אימרה ישנה אומרת שישנם ארבעה שלבים לסקלורוזה.
1. השלב הראשון: שוכחים שמות.
2. השלב השני: שוכחים פרצופים.
3. השלב השלישי: שוכחים לסגור את החנות.
4. השלב הרביעי: שוכחים לפתוח. סוף.
מסתבר שישנו גם שלב ביניים שבו שוכחים מה שכותבים.
בדיוק כמו בבדיחות (קצת חוש הומור לא מזיק אף פעם) ממשיכה מיכל לרנר-סנונית את השטיקים הפולניים המתוארים בספר הבדיחות הפולניות כשהיא כותבת: "שפשפתי את עיניי בתימהון שעה ארוכה, וקיבלתי דלקת הגונה למקרא המשפט ההזוי כאילו אמרתי על נעמן כהן (תודה לאל שאינני יודעת את שמו מהבית – אולי היה רק כהן, חסכני וקצר – אז לא ילאה את הקוראים), 'אוויל משריש המשפיך שטויות' הריני מודיעה ברבים שבחיים לא הייתי כותבת כך על שום אדם שבעולם (אפילו לא על נתניהו וחבורת המטומטמים שמסביבו." ("חדשות בן עזר", 1940)
שוב השטיק הפולני הידוע בבדיחות "זה עולה לי בבריאות..." הפעם הזו זה רק "דלקת הגונה." מכיוון שבגילנו הזיכרון כבר לא משהו. מזל שהמחשב זוכר הכול.
אופס תעלומה. הגיליונות ובהם דברי הבלע של לרנר-סנונית הועלמו בצורה מסתורית מהאינטרנט. אך ניתן לבדוק אותם במחשב.
(אהוד בן עזר, מה הסיבה להיעלמות דווקא הגיליונות הללו מהאינטרנט?)
[אהוד: הדבר אינו תלוי בי. ייתכן כי מי שלקח על עצמו להעביר את הגיליונות לאתר אוניברסיטאי המופיע באינטרנט, אינו מצליח להדביק את קצב הופעתם. מכל מקום, תמיד אפשר לפנות אליי ולקבל במייל כל גיליון מבוקש].
הנה כך כתבה עליי מיכל לרנר סנונית, בתגובה לביקורתי על השחיתות העיתונאית של אמנון אברמוביץ':
"מיכל סנונית: אהוד ידידי, מי שמשחית ומשפיך מילות גנאי על אמנון אברמוביץ', אינו אלא אוויל משריש. אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי ופרשן בלתי מוטה. לא אחת ולא שתיים ציין את נתניהו לטובה וגרם לי בכך לכאבי בטן קשים, אבל זאת כבר בעייה שלי... הפרשנות שלו עניינית ומאלפת וממש לא, סליחה על השימוש בקללה, שמאלנית." ("חדשות בן עזר", 1487).
ובתגובתה שנתיים מאוחר יותר על אותו נושא בדיוק, הפעם בלי "כאבי בטן קשים," מיכל לרנר-סנונית אפילו מחזיקה מעצמה פסיכולוגית (MA ?BA?) וכותבת: "ומכאן, לדברי אחד שהתחרפן לגמרי, ודבריו דברי אי שפיות ובלע. לכתוב על אמנון אברמוביץ 'המשחית והמושחת'? מה קרה לנעמן כהן? אבד לו השכל? אמנון אברמוביץ', שגם בעתות קשות הגן על נתניהו כשחשב שמן הראוי לעשות זאת, ותוקף כל עניין לגופו ולא לגוף בעליו – נו באמת." ("חדשות בן עזר", 1704)
וזו היתה אז תשובתי ("חדשות בן עזר", 1705):  "מכיוון שבדומה לבורבונים שעליהם אמר שארל מוריס דה טאלירן-פריגור שהם לא למדו דבר ולא שכחו דבר, כך גם מיכל לרנר-סנונית, אז הנה פעם שנייה מה שכבר כתבתי לה בעבר בתגובה על דברי הבלע שלה אז בדיוק באותו נושא ("חדשות בן עזר", 1488).
(הפעם זו הפעם השלישית)
אברמוביץ מוּטֶה מושחת ומשחית
קביעתה של מיכל לרנר-סנונית המתנאה בעצמה כ"שמאלנית"* שכל המבקר את אמנון אברמוביץ ("משפיך מילות גנאי" בלשונה הציורית) הוא "אוויל משריש"  ("חדשות בן עזר", 1487), מלמדת על התנשאות טיפוסית, מאידך קביעתה שהוא "עיתונאי ופרשן בלתי מוטה" מלמדת על חוש ההומור המוצלח שלה.
אמנון אברמוביץ' אינו עיתונאי כלל, הוא פובליציסט. אצלו יש רק מאמרי דעות, וכולן מוטות.
אברמוביץ הוא חוטא ומחטיא ואחד הגורמים המשפיעים ביותר על השחיתות בחברה הישראלית ע"י "איתרוגו" של כל פוליטיקאי מושחת, ובלבד שיתמוך בכיבוש ערבי-מוסלמי. כך נהג אברמוביץ החל מאריאל שיינרמן-שרון, ועד איש השמאל הקיצוני, העבריין אהוד אולמרט.
"איתרוג", מושג המפתח שהמציא אברמוביץ ממשיך להשחית את המדינה.
לפי אברמוביץ', כמו שבסוכות שומרים על האתרוג, כך על התקשורת להגן על שחיתויות כל פוליטיקאי ובלבד שהוא מגשים את מטרותיו הפוליטיות של אברמוביץ.
מושגים נגזרים: "איתרוג" ("אתרוגיזציה").
https://www.youtube.com/watch?v=HsNUN1YWFLw
מובן שמטעמים פוליטיים בנימין נתניהו אינו זוכה ל"איתרוג" דומה ע"י אברמוביץ, והוא מואשם על ידיו בשחיתות איומה. ביחס לניסיונות להעמיד לדין את נתניהו אמר אברמוביץ: "אם נתניהו היה הולך על ממשלת אחדות עם הרצוג ״אתרוג היה לימון לעומתו."
http://rotter.net/forum/scoops1/530994.shtml
כלומר ה"אימפרטיב הקטגורי", הכלל המוסרי הגדול שטבע קאנט: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי." מוחלף בעיקרון מוסרי חדש של אברמוביץ:  המוסר תלוי אם אתה בעד כיבוש ערבי, או מתנגד לו. אברמוביץ מכשיר כל שחיתות ובלבד שתביא לכיבוש ערבי-מוסלמי של יהודה ושומרון. אצלו המטרה מקדשת את האמצעים.
עיתונאי חייב לראות את האמת כנר לרגליו. פוליטיקאי (בניגוד לעיתונאי), אינו יכול ע"פ מקיאבלי להיות איש מוסר. הוא חייב להיות שקרן ורמאי. עיתונאי שהוא בעצם פוליטיקאי כאברמוביץ', שהוא מושחת ומשחית מן הדין שיסולק מהזירה הציבורית.
(דווקא ה"ביביסטים" מעריכים את אברמוביץ, וטוענים שהוא נכס לליכוד מפני שב"ביביפוביה" שלו, ובשנאתו הפתולוגית לנתניהו, הוא מביא לו מנדטים בגלל האנטגוניזם שהוא יוצר).
הנה, ראו, בניגוד לקביעתה של לרנר-סנונית ש"אברמוביץ אינו מוטה". אברמוביץ בעצמו מסביר שהוא תמיד מוטה בהתאם למטרתו הפוליטית:
https://www.youtube.com/watch?v=rkgIoyVECTw
אין ספק מיכל לרנר-סנונית הינה בעלת חוש הומור מצוין.
(אבוי, היא בלשונה "תשפיך" עליי עכשיו מילות גנאי, ובגלל ביקורתי על אברמוביץ תגדיר אותי "אוויל משריש").
מסתבר שניבאתי אז נכון, זה רק לקח קצת זמן. שנתיים. אז אני אשאל אותה בשימוש במילותיה שלה. (מעולם איני כותב בסגנון מכוער כזה של לרנר-סנונית, ובשפה כזו, אבל אינני משורר):
האם אבד לה השכל, ללרנר-סנונית עד שהתחרפנה לגמרי וכתבה דברי אי שפיות ובלע אלו, והיא משפיכה דברי גנאי כאווילה משרישה מפני שאינה מבינה מהי שחיתות? חבל שלרנר-סנונית שכחה את הדיברה העשירית של "השומר הצעיר", (הגירסא דינקותא שעליה התחנכה): "השומר טהור במחשבותיו ובדבריו."
לסיכום: אני מעדיף ביקורת ישירה וכנה על "קומפלימנטים" פולניים. כך גם לא מקבלים "דלקת הגונה."
 
*יעקב חזן הגדיר בזמנו מה ההבדל בין "שמאלי" ל"שמאלני": "שמאלני" – אדם שאומר "שמאל אני." ( 28.10.2019, "חדשות בן עזר", 1488).
            
"אלוהים לשלטון בחרתנו"
עמק יזרעאל בין ז'בוטינסקי לשקמה ברסלר
בשעה שחלוצי העמק שפכו את זיעתם על הפרחת השממה ובילו את לילותיהם ב"משמרת" הגנה על חייהם ורכושם, ישב ולדימיר ז'בוטינסקי ברווחה בבית קפה בפריז והקים שם באולם האחורי של קפה דו פנתיאון, בלב הרובע הלטיני ב-1925 את  "התנועה הרוויזיוניסטית".
מבית הקפה בפריז יכול לצעוק "יא ברעכען!" כן לשבור את ההסתדרות, לפרק ממנה את "חברת העובדים", ולצאת נגד חלוצי העמק כי הוא לא לקח כבר חלק בחיי היישוב בארץ.
ז'בוטינסקי שגר ברובע ה-14 בדירת חמישה חדרים מפוארת עם חדר משרתים למעלה, התפרנס כעסקן ועיתונאי של הממשלה הרוסית הלבנה והאנטישמית הגולה בפריס, ונשבע אמונים בשם תיאובולד הקדוש לתא סודי של "הבונים החופשיים" של הממשלה הרוסית הלבנה הגולה בפריז. (גם פטלורה, שהיה בקשר איתו, היה חבר "הבונים החופשיים"). למרות שיכול היה לקבל היתר לשוב לארץ לאחר שלא הורשה ב-1930 ע"י שלטונות המנדט לחזור מדרום-אפריקה לא"י, התאהב ז'בוטינסקי בחיי העיר פריז, בבתי הקפה שלה, ובחיי התרבות שלה ולא חשב כלל על עלייה לארץ.
(על ז'בוטינסקי בפריז):
https://streetsofparis.wordpress.com/2009/07/19/8/
כתגובה לנתן אלתרמן, ושירו "שיר העמק", אמר ז'בוטינסקי בכינוס העולמי השלישי של בית"ר בוורשה ב-11 בנובמבר 1938: "איני יכול לסבול את השירים הארץ-ישראליים של מתנגדינו. הם שרים: 'נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת' – איזה מין משמרת הם? הרעיון המרכזי בכול שיריהם הוא שביעות רצון, שובע. איני סובל זאת משום ששכחו את הזעם, את המרור. אינני רוצה שאנו נשכח זאת."
וחיבר את השיר "כולה שלי" ובו השורות הבאות:
הַשָּׁרוֹן וְהָעֵמֶק לֹא לָנוּ,
לֹא קָצִיר, לֹא קָטִיף, לֹא בִּנְיָן.
נוּמָה עֵמֶק, מֶרְחַב הַתִּפְאֶרֶת,
יִתְנַשֵּׂא גַּם עָלֶיךָ, דִּגְלִי.
 
כִּי אֲנַחְנוּ שָׂדֶיךָ נָטַעְנוּ –
בַּגָּלוּת, מֵעַכּוֹ, עַל גַּרְדֹּם.
אֱלֹהִים לַשִּׁלְטוֹן בְּחַרְתָּנוּ
עַל לָבָן-וְתָכוֹל – וְאָדֹם.
https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=2334
ז'בוטינסקי הדהד את הסיסמה הגרמנית-נאצית הפופולארים באותה תקופה:
""Gott mit uns
(אלוהים איתנו), כך גם ראה עצמו ולדימיר ז'בוטינסקי (האתאיסט) שליח האל, וכתב: "אֱלֹהִים לַשִּׁלְטוֹן בְּחַרְתָּנוּ."
והנה 90 שנה מאוחר יותר "העמק" מחזיר לז'בוטינסקי. שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן המגדירה עצמה ברשת x "אימא, מהעמק, פיזיקאית," כותבת: "יש הם ויש אנחנו. הם: שילוב מוזר של קנאים לאומנים, הנהגה חרדית אנטי ציונית, ומושחתים רודפי שררה שמגדלים מתוכם דורסי מפגינים. פחות מ-20% מהציבור. אנחנו: כל היתר שרוצים לחיות במדינה יהודית-דמוקרטית נורמלית. אין שום צורך לגשר בין הקבוצות. רק לשחרר את הלפיתה שלהם את הגה השלטון."
https://x.com/ShikmaBressler/status/1776841362748432877?t=_F1IocpQxsz_iVm9R9_O5g&s=03)
בדומה לז'בוטיטנסקי האתאיסט גם שקמה ברסלר-שוורצמן-וינדמן האתיאיסטית סבורה ש"אלוהים לשלטון בחרתנו." כמובן שגם החרדים חושבים כך.
כדאי לכולם לזכור כי אזרחי המדינה הם תמיד אלו הבוחרים את השלטון. אלוהים לא בוחר איש לשלטון.
 
יעל תמיר בתפקיד ישו
היש עם שבעמים האוהב את האוייב?
יעל (המתיילדת בשם החיבה הילדותי יולי) תמיר (מישהו יודע את שם משפחתה המקורי?) ממשפחת הוז-טשרתוק-שרת, מתנאה בהיותה פרופסורית פילוסופית לחינוך, ובעברה שרת החינוך, וכיום מחנכת  העובדת בראש "בית ברל".
ובהיותה פילוסופית וגם מחנכת היא מנסה להטיף ולחנך את כולנו באלו המילים: "כולנו שותפים להרעבה ההמונית בעזה. הרעבה המונית אסורה מוסרית, ושומטת את זכות הקיום המוסרית של מדינת ישראל. גם כאשר אנחנו ישנים בלילה אנחנו שותפים להרעבה. ועלינו לצאת נגד השלטון שמטיל עלינו את השותפות הזו באשמה נגד רצוננו.
"ראוי," היא מוסיפה, "שאת המתנות לחג שרבים מאיתנו קיבלו נמיר למזון ונעביר לעזה, ולו כאמירה אישית ואנושית ההולמת את החג ואת רוח היהדות. נשלח אוכל ומים למי שמצויים בפאתי מצרים ואין להם גאולה. עבדים היינו בארץ מצרים – צריך לקוות שלמדנו מכך שיעור מוסרי על חירות ואחריות."
(פרופ' תמיר, נשיאת המכללה האקדמית בית ברל ולשעבר שרת החינוך. היתה ממייסדי "שלום עכשיו").
(יעל תמיר, "כולנו שותפים להרעבה ההמונית בעזה", "אל-ארצ'", 7.4.24)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-04-06/ty-article-opinion/.premium/0000018e-a960-d772-a39e-ade449f30000
דומה שמאז הדרשה על ההר של ישו (מתי ה') לא נשמעה אהבת אוייב כבדרשה הזו של הפילוסופית המחנכת יעל תמיר. לא האוייב אשם. לא החמאס והג'יהאד אשמים. היהודים הם האשמים. (כמו בצליבת ישו) לכן היא מטיפה:
"הַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל-הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה-לוֹ גַּם אֶת-הָאַחֶרֶת׃ וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ לָרִיב עִמְּךָ וְלָקַחַת אֶת-כֻּתָּנְתֶּךָ תֵּן-לוֹ גַּם אֶת-הַמְּעִיל."
 תנו להם גם את המתנות שקיבלתם לפסח, דורשת יעל תמיר. מעולם בהיסטוריה לא היה עם נוצרי שעשה כן.
ברל יעקב כצנלסון הכהן, שיעל תמיר מרוויחה ממנו סכומי עתק (מהמוסד על שמו) מתהפך עתה וודאי בקברו. במקום לציין את התקדים ההיסטורי שישראל עושה שזו הפעם הראשונה בתולדות קיומו של המין האנושי שמדינה מספקת לאוייב בזמן מלחמה אוכל, תרופות, ודלק – היא מאשימה את היהודים ברעב. מעולם בהיסטוריה שום נוצרי לא אהב את האוייב הגיש את הלחי השנייה ונתן את המעיל, האמריקאים והאנגלים לא היו מעלים על הדעת לספק במלחמת העולם השנייה לאוייב, הגרמנים, או היפנים, מזון תרופות ודלק, קל וחומר לא לתת להם את המתנות שקיבלו בחג המולד. "הפילוסופית המחנכת" העומדת בראש "בית ברל" והמחזיקה מעצמה מוסרנית – יעל תמיר, מטיפה לעשות זאת.
היש עם שבעמים שבו יש אוהבת אוייב כיעל תמיר? ואני רק שאלה: אין ספק שתמיר תזכה לאהדה במוסדות אקדמיים רבים בעולם, אבל האם בישראל לא צריך להיות מתאם כלשהו בין ברל, דעותיו ומעשיו, לבין מי שעומד בראש המוסד על שמו?
 
הצאר מול החליף – מי ישלוט בירושלים?
הטירוף המשיחי – בין החמאס לרוסיה
האידיאולוג הרוסי אלכסנדר דוגין, הידוע בהשקפותיו הפשיסטיות ובקרבתו לקרמלין, תוקף בחריפות את היהדות ואת ראש ממשלת ישראל. בחשבון הטלגרם שלו כתב דוגין בין היתר: "ביבי משמיד את כולם – את האשמים ואת החפים מפשע כיוון שהתורה והתלמוד מורים לו לעשות כך." בנוגע לירושלים כתב דוגין: "זוהי עיר רוסית, אם כל הערים. ירושלים תהיה עיר רוסית או שלא תתקיים כלל. ומי שישלוט בה יהיה צאר רוסי."
בתו של דוגין דריה נהרגה בפיצוץ מכוניתה במוסקווה באוגוסט 2022 בחיסול המיוחס לאוקראינה.  (האידיאולוג של פוטין: ''ירושלים תהיה עיר רוסית'')
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=843869&forum=scoops1
הצאר איוון האיום הכריז על מוסקבה כעל "רומא השלישית" אחרי רומא וקונסטנטינופול, ועתה דולגין קובע שמוסקבה תהיה גם ירושלים החדשה. ממש מלחמת גוג ומגוג בין שונאי ישראל. גם "השטן ממוסקבה" דולגין, וגם החמאס מתחרים ביניהם מי ישלוט בירושלים, האם הצאר הרוסי או החליף המוסלמי?
החסרים משוגעים אנחנו כי הבאתם גם אלכסנדר דולגין להשתגע עלינו?
 
משה סמולינסקי-יעלון מצטרף בהאג לתובעים מדרום אפריקה
משה סמולינסקי-יעלון, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, אמר בראיון שייתכן שחיילי צה''ל מבצעים פשעי מלחמה בהשראת הממשלה:
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=844241&forum=scoops1
לא יאומן שכך ידבר רמטכ"ל לשעבר על חייליו, ויאשים את חיילי צה"ל כאחד מאויבי ישראל בביצוע פשעי מלחמה.
ואני עדיין תוהה מה היה שיקול הדעת של האנשים שראו בו מועמד ראוי לראש ממשלה?
 
חינוך ל"שלום" – "מלחמה היא שלום"
את כל ה"סיפורים מן המושב" של עדינה בר-אל אני קורא בעניין רב (כמו את כל כתבותיה). לאחר תמיהתה מדוע אין התייחסות לסיפוריה ("חדשות בן עזר", 1779) ייסרתי את עצמי בשאלה כיצד זה באמת לא התייחסתי לסיפוריה בשעה שאת כולם אני קורא בעניין כה רב (מעבר להערכה האישית שיש לי לעדינה בר-אל) והגעתי לתשובה.
ה"סיפורים מן המושב" של עדינה הם סיפורי חיים של אנשים ונשים הבונים את הארץ ומיישבים אותה. אנשי הציונות האמיתית, איזה ביקורת ניתן לומר על האנשים הנפלאים האלו? והרי ביקורת נכתבת על דברים כתובים רק אם יש מה לבקר בהם. רק ביקורת היא המביאה לכתוב תגובה בהתייחסות לכתוב, וכאן בסיפוריה של עדינה אין שום ביקורת ולא יכולה להיות. נוכל להשוות זאת למשל להתייחסות שלנו לאנשים המתנאים להגשים ציונות, אבל הם פוליטיקאים סוג ז', מושחתים ציניים [---].
עדינה, ראי באי התייחסותנו דברי שבח לכתיבתך. כתיבתך תישאר לעד. את כותבת את ההיסטוריה היפה של הארץ.
כך כתבתי אז בתגובה לדבריה, אבל עתה יש לי ביקורת. לא עליה, אלא על מושאי הכתבה שלה – "ללמד את הילדים שלום" על הספר "חבלי תקווה" בעריכת צביה ולדן ואיתן שחר.
הספר מספר על משלחת של "השומר הצעיר", יהודים וערבים, ליוון, לעזרה לילדי הפליטים הערבים מסוריה,  משלחת שהקימה בית ספר לשלום.  "אין בספר פוליטיקה. רק רצון טוב, כתבה  העורכת צביה פרסקי-פרס-ולדן במבוא. (בסוף מסתבר שיש)...
"בוגרי תנועות הנוער, יהודים וערבים, השותפים להקמת בית הספר, כרכו את יציאתם למשימה הזו עם סיפור חייהם. רבים מהם מתחו קו בין הסיפור האישי, המשפחתי והחברתי שלהם, לבין המודל הייחודי שיצרו בבית הספר." (עמ' 71).
ואכן מסתבר שצעירים יהודים מקשרים את הסיטואציה לבני משפחותיהם שהיו בשואה, וצעירים ערבים לאבותיהם שהיו פליטים.
סמדר בן אשר וגלית ינאי-ונטורה חקרו את השפעת הפעילות באי לסבוס על המתנדבים בוגרי תנועות הנוער. "ציינו את המניעים שגרמו להם להתנדב וכיצד השפיעה תקופת ההתנדבות על התפתחותם האישית. ראינו מנהיגים שצומחים מתוך הקהילה ומצמיחים את הילדים." (עמ' 237).  (התועלת לתלמידים לא נחקרה).
בית ספר "השלום" פעל במשך שלוש שנים. במרץ 2020 הוא נשרף כליל, אולי עקב הצתה.
והמסקנה הפוליטית לימינו היא: "עזבו אתכם ממתמטיקה והיסטוריה, הדבר הכי חשוב בבית הספר הוא שאנחנו נהיה מורים של שלום. מורים של שלום זה מצרך נדיר בימינו. התפקיד שלנו בעולם הוא ללמד את הילדים האלה שלום."
כל כך פתטי. הילדה מסוריה, הפליטה הנחמדה שצולמה עם המלאכית אנגלה מרקל, היא היום מנהיגת סטודנטים ערבים אנטישמיים בגרמניה המפגינה למען חיסול מדינת היהודים.
"השומר הצעיר" הוציא במשך השנים, ומוציא היום מיליוני שקלים ל"חינוך לשלום" של ערביי ישראל, ולמרות זאת דוד אמיתי לא הצליח למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען בין ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה. אם פעם המוטו של "השומר הצעיר" היה "לציונות לסוציאליזם ולאחוות עמים", הם לימדו את הפליטים הערבים ביוון רק "שלום" לא ציונות. איזה שלום יכול לצאת מזה? צריך היה ללמדם אנטי-גזענות. "השומר הצעיר" שחינך ל"אחוות עמים" לא קיבל ערבים לקיבוציו.
שיא הפתטיות במאמצי "החינוך לשלום" של "השומר הצעיר" התגלה אצל בוגרת התנועה החביירה יוכבד ליפשיץ שנחטפה לעזה מניר עוז (בעלה עדיין חטוף) שהתרעמה לדבריה בקול דידקטי על סינואר, מדוע הוא פוגע דווקא באלו התומכים ב"שלום" ועזרו בהובלת חולים מעזה לבתי חולים בישראל, ולא ביהודים אחרים? היא דימתה כנראה שהיא נמצאת בפעולה כמדריכה חינוכית בקן "השומר הצעיר. ולא תיארה לעצמה שבשביל סינואר היא נחשבת קופה וחזירה שיש להורגה כתנאי לגאולה ע"פ דברי מוחמד, בדיוק כפי יש לעשות לכל היהודים, קל וחומר שקיבוצה נמצא על אדמות ערביות שנלקחו מהערבים.
מוטב היה גם ל"מחנכת" צביה פרסקי-פרס-ולדן להקדיש יותר לחינוך בתה מיקה פרסקי-פרס-ולדן אלמוג, במקום החינוך הפתטי ל"שלום".
ארגון "לוחמים לשלום" שפעל למען כניסת פלסטינים לישראל לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי למען ה"שלום" הוא ארגון פרו-איסלמי קיצוני התומך ב"זכות השיבה" לישראל לצאצאי הפליטים הערבים שמטרתה המוצהרת בפיהם היא חיסול מדינת ישראל.
נציגים של אותו ארגון אף קראו לערבים להתחיל באינתיפאדה שלישית נגד ישראל.
המנחה של "טקס הזיכרון" השערורייתי הזה (איך לא) היתה מיכל (מיקה) פרסקי-פרס-ולדן- אלמוג, נכדתו של שמעון פרסקי-פרס מייסד "המזרח התיכון החדש".
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5504909,00.html
לא מפתיע גם שהמנחה של טקס הזיכרון הזה הכריזה בזמנו כי: "השתמטתי מהצבא כי רציתי לנסוע לניו יורק."
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-617577
מן הראוי היה שאותם ערבים יקיימו טקס זיכרון למתיהם (ביניהם טרוריסטים איסלמו-נאצים) במקומותיהם, וכאות סולידריות יכריזו כי הם רואים בדברי מוחמד לפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים כפי שמצטט המופתי של אש"פ, (מינוי אישי של אבא של מאזן) מוחמד חוסיין:
https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
הם גזענות, ולא מופת מוסרי. ללא הכרזה זו אין כל ערך לדבריהם. זה גם החינוך שצביה פרסקי-פרס-ולדן צריכה להעניק לבתה במקום חינוך פתטי ל"שלום".
ודוק: השלום ערך חשוב ביותר שיש לחנך עבורו, אבל רק כתוצאה מחינוך השולל את הגזענות הערבית-מוסלמית של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי. ראשית דבר יש לחנך נגדו.
 
המוסלמים בבריטניה. סקר בטלגרף הבריטי.
* 46% מהמוסלמים הבריטים מזדהים עם חמאס.
* 75% לא מאמינים שחמאס ביצע זוועות ב-7 באוקטובר (כלומר רק מוסלמי אחד מכל 4 חושבים שחמאס ביצע את הטבח).
* 32% רוצים לראות את חוקי השריעה מיושמים בבריטניה.
* 46% מהמוסלמים: ליהודים יש יותר מדי כוח בממשלת בריטניה.
* 41% מהמוסלמים: ליהודים יש שליטה בתקשורת.
אלן מנדוזה, מנכ"ל HJS, שערך את הסקר, אמר כי הממצאים מראים "כישלון של שנים במדיניות נגד הקיצונים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=843917&forum=scoops1
הנה משימה ראויה ל"שומר הצעיר" (הערבי והיהודי). לחנך את המוסלמים בבריטניה חינוך ל"שלום". כמובן שיש קודם לחנכם נגד גזענותם.
 
שווער צו זייַן א ייִד
קשה להיות יהודי בדויטשנלנד
נער בן 14 בשם יובל, בן ליורדים ישראלים בדויטשלנד, השתתף בתחרות "דה וויס" לילדים בגרמניה, ואף התבקש לשיר בעברית. מפחד האנטישמיות בגרמניה הנער והוריו שומרים בסוד את שם משפחתו.
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/byt3eufl0
אז יש לנו הצעה בשבילם. השלטון הנאצי חייב כל יהודי להוסיף לשמו את השם ישראל, ולאישה את השם שרה. יוסיף יובל לשמו את השם ישראל, ואז לא יכלו האנטישמים לאתר אותו. במחשבה שנייה זו הצעה גרועה. השם ישראל יעורר בדויטשלנד שנאה גדולה עוד יותר.
 
המחבל הרוצח וליד דקה שוחרר מהכלא
ותיק האסירים הביטחוניים וליד נימר אסעד דקה, מת ממחלת הסרטן. דקה, ערבי-מוסלמי, אזרח ישראל היה בן 62 במותו, מבאקה אל־גרבייה. דקה נולד וגדל בבאקה אל-גרבייה ולמד בבית ספר יסודי ותיכון מקומי. יש לו שישה אחים ושלוש אחיות. בנעוריו היה חבר בארגון אסלאמי. לאחר סיום לימודיו בתיכון ב-1979 עבד באתרי בנייה, במסעדות בתל אביב וכצבע בתל אביב ובאילת. לאחר מלחמת לבנון הראשונה הצטרף לארגון הטרור "החזית העממית" לשחרור פלסטין. הוא נסע לקפריסין ונשלח בזהות בדויה למחנה אימונים של החזית העממית בסוריה, שם עבר אימונים במטעני חבלה ובאיסוף מודיעין. בישראל עסק באיסוף אמצעי לחימה ובתכנון מעשי טרור. ב-1984 היה שותף בחולייה שתכננה את חטיפתו של החייל משה תמם, במטרה להבריחו לסוריה. משלא הצליחו בכך רצחו חבריו לחולייה את תמם לאחר עינויים.
דקה נכלא ב-1986 על חברותו בחוליה שחטפה ורצחה ב-1984 את החייל משה תמם. ונדון למאסר עולם. דקה, שימש בכלא דובר ונציג האסירים בבתי כלא בהם ריצה את עונשו. פעיל פוליטי בולט בתנועת בל"ד. בקשותיו לקציבת עונשו נדחו על ידי הרמטכ"ל, עד שב-2012, קצב הנשיא החנף לערבים, שמעון פרסקי-פרס, את עונשו ל-37 שנים. הוא סיים לרצותן, אך ב-2017 נידון לשנתיים מאסר נוספות בעקבות הרשעתו בהברחת מכשירי טלפון ניידים לכלא קציעות, בסיוע חה"כ אז באסל גטאס מבל"ד.
ב-1993 הצטרף למפלגת בל"ד ובשנת 2000 נבחר לחבר בוועד ההנהגה הארצית של המפלגה. לדבריו ניתק את קשריו עם ארגון החזית העממית ב-1995.
באוגוסט 1999 נישא לסנאא סלאמה, פעילה למען זכויות מחבלים. ב-2020 הצהירה רעייתו של דקה כי נולדה לה בת, פרי זרעו של דקה שהוברח מהכלא. עם זאת משרד הפנים סירב לרשום את דקה כאביה של הילדה.
ארגון חמאס דרש לשחרר אותו במסגרת עסקת שליט, ובמסגרת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (2013-2014) דרשה הרשות הפלסטינית גם את שחרורם של 14 אסירים ביטחוניים אזרחי ישראל, בהם דקה.
לאורך השנים פרסם דקה מאמרי דעה בביטאון בל"ד "פסל אל-מקאל", וכן מאמרים ב"הארץ". כמו כן חיבר ספר ילדים בשם "סיפור סוד שמן הזית" שיצא לאור ברמאללה. הוא התיידד עם הסופר סמי מיכאל וזכה לביקורים ממנו בכלא.
בשנת 2014 העלה תיאטרון אל־מידאן בחיפה הצגה ששמה "הזמן המקביל", שנכתבה בהשראת סיפורו. העלאת ההצגה והתגובות עליה הובילו להוצאתה מסל תרבות, לשלילת תקצוב התיאטרון ולמאבק בבית המשפט העליון. בסופו נדחתה העתירה של התיאטרון לתשלום כספי התמיכה של משרד התרבות. ב-2017 אמרה שרת התרבות אז מירי רגב: "לא נממן תיאטרון תומך טרור". ב-2019 נסגר התיאטרון.
מעניין שבוויקפדיה הוא רשום כחי במדינת פלסטין.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/וליד_דקה
לכן גם אין תימה שארגון "אמנסטי" הביע את צער על מותו של הרוצח ווליד דקה. הרי לענות ולרצוח חייל יהודי זו מצווה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=844180&forum=scoops1
כך צריך להיות סופו של כל מחבל. שלא יראה אור יום עד יום מותו. שישוחרר רק לקבר.
 
מוסר המלחמה הכפול של ארה"ב מעורר בחילה
RICHARD LITTLEJOHN: The double standards in war are nauseating
כ-300,000 אזרחים עיראקים נהרגו לאחר הפלישה האנגלו-אמריקאית ב-2003, ולמרות שהיתה התנגדות רחבה למלחמה, אני לא זוכר שמישהו האשים באופן אמין את ממשלות בריטניה או ארה"ב בביצוע 'רצח עם'.
בשנת 2011, מסע הפצצות בראשות נאט"ו בלוב, שאושר בהתלהבות על ידי ראש הממשלה דאז דיוויד קמרון, גבה אינספור חיים חפים מפשע. לאחר נפילתו של קולונל קדאפי, קרא לי דייב אפילו יצא למצעד ניצחון בטריפולי.
אולם כיום, הלורד גיוויד קמרון מגנה את ישראל על מעשיה בעזה ודורש 'הסבר מלא ושקוף,'
ג'ו ביידן היה תחילה סנטור, ולאחר מכן סגן נשיא במהלך המלחמה האמריקאית באפגניסטן, שם מיספר ההרוגים האזרחיים מוערך באופן רשמי בלמעלה מ-45,000. גם הוא אומר שהוא 'מתקומם' על מותם של עובדי הסיוע בעזה ומפעיל לחץ על ישראל להפסיק את פעולות האיבה.
גם את קמרון וגם את ביידן ניתן להאשים באופן לגיטימי בצביעות המשרתת את עצמה, שמטרתה לשקם את המוניטין המוכתמים שלהם בזמן המלחמה, ובמקרה של נשיא ארה"ב, לחפש יתרון אלקטורלי על ידי יניקה של מצביעים מוסלמים במדינות מתנדנדות כמו מישיגן.
כאשר חיילים בריטים או ארה"ב הורגים בטעות אזרחים חפים מפשע, עיתונאים או עובדי סיוע זו 'אש ידידותית' בלהט הקרב. כשישראל עושה את אותו הדבר, זה פשע מלחמה מכוון. המוסר הכפול מעורר בחילה.
(דיילי מייל במאמר: "כשחיילים אמריקאים הורגים עובדי סיוע, זו 'אש ידידותית'. כשישראל עושה זאת, זה 'פשע מלחמה'. המוסר הכפול מעורר בחילה")
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=843919&forum=scoops1
אי אפשר לנסח את זה טוב יותר. בינתיים המוסר הכפול של ארה"ב מטרפד את עיסקת החטופים. אם ארה"ב אוסרת על ישראל לכבוש את רפיח ולחסל את החמאס, ואם היא מכריחה את ישראל להכניס לעזה כמות ענקית של מזוון, תרופות ודלק, איזה סיבה יש לסינואר להסכים לעיסקה?
נעמן כהן
 
אהוד: אני סבור שאם היסטוריון שיפעל בעתיד יקרא את גיליונות המכתב העיתי ובהם הטור שלך, הוא ימצא בו הרבה חומר תיעודי אמין ומבוסס להבנה אמיתית של התקופה בה אנו חיים.