במלאת 8 שנים למותו בגיל 94
מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב
יצחק אורפז ביומנים שלי
מתוך יומן 2013
18.9.13. יום רביעי. ערב חג סוכות. לפני הצהריים אני עובר אצל אורפז, הכול כבר בתיווכה של עליזה, כי הוא אינו יכול לתקשר ולענות לטלפון. נראה ונשמע מנותק כמעט לגמרי וגם רזה מאוד. עור ועצמות. כאילו הוא כבר בדרך אל המוות. אני מביא לו משלוח מנות מיהודית לחג, הכול מעשה ידיה: דגים ממולאים, כרוב ממולא, מרק עוף צח עם אטריות. עיקר השיחה עם עליזה כי הוא בקושי שומע ובקושי מגיב וכמעט לא לעניין.
26.9.13. יום חמישי. שמחת תורה. לפני הצהריים אני קופץ לבקר את יצחק אורפז שאוכל ארוחת בוקר עם עליזה, העוזרת שלו, בקפה לנדוור באבן גבירול. הוא אוכל לאיטו אבל ביסודיות.
מדברי עליזה מתברר [ש]יש לו שלושה עשר אלף שקל לחודש, והוא מקמץ על ששת אלפים לעובד זר שיטפל בו. כיום הוא מוציא כספים רק דרך הכספומט. אני מדבר איתו על כך אך הוא עושה עצמו כלא מבין במין ערמומיות של קמצן שחושש שעומדים לשדוד אותו. אם הם היו מוסיפים עוד אלפיים, לשמונת אלפים, היתה עליזה מוכנה להישאר איתו ולדאוג לו.
29.9.13. מצאתי תמונה יפה שלי עם אורפז על רקע הים משנת 1977.
8.10.13. לפני הצהריים אני נפגש עם אורפז ובת-הלווייה שלו עליזה בקפה "העירייה" במלכי ישראל, ליד בניין הדירות בו הוא גר. רוב השיחה עם עליזה. הוא כבר לא יוזם ולא מדבר. כאילו לא אותו אדם שהיה בפגישותינו הרבות. גם כשהוא מדבר קשה לשמוע, ולרוב זה כבר לא לעניין. עליזה מספרת שממחר תבוא כל יום לארבע שעות אישה מהביטוח הלאומי, ואילו היא תבוא רק להשלים את הטיפול בו לפנות ערב . כבר נתן ייפוי כוח והעביר את חשבונותיו אצל עורך דין לבנו זאביק ולבתו גי. עליזה דורשת 40 שקל לשעה וגי טוענת שזה יקר מדי.
עליזה קצת בספק עם האישה מהביטוח הלאומי תסתדר עם יצחק.
13.10.13. אורפז מטלפן שוב ושוב ומבלבל את המוח מבלי לדעת שהוא חוזר על עצמו, ומתחנן שאקבע פגישה שבועית איתו ואינו קולט שיש לנו פגישה כזו בימי שלישי לפני הצהריים.
17.10.13. בגן העיר אני נפגש עם אורפז כשלצידו בתו גי, שאותה לא ראיתי אולי יותר משלושים שנה, מאז היתה ילדה קטנה. היא מאוד נאה ונמרצת. דומה לאימה המנוחה רותי. אני מכיר, יושבת לצידו, גם את נלי גולדין, אישה בלונדית שעלתה ארצה ב-1995 ומדברת עברית, שנשלחה לעבוד אצלו מטעם הביטוח הלאומי מחצית היום, ומחצית היום האחרת באופן פרטי. היא נשמעת מאוד סימפטית ואפילו סקסית במקצת, ונראה כי חוללה שינוי ביצחק, כי פתאום חזר לדבר ונעשה יותר עירני. כניראה פעלה על יצרי הגבר שבו ולא אתפלא אם תניח לו למזמז אותה קצת. גם אני לא הייתי מתנגד.
היא אינה יודעת דבר עליו ואני מספר לה קצת ומשבח אותו כסופר וכבעל ביוגרפיה מעניינת מאוד.
29.10.13. עם אורפז לפני-הצהריים בקפה "העירייה" במלכי ישראל, לא רחוק מפתח הבניין שבו הוא גר. הוא אמנם מדבר יותר, אבל כל הזמן חוזר על אותם דברים. מועדי הפגישות שלנו. מניין אני מכיר את נלי העוזרת שלו. הפעם גם שאל מה הייתי אומר עליו אחרי מותו. שאלתי אם הוא היה רוצה שאכין טיוטה להספד עליו כדי שיעבור עליה, אך הוא דחה זאת. אמרתי שיש לציין שחי והביא אושר להרבה נשים, שהיו לו קורות חיים סוערים ומעניינים מאוד, וכן שהיה סופר חשוב שכתב יצירות מעולות. הוא אמר שהיה מעדיף שאהפוך את הסדר ואציין בראשונה את היותו סופר.
19.11.13. אני עולה לדירה של אורפז כי הוא לא במצב לרדת. גם ירד אתמול גשם ונעשה קצת קריר. נלי, האומנת שלו, היתה חולה יומיים ורק היום חזרה לעבודה, וכך הוא היה שלושה ימים לבד ובקושי אכל ונראה רע מאוד. היא מאוד דואגת לו וחשוב לה לטפל בו.
3.12.13. בתום סידורים אחדים באיזור גן העיר אני עולה לדירה של אורפז ויושב עימו יותר משעה לשחק שח. זה מעסיק אותו, כי הדיבור ממילא קשה עליו. אני לא שיחתי שח אולי שלושים שנים, מאז שבן היה ילד. אורפז התבלבל מדי פעם אבל בכל זאת שיחק. לבסוף נכנע אבל אני הוכחתי לו שהתוצאה היא תיקו, בצורת מהלך שיכול לחזור על עצמו לבלי סוף ללא הכרעה.
10.12.13. אצל אורפז. הוא מתנמנם כשאנחנו יושבים ומדברים. אבל יחסית מדבר כבר הרבה, אם כי לא תמיד לעניין.
24.12.13. לפני הצהריים אני קופץ ליצחק אורפז. מתברר שהיה מאושפז ימים אחדים באיכילוב. הוא נראה כמו חייל רוסי זקן ממלחמת העולם הראשונה. כובע צמר מצחיק על הראש עם אוזניות. עטוף בכמה שכבות ועליהן חלוק-בית, כפפות עור חומות עבות. נעלי בית, ונראה שקר לו. פצע אדמדם על מצחו מצד שמאל. הוא לא יודע להסביר לי בדיוק מה קרה לו.
נלי המטפלת שלו מספרת לי. בראשית השבוע שעבר היא היתה חולה ולא יכלה לבוא. ביום שני או שלישי אחת מבנותיו, אולי טלילה, מצאה אותו שוכב על הרצפה והבית באי-סדר גדול, ניירות וספרים. אולי חיפש משהו, ונפל, ואפילו לא היה יכול להזעיק עזרה. המשפחה דאגה לו לאישה מחליפה בסוף השבוע אך הוא גירש אותה ולא היה מוכן שתהיה אצלו. הבת הזמינה אמבולנס ואישפזו אותו באיכילוב. שם קיבל עירוי להתחזק. ביום שישי האחרון החזירו אותו הביתה. הוא עצמו כאילו נמצא בעולם אחר. מחייך. אך אישיותו נמחקה וזה כבר שבועות רבים, בתהליך הדרגתי.
אני מביא לו את "והארץ תרעד" והוא נהנה מאוד לקרוא שוב ושוב את ההקדשה שכתבתי לו וגם קראתי לו אותה בקול רם.
אהוד בן עזר
המשך יבוא