האם נלך כצאן לטבח?
כאילו חזרנו ל-6 באוקטובר, המלחמה הסתיימה, כל החטופים חזרו לבתיהם, החמאס הובס, החיזבאללה הורתע ונסוג מעבר לליטאני, ותושבי העוטף, והגליל שבו לבתיהם, והתנועה הפרוטסטנטית חוזרת בעוצמה.
אחד האיומים הגדולים שנורו מצד התנועה הפרוטסטנטית לפני ה-7 באוקטובר היה: "לא נתגייס לצבא!" הבה נלך כצאן לטבח! האייקון הגדול של התנועה הפרוטסטנטית, פרופסור שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, איימה למשל בריש גלי: "עד ספטמבר ישראל תישאר בלי צבא," ונלך כולנו כצאן לטבח:
https://twitter.com/ShikmaBressler/status/1696203509316698308?t=hoYi-uLFim_WaXZ4sEkm4A&s=03
אין ספק שלקריאה זו היתה השפעה רבה על החלטתו של סינואר, (המדבר וקורא עברית), שתיכנן את הטבח שנים רבות, לנצל את שעת הכושר אחרי ספטמבר כשלישראל כבר אין צבא, ולצאת להתקפה. הרי ישראל ללא צבא איבדה את כושר ההרתעה.
ובכלל פרופסור שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן ראתה את האוייב לא בחמאס האיסלמו-נאצי אלא בנאצים היהודים המיוצגים בממשלה הנבחרת של ישראל. כשמתחה ביקורת על הנשיא הרצוג המחפש להגיע לפשרה מוסכמת בין הצדדים, אמרה במהלך כנס בנהלל, כי בכך שאינו מבדיל בין "פאשיסטים וגזענים" לבין הרוב שרוצה הסכמות – הוא פוגע בניסיון לגבש פתרון אמיתי. ולסיכום דבריה אמרה: "אסור לדבר עם נאצים – יהודים או לא יהודים".
https://www.ynet.co.il/news/article/hjhuubkc2#autoplay
האם עם התחדשות התנועה הפרוטסטנטית תחודש גם הסיסמה הישנה "הבה נלך כצאן לטבח"? בינתיים נראה שלא, מלבד שוליים הנאבקים למען הפסקת אש ונסיגה מעזה כדי להציל את חיי החמאס והג'יהאד ולשקם את שלטונו.
האם המאבק הפרוטסטנטי יביא אפילו בלי כוונה לתוצאה כזו? סביר בהחלט. בינתיים העולם הערבי והמוסלמי צוהל ומצטט בהנאה את דוברי התנועה בהפגנות.
האם המאבק הפרוטסטנטי יביא להחזרת החטופים או יעכב את שחרורם עקב הקשחת תנאי החמאס לשחרורם? סביר להניח שיביא להקשחת החמאס שגם אם יבוצע השחרור הוא יעלה בחיי אלפי ישראלים הרוגים בהמשך.
לסיכום התנועה הפרוטסטנטית בעת הזאת מהווה סכנה למדינה וסכנה לחטופים.
 
האבסורד הגדול של הפרוטסטנטים
על כל האחראים לאי מניעת הטבח ללכת
עקרונית תביעת הפרוטסטנטים שעל בנימין מיליקובסקי-נתניהו הנושא באחריות למדיניות כלפי החמאס, ולאי מניעת טבח ה-7 באוקטובר ללכת, מוצדקת לחלוטין, אבל לא יעלה על הדעת שרק הוא ילך. על כל האחראים ללכת. בראש ובראשונה אנשי הדרג הצבאי באמ"ן, בשב"כ, וב"מוסד" וכו', וכמובן שגם כל הפוליטיקאים האחראים למחדל. לא יעלה על הדעת לתבוע את הליכת נתניהו מהשלטון, ובה בעת לתמוך בעליה לשלטון של בנימין גנץ, גד אזנקוט, יאיר למפל-לפיד, נפתלי בנט, ואחרים, האחראים באותה מידה למחדל המדיניות כלפי החמאס ובאי מניעת הטבח. לכן קל וחומר שכל עניין ההתחשבנות עם הצבא והפוליטיקאים חייב להיעשות אך ורק לאחר סיומה של המלחמה ולא בעיצומה.
אם המאבק הפרוטסטנטי הוא רק נגד נתניהו ולא נגד כל שאר האחראים למחדל, הוא אינו לטובת המדינה, אלא לרעתה. זמן רב לפני ה-7 באוקטובר ציטטתי וחזרתי וציטטתי את המרשל פרדיננד פוש, מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, שאמר, כי הרצון לנצח הוא התנאי לניצחון. "Victoir, c`est la volonte"
לפרוטסטנטים נראה שיש רצון לנצח את נתניהו, ומזה נובע הרצון להיות מובס ע"י החמאס.
 
פרופסור יובל נח הררי פון קלאוזוביץ
מהו ניצחון ומהי תבוסה?
במאמרו המצויין, "מדוע חמאס יוכרע – מענה לאורקל מהר הצופים", ("חדשות בן עזר" 1938) סותר אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד, את קביעת פרופסור יובל נח הררי (מישהו יודע את שמו המקורי?) שישראל הובסה ע"י החמאס. אם זה אכן יקרה הררי לא יוכל לכתוב את דבריו.
הבעייה היא שעדין מוקדם לקבוע. (ראש הממשלה ושר החוץ של סין צ'ו אן-לאי אמר בזמנו: "עוד מוקדם להעריך את המשמעות של המהפכה הצרפתית*). הניצחון על החמאס מותנה בכיבוש רפיח וציר פילדלפי דבר שטרם נעשה. מכיוון שניצחון או הפסד במלחמה נבדקים לפי מטרות המלחמה ותוצאותיה, בינתיים נראה שהחמאס השיג את כל מטרותיו במלחמה.
1. רצח יהודים גדול במטרה לפגוע להחליש ולפורר את החברה הישראלית, להטיל פחד שירדו מהארץ. (ודוק: החמאס כארגון מוסלמי-דתי מחוייב באמנתו (סעיף 7) לרצוח כדברי מוחמד את כל היהודים  כתנאי לגאולה).
2. שחרור מחבלים האסורים בישראל.
3. לשרוד כארגון לאחר המלחמה.
4. העלאת תמיכה בקרב הפלישתינאים ובעולם הערבי כולו כארגון לוחם שבא להחליף את הרשות.
5. העלאת תמיכה בין לאומית בדה-הומניזציה של היהודים כהכשר לחיסול מדינתם והשמדתם בעולם.
כאמור הדרך להבסתו עוד ארוכה.
בכל מקרה יש לבחון מהו ניצחון ומהי תבוסה לפי פרופסור יובל נח הררי פון קלאוזוביץ, שבן דוד מכנה "האורקל מהר הצופים". 
בדלפי ישבה הכוהנת הבתולה "הפיתיה" מעל נקיק שמתוכו עלו גזים מן האדמה אשר סיממו אותה עד שהיא אמרה את העתיד מפי האל אפולו, ותמיד השתמשה בשיטתו של שמעון פרסקי-פרס כן ולא. לאוראקל מהר הצופים, הררי פון קלאוזוביץ יש מטרה או חזון מדיני אחר: "יש הכרח להחליף את הממשלה הנוכחית, בממשלה אחרת, שיש לה חזון מדיני, המבוסס על חתירה לפשרה, ולא על פנטזיות תנ"כיות."
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד עונה לו בצדק רב: "החלפת הממשלה לעת הזו, כאשר צה"ל עודו צועד מחיל לחיל, תהווה הודאה חסרת אחריות, בכישלונם של הממשלה וצה"ל להשיג את מטרות המלחמה. מה שרק יחזק את חמאס, ויתפרש ובצדק בעיניו ובעיני תומכיו, כהוכחה לניצחונו. אם הפרופסור הררי כל כך חרד להשגת 'תכלית מדינית' במלחמה הנוכחית, הוא אמור להבין זאת בעצמו."
אבל הבעייה היא שהחמאס עם "הפנטזיות הקוראניות-מוסלמיות", אינו מוגדר אצל פרופסור הררי פון קלאוזוביץ אוייב עיקרי שיש להביסו, להיפך יש להגיע איתו להסדר שיציל אותו מכיליון וישקם את שלטונו, האוייב לדידו היא ממשלת ישראל והעומד בראשה בנימין מיליקובסקי-נתניהו. את האוייב הזה יש להביס ויהי מה ולא את החמאס.
כאחד מתומכי התנועה הפרוטסטנטית, פרופסור יובל נח הררי פון קלאוזוביץ לא רק הכריז "הבה נלך כצאן לטבח!" אלא פעל ישירות שזה יקרה, כלומר שהחמאס יביס את ישראל.
 
קיצור תולדות הטמטום של פרופסור יובל נח הררי.
מאד קשה לקרוא עכשיו את דבריו של פרופסור יובל נח הררי, שעשה כסף רב מספרו "קיצור תולדות האנושות" מחוסר האנושיות שלו עצמו. חודשיים בדיוק לפני מתקפת הדמים של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של החמאס והג'יהאד על הדרום, הוא פירסם קול קורא לכל התעשיות הצבאיות של ישראל ולסייבר הישראלי לשבות מעבודתם ולא לספק יותר נשק למדינה "הדיקטטורית" ישראל:
(יובל נח הררי, "אנשי סייבר, עובדי התעשיות הביטחוניות: אל תחמשו את ממשלת נתניהו-לוין", "סוף שבוע", "אל ארצ'", 5.7.23)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-07-05/ty-article-magazine/.highlight/00000189-25dd-df82-a78f-65ff4f280000
עשיו שוו בנפשכם מה היה קורה לו היתה קריאתו זו של הררי נענית בחיוב. מה היה גורלנו?
הוא מן הסתם היה עושה כסף (אם היה ניצל) מספר על קיצור תולדות מדינת ישראל. על הטמטום וחוסר האנושיות הזה, ייזכר יובל נח הררי לדראון עולם. ("חדשות בן עזר", 1894)
והערה אחרונה לאהוד בן עזר. אין לך מה לחשוש מתביעת דיבה אם תקרא לו שרלטן. טובי ההיסטוריונים רואים אותו ככזה.
https://rafimann.wordpress.com/category/צו-אן-לאי/
* בניגוד למקובל – צ'ו אן-לאי התכוון למהפכת הסטודנטים של 1968 בצרפת.
 
הפתרון לפי הפרוטסטנט אהוד ברוג-ברק-פון קלאוזוביץ
"מחדל רודף מחדל תחת ממשלת נתניהו והתנהלותו בזמן המלחמה," קובע אהוד ברוג-ברק. "אם היא לא תיפול – מלחמת ההתשה שהחלה כמוצדקת ביותר ב-7 באוקטובר לא תיגמר בזמן הנראה לעין.
"בחירות עכשיו היא הדרך לנצח במלחמה, כך זה יקרה: נדרשת פעולה, מסיבית ונחרצת מספיק כדי שמנהיגים פוליטיים לא יוכלו להרשות לעצמם להתעלם ממנה. זו איננה הדרך האידיאלית, אך אם אנו חפצי חיים ניאלץ ללכת בה, בכל הכוח, עד שיוכרזו בחירות. אחרי הכול מדובר בחיינו שלנו וחשוב לא פחות, בעתידה וגורלה של ישראל. מחר, יום א' 31 מרץ 2024, נבחר כיום הפותח לשלושה ימי מחאה רצופים אל מול הכנסת, 24/7. 'גם מסע בן אלף מיל, מתחיל בצעד אחד.' זהו המסע החשוב בדורנו."
"לסיכום," מדגיש ברוג-ברק, "הדרישה לקיים בחירות מיד, איננה דרישה להעניש את מי שאחראים לכשלי העבר, קרי, לאירועי 7.10 והניהול האסטרטגי הכושל בששת חודשי הלחימה."
(אהוד ברק: "מה עוד צריך לקרות?")
https://www.mako.co.il/news-columns/2024_q1/Article-a7aaff2076f8e81027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
כמובן שלפי ברוג-ברק-פון קלאוזוביץ הדרישה אינה להעניש את האחראים למלחמה ו"לניהול האסטרטגי הכושל בששת חודשי הלחימה." כדבריו כי הוא הרי תומך באחראים לכך מלבד נתניהו כמובן.
הבנתם? לפי אהוד ברוג-ברק-פון קלאוזוביץ למלחמה יש רק פתרון אחד לסלק את נתניהו כי הוא הרי הסיבה למלחמה, ולא החמאס. והמלחמה כפי שאמר פון קלאוזוביץ היא המשך המדיניות באמצעים אחרים.
 
הפתרון של סתיו שפיר-סטיבה-פון קלאוזוביץ
שותפתו של אהוד ברוג-ברק לחוב הכספי שטרם הוחזר לכנסת היא סתיו שפיר-סטיבה הנשואה למיליארדר (אמנם עם הסכם ממון) ומתנאה בעצמה שהיא "יזמת חברתית". (האם לחלק את כספו לעניים?) בינתיים יש לה פתרון למצב.
"הקמת הנמל ברצועת עזה הוא שימור הכוח של חמאס כדי לשמור את שלטון בנימין נתניהו. חזרה על אותה שגיאה גובלת באי-שפיות. הקמת הנמל, במימון קטאר, היא בראש ובראשונה פגיעה מיידית בסיכויי החטופים. החמאס מקבל את מבוקשו: סיוע הומניטרי וצמצום הלחימה בשל כניסת גורמים אמריקאיים ובינלאומיים לעבודות הנמל, מה שיגביל את חופש הפעולה של ישראל. במצב כזה ייחלש התמריץ שלו לחתום על עסקה. זו הוכחה נוספת, איומה, לאסון שממשלת נתניהו מוליכה אליו כשהיא דוחה את ההחלטה על 'היום שאחרי' וגורמת לעולם להתערב ולקחת מאיתנו את היכולת לקבוע את גורלנו. הסירוב העקבי לתרגם את תוצאות המלחמה למהלכים מדיניים כבר שחק חלק מהנכסים שבידי ישראל.
"לאסון המתהווה הזה יש אלטרנטיבה. אם ישראל תניע מהלך מדיני היא תמצא פרטנרים רבים, שלאיש מהם אין חיבה ליחיא סינוואר. בפת"ח זועמים על חמאס ומאשימים אותו בנכבה פלסטינית חדשה. כל עוד הקואליציה הזאת מכתיבה את מהלכי המלחמה, ישראל לא תנצח. החלפתה היא הצורך הבהול ביותר לקיומה של המדינה."
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר ויזמת חברתית.
(סתיו שפיר, "חמאס נשאר השותף של נתניהו", "אל-ארצ'", 1.4.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-03-31/ty-article/.premium/0000018e-9474-da88-afff-f57de2ed0000
הבנתם? סתיו שפיר-סטיבה-פון קלאוזוביץ מתנגדת, כמו אנשי הימין הקיצוני ביותר – לחמאס, עד שהיא רואה בהקמת הנמל בעזה משום תמיכה בלתי מתקבלת לחמאס, ולשיטתה הבסת החמאס תלויה רק במהלך מדיני בו אש"פ ישלוט בחמאס, שכן לדבריה הם לא אוהבים את החמאס.
מה שלא מסבירה סתיו שפיר-סטיבה-פון קלאוזוביץ, הוא איך אש"פ ישלוט בחמאס בלי שיובס ע"י צה"ל. הרי ללא צה"ל הם ייזרקו מהגגות כפי שקרה בעבר.
העיקר כמובן שהממשלה תתחלף.
 
קומפלימנט "פולני"
לפני שנים היה בעיתון "העיר" של תל אביב מדור של ניבון פולני. הסבר למה הפולנים (ליתר דיוק הפולניות) מתכוונים במשפטים שהם אומרים.
למשל:
"אל תבין אותי לא נכון..." פתיחה מעודנת לדחייה מעליבה, ייאמר כשהכוונה מאחורי הדברים כל כך בולטת שאפילו הפולני מרגיש צורך להתנצל. למשל: "אל תבין אותי לא נכון,  זה לא שלא רציתי להזמין אתכם, פשוט חשבתי שלכם יהיה לא נוח..."
"אל תבין אותי לא נכון, היינו שמחים מאוד להזמין אתכם למסיבה, אבל זה באמת רק לחברים קרובים..."
"את לא תאמיני..."
שיטה ורשאית לנפח סיפור אפור ושגרתי לממדים של קוריוז ייחודי, או בנוסח קרקוב "רגע היסטורי":
* את לא תאמיני איזה חום היה היום!
* את לא תאמיני כמה עולה היום קילו עגבניות!
* את לא תאמיני כמה זמן היום חיכיתי לאוטובוס!
* את לא תאמיני כמה מלוכלך הוא חזר מהטיול!
* ולא תאמינו כמה עוד דוגמאות אפשר לתת...
כבר פעם שנייה שכמעט גבה ליבי למקרא הקומפלימנט שאני מקבל ממיכל לרנר-סנונית: בפעם הראשונה היא כתבה: "אני לא מאמינה בעצמי שאני מסכימה עם נעמן כהן." ("חדשות בן עזר", 1927) האמת גילוי עצמי מרגש. הפעם היא כותבת: "להפתעתי, מצאתי אפילו משפט אחד במאמרו של נעמן כהן שהזדהיתי איתו. הוא מבקר את תגובתו של בנימין נתניהו בנוגע להחלטת מועצת הבטחון. ואפילו מסביר מדוע. לא האמנתי שאגיע ליום הזה, אבל עובדה. הגעתי. שאפּו." ("חדשות בן עזר", 1938).
כמעט ופצחתי בשיר "האמיני יום יבוא":
https://he.wikipedia.org/wiki/האמיני_יום_יבוא
בפעם הראשונה היא לא האמינה בעצמה שהיא "מסכימה" איתי, ועכשיו היא "מופתעת", לא מאמינה שהגיעה ליום הזה. (רבן גמליאל: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך," אבות ב' ד').
ואז נזכרתי בניבון הפולני בערך "את לא תאמיני", ונשארתי עם השאלה, למה אי אפשר להסכים או להתנגד לדעה כלשהי בלי לעשות מזה דרמה פולנית טיפוסית בנוסח ורשה או קרקוב: "לא האמנתי בעצמי... זה עלה לי בבריאות..." "הופתעתי לא האמנתי שאגיע ליום הזה..." לשם מה הדרמה?
במחשבה שנייה תפקיד הדרמה הפולנית הוא לא לתת קומפלימנט, אלא לשגר עלבון פולני מתוחכם. האמת היא שאני כבר מעדיף את הפעם שבו כתבה עליי מיכל לרנר-סנונית בשפתה הפואטית שאני "אוויל משריש המשפיך שטויות" (הידד על המקוריות בביטוי "משפיך"). זה לפחות היה אותנטי וישר.
בשנה האחרונה כמה אנשים שהכרתי שנים רבות ניתקו איתי את היחסים, חלק ביביפובים רלב"ים שלטענתם כתבתי דברים חיוביים על ביבי, ודברים שליליים על התנועה הפרוטסטנטית, וחלקם ביביפילים הטוענים שביקרתי את ביבי ביקורת שלילית. מה לעשות זה חיסרון גדול אצלי. אני לא מתאים לשום מגירה.
 
כמאל סאלח מוג'אלד מנשה, "סמי מיכאל"
"אחרי מות (לא תמיד) קדושים אמור"
מכיוון שאני בטוח שעם מותו של הסופר סמי מיכאל ז"ל. העיתונות וגם "חדשות  בן עזר" יהיו מלאים בנקרולוגים מלאי תשבחות (הוא הזמין את העורך אהוד בן עזר לארוחת צהריים דשנה), אשמש אני לשם איזון כ- Advocatus Diaboli מול  Advocatus Dei התומך בהקדשה בבית דין של מעלה.
הסופר סמי מיכאל האקטיביסט הפרו-איסלמי, הקומוניסט, בשמו המקורי כמאל סאלח מוג'אלד (בערבית הכורך) מנשה, הידוע יותר בכינויו הספרותי העברי "סמי מיכאל" (שם של יהודי פרסי שניתן לו בדרכון מזויף שהנפיקה התנועה הציונית כאשר הבריחה אותו מעיראק לאיראן ומשם לארץ), אמר על המדינה היהודית:
"אני חושב ש(זה) הטמטום הכי גדול שעשה העם היהודי באלף השנים האחרונות. תקיעת יתד במקום קבוע זו הזמנה לשואה חדשה." ועוד הוסיף: "מדינה יהודית זה חלום, פיקשן, רומן של עיתונאי... שאנחנו התייחסנו אליו ברצינות יתר." וב-2004 אמר כי הוא מבין לרוחם של אנשי החמאס שנלחמים ביהודים, ושאין להגדיר אותם כ"מחבלים", והוא הדין בחיזבאללה, וכמובן שקפץ מיד על המהפכה המתקרבת של התנועה הפרוטסטנטית, "על הבסטיליה הנהנתנית של נתניהו" לדבריו. ובמאמר קרא לנתניהו: "נתניהו, מעא-סלאמה" (ידיעות 17.7.20).
"היש עם בעמים אשר סופריו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, לתמיכה ברציחתו וברוצחיו?" (כשאלתו של ברל יעקב כצנלסון הכהן).
על דברים פחותים בהרבה. המעטה בהערכת מצוקתם של יהודי רוסיה וסינגור על השלטונות, אמר ח"נ ביאליק על ראובן בריינין: "מעשה בריינין הוא מעשה נבלה ותועבה (...) יצא בריינין, זקן עובר בטל זה, לבאר בעולם ישועת ישראל ברוסיה. ראוי איש זה להינחר (=להישחט) כחזיר. יש להפילו לבלי הוסיף קום, כי לא באמת ובתמים הוא עושה את מעשהו (...) כי נמכר לעקר (=לגויים) בכסף ובטובת הנאה" (אב"ב, ביאליק אל א"ל יפה, 15.5.1929).
אוטו-אנטישמיות ואנטי-ציונות ותמיכה בחמאס ובחיזבאללה רוצחי היהודים אינה מקנים כניסה לגן העדן. ישפוט האלוהים.
 
תקשורת חופשית?
בתגובה על חוק הסוגר את הערוץ הקטארי אל-ג'זירה מייצג החמאס, אמר דובר משרד החוץ האמריקני מתיו מילר על חוק אל-ג׳זירה: ״אנחנו תומכים בעבודת התקשורת החופשית בכל העולם. חלק גדול ממה שאנחנו יודעים על מה שקורה בעזה זה בזכות עיתונאים שנמצאים שם כולל מאל-ג׳זירה. אנחנו לא מסכימים עם כל מה שהם משדרים אבל אנחנו תומכים בפעילות התקשורת החופשית.״
https://hamal.co.il/main/דובר-משרד-החוץ-האמריקאי-תומכים-בפעילות-התקשורת-החופשית-98323
הבנתם? ערוץ אל-ג'זירה, הערוץ הפרטי של הדיקטטור שליט קטאר – מוגדר ע"י האמריקאים "תקשורת חופשית" אם זו תקשורת חופשית מהו חופש?
 
"חופש שוויון אחווה" בנוסח מריה בוגדאנובה
השופטת מריה פיקוס בוגדאנוב הקלה בעונשה של ערבייה-מוסלמית עצורה ביטחונית, שאיימה על רקע פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", כי היא מחבל של חמאס ובדרכה לבצע פיגוע בחיפה. השופטת החליטה להקל בעונשה בין היתר בנימוק של שיוויון באכיפה מול נאשמת נוספת ששוחררה ממעצר במסגרת עסקת החטופים של ממשלת ישראל עם חמאס.
ב-12 לאוקטובר התקשרו אמנה עותמאן ופטאמה בלעום למוקד 100. השתיים שלחו הודעת וואטסאפ מאיימת לשוטרת. וכן התחזו לגבר עזתי, ואיימו על השוטרת במוקד: "אני מעזה, אני מפלסטין, אני חמאס, אני בחיפה (כדי) להרוג את כל היהודים עכשיו. אנחנו חמאס מעזה, רוצים להרוג את כל היהודים." המוקדנית שאלה: "איפה אתה? בחיפה?" והשתיים השיבו: "מוחמד, אני מעזה, אני רוצה להרוג את כל היהודים." המוקדנית שבה ושאלה: "אתה גר בחיפה?" והשתיים השיבו: "כן, אני בחיפה, אני וכל החברים שלי. רוצה להרוג את כל היהודים פה ב(רחוב) בן יהודה 25... אני עכשיו הורג את כל היהודים."
כתוצאה משיחת האיומים, הוקפצו כוחות משטרה רבים לכתובת. השתיים הואשמו בעבירות איומים בצוותא והפרעת שוטר במילוי תפקידו בצוותא. בשלהי נובמבר שוחררה פאטמה בלעום במסגרת עסקת החטופים עם החמאס, ואילו ההליך נגד עותמאן המשיך. בגזר הדין כתבה השופטת כי "הנאשמת השנייה שוחררה במסגרת העסקה לשחרור חטופים והגם שלא מדובר באפלייה פסולה, לא ניתן להתעלם מנתון זה."
בדיון הטיעונים לעונש ביקשה התביעה המשטרתית כי ייגזרו על הנאשמת 12 חודשי מאסר. השופטת פיקוס בוגדאנוב החליטה, בין היתר בנימוק המופרך לעיל לצד נימוקים נוספים, לגזור עליה ארבעה חודשי מאסר בלבד.
בחודש החולף גם שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב דחק בפרקליטות להסכים לשחרר נאשם למעצר בית באיזוק אלקטרוני משיקולי שיוויון, זאת מכיוון שנאשמים אחרים בפרשה שוחררו לגמרי במסגרת עסקת החטופים. למחרת הפרסום והסערה הציבורית שנוצרה, הכחיש השופט כבוב כי אמר זאת, והסביר כי לא השווה את הנאשם לנאשמים ששוחררו במסגרת העסקה אלא לנאשמים אחרים ששוחרו שלא במסגרת העסקה.
דוברות הרשות השופטת מסרה בתגובה: "גזר הדין אשר ניתן בעניינה של הנאשמת ביום 15.1.24, הוא מפורט ומנומק. בגזר הדין פירט בית המשפט שיקולים ששקל ביחס לעונש בתוך מתחם העונש ההולם של הנאשמת: הודאתה בעובדות כתב האישום, הבעת חרטה ונטילת אחריות על מעשיה, חסכון בזמן שיפוטי, היעדר עבר פלילי, מעצר ראשון, נסיבות חייה הלא פשוטות ותנאי המעצר הקשים בהם שוהה. בנוסף ציין בית המשפט כי נאשמת נוספת בתיק שוחררה במסגרת עסקת חטופים וכי זהו נתון שלא ניתן להתעלם ממנו. כאמור זהו אינו השיקול היחיד ואף לא העיקרי והצגת הדברים באור אחר שגויה ומטעה. על גזר הדין לא הוגש ערעור."
https://www.kan.org.il/content/kan-news/local/731986/
מסתבר שסיסמת המהפכה הצרפתית "חופש שוויון אחווה", פירושה בישראל הוא חופש למחבלי חמאס, שיוויון עם מחבלי החמאס ששוחררו בעיסקה חטופים ע"י החמאס, ואחווה עם מחבלי החמאס, כל אלה הם נימוקים משפטיים בבית המשפט הישראלי.
כשמדובר בשופט ערבי-מולסלמי כח'אלד כבוב, זה אולי הגיוני, אבל מה לכל אלו אצל השופטת מריה בוגדנוב? האמת דווקא אולי בגלל השם זה נראה הגיוני.
 
שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן
אהוד בן עזר: "איך פותחת נרי לבנה את הטור השבועי של ייאוש וליקוק שלה לשוקניה?" "לעיתים נדמה כי מערכת עיתון 'הארץ' מוליכה את מערכת חדשות 'כאן 11'." ("חדשות בן עזר", 1938).
השימוש במונח "שוקניה" טעות. עיתון "הארץ" שייך גם לליאוניד נבזלין, וכעורך יש גם חשיבות רבה לעורך העיתון, אלוף בומשטיין-בן, לכן יש לכתוב: "שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן פירסמו בעיתונם," או "שכירי העט של שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן כתבו..."
נעמן כהן