במלאת 8 שנים למותו בגיל 94
מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב
יצחק אורפז ביומנים שלי
מתוך יומן 2014
8.1.14.  בצהריים אצל אורפז. אני מביא עותק עם הקדשה קצרה, בברכה, לאולגה, שהיא הבת של נלי, המטפלת של יצחק. וזאת לבקשתה של נלי, שמאוד מתרגשת מכך.
אצל יצחק יש בהחלט שיפור ואפשר לשוחח איתו, פחות או יותר, רצוף. אם כי עדיין מרבית הזיכרון שלו אינו פועל.
באמצע הוא צריך לענות לטלפון בקשר למכל גז. בקושי הוא מסתדר. כשהוא קם אני רואה שיש כתם גדול בקדמת מכנסיו. נלי מיד לוקחת אותו ומחליפה לו מכנסיים. הוא זקוק להשגחה כל שעות היממה. ואכן יש בחורה נוספת ששכרה כנראה המשפחה, היא נראית פיליפינית ואת שמה אינני זוכר. היא דוברת רק אנגלית, ואילו נלי רק עברית ורוסית. בקושי הן מתקשרות. גם לא ברורה חלוקת התפקידים ביניהן, והשעות, אלא שזה לא עניין שלי לעסוק בו.
יצחק טוען שהוא קרא את "והארץ תרעד" ואפילו פעמיים. אני לא כל כך בטוח בכך. מצד שני הוא אומר שיאמר לי את דעתו רק לאחר שיגמור לקרוא.
 
14.1.14. פגישה עם אורפז בקפה "העירייה" למטה במלכי ישראל. יש לו עכשיו שתי מטפלות. נלי מהביטוח הלאומי, ולאקסמי ההודית הצעירה והיפה ששכרה לו המשפחה שלו, שתהיה איתו 24 שעות ביממה. היא נעימה מאוד ומנומסת, ויושבת איתנו חלק מהזמן. יצחק מדבר, אבל ללא זיכרון. חלק מדבריו גם קשה לשמוע. ללאקסמי יש גם חזה קטן ונחמד.
 
15.1.14. הערב אורפז צלצל 4 פעמים ושאל אם יש לנו שני כסאות פנויים כי הוא רוצה לבוא לחגיגת ט"ו בשבט. הוא יורד לגמרי מהפסים, ואולי שהותה של לאקסמי ההודית מבלבל עליו עוד יותר את דעתו. מזמן לא ישנה בחורה צעירה בדירתו.
 
18.1.14. בהשפעת מצבו של אורפז, ואולי גם יהושע, כתבתי שיר שיפורסם בגיליון הקרוב:
 
נכבים האורות בְּמוחות
מאת המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים
 
לאט לאט נכבים האורות
במוחות חבריי הטובים
אני זוכר אותם
זוכר גם עבורם
זוכר מי הם
מי הם
מי הם
הם עדיין חיים
אבל שוקעים באפלה
עוד בטרם נפלה עליהם
תרדמת הנצח
כמו בנשף מסיכות ריקות
מעט מאוד נשאר בהם
ממה שהם היו
הם היו
הם היו
והעולם שלנו אתמול
נותר רק בזיכרוני
בטרם יִכְִבו האורות
ויתפוגג האדם
ואל עפר ישוב
 
ינואר 2014
 
[אהוד: שלא כמרבית שירי חיימקה שפינוזה, את השיר הזה, אם איני טועה, לא פירסמתי במכתב העיתי שלי, כדי שלא לפגוע באורפז וביהושע קנז, שהיו אז עדיין בין החיים].
אהוד בן עזר
המשך יבוא