האם ייתכן שאחינו החרדים קראו כך (ככתוב בכותרת!) את עשרת הדיברות? הייתכן שלא נתקלו בפסוק ממזמור קכ"ח פ' 2 – "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך"? איפה מצאו החרדים, הלומדים בכוללים, את ההצדקה לא לעבוד ולא לשאת בעול ההגנה על המולדת? האם שאול ודויד העלו בדעתם לפטור לומדי תורה מלהצטרף במלחמותיהם? האם קרה כדבר הזה במשך ארבע מאות שנה של מלכויות יהודה וישראל? האם בממלכת החשמונאים נתנו ללומדי תורה פטור מעבודה? התורה פטרה מלצאת להילחם באויבים את מי שבנה בית, ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חיללו, מי שאירש אישה ולא לקחה, וגם מי שירא ורך לבב (דברים כ' 9-3). לא מוזכר בין הפטורים לומדי תורה. חז"ל הוסיפו שבמלחמת חובה, "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו, וכלה מחופתה" (מסכת סוטה, פרק ח' משנה ז'). האם לומדי התורה היום דילגו על כתובים מפורשים אלה?

חז"ל עבדו לפרנסתם: הלל הזקן היה חוטב עצים, שמאי היה בנאי, ר' יהושע היה פחמי, ר' יצחק נפחא היה נפח, ר' יוחנן היה סנדלר, אבא הושעיה היה כובס – רשימה חלקית. אף אחד מהם לא אמר כיוון שאני תלמיד חכם ולומד תורה, מישהו אחר צריך לפרנס אותי. ורמב"ם, שגם הוא הבין דבר מה בהלכה, כתב במשנה תורה, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ג': "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה...". אבל איך חז"ל והרמב"ם יכולים להשתוות לאברכים שלומדים תורה כל חייהם, כשנשותיהם משועבדות, והציבור אמור לפרנסם?

אלף תשע מאות שנה גלינו מארצנו בעקבות שתי אמונות חסרת שחר, שכביכול ניוושע בדרך נס על ידי משיח בן דויד, ושכביכול, הקדוש ברוך הוא השביע את עם ישראל שלא יעלו בחומה (כלומר, שלא יעזו לכבוש את ארץ ישראל בכוח הזרוע), שלא ימרדו באומות העולם, והקדוש ברוך הוא השביע בשבועה שלישית את האומות שלא ישעבדו את ישראל יותר מדיי (בבלי, כתובות קע"א ע"א). וכל זה מסתמך על מדרש ספר שיר השירים, שם הרעייה המאוהבת משביעה את בנות ירושלים שלא יעירו את האהבה שלה לדודה, עד שתחפץ (שיר השירים ב' 7, ג' 5, ח' 4).

צריך מוח הזוי לגמרי כדי להפוך הצהרת אהבה (ארצית!) אדירה כזאת לצווים המנטרלים את יצר הקיום של האומה. החרדים בטוחים שאלה דברי אלוהים חיים, ולכן הציונות היא חטא, ועל עם ישראל להינמק בגולה בעשרות הגירושים, מאות הפוגרומים, מאות עלילות הדם, אנטישמיות מבהילה, ושואה בה נספה במיתות נוראות שליש מעמנו. איך זה שאומות העולם לא נשמעו לשבועת ה' לא לשעבד את ישראל יותר מדיי?

קרה לנו נס, וחלוצים מרדו במסורת המאובנת, עלו לארץ ישראל כדי לעבוד את אדמתה חופשיים מחרצובות הדת, כשבראשם אנשי חזון העבודה, שהבולט ביניהם היה אהרן דויד גורדון. חלוצי המהפכה זאת היו בעיקר בני העלייה השנייה והשלישית. בעקבות האתוס שלהם נבנו כאן יישובים, תוך עבודת כפיים מפרכת, הוקם כוח מגן, והוקמה מדינת ישראל. אלא שהאתוס הנכון והבריא הזה הולך ומתפוגג, ואנו שוב פוגשים ציבור ענק של יהודים שמאמינים כי זכותם לא לעבוד ולא לקחת חלק בהגנת המולדת המותקפת ללא הפסק, וליהנות מפירותיהם של העובדים. שמישהו אחר יעבוד ויתגייס לכוח המגן – הם לא רק פטורים מחובות אלה בזכות התורה שהם לומדים והתפילות שהם מתפללים, הם גם ממנים עצמם פטרונים על הציבור וכופים עליו דינים וכללים עתיקים, שממררים את חייו.

הרב הספרדי הראשי, הראשון לציון (ראשון לציון!) מצהיר שאם יחייבו את בחורי הישיבות להתגייס, החרדים ירדו מהארץ. סתם! איזו מדינה בעולם תהיה מוכנה בטיפשותה לממן אותם כמו שעושה מדינתנו באמוק התאבדותי.

ד"ר משה גרנות הוא מחבר הספר "ההונאה שקבעה את גורל העולם", אוריון 2024.