)
https://he.wikipedia.org/wiki/צפיה
וכן אישה יפה בשם ריחנה שנלקחה גם היא כשלל. הוא לא נשאהּ לאישה ונשארה אצלו כשפחת מין. שתי הנשים הללו שנלקחו ע"י מוחמד כשלל מלחמה ידועות לכל מוסלמי. המחקר בשנים האחרונות מצא שהיו לו עוד נשים יהודיות כשפחות שלקח כשלל:
(מיכאל לקר, "הנשים היהודים בחיי מוחמד", "אל-ארצ'", 26.5.2015)
https://www.haaretz.co.il/blogs/sadna/2015-05-26/ty-article/0000017f-f8f3-d460-afff-fbf7df8a0000
 חלום "החזרת עטרה ליושנה" מנחה את התנועות האסלאמיות. כך מחבלי דאע"ש שהלכו לפי דוגמת מוחמד ולקחו את הנשים היזידיות כשלל מלחמה ומכרו אותן לעבדות לכל המרבה במחיר ולקחו בחינם לעצמם. וכך היום מחבלי החמאס והג'יהאד האיסלמי.
כל כך מגוחכים השקרנים האומרים ש"זה אינו האיסלם האמיתי..." אם מעשי מוחמד אינם האיסלם האמיתי מהו כן האיסלם האמיתי?
 
עם חיבוק גדול של הנהגת המגזר הערבי,
ראאד סלאח, תומך הטרור, חוזר ובגדול
אחרי שהתנועה שלו הוכרזה כארגון טרור, ראאד סלאח גייס את פעיליו לשעבר ובכיסוי חדש ותמים של "ועדות להפצת השלום", ובחסות ועדת המעקב, הוא שולח זרועות לכל המגזר הערבי. שניים מאנשי ה"שלום" הללו מואשמים בסיוע לחמאס.
"הוועדות להפצת השלום" הוקמו לראשונה על ידי ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, בשנת 2017 – כשנה וחצי אחרי ההוצאה של התנועה שלו מחוץ לחוק. על פני השטח, מדובר במיזם שהפרקטיקה שלו מזכירה את זו של ה"דעווה", שמטרתה במקרה שלנו לקרב כמה שיותר אנשים דרך פעילות חברתית וחינוכית, ודרך מלחמה באלימות, עידוד סולחות ועוד. סלאח – שפעילותו זו חוסה תחת כנפיה של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל – מסתובב בשנים האחרונות מיישוב ליישוב, מכפר לכפר ומעיר לעיר, ומקים קבוצות מקומיות של "ועדות השלום". הוא פועל מול הציבור, מול האימאמים במסגדים, מול ראשי הרשויות, ומול קבוצות של נשים וסטודנטים. מדובר בפרויקט בלתי נתפס בהיקפו. סלאח עצמו התבטא באחת ההזדמנויות ואמר שהרשת שלו פרוסה בלפחות 90% מהמגזר הערבי. ספק אם יש היום עוד איש במגזר הזה – פוליטיקאי, מפלגה או כל גורם אחר - שמחזיק בתשתית דומה לזו שאותה בנה בשנים האחרונות אחד השונאים הגדולים של מדינת ישראל.
ראאד סלאח הוא אוייב של הציונות. אוייב של היהדות. אוייב של המדינה. אוייב של צה"ל. איש אנטישמי, שונא ישראל, התומך בפיגועים ותומך במפגעים. הוא קרא לנו "חיידקים", הוא כינה אותנו "קופים", הוא הבטיח ש"לא יחלוף זמן רב עד שירושלים תהפוך לבירה אסלאמית עולמית עבור ח'ליפות אסלאמית עולמית." הוא דיבר על החובה "להוציא לדרך אינתיפאדה אסלאמית ערבית מאוקיינוס לאוקיינוס." "אתם תיעלמו," התנבא, "ויום יבוא ורחובות ירושלים יתבהרו מהדמים ששפכו חיילי הכיבוש שכבשו את אל-אקצא, והכבוד יחזור."
חגיגות השחרור שלו מהכלא, שאליו נשלח אחרי שהילל ושיבח את המחבלים שרצחו שני שוטרים בהר הבית, לימדו עד כמה פופולרי האיש במגזר הערבי בישראל. אלפי חוגגים צוהלים, שיירות של רכבים, וסתם עולים לרגל שהגיעו לחזק אותו. חברי כנסת באו ללחוץ את ידו. ראשי מועצות הגיעו לכבד אותו. משלחות של תלמידים המתחנכים בבתי הספר של מערכת החינוך הישראלית הגיעו כדי לברך אותו.
ספק אם יש במגזר הערבי עוד גורם שמחזיק תחתיו רשת גדולה ומשמעותית כזו, שמכסה כמעט כל נקודה במגזר, עם אנשים וסניפים שפועלים תחתיו. לאן כל זה הולך? כל אחד רשאי להעריך כרצונו. אבל נוכח ההיכרות עם האיש ועם כוחו, נוכח ההיכרות עם עברו, נוכח ההיכרות עם התנועה שהקים ואשר הוכרזה כארגון טרור, נוכח העובדה שרבים מאוד ממי ששיתפו איתו פעולה בארגון ההוא עברו לשתף איתו פעולה במיזם הזה, ונוכח ההנחה הלא מאוד מופרכת שיש סיכוי קטן מאוד שכל אלה המירו בהמוניהם את האידיאולוגיה שלהם ואת תפיסתם לגבי המדינה, האלימות והטרור – נוכח כל זה ראוי שמישהו ייתן את דעתו על מה שמתרחש פה, די מתחת לרדאר.
(קלמן ליבסקינד, "עם חיבוק גדול של הנהגת המגזר הערבי, ראאד סלאח, תומך הטרור, חוזר ובגדול", מעריב 1.3.24)
https://m.maariv.co.il/journalists/Article-1080259האם גם כאן השב"כ נם את שנתו מתוך קונספציה שהשייח ראאד סאלח מורתע? כנראה שכן.
 
יעל תמיר – בפילוגנו נפסיד כדי לא להעליב את הערבים
יעל תמיר (הוז מבית אימא). (מישהו יודע את שמה המקורי?) שרת החינוך לשעבר מטעם מפלגת העבודה, המתנאה כפילוסופית, וכיום נשיאת מכללת בית ברל מדווחת: "הורדנו את הסלוגן 'ביחד ננצח' כי הוא פגע בסטודנטים ערבים":
https://x.com/Now14Israel/status/1764717809169273242?t=o8YtN8CwtObCAfzTOLrZ1w&s=03)
הבנתם? עלינו להיות מפולגים כדי לא להעליב את הערבים תומכי החמאס במלחמה!
בטוחני שברל-יעקב כצנלסון-הכהן שניסח את "היזכור" לחללי ההגנה וצה"ל, שהמוסד נקרא על שמו מתהפך כרגע בקברו מחוסר נוחות. מה לו ממייסדי תנועת העבודה ולאותה אישה העומדת עכשיו בראש המוסד שנבנה לזכרו?
מילא שלא תדגול בשלימות הארץ כמוהו, אבל לבגוד בשלימות העם כדי להתחנף ולרצות את האוייב?
הפילוסופית "המחנכת" תמיר, מבית הוז-שרת מאבות "העבודה", היא היא הסמל לשקיעת מפלגת העבודה ולהשלכתה לפח האשפה של ההיסטוריה.
אני מקווה שתלמידי בית ברל, יסלקוה מתפקידה. היא לא ראויה לו.
 
התנצלות – אפולוגיה
Errare humanum est
אהוד: לנעמן כהן –  מעירים לי שהתבלבלת. כתבת "גולדה מאבוביץ' מאיר" וצ"ל "גולדה מאבוביץ' מאירסון מאיר." הרי נורא נורא חשוב לכתוב את השמות ה'מקוריים' וכל המאריך בהגדרת השם הרי זה משובח. והפעם דווקא קיצרת. לא חבל?" ("חדשות בן עזר", 1930)
אהוד, אכן חבל. מודה ומתנצל על הטעות האיומה. רק חבל שלא הבאת גאולה לעולם ולא הבאת את שם הקורא המסור והדקדקן ששם לב לטעות כדי שאוכל להודות לו אישית על הערתו ולהתנצל בפניו. "לטעות זה אנושי" מקווה שיסלח לי. אנא הודה לו בשמי על שהוא קורא בעיון כה רב את דבריי.
 
מהו הרמדאן בשביל הערבים?
כל הפרשנים בטלוויזיה חלוקים באשר לחשיבות חודש הרמדאן לערבים והסיכוי לעסקה עם החמאס בחודש זה. ואין גבול לפטפטת שלהם בנושא.
כידוע בתחילה קבע מוחמד את צום יום הכיפורים כיום צום בגלל רצונו למשוך את היהודים אל דתו ולקבל אותו כנביא. משלא קיבלו, הוא חיסל את הגברים, ומכר את הנשים והילדים לעבדות, ואז הוא זנח את צום יום הכיפורים וקבע במקומו צום מזריחה עד שקיעה במהלך כל חודש הרמדאן. המחלוקת בין הפרשנים על יחסו של יַחְיא אבראהים חסן סִנְוָאר לרמדאן ולחשיבות העיסקה לפני תחילתו היתה רבה.
רש"י מפרש כי חודש הרמדאן כל כך קדוש עד כי סינואר ירצה דווקא לפניו להגיע לעיסקה.
ראב"ע לעומתו מפרש כי הרצון לחוג את חודש השלום יביא לעיסקה גם לאחר תחילת החודש.
רד"ק היה סבור שאין ספק שהרצון להפסקת אש הוא ממהות הרמדאן.
המלבי"ם לעומתו היה בטוח שהשלום הוא מהות הרמדאן ולכן תהיה עיסקה לפניו.
תיק"ו.
והנה קם פרשן ערבי-מוסלמי, סולימן מסוודה, ואומר את האמת: "עיסקה עד רמדאן? אחד הדברים המצחיקים ששמעתי זה שחמאס לא רוצה הסלמה ברמדאן כי זה חודש קדוש. רמדאן אכן החודש הכי קדוש בלו"ז המוסלמי, אבל גם הקרבות הכי חשובים היו ברמדאן (המוסלמים ניצחו בהם).
מצד שני זה לא מפתיע אותי. הרי ראש אמ"ן ורח"ט מחקר. וכו' לא יודעים ערבית אז למה שיבינו איסלאם?
https://t.me/SuleimanMasNews/2951
סולימן מסוודה צודק ולא צודק. הוא צודק בהחלט בהצביעו על הפיליסטיניזם המוחלט (במובן של בורות) של גופי מודיעין שאינם דוברים ערבית, ואינם מכירים כלל את הערבים בהבנה כלשהי של המוסלמים.
הוא גם צודק שבחודש הרמדאן היו קרבות חשובים של המוסלמים.
"בכל שנה בחודש רמדאן, ובפרט לקראת ציון ה-10 ברמדאן, יום פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בין סוריה ומצרים לבין ישראל בשנת 1973, מדגישים אנשי דת בכירים במצרים, ובראשם המופתי שוקי עלאם, כי רמדאן הוא חודש הג'יהאד בו אירעו "הניצחונות הגדולים בהיסטוריה המוסלמית." קרב בדר, כיבוש מכה במאה ה-7 לספירה, כיבוש אנדלוסיה וחלקים מדרום צרפת במאה ה-8 לספירה, קרב קרני חיטין נגד הצלבנים במאה ה-12 לספירה, קרב עין ג'אלות (עין חרוד) נגד המונגולים במאה ה-13, ומלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.
https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?5023
סולימן מסוודה והמופתי שוקי עלאם אינם צודקים בהגדרתם את כל הקרבות כניצחון. לא נכון. קרב בדר ומלחמת יום הכיפורים לא היו ניצחון למוסלמים, אלא הפסד.
לגופו של עניין, העניין היחיד של יַחְיא אבראהים חסן סִנְוָאר לרמדאן אם הוא יוכל לתרום לשרידותו הפוליטית ואיך לנצל אותו. רק לפי זה הוא יבחר אם ללכת לעיסקה אם לאו.
 
בנימין גנץ מסכן את הדמוקרטיה הישראלית
הנסיעה של בנימין גנץ לארה"ב למו"מ בניגוד להחלטת הממשלה ולאישור ראש הממשלה, לא רק שמנוגדת לכל מהלך תקין של מימשל, אלא מסכנת מאוד את המשטר הדמוקרטי. לכן במעשהו זה מסכן בנימין גנץ את הדמוקרטיה הישראלית.
 
אולי ביבי צדק והמחאה באמת היתה רק נגדו?
"בינואר 2023 שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, משה רדמן-אבוטבול (הוא הוסיף לשמו את שם משפחת אימו כדי לשאת חן בעיני המרוקאים), ורן הר נבו וחבריהם (בהנהגת התנועה הפרוטסטנטית) ביקשו ממתנגדי הממשלה וגם מתומכיה את המנדט למנוע את הפיכת ישראל לדיקטטורה. הם הצליחו במשימתם, ולכן היה מצופה שיחזירו את המנדט וישובו לביתם. אך מתברר שבפוליטיקה הישראלית האלטרואיזם מתחיל ונגמר בתרומת כליה." כך כותב עיתונאי הארץ מיכאל האוזר-טוב, וממשיך: "מקוממת גניבת הדעת שלאט לאט מתרחשת על ידי אנשים עתירי זכויות שהנהיגו את המאבק נגד ההפיכה המשטרית שקוראים לבחירות עכשיו."
"את תמיכתי," כותב האוזר-טוב, "נתתי לפני שנה בנאמנות לברסלר, רדמן למטרה אחת בלבד: מאבק נגד הניסיון לחרב את חוקי היסוד ולבצע הפיכה משטרית בישראל. לא יצאתי לקפלן מדי מוצ"ש כדי להפיל את נתניהו. גם לא למען חוק הגיוס, לא נגד התקציבים לישיבות, ולא בקריאה לעצור את המדיניות הפירומנית של איתמר בן גביר. לאורך 2023 נתניהו טען שוב ושוב ושוב שהמחאה נגד ההפיכה היא בסך הכול עוד דרך להפלתו. שאם זה לא היה על ה'רפורמה', זה היה על משהו אחר. אם זו תמשיך להיות התנהלותם של ראשי המחאה — כנראה שביבי צדק.
"לצלצל בפעמונים ולהבהב בנורות האדומות אפשר רק פעם אחת. אם יתברר בדיעבד שזו היתה אזעקת שווא שמאחוריה מסתתרים רצונות פוליטיים להדחת נתניהו – אותם אנשים מהימין שציפינו מהם לצאת נגד המהלך הנורא של הממשלה, לא יצאו בפעם הבאה; וכזו עוד בהחלט עשויה להיות. רתימת התשתיות והארגונים שנבנו במחאה למאבק להדחת נתניהו תוכיח את כל מה שאמרו מתנגדינו. אם רדמן רוצה ללכת לפוליטיקה – ככל הידוע לי בימים אלו ממש נערכים פריימריז במפלגת העבודה. תפסיקו לערבב בין המחאה לבין הפוליטיקה."
(מיכאל האוזר-טוב, "אולי ביבי צדק והמחאה באמת היתה רק נגדו, "אל-ארצ'", 5.3.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-03-05/ty-article-opinion/.premium/0000018e-0914-d3bd-afce-b9d7b3aa0000
קצת מוזר. האם האוזר-טוב לא הבחין שהתנועה הפרוטסטנטית היא בעיקרה תנועת רל"ב ללא קשר למאבק בעד הדמוקרטיה?
 
טבח הילדים
נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן
38 ילדים נרצחו במלחמה, 42 נחטפו לרצועת עזה על ידי חמאס וארגוני טרור נוספים. שניים מהם, כפיר ואריאל ביבס, עדיין חטופים בעזה. כך לפי דוח על ההשפעות של המלחמה וטבח 7 באוקטובר על הילדים בישראל. עוד עולה מהנתונים כי 19,407 ילדים נפגעו בגוף ובנפש בפעולות איבה מאז פרוץ המלחמה ועד ל-28 בפברואר. בעקבות מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, 20 ילדים נותרו ללא הורים ו-96 התייתמו מהורה אחד.
דו"ח על ילדי המלחמה: 38 נרצחו, כ-50 אלף פונו מבתיהם – ו-96 התייתמו מהורים
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=839614&forum=scoops1
 
ח"נ ביאליק – על השחיטה
שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,
וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –
עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?
 
הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!
עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,
וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –
וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!
דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,
דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –
וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.
 
וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!
וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;
אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה
וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.
 
וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –
וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!
יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם
כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.
 
בפרעות קישינב (ביידיש: קישינעווער שחיטה או קישנעווער פאגראם) 1903 שהתרחשו בסוף חג הפסח 1903 ונמשכו שלשה ימים. נרצחו 49 יהודים. בתים ועסקים רבים נבזזו ונהרסו. הפורעים נעצו מסמרים בראשי קורבנותיהם, ניקרו עיניים והשליכו תינוקות מהקומות העליונות אל המדרכות. הם סירסו גברים ואנסו נשים. במהלך הפרעות עבר הבישוף המקומי במרכבתו ובירך את ההמון.
אז לא היה צה"ל.
 
הלכה יהודית חדשה – "ייהרג ובל יעבור"
"נמות ולא נלך לצה"ל"
ההלכה קובעת את הכלל "ייהרג ובל יעבור" בשלוש מצוות העומדות מעל פיקוח נפש: שפיכות דמים, גילוי עריות, ועבודה זרה.
משמעות ההוראה היא שגם אם הימנעות ממעבר על אחת ממצוות אלו מסכנת את חייו של היהודי, או שקיים סיכוי שהיא תביא בוודאות למותו – עליו למסור עצמו להריגה ולא לעבור עליהן.
והנה על רקע סכנת חוק הגיוס החדש מסתבר שתלמידי הפלג הירושלמי של ישיבת פוניבז הליטאית (אין קשר לעם הליטאי לשפתו ולתרבותו) יצרו הלכה חדשה: גיוס לצבא זה ייהרג ובל יעבור.
תלמיד בשם משה אומר: "גם אם יהיה חוק גיוס חובה, נמות ולא נתגייס," תלמיד אחר מחזק אותו: "אם אחד יבוא אליי עם אקדח על הפנים ויגיד לי: 'אתה רוצה למות או להתגייס?' אני אגיד לו שאני רוצה למות ואני לא אתגייס."
"הדבר הכי חשוב זה לימוד תורה – והצבא בעצם הוא דבר שולי," ממשיך אחד התלמידים. "אנחנו תורמים למאמץ המלחמתי מעצם לימוד תורה," מוסיף משה, "יש פה קבוצה גדולה שהיא במילואים – אנחנו כבר במשך שנים בסדיר, מגינים כל דקה על חייל נוסף שלא ימות. התורה שלנו עכשיו מגינה על אחרים. התורה שלנו, היא מונעת מלחמה יותר גרועה, עם יותר הרוגים, עם יותר דברים."
גם לטבח הנורא שחמאס וארגונים נוספים ביצעו בו בשמחת תורה ב-7 באוקטובר, לתלמידים יש הסבר. "קודם כול, היתה מסיבה," מתחיל משה, "כל אלה שנתנו במובן מסוים יריקה לאבא, חטפו בחזרה. אין מה לומר – הטבח העיקרי היה בכאלה שלא האמינו."
אלעד, תלמיד ישיבת פוניבז' מהפלג הירושלמי טען כי רק בזכות שהם למדו תורה לא היו יותר קורבנות ולא הגיעו מחבלים לתל אביב ולירושלים. "דרך אגב, ביישובים ששמרו שבת לא נכנסו המחבלים," הוסיף אלעד, "זה סימן שמי שלא שומר תורה ומצוות, הולך למסיבת הנובה, שזו מסיבה של ייהרג ובל יעבור." כשנשאל מה יש לו להגיד לאימא שהבן שלה נמצא כעת בשוג'אעייה והיא לא ישנה בלילה אמר שהוא מוכן להגיד עליה פרק תהילים, אבל שהיא גם "יכולה לשלוח את הילד שלה ללמוד תורה."
"לא צריך ללכת להביא סטייקים לחיילים, להביא להם שקיות עם כיבוד. כל מה שהיה עכשיו בציבור החרדי – זה נחיתות. אתה לא מאמין שהתורה שלך היא ערך עליון, היא המגינה, אתה הולך, מביא לחיילים – נחיתות מוחלטת."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=839603&forum=scoops1
("נמשיך לשבת ללמוד עד המוות": הקולות ברחוב החרדי על הגיוס)
https://www.mako.co.il/news-israel/2024_q1/Article-4cb9b6c1dc00e81027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
מסתבר שלפי ההלכה החדשה "למות על אי גיוס לצה"ל (ולא לצבא הצאר למשל) זה "ייהרג ובל יעבור" ומצוות לא תעשה. ו"ללכת כצאן לטבח" זו מצוות עשה. (אגב קצת מזכיר את נימוקי הפרוטסטנטים לפני ה-7 לאוקטובר).
אני דווקא סבור שההלכה מבית המדרש של קארל הלוי-מרקס צאצא רש"י והמהר"ל מפרג לפיה "האלוהים של היהודי הוא הממון" נכונה יותר.
אם הגיבורים הגדולים האלה היו יודעים שבאמת ימותו אם לא יתגייסו לצבא (כמו אבותיהם שהתגייסו מפוניבז' לצבא הצאר) היו מיד מתגייסים, ומכיוון שלא ניתן לאיים עליהם במוות פסיקתו של הלוי-מרקס תעזור. יש למנוע מהם כל מימון והם יתגייסו. לאט בהתחלה עד שזה ייהפך למנהג המקום ומכך גם הלכה מקובלת.
 
דוד זונשיין אוייב השלום
דוד זונשיין אקטיביסט פרו-איסלמי התומך בפאשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, מתנאה בעצמו כ"פעיל שמאל, וממשתתפי המאבק להשבת החטופים.ות ולהכרזה מיידית על הפסקת אש," כותב שאבא של מאזן "מתנגד לאלימות כדרך פעולה, ושהוא התייחס לחרדה נוספת של הציבור היהודי: זכות השיבה, באומרו שהוא מבין שיבקר בצפת, עיר הולדתו, כתייר ולא כפלסטיני ששב אל ביתו."
אבא של מאזן "המתון" אומר זונשיין נדחה ע"י כולם. בנימין מיליקובסקי-נתניהו, אהוד ברוג-ברק, שלי יחימוביץ', יאיר למפל-לפיד ואפילו ניצן הורוביץ.
"מחמוד עבאס," אומר זונשיין, הוא הסמל של העיוורון העמוק של הישראלים היהודים, שמאמינים כי אם יתעלמו מהפלסטינים הללו ייעלמו. הם לא ייעלמו. הבעיות בין העם היהודי בישראל לבין העם הפלסטיני קשות ומורכבות, ומאליו הן גם הקריטיות ביותר לפתרון. זו לא מכונת הרעל של נתניהו, זה הציבור שמאפשר אותה."
 (דוד זונשיין, "עבאס הוא סמל לעיוורון העמוק של הישראלים, ולא רק בימין", "אל-ארצ'", 3.3.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-03-02/ty-article-opinion/.premium/0000018d-f55b-da4e-adbf-f7fb8de10000
ונניח רק נניח שזונשיין צודק (והוא לא) ואבא של מאזן הוא אכן מלאך השלום, אז מה?
הרי הוא חי רק בזכות צה"ל והכיבוש. אילולי צה"ל היו הוא ואנשיו ממזמן נזרקים מגגות רמאללה למטה בדיוק כפי שנזרקו אנשיו בעזה. צה"ל הוא השומר והמגן על חייו. לכן מאבקו של זונשיין להפסקת אש בעזה על מנת להציל את שלטון החמאס ולשקמו מסכנת את חיי מלאך השלום שלו. ואת הסיכויים לשלום. זונשיין פרדוקסלית הוא הוא אוייב השלום.
 
דוד אמיתי – מגבעת חביבה לאינדקס הספריה הלאומית
כל גוף פוליטי שואף להשתלט על הידע, והידע החשוב מרוכז בספריה הלאומית.
למשל, אִינְדֶקְס לִיבְּרוֹרוּם פְּרוֹהִיבִּיטוֹרוּם : Index Librorum Prohibitorum, "רשימת הספרים האסורים") היא רשימה של חיבורים שהכנסייה הקתולית אסרה על פרסומם. המטרה המוצהרת של הרשימה היא להגן על ערכי האמונה והמוסר של המאמינים, על ידי הטלת איסור על קריאת ספרים או חיבורים בשל היותם לא מוסריים או סותרים את עיקרי האמונה. המהדורות השונות כוללות גם את חוקי הכנסייה הנוגעים לקריאה, למכירה ולצנזורה של ספרים. ספרים שעברו את הבדיקה הודפסו כשעל עמוד השער מופיע הציון "nihil obstat" ("אין מונע") או "Imprimatur" (ניתן להדפסה). ה"אינדקס" ראשון הוצא ברומא על ידי האפיפיור פאולוס הרביעי (1557, 1559).
בדצמבר 2021 מונה אויבו של מיליקובסקי-נתניהו, עוה"ד שי ניצן, ששימש לפני כן כפרקליט המדינה, לתפקיד "רקטור הספרייה הלאומית", תפקיד חדש שהומצא ושלא היה קיים לפני מינויו. לאחר שנתיים שונה השם ל"מנהל אשכול תוכן". והנה כעת רוצה שר החינוך יואב קיש למנות למועצת הספרייה הלאומית שני אנשי תקשורת תומכי נתניהו, ד"ר רן ברץ, לשעבר ראש מערך ההסברה של ראש הממשלה, וקרולין גליק, לשעבר עוזרת ליועץ המדיני שלו.
ומי יוצא נגד המינוי? לא אחר מאשר דוד (דודו) אמיתי (מישהו יודע את שמו המקורי? כיליד עין החורש ודאי מיכל לרנר-סנונית יודעת) , יו"ר איגוד הארכיונאים, שהוא בוגר "השומר הצעיר" שעבד בעבר בגבעת חביבה – מרכז לדיאלוג ערבי-יהודי, ומשתתף פעיל בהפגנות נגד הממשלה ונגד נתניהו.
קוראי "חדשות בן עזר" הוותיקים ודאי זוכרים שפעם הוא השתתף ככותב בעיתון והתנאה שאצלו בגבעת חביבה מחנכים נגד גזענות, אך למרות כל מאמציו הרבים הוא לא הצליח למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד מערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה שאינו גזען.
מכל מקום כרל"ביסט הוא תומך במינוי מתנגד לביבי אך לא במינוי תומכיו. בנוגע לברץ וגליק, אמיתי כתב לקיש כי להבנתו, "כוחם וחוזקותיהם הם בתחומים אחרים, שאין חשיבותם פחותה חס וחלילה, אך הם אינם תואמים את מה שציינתי לעיל." ועוד כתב: "הן גברת גליק הן ד"ר ברץ הם אנשי מדיה, תקשורת ויחסי ציבור מובהקים על כל המשתמע מכך ציבורית ופוליטית. תרומתם בתחומי פעילותם, כולל כתיבה ופובליציסטיקה, איננה בהכרח מה שאנו מבינים במושג החשוב 'אנשי רוח וספר'."
לצד גליק וברץ, בחר קיש לקדם גם את מועמדותו של איש החינוך הדרוזי ג'מאל אסעד. גם בנוגע אליו כתב אמיתי כי הוא חושב שאינו מתאים לתפקיד. "מר אסעד הוא איש חינוך מובהק, תחום שקשה להגזים בחשיבותו, אך מקורות חייו אני למד על חוזקותיו הניהוליות יותר מאשר על זיקתו לעולמות התוכן והספר," כתב. (כאילו שלשי ניצן יש יכולות אחרות).
בחוות דעתו נגד מינוי השניים לתפקיד, הציע אמיתי מועמדים אחרים בעלי "זיקה מובהקת לעולמות הרוח והספר," דוגמת המשוררת אגי משעול, האמן ויזם התרבות סעיד אבו שקרה, הסופר והפובליציסט האנטי-ישראלי, היווני-נוצרי שהסתערב, עודה בשאראת, "ועוד רבים ורבות התורמים לבניין התרבות והרוח בישראל."
(עופר אדרת, "קיש מבקש למנות למועצת הספרייה הלאומית שני אנשי תקשורת תומכי נתניהו", "אל-ארצ'", 5.3.24)
https://www.haaretz.co.il/news/politi/2024-03-04/ty-article/.premium/0000018e-09dd-d857-adff-cffda73f0000
בקיצור, דוד אמיתי שהיה שנים רבות מנהל ארכיון מאיר ולד-יערי בגבעת חביבה מן הסתם רוצה ליישם גם בספריה הלאומית את ה"קולקטיביות הרעיונית" שלו ולפקח כמוהו על איזה ספרים ייכנסו לספריה. בדיוק כפי שהיה בוותיקן, בברית המועצות, ו"בקיבוץ הארצי" "השומר הצעיר".
נעמן כהן
 
אהוד: המשוררת הלאומית החשובה אגנס-אגי משעול קראה בהפגנה בשער ברנדנבורג בברלין שיר קינה על מחבלת פלסטינית שהתאבדה בפיצוץ טרור שגרם לקורבנות ישראליים בסופרמרקט בירושלים. מה שבהחלט הופך אותה ראויה למינוי בעיני חוגים המתמחים בהשטנה על המדינה.