* תקווה חדשה – אני שומע קולות הקוראים לגדעון סער ולח"כי תקווה חדשה להחזיר את המנדט ולפרוש, כי הם נכנסו על גב גנץ. אין לכך שחר. המחנה הממלכתי הוא רשימה וסיעה של שתי מפלגות – כחול לבן ותקווה חדשה. המפלגות לא התמזגו. כל אחת שמרה על עצמאותה. וכפי שהן בחרו לרוץ יחד, כך כל אחת מהן יכולה לבטל את השותפות. אין שום סיבה להחזרת המנדט, וצעדו של סער לגיטימי לחלוטין. השאלה האם הצעד מוצדק. כמי שתמך במחנה הממלכתי בזכות תקווה חדשה, אני לא נלהב מהמהלך. שעת מלחמה צריכה להיות שעה של חיבורים ואחדות ולא של פילוג ופיצול. גם אם מחליטים להיפרד, מוטב היה לדחות זאת לאחרי המלחמה. ובאשר לצעד עצמו – צדקת המהלך תלויה במטרתו. אם המטרה היא, כפי שמעריכים הפרשנים ואנשי תקווה חדשה מכחישים בתוקף, לחזור לחיק הליכוד, זה מעשה פסול וגם שגוי פוליטי. אין אפילו אדם אחד שבחר בתקווה חדשה ב-2021 או שבזכות תקווה חדשה בחר במחנה הממלכתי ב-2022, שהצביע למפלגה שתחזור למפלגת ביבי. זו גם שגיאה, כי מתפקדי הליכוד הם הבייס הביביסטי ואם סער וחבריו יחזרו לליכוד הם יחסלו אותם. גם סער מבין זאת, ולכן, גם אילו הוא רצה לחזור לליכוד, ולדעתי הוא אינו רוצה בכך, הוא לא יעשה זאת.

גם אם המטרה היא לא חזרה לליכוד, אך הצטרפות לגוש ה"מלא מלא" – זו מטרה פסולה. ממשלת ה-64 היא הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה. היא ממשלת מהפכה משטרית, התנקשות במדינת החוק, רקב ושחיתות, השתמטות מצה"ל והגרוע מכל – כהניזם. היא ממשלת הטבח הנורא. מפלגה שמגדירה את עצמה ממלכתית, אינה יכולה להיות חלק מגוש כזה. אם המטרה היא לרוץ לבד, זו החמצה גדולה. עוד פיצול לרסיסי מפלגות שספק אם תעבורנה את אחוז החסימה רק תזיק. אם המטרה היא להיות חלק בגוש של ציונות ממלכתית ניצית, שתכלול בהנהגתה אישים כמו יועז הנדל, בנט, סער, יוסי כהן וגורמים חדשים שיצטרפו למערכת הפוליטית, שתשנה את המפה, תהווה אלטרנטיבה הן לביביזם והן לזרם היוני, אי אפשר יהיה להקים אף ממשלה בלעדיה והיא תכפה על המערכת ממשלת אחדות לאומית, צעדו של סער הוא צעד חשוב וחיוני מאוד, שמשרת היטב את האינטרס הלאומי של ישראל. אני מקווה שמאבקי כוחות ואגו לא יכשילו איחוד כזה.

* דרוג העדיפויות – אשמח מאוד לראות את גדעון סער בקבינט המלחמה. ראשית, כי אני מעריך אותו, את תבונתו ואת ניסיונו ושנית, כיוון שעמדותינו בנושא המלחמה קרובות. כתבתי רבות את ביקורתי על הזחילה והדשדוש, במקום מלחמת בזק במלוא העוצמה עד קריסת חמאס, ועל המחיר הכבד שאנו משלמים על כך גם בחזית עזה, גם בחזית לבנון, גם בחזית המדינית, גם בזירה הפנימית וגם בנושא החטופים. העמדות שסער מייצג קרובות לעמדותיי. הבעייה בדרישתו של סער, היא שסמוטריץ' וראש הכנופייה קופצים מיד בדרישה שיצרף גם אותם, ואת זה אסור לאפשר. ישיבה של ראש הכנופייה בקבינט המלחמה תהיה אסון לאומי. לכן, אם נתניהו יכניס את סער לקבינט המלחמה, זה יהיה מצוין. אם הוא יכניס את סער יחד עם שני היעדים המודיעיניים הנ"ל, זה יהיה חמור. אדרג את העדפתי בין שלוש האפשרויות: א. צירוף של סער. ב. אי צירוף אף שר חדש. ג. צירוף סער, סמוטריץ' וראש הכנופיעה.

* פה אחד – המסר החשוב בהצהרה של גנץ, היה ההבהרה החד-משמעית שכל קבינט המלחמה תומך פה אחד בפעולה ברפיח. אמנם לצד הדיבורים אין מעשים בשטח, אבל לנוכח הניסיון האמריקאי ליצור טריז בממשלה בנושא רפיח, חשיבותה של ההצהרה רבה.

* מסר לעם ישראל ולהנהגתו – האזנתי ברוב קשב לדבריו של תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדה 98, והזדהיתי עם כל מילה. האם אלה דברים שראוי היה שייאמרו בפי קצין בצה"ל? אילו הוא ביטא את עמדותיי הפוליטיות, למשל בנושאי חוץ וביטחון, דת ומדינה או משפט, הייתי סבור שאין זה ראוי. הקריאה לאחדות, הקריאה נגד פלגנות, הקריאה לאמץ מרוח הלוחמים לחברה האזרחית, אינם אמירה פוליטית בעייתית. אך אם הוא הוזמן לבירור אצל הרמטכ"ל ואף שננזף בחומרה – זה מחיר ששווה לשלם כדי להביא לעם ישראל ובעיקר להנהגה את המסר שהוא הביא.

* מי צריך ראש ממשלה – בכל גיליונות "חדשות בן עזר" אהוד בן עזר לועג לתביעת האחריות מנתניהו וכותב שמי שטוען זאת פוטר מאחריות את סינוואר ומזכיר בסרקזם שבטח נתניהו אחראי גם על המצור החות'י וכו'. ואני תמה – לשם מה צריך בכלל ראש ממשלה בישראל? בכלל, לשם מה צריך מדינה? כמו בגלות, קיומנו וביטחוננו תלוי באויבינו. ביטחוננו וקיומנו אינם תלויים בראש ממשלת ישראל, בממשלת ישראל ובצה"ל אלא ברצונו הטוב של מנהיג חמאס ושל שאר אויבינו. זה הרי אבסורד. אז הבה נעשה סדר. על מה אחראי נתניהו כראש הממשלה ועל מה לא.

נתניהו אינו אחראי לשנאת הערבים אותנו.

נתניהו אינו אחראי למלחמת החורמה של הערבים נגד קיומה של מדינה יהודית במזה"ת. המלחמה הזו החלה שנים רבות לפני שנתניהו נולד ותמשך שנים רבות אחרי שיסיים את חייו.

נתניהו אינו אחראי לתאוות רצח ואונס היהודים בידי חמאס.

נתניהו אינו אחראי לכך שרוב הפלשתינאים תומכים בחמאס ובמעשי הרצח והאונס שלו.

נתניהו אינו אחראי לרצון של הציר האיראני להשמיד את ישראל ולא לרצון של איראן להקיף את ישראל בטבעת חנק שתפגע בה מכל גבולותיה וגם ממרחק, כמו החות'ים.

כל אלה הם נתון.

אז על מה אחראי ראש ממשלת ישראל? הוא אחראי לסכל את מימוש יכולתם של שוחרי רעתנו לפגוע בנו. הוא אחראי על הגנת שלומה וביטחונה של מדינת ישראל. ראש ממשלת ישראל אינו אחראי לרצון לבצע את 7 באוקטובר. האחריות שלו היא לסכל את 7 באוקטובר. זו מהות תפקידו. בכל הוא נכשל. נתניהו אחראי לכך שחמאס הצליח לאורך שנים להתעצם ולהפוך למפלצת טרור אימתנית שביצעה את הטבח הנורא. נתניהו אחראי לכך שישראל לא יצאה למתקפת נגד מקדימה למיטוט חמאס, בעשור וחצי שבין עלייתו לשלטון לטבח. נתניהו אחראי למדיניות פייסנית כלפי חמאס לאורך שנים. נתניהו אחראי לדוקטרינת ההתמכרות לשקט. מה שנדרש הוא להרוויח שקט ובסופו להרוויח עוד קצת שקט ולדחות ככל האפשר את העימות ואח"כ לנסות לדחות אותו עוד קצת. נתניהו אחראי להבלגה ולהכלה של הטרור החמאסי נגד ישראל. נתניהו אחראי למתן האישור למעשה לחמאס להצית במשך שלוש שנים וחצי את שדות הנגב המערבי באין מפריע. נתניהו אחראי למדיניות הסבבים מול חמאס, כשלכל סבב יצאנו לא ביוזמה אלא רק כתגובה ורק כאשר לא נותרה בידינו כל ברירה. נתניהו אחראי לכך שבאף סבב לא ניסינו להכריע את חמאס, אלא המטרה שלנו היתה הפסקת אש מהר ככל הניתן, כלומר ברגע שחמאס יסכים לה. נתניהו אחראי לשחרור למעלה מאלף מחבלים ובהם רוצחים רבים ובהם כל שידרת הפיקוד של הטבח ובראשם ראש הנחש, סינוואר, בעסקת שליט המופקרת, חרף התנגדות נחרצת של כל בכירי מערכת הביטחון. נתניהו אחראי לכך שכל הצעות צה"ל והשב"כ לחסל את סינוואר ודף לא התקבלו, כדי לא לסכן את השקט. נתניהו אחראי לכך שסיכל את כוונת המוסד לעצור את מכונת העברות הכספים של חמאס, בשל החשש מתגובת הארגון, ובכך איפשר את התעצמותו. נתניהו אחראי למדיניות הפרוטקשן – קניית שקט מחמאס באמצעות העברת הון עתק מקטאר במזוודות מזומנים, אף שידע בבירור שכל הכסף הזה הולך אך ורק להתעצמות צבאית של חמאס. נתניהו אחראי למדיניות האיתרוג של אונר"א, ניסה להניא את טראמפ מהפסקת הסיוע לאונר"א וכאשר נכשל בכך, שכנע את גרמניה לממן את אונר"א במקום ארה"ב, אף שידע היטב שמדובר בארגון להנצחת הסכסוך ולטיפוח דורות של מחבלים רוצחים, כי פחד מתגובת חמאס על סגירת הארגון. נתניהו אחראי לכך שישראל לא פעלה נחרצות נגד התארגנויות הטרור בג'נין, שכם וטול כרם מחשש שפעולה חזקה נגדם תגרום לתגובה של חמאס מעזה. נתניהו אחראי לכך שכאשר ישראל פעלה נגד הג'יהאד האסלאמי היא לא נגעה בחמאס ושמרה עליו כעל אתרוג בצמר גפן. נתניהו אחראי להבלגה על הפרות החלטת מועה"ב 1701 בידי חיזבאללה, שהתעצם מדרום לליטני ללא תגובה וללא הפרעה, ולחרפה הלאומית של הבלגה על הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל ללא תגובה. מצד שני, נתניהו אחראי למל"ם – מערכה בין המלחמות, בעיקר בסוריה, שהקשתה על התעצמות חיזבאללה וסיכלה העברת אמל"ח לארגון. כן, נתניהו אחראי גם על ההצלחות המעטות, לא רק על הכישלונות הרבים. נתניהו אחראי על כך שבשנות כהונתו כוחו של צה"ל נחלש וגודלו צומצם, כך שלצד הצהרות רהב על השמדת תוכנית הגרעין האיראני, צה"ל אינו מסוגל במשך חצי שנה למוטט את חמאס, ארגון טרור שאין לו חיל אוויר ושריון, ואינו מסוגל להילחם במקביל בחמאס ובחיזבאללה. נס גדול קרה לנו שחיזבאללה לא תקף במקביל ב-7 באוקטובר בצפון כמו חמאס בדרום. נתניהו אחראי למדיניות ההתמכרות למיגון, לגדר הביטחון ולמכשול התת קרקעי, למרחבים מוגנים ולכיפת ברזל ונטישת התפיסה של "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ושל העברת המלחמה במהירות לשטח האויב. נתניהו אחראי על הקרע בעם שאותו בנה בשיטתיות לאורך שנים, כי הוא נבנה פוליטית מ"הפרד ומשול". הקרע הזה, שהגיע לשיאו בעקבות המהפכה המשטרית חסרת האחריות, החליש את המדינה וחיזק את התעוזה והנחישות של אויביה להתנכל לה ולתקוף אותה.

על כל אלה נתניהו אחראי אישית. זו מדיניותו, זו תפיסת הביטחון שלו לאורך שנות שלטונו. בנוסף לכך, כמי שעומד בראש המערכת הוא נושא באחריות מיניסטריאלית גם על כשלים שאינו אשם בהם אישית. נתניהו אחראי מיניסטריאלית לכשל המודיעיני המחפיר ולדבקות בקונספציה שחמאס מורתע ולכך שכל הסימנים המעידים על מתקפה אפשרית וקרובה של חמאס, כולל בלילה שקדם לטבח, זולזלו כאשר נגדו את הקונספציה. נתניהו אחראי מיניסטריאלית לכך שצה"ל לא היה ערוך כראוי על הגבול, שכוחותיו היו דלילים, לחוסר המוכנות של כוחות צה"ל, לכך שלא נערכה כוננות עם שחר במוצבים ובבסיסים ליד הגבול לאורך זמן רב בשל האמונה המיסטית במכשול הבלתי עביר. נתניהו אחראי מיניסטריאלית למחדל כיתות הכוננות, איסוף כלי הנשק מהם והקטנתם. אילו חיזבאללה היה עורך טבח כזה, בכל יישוב היה כלי נשק אחד בלבד בידי הרבש"צ והטבח היה גדול שבעתיים. אני יודע בוודאות, שההחלטה על איסוף כלי הנשק של כיתות הכוננות, שלא נתניהו קיבל אותה, הגיעה לידיעתו והוא לא עשה דבר כדי לשנותה. נתניהו אחראי מיניסטריאלית לעיכוב האסוני בהגעת כוחות צה"ל ליישובים שנכבשו בידי חמאס. נתניהו עומד בראש והוא האחראי הראשי. אין זה אומר שהוא האחראי הבלעדי. כל הצמרת המדינית והביטחונית בעשרים השנים האחרונות היתה שותפה, לפחות חלקית, לתפיסת הביטחון של נתניהו – התמכרות לשקט. רבים התנגדו חלקית, למשל להבלגה על טרור ההצתות ולפרוטקשן הקטארי. ראשי מערכת הביטחון התנגדו לעסקת שליט. מערכת הביטחון הציעה פעולות כמו חיסול ראשי חמאס שנדחו בידי נתניהו. אך, באופן כללי, הם היו שותפים לקונספציה וכפי שנתניהו שותף לאחריות על ההתנתקות, שבה תמך כשר בכיר, אך אחריותו משנית לעומת אחריות אריק שרון, כך כל הצמרת המדינית והביטחונית שותפה לאחריות, הגם שאחריותה משנית לצד אחריותו של נתניהו.

בנושא הקרע בעם יש אחריות גם ליריביו של נתניהו. מי שהפכו מאבק צודק נגד המהפכה המשטרית וניסיונם הנואל של נתניהו ויריב לוין להשתלט על מערכת המשפט, הפכו מאבק צודק למאבק שירד מהפסים, הפך למלחמת זהויות מסוכנת והידרדר לשפל של פגיעה בביטחון המדינה באיומים בסרבנות, שעודדו את האויב לתקוף.

אחריותו הכבדה של נתניהו, אין פירושה שכל טענה נגדו נכונה. אין שחר לטענה שהוא רצה לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ בטענה שחמאס הוא נכס לישראל ורש"פ הוא נטל. זו קונספירציה של מי שהיו שותפים לתפיסת ההתמכרות לשקט וכעת הם מנסים לבדל את עצמם ממנו באמצעות הסיפור הזה. כמו בכל קונספירציה, מטורללת ככל שתהיה, ניתן למצוא סימנים מעידים ולבנות סביבם סיפור. כן, היו פה ושם אמירות ספורדיות לאורך עשור וחצי של מקורבים שאמרו דברים ברוח זו. היה זה ניסיון של מעריצי נתניהו לשוות לרפיסותו איזו גאונות מדינית ומשחק שח-מט של מי שרואה כמה מהלכים קדימה. אך זה היה קשקוש. הוא פשוט ראש ממשלה רופס. הוא רופס נגד חמאס, נגד חיזבאללה וגם נגד הרש"פ. נתניהו הוא מר מחדל. עליו ללכת הביתה. ולכל הפחות, לחזור לעם ולבקש שוב את אמונו. 

* זעם ציבורי – הזעם הציבורי על ממשלת המחדל, ועוד יותר מכך, על מנוסתו הפחדנית של מר מחדל מוג הלב מאחריותו, הולך וגובר מיום ליום. לא רחוק היום שבו יוצפו הרחובות בהפגות שישראל לא ידעה כדוגמתן. אף שאני שותף לזעם, אני נגד ההפגנות, שעלולות לחבל במאמץ המלחמתי. והרי המלחמה בעיצומה, ישראל טרם פעלה ברפיח והיא חייבת לעשות כן, סביר להניח שלא יהיה מנוס ממלחמה בלבנון וגם החטופים עוד נמצאים בשבי. יש דרך אחת למנוע את ההתפתחות המדאיגה הזאת. הודעה של נתניהו על בחירות מיד בתום המלחמה. אם אין הוא עושה את המובן מאליו ומתפטר, המינימום שניתן לצפות ממנו הוא ללכת אל העם ולבקש את אמונו.

* קצינים בעלי מצפון – ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין תת אלוף עמית סער, הודיע כי יסיים את תפקידו בעוד מיספר חודשים, לאחר סיום תחקירי המחדל שהוביל לטבח הרצחני, בשל חלקו באחריות למחדל. הוא אינו הראשון. שעה שהאחראי הראשי, מר מחדל, נס במוגות לב מאחריות, ומפגין אנטי-מנהיגות משוועת, בדרגי הביצוע בצה"ל קצינים בעלי מצפון, שיש להם אחריות מסוימת הנגזרת מהאחריות המלאה של מר מחדל, מסיקים מסקנות אישיות.

* עלבון לאינטליגנציה – אמירה ששמעתי בימים האחרונים, היא גזירה שווה בין איומי הסרבנות והירידה במאבק נגד המהפכה המשטרית לבין ההשתמטות החרדית מצה"ל ואיומי הירידה מהארץ אם תחול עליהם חובת גיוס. התנגדתי בתוקף לאיומי הסרבנות ולהתהדרות בפגיעה בכשירות המבצעית, כתבתי על כך בחריפות רבה, והדרתי את רגליי מהמחאה ברגע שסטתה לדרך הסרבנות וכנ"ל באשר לאיומים בירידה מהארץ. אבל ההשוואה הזאת מקוממת והיא עלבון לאינטליגנציה. כל אותם מאיימים בסרבנות, שירתו בצה"ל בסדיר ובקבע ושנים רבות במילואים, גם מעבר לגיל הפטור (מכאן הדיבור המכובס על "הפסקת התנדבות", שגם נגדו יצאתי). ולא פחות חשוב – בשעת מבחן איש מהם לא מימש את האיום. כולם כאיש אחד התייצבו וזינקו אל תוך התופת. צר לי שהם מתעקשים לא להודות בטעותם ולא להביע צער על איומיהם, אך בסופו של דבר הלב נמשך אחרי המעשים. איך אפשר להשוותם לציבור שלם שהשתמטותו אומנותו ודרך חייו? איך אפשר להשוות כך עכשיו, בשעת המלחמה, כאשר אחיהם יצאו למלחמה וחירפו את נפשם על הגנת המולדת והם ישבו ספונים בבטלנותם, בהשתמטותם ובעריקתם ממלחמת מצווה?

* לסכל מאמצי אוייב – מתוך מסמך רוח צה"ל: "...מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל ועל עצמאותה ולסכל מאמצי אוייב לשבש את אורח החיים התקין בה." חוזר שנית: לסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה. האם פינוי של חצי שנה של יישובי קו העימות עם לבנון, כשהחזרה אינה נראית באופק, מתיישבת עם המחויבות הזו?

* דונ'ט – כאשר הנשיא ביידן אמר "דונ'ט" בנאומו לאחר טבח השבעה באוקטובר, הוא כיוון לאיראן ולחיזבאללה, לבל  ינצלו את המצב כדי לתקוף את ישראל. אך חיזבאללה תקף את ישראל בו ביום ומאז בכל יום עד היום. כלומר, האזהרה לא הרתיעה אותם. מצד שני, נסראללה נזהר לא לנסות לפלוש לישראל ולא להשתמש בארסנל הטילים ארוכי הטווח והטילים המדויקים שלו. כלומר, אולי האזהרה הרתיעה אותם באופן חלקי. אולם ההתנהגות האמריקאית בנושא רפיח, מעודדת מאוד את נסראללה. אם ביידן, שהביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל ובזכותה להגנה עצמית ובצורך למוטט חמאס, פועל בכל כוחו כדי לסכל את הפעולה שבלעדיה אין ניצחון על חמאס ואולי אף יש ניצחון לחמאס, נסראללה מבין שארה"ב לא תיתן את ידה לתקיפה ישראלית מוחצת בלבנון. אולי זה ההסבר להסלמה בימים האחרונים.

* התערבות בלתי נסבלת – ישראל היא מדינה דמוקרטית ריבונית ובעלת בריתה של ארה"ב. ישראל נתונה היום במלחמה קשה. נאומו של צ׳אק שומר, מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט וידיד ישראל ותיק, נגד נתניהו ובקריאה לבחירות חדשות בישראל, היא התערבות בלתי נסבלת בדמוקרטיה הישראלית, דווקא בשעת מלחמה. תהיה דעתנו על תוכן דבריו של שומר אשר תהיה, עלינו לדחות כל התערבות מסוג זה.

לגופו של עניין, אכן, מיד אחרי המלחמה יש לצאת לבחירות. אכן, ממשלת המלא-מלא היא הממשלה הכושלת ביותר בתולדות המדינה. באלה שומר צודק. אבל הטענה שנתניהו הוא מכשול לשלום חסרת שחר. המכשול לשלום הם הפלשתינאים, המסרבים להשלים עם קיומה של ישראל. הם ורק הם ואך ורק הם. הפלשתינאים שרצחו את פעילת ה"שלום" מבארי ויוויאן סילבר וחטפו את פעיל ה"שלום" בן ה-85 מניר עוז עודד ליפשיץ הבהירו, שמבחינתם אין מדובר בפעילי שלום, זכויות אדם, דו-קיום וכו', אלא במתנחלים ציונים על אדמת פלשתין השדודה, שדינם מוות. מבחינתם, סמוטריץ' וזהבה גלאון חד-הם. הצגת נתניהו כמכשול לשלום מלבינה את תוקפנות הפלשתינאים ואת סרבנותם. 

* שטחים פתוחים – אנו שומעים דיווחים רבים על כך שסוללת כיפת ברזל יירטה חלק מן הרקטות והשאר נפלו בשטחים פתוחים. הכוונה היא, שכיפת ברזל יירטה את הרקטות שעמדו לפגוע ביישובים או במחנות צה"ל. לשאר הרקטות לא שוגרו טילי יירוט. ומהם השטחים הפתוחים? למשל, השטחים שחבריי ואני, החקלאים, עובדים בהם. כיפת ברזל אינה מגינה עלינו בזמן העבודה. אין לי טענות. הסיכוי הסטטיסטי לפגוע בעובד בשטח פתוח אינו מצדיק שיגור שעלותו 30,000 דולר. מה, החיים שלי לא שווים 30,000 דולר? זו שאלה דמגוגית. מדובר באלפי שיגורים שזו עלותם כדי אולי להציל אדם אחד. ומאגרי החימוש של כיפת ברזל אינם אינסופיים. ואגלה לכם סוד: אין חיה כזו "בכל מחיר." כל שתיארתי כאן מצביע על המגבלות של "כיפת ברזל". אני מקווה מאוד שמערכת יירוט בלייזר תהיה מבצעית בקרוב, באיחור אופנתי של 15 שנה. זו מערכת יעילה יותר, מהירה יותר, מדויקת יותר וזולה לאין ערוך. עלותו של שיגור היא שקלים בודדים. יתכן שאז ניתן יהיה ליירט כל רקטה. והעיקר – עלינו לזכור שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. כלומר, נטילת יוזמה כדי שלא תהיה לאוייב יכולת לירי תלול מסלול. ההתמכרות למיגון היא חלק מן המחדל שהביא ל-7 באוקטובר. זה חייב להשתנות.

* עצמאות חימושית – הטבח והמלחמה מחייבים את ישראל לשינוי משמעותי בתחומים רבים. לצד החלפת דיסקט ה"צבא קטן וחכם" ב"צבא גדול, חזק וחכם" עלינו להתקדם לעצמאות חימושית, ולבטל את התלות שלנו בארה"ב, שלא תמיד האינטרס שלה חופף את שלנו. יש לחזק באופן משמעותי את התעשיות הביטחוניות.

* שלוש חלופות – יש שלוש חלופות בלבד לשלטון האזרחי ברצועת עזה: חמאס, רש"פ, ישראל. אלו שלוש חלופות רעות. יש לבחור את הרע במיעוטו. את חמאס חייבים למוטט. ישראל חייבת להעביר לעולם המוסלמי את המסר, שמי שתוקף אותה כפי שחמאס תקף – יושמד.

שליטה אזרחית ישראלית היא איום דמוגרפי על זהותה היהודית של ישראל. שליטה של רש"פ רעה, אך עדיפה על שתי האלטרנטיבות האחרות. אולם יש להתנות זאת בפירוק אונר"א.

הדבר החשוב ביותר, שעליו אין לוותר בשום אופן, הוא חופש פעולה מלא לצה"ל וכוחות הביטחון ברצועה. את חופש הפעולה הזה יש לממש באופן נחרץ ואסרטיבי יותר מכפי שהוא נוצל בשטחי הרש"פ ביו"ש.

* המלחמה המוסרית ביותר – סוגיות מוסריות מלוות כל מלחמה. במלחמה הנוכחית, יש שני תרחישים בלתי מוסריים. האחד הוא הרג מכוון של אוכלוסייה אזרחית. השני הוא הימנעות מחיסולו של חמאס בשל העובדה שהוא מסתתר מאחורי מגנים אנושיים – אזרחים וילדים פלשתינאים. הימנעות ממיטוט חמאס, היא צעד בלתי מוסרי, שיעניק ניצחון לארגון הטרור, שביצע את אחד מהפשעים נגד האנושות החמורים בהיסטוריה. אסור שפשע המלחמה הנוסף שלו, ההסתתרות מאחורי מגן אנושי, ייתן לו חסינות ויעניק ניצחון לטבח, שיעודד עוד ועוד מעשי טבח כמותו. דמו של כל מגן אנושי שנהרג במלחמה הוא בראשו של חמאס. כמובן, שהטבח שביצע חמאס אינו מצדיק הרג מכוון של אזרחים פלשתינאים. ואכן, צה"ל נמנע מכך לחלוטין. הדבר בא לידי ביטוי בתוצאה המדהימה, חסרת התקדים, של יחס 2:1 בהרג חמושים ובלתי מעורבים, כלומר אחד מתוך שני הרוגים הוא מחבל חמוש. במלחמה באזור אורבני צפוף, שבו האויב מסתתר במערכת תת-קרקע ומחזיק את האוכלוסייה במזיד כמגן אנושי, זו תוצאה שמעידה על רמת מוסר-המלחמה יוצאת הדופן של צה"ל. כל הצבועים בעולם שתוקפים את ישראל, מעולם לא התקרבו לסטנדרט המוסרי והמקצועי הזה. בטח לא ארה"ב, שנשיאה תוקף את ישראל, מפחד הפלג ה"פרוגרסיבי" במפלגה הדמוקרטית, במלחמותיה בדאע"ש ובמלחמה באפגניסטן (ועוד לא הזכרנו את דרזדן, שלא לדבר על הירושימה ונגסאקי).

ופשקוויל המערכת של השוקניה ממשיך לדקלם את דפי המסרים של משרד התעמולה ("הבריאות") החמאסי, ונצמד לנתונים הבלתי-בדוקים וסביר להניח השקריים של ההרוגים הפלשתינאיים, בלי לאזכר שמחציתם מחבלים.

* אונס הוא התנגדות – על עמודים ברחובות ניו-יורק הודבקו פלאיירים על רקע דגל אש"ף, שבתחתיתם הכתובת Free Palestine  ובגדול על רקע הדגל: RAPE IS RESISTANCE – אונס הוא התנגדות. אונס הוא התנגדות. זו האידיאולוגיה הפלשתינאית. זו האידיאולוגיה של ה"פרוגרסיבים" התומכים בהם. זו מגילת העצמאות של המדינה הפלשתינאית אם תקום, חלילה, בפאתי גוש דן. הכחשת האונס היא המשך הפגיעה בישראל וההתעללות באזרחי ישראל ובנשות ישראל. המכחישים יודעים את האמת, כי זו האמת שלהם – אונס הוא התנגדות.

* תומכת בנאצים ומכחישת השואה – השוקניה נתנה במה לפשקוויל מובהק של הכחשת השואה. ראג'אא נאטור כתבה השוואה מובהקת בין מימוש זכות ההגנה העצמית של צה"ל לאחר הטבח ב-7 באוקטובר לבין השואה. בפשקוויל היא מגנה את מלך הולנד על כך שהוא לחץ את ידו של הנשיא הרצוג, שמסית לרצח עם ומקומו בכלא. היא מספרת בגאווה על הפגנה באמסטרדם נגד השתתפותו של הרצוג בטקס פתיחת מוזיאון השואה החדש באמסטרדם, כי הוא עצמו אשם בדיוק במה שהנאצים עשו. את הרצוג צריך היה לעצור ברגע נחיתתו בהולנד באשמת מעורבות בפשעי מלחמה. "אין מקום לנרטיב יהודי-ישראלי שמבקש צדק והכרה לקורבנות השואה, אבל במקביל מנרמל את הרצח של פלסטינים חפים מפשע בעזה."

היא מספרת בגאווה על ההפגנה המטורללת באמסטרדם ומצטטת את הכרזות הנפלאות שהופיעו בה, ובהן "תשוחרר פלסטין מהים עד לירדן." מה פירוש הסיסמה הזאת? קריאה להשמדת מדינת ישראל. למה להשמיד את מדינת ישראל? כי העם היחיד שאין לו זכות להגדרה עצמית הוא העם היהודי, על פי הנראטיב האנטישמי שהיא דוגלת בו. מה יקרה ליהודים בארץ ישראל, ביום שבו "תשוחרר פלסטין מהים עד הירדן"? מה שקרה ליהודים ביום שבו "שוחררו" לכמה שעות בארי, ניר עוז וכפר עזה. אחרי 7 באוקטובר יודע זאת כל מי שקורא את הקריאה הזאת. גם ראג'אא, שכמובן לא הזכירה במילה את הטבח. ראג'אא תומכת בקריאה לעשות לכל היהודים מהים עד הירדן מה שחבריה עשו ליהודים בבארי וכפר עזה. היא ממשיכה ברורה של הנאצים. היא תומכת מובהקת בהמשך השואה, כאן בארץ ישראל. תאוותה היא להשמיד את העם היהודי. ובחוצפתה היא מדברת על מלחמתה הצודקת של ישראל להגנה עצמית כעל השואה. והשוקניה נותנת לה במה. אגב, אני מעדיף אותה על עמירה הס, גדעון לוי, רוגל אלפר וחבר מרעיהם, כי בעיניי האנטישמים הנחותים ביותר הם אוטו-אנטישמים.

* הקיבוץ חזק מאויביו – ליאור שמחה נכנס בשעה טובה לתפקידו כמזכ"ל התנועה הקיבוצית. בישיבה הראשונה של הנהלת התנועה הוא הציב את היעד מס' 1 של התנועה בעידן הזה – תקומת הקיבוצים בנגב המערבי ובקו העימות בלבנון וסיוע למפונים. הישיבה הראשונה בראשותו תתקיים השבוע בבארי. הניוזלטר השבועי של התנועה הוקדש, רובו ככולו, לנושא הזה, לפעולה המעשית בנדון של התנועה, ובין השאר למיזם "יישוב מחבק יישוב", של הירתמות יישובי עורף לליווי וסיוע ישיר לקיבוצים מפונים, כמו בימיה היפים של התנועה הקיבוצית. הניוזלטר עלה בדף הפייסבוק של התנועה, ומיד קפץ המגיב הראשון, ביביסט מוסת, שהציע לפרק את הקיבוצים ולחלק את אדמותיהם בין היישובים הסמוכים. "צדק חלוקתי" כינה הביביסט המוסת את הטרנספר. עוד רשע שמדבר בשם ה"צדק". הביביסט המוסת הוא אמנם רשע, אך לעתים גם רשעים – מלאכתם נעשית בידי אחרים. מלאכתו של אותו רשע, הביביסט המוסת, עוכר הקיבוצים, נעשתה בשבעה באוקטובר בבארי, ניר עוז, כפר עזה, נחל עוז, חולית, כרם שלום וקיבוצים נוספים, בידי רשעים אחרים שפעלו בשם ה"צדק". אבל זה לא מספיק לו, לביביסט המוסת. הטבח רק מילא בו תשוקה עזה להשלים את המלאכה. זה לא יעזור להם. הציונות, ההתיישבות והקיבוץ חזקים יותר מכל אויביהם, דוברי עברית ודוברי ערבית כאחד.

* צל"ש מבן גביר – ישראל היא מדינת חוק. במדינת חוק, המשטרה כפופה לחוק. במדינת חוק אין לשוטרים רישיון בלתי מוגבל להרוג. ולכן, בכל מקרה שבו נהרג אזרח מירי שוטר, נפתחת חקירת מח"ש, ובצדק. חקירה אינה הרשעה, גם לא כתב אישום. במקרה של ירי השוטר בנער בן ה-13, על פניו ועל פי הצילומים, כנראה שהשוטר נהג נכון, מבחינת החוק ומבחינה מקצועית. אך כדי לקבוע זאת, יש צורך בחקירה. כאשר ראש כנופייה פשיסטית גזענית הוא השר ל"ביטחון" לאומני, השר, שהוא עבריין פלילי סדרתי מורשע בעברו והתנהגותו פלילית גם היום, מלווה את השוטר לחקירה בהפגנה נגד החקירה, בהתערבות פלילית בלתי חוקית של גורם פוליטי בחקירה. הוא הופך מקרה מצער, וגם אם הירי מוצדק – מקרה שבו נהרג בן 13 הוא מצער, למודל לחיקוי ולסיפור גבורה. הוא מכריז שיעניק צל"ש ליורה. ההפגנה שלו פופוליסטית, דמגוגית והוא פורט על יצרי ההמון, כהרגלו, כדי למנף אותם לחיזוק כוחו. מבחינתו, אין שום צורך בחקירה, כי הרג של ילד ערבי אינו צריך להיחקר, אלא להיות סיבה לצל"ש. כי המטרה שלו היא סיסמת הקרב של הכהניסטים לדורותיהם: "מוות לערבים" והמודל שלו לחיקוי הוא המחבל רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, מי שיישם בפועל את תורת הגזע הכהניסטית. בן גביר רוצה להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית ברוחו. העובדה שראש הכנופייה הוא שר בממשלה, היא כתם לדורות בהיסטוריה של העם היהודי.

* גיבוי ללוחמים – ראש הכנופיה באיגרת לשוטרים: "חברה שלא תגבה את שוטריה, תגלה שאין מי שיילחם עבורה." כתב זאת מי שעשרות שנים התעמת פיזית עם השוטרים. מי שאנשיו – נוער הזוועות,  תוקפים באלימות את חיילי צה"ל ומפקדיו. רק בשבוע שעבר ראינו את אנשיו מגדפים את לוחמי צה"ל בגבול עזה ומכנים אותם נאצים. ראש הכנופייה נותן תמיד גיבוי לגיס החמישי שנלחם בצה"ל. פתאום, באקט פופוליסטי שקרי, הוא מגלגל עיניים ומדבר על גיבוי ללוחמים. [-----].

* בלתי סביר בעליל – אם צריך הוכחה לחשיבות עילת הסבירות, השר קיש סיפק לנו אותה בנושא פרס ישראל. בלתי סביר ששר יחליט על דעת עצמו לבטל, ללא כל עילה סבירה, מסורת ממלכתית בת 71 שנה, אחד משיאי הממלכתיות הישראלית מדי שנה, האירוע המרכזי מדי שנה ביום העצמאות, שבו מדינת ישראל מצדיעה לערך המצוינות המדעית, האקדמית והתרבותית באמצעות הוקרת המצטיינים ביותר. התירוץ הנבוב המקשר את החלטתו השערורייתית של השר למלחמה, כביכול, כל כך בלתי סביר, שהרי לוז מהותו של הפרס, מתבטא דווקא בזמן מלחמה. יוזם הפרס, שר החינוך והתרבות הראשון, ההיסטוריון הדגול, חתן פרס ישראל לחקר היהדות ולחקר החינוך פרופ' בן ציון דינור, הגדיר כך את מהות הפרס: "מתן פרסי ישראל ביום העצמאות בא להדגיש את הקשר הפנימי האורגני בין עצמאות מדינית ובין עצמאות רוחנית. קביעת הטקס ביום העצמאות באה להזכיר לעם חזור והזכר כי עצמאותו של עמנו תלויה בעוצמתו הרוחנית ואין עוצמה רוחנית לעם אם אין העם שוקד על עצמיותו."

בא השר הכלומניק הזה, ובמחי יד ובתירוץ עלוב מוחק את המסורת המפוארת של פרס ישראל. וברור לחלוטין שזו החלטה מושחתת, שנובעת אך ורק כתוצאה מבחירתו של יזם ההיי-טק איל וולדמן בפרס ישראל לחדשנות; בחירה מוצדקת לחלוטין על פי כל שיפוט אוביקטיבי, אך ורק כיוון שלא בא בטוב לשרה נתניהו וכיוון שהוא מתויג כמתנגד המשטר, רחמנא לצלן. העובדה ששכל את בתו ב-7 באוקטובר לא שינתה אצל המכורים ל-6 באוקטובר את היותו יעד לשנאה.

כל הרכב של בג"ץ, גם על טהרת שופטים שמרנים, יהיה חייב לפסול את החלטתו הבלתי סבירה בעליל של קיש. ואלמלא ביטל בג"ץ את ביטול עילת הסבירות, חזקה עליו שגם בגדר החזקות האחרות, כמו למשל חוסר סמכות, היה מוצא את הדרך לפסול את ההחלטה השערורייתית. פסילת ההחלטה לא תהיה פסיקה אקטיביסטית. המחלוקת בין אקטיביזם לשמרנות נוגע לפסילת חוקים ולפסילת החלטות ממשלה העוסקות במדיניות. ביטול החלטה שרירותית של שר שמפלס השתן חצה את קו האוזניים שלו וחושב שהוא יכול לעשות במשרדו כבתוך שלו, אין בה כל אקטיביזם. זו החלטה מובנת מאליה של כל בית משפט בכל דמוקרטיה.

התנגדתי בעבר לכל התערבות של בג"ץ בעתירות לפסילת פרסי ישראל מאנשים שקיבלו אותו. התנגדתי לכל פסילה של פרס, וגם לכל אישור של פרס, כי אני סבור שבית המשפט צריך לדחות על הסף עתירות כאלו ולא להתערב. לא זה המקרה דנן. כאן בג"ץ אינו יכול שלא להתערב, אינו יכול שלא לפסול את ההחלטה. אחרת, אין זה בג"ץ ואין לו זכות קיום. ואני עדין מקווה שקיש יתעשת ויחזור בו בלי שבג"ץ ייאלץ לפסול את החלטתו.

* השמש בבית שמש כבתה.

* ביד הלשון: בית שמש – מקום בחדשות – בית שמש. העיר שנפלה לידי החרדים בסיבוב השני של הבחירות המוניציפליות. בית שמש היא עיר במחוז ירושלים, בין גוש דן לירושלים רבתי. היא הוקמה כמעברת עולים ב-1951 והוכרה כעיר בחלוף ארבעים שנה. שמה של העיר מנציח את בית שמש המקראית שתגליות ארכיאולוגיות של חורבותיה נמצאו בתל בית שמש שבקרבתה.

העיר בית שמש מוזכרת בתנ"ך ובתלמוד. היא מוזכרת לראשונה בספר יהושע, כנכללת בנחלת שבט יהודה. אל העיר בית שמש הוחזר ארון הברית, לאחר שהיה בשבי פלישתים. העיר היתה תקופה מסוימת בידי פלישתים, אך נכבשה בידי שאול, התעצמה במלכות דוד והיתה לעיר מחוז בממלכת שלמה. בבית שמש נערכה גם מלחמת אחים, בין ממלכת ישראל תחת מלכות יהואש וממלכת יהודה תחת מלכות אמציהו. בתקופת המלך אחז נכבשה בית שמש בידי פלישתים. העיר נחרבה בידי הכיבוש הבבלי, ובתלמוד היא מוזכרת כעיירה  קטנה וזניחה. על פי השרידים הארכיאולוגים, הייתה במקום עיר בתקופה הכנענית העתיקה, שבו נעבדה האלה שפש.

במלחמת השחרור הגיעו המצרים עד המקום בו נמצאת היום בית שמש והקימו שם משלט. מולם עמד משלט של חטיבת "הראל". באוקטובר 1948 צה"ל כבש את המשלט כולו וכעבור שלוש שנים הוקמה בו המעברה שהיתה לעיר, והשבוע נפלה בידי החרדים.

אורי הייטנר

לתגובות: uriheitner@gmail.com