במלאת 8 שנים למותו בגיל 94
מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב
יצחק אורפז ביומנים שלי
מתוך יומן 2014
 
21.1.14. לפני הצהריים פגישה אצל אורפז, שבדיוק סיים מקלחת בעזרת המטפלת החדשה לקסמי. היא בחורה יפה מאוד וגם דואגת לצבוע את שפתיה ולהתאפר. בחורה שקטה עם חיוך נעים. את המטפלת הקודמת נלי הרוסייה, כבר לא רואים. יצחק התקשה להסביר לי את השינוי. לדבריו הכול מוסדר על ידי המשפחה שלו. בסלון ניצבה גם מכונת כביסה חדשה מתוצרת קריסטל. לדבריו לא היתה לו עד כה מכונת כביסה, ועכשיו צריכים לבוא להתקינה. זו מתנת המשפחה שלו. אחת הבנות. אני מקווה שלקסמי תדע להפעיל אותה.
השיחה עימו התנהלה באופן די תקין, כמעט כמו בעבר. כאשר אנחנו יושבים אצלו ואני גם יכול לקרב את כיסאי אליו כדי לשמוע אותו טוב יותר, השיחה קולחת יותר. הוא אפילו טוען שכבר קרא פעמיים [!] את "והארץ תרעד", וברשותו אני מנסח לגיליון הקרוב, בשמו:
יצחק אורפז (94) לאהוד בן עזר (77), אחרי שקרא את ספרו "והארץ תרעד": "רצית לכתוב 'שׁוּנְד' ויצא לך קלאסיקה!"
כאשר ישבתי לבד אצלו, עלה בדעתי רעיון לרומאן פרוע נוסף, "חיי אלימלך שפירא" שבו על רקע המושבה לא אהיה מוגבל בשימוש בדמיון שלי. אתחיל ברשימה שכתבתי עליו בשעתו, "הירקון שבלב" לאלימלך שפירא.
 
28.1.14. ...משם לפגוש את אורפז, המחכה לי כבר למטה בקפה "העירייה". בקושי אני מצליח לשמוע את דבריו. הוא מדבר אל המטפלת שלו בעברית. למרות שאינה יודעת עברית. אך יש לשנינו רושם שגם אנגלית היא בקושי יודעת. אני מניח שהיא לא תחזיק מעמד זמן רב אצלו.
 
29.1.14. ליוסף אורן היקר, אולי היית יכול לכתוב ולפרסם רשימה כלשהי על יצחק אורפז. הוא בן 94 ודעתו קצת פזורה עליו ויש לו הרגשה שנשכח מלב. אנחנו נפגשים פעם בשבוע.
בברכה
אהוד
 
אהוד, ...אשר לבקשתך השנייה, אני ודאי האחרון שיצחק אורפז היה רוצה שיסכם את ספריו. ועם זאת אני מעריך מאוד את מסירותך לו – הפגישה השבועית שאתה מקיים איתו ודאי תורמת לבריאותו ולהטבת הרגשתו.
יוסי
 
4.2.14. אתמול אורפז בלבל את המוח בטלפונים תכופים דווקא אחרי שלוש אחרי הצהריים ויהודית ענתה לו בתקיפות ונתנה לו על הראש. היום לא נפגשתי איתו בגלל הביקור של הטכנאי [של מזגנים], ואורפז מצידו לא טילפן היום אחר-הצהריים. כנראה שבכל זאת השפיעו הדברים של יהודית על תודעתו המטושטשת.
 
10.2.14. לפנות ערב בבית היוצר של אקו"ם, הרצאה של עו"ד נחום גבריאלי על חוק הספרים החדש. לידי מתיישבת אישה בשם נגה טרבס שמימיי לא שמעתי את שמה כסופרת. טוענת שהיתה ידידה של אורפז. היא נותנת לי כתובת אי-מייל שלה אבל אני מחליט שלא לשלוח לה את המכתב העיתי.
 
11.2.14. יום שלישי. לפני הצהריים עם אורפז בקפה "העירייה" בכיכר רבין. בקושי אפשר לשמוע אותו, וכאשר אני מבקש ממנו להגביר את קולו, נופלות לו השיניים התותבות בתוך פיו. חוץ מעצם הפגישה האנושית, כמעט שאין כבר ממש ותוכן בפגישות האלה, כי הוא מצוי במצב של שיכחה מתמדת וגם קשה לשמוע אותו ולא נותר אלא לנענע בראש כאילו אני שומע אותו.
 
18.2.14. אני נפגש עם יצחק אורפז בקפה "העירייה" ואינני מצליח לשמוע כמעט דבר ממילמוליו, בעוד שאני שומע בבירור את הקולות הרמים מסביב, כולל נביחת כלב. חלק מהזמן אנחנו יושבים ושותקים.
 
25.2.14. ביקור אצל אורפז בדירתו. אנחנו בודקים תיקים ישנים שלו ואני מוציא ובוחר מתוך אחד התיקים 9 שירים ראויים מאוד לפרסום. העיסוק הזה ממש מחייה אותו, ורוב הפיזור והבלבול הרגיל אצלו, כמעט נעלם. כאשר עוסקים בו הוא ער מאוד. זה מזכיר לי את פנחס שדה, שנשם כבר בקושי בטקס שבו קיבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים, כאשר ישב בין יהודית אשתו לשעבר לביני, אבל כאשר קם להודות בשם הזוכים, הוא דיבר רגיל וכמעט שוטף ולא ניכר שום קוצר נשימה בדיבורו.
אני זוכר שהוא דיבר אז על כך שאילו בזמנו של שפינוזה היה אקו"ם קיים, הוא לא היה צריך להוציא בעבודה של ליטוש עדשות, אלא היה מי שידאג לו לקבל תמלוגים.
את השירים אני מקליד בבית ושולח למרים אהרוני לניקוד. בקושי הוא הסכים לתת לי אותם מבלי שיצלם אותם קודם.
 
4.3.14. יום שלישי. פגישה עם אורפז. אני עולה לדירתו. מתברר לי, לא מיד, שהוא לגמרי לבד. לַקסמי המטפלת ההודית הקטנה לא הופיעה הבוקר והוא לא יכול להסביר מדוע. טרם אכל וטרם שתה. מבולבל מתמיד. אנחנו יורדים למטה ל"תולעת ספרים" והוא מזמין מנה מרק כתום ומצליח לאכול את רובה. מזמין גם כוס קפה שאינו מצליח לסיימה. אני רק שותה קפה. אני משלם גם עבורו שישים שקל עם הטיפ.
בקושי הצלחתי לשאול אותו על צרור השירים שהקלדתי עבורו ולתקן כמה דברים כך שיהיה אפשר לפרסם זאת בגיליון הקרוב.
בשובי הביתה אני מטלפן לנייד של בתו גי. משאיר הודעה מוקלטת.
בדרגות שונות, לאט-לאט, בדרגות שונות, אנשים סביבי מאבדים קשר עם המציאות: אורפז, יהושע, עצוב.
אהוד בן עזר
המשך יבוא